משלי פרק י"ט

  1. טוֹב-רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל.
    טוב יותר להיות איש עני וכנה (איש ללא דופי המבסס את החלטותיו על פי מצפון טהור ונקי) מאשר  להיות כסיל (טיפש) הפועל בדרכי מרמה. (לאור הכתוב בפסוק דומה בפרק כח 6, ניתן לסכם שכוונת המשל היא: כנות עדיפה על פני עושר – יא 20, יד 2, טו 16,17, טז 8, יז 20, כח 6, תהילים כו 1).

טוב: (ת') רצוי, עדיף יותר, כדאי, מועיל, מתאים.

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.

תם: (ת'/ש"ע) שלם, תמים, ישר, טהור, זכאי, נקי.

עיקש: (ת') עקשן, קשה עורף, סרבן, עומד על שלו, עומד על דעתו, לא מוותר, הפכפך, נפתל, מרגיז.

שפתיים: שני קפלי הבשר בקצות הפה (בהשאלה) דיבור.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. גַּם בְּלא-דַעַת נֶפֶשׁ לא-טוֹב; וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.
    עשייה המתבטאת בחוסר רגש, באדישות, קרירות נטולת רצון לדעת את צרכי נפש הזולת, אינה טובה. כמו כן, איש נלהב ונמהר העושה מעשיו בלא מחשבה תחילה, יחטיא את המטרה, יקלקל במקום לתקן.

לראשון חסר הרגש ולשני אין הידע הדרוש. שניהם כאחד לא טובים (יב 10, יד 10, כא 5, כט 20, כח 20, אל הרומים י 2)

דעת נפש: הרגשה, התעוררות נפשית.

בלא דעת נפש: קרירות, אדישות, נטול רגש.

אץ: (ש"ע) נחפז, פזיז, חפוז, ממהר, בהול, נמהר.

רגל: (נ') גף, גפה, ירך, שוק, משען, איבר ההליכה, איבר בגוף (אנטומיה).

חטא: (ז') פשע, עבירה, מעשה נבלה, דבר אסור, עוון, הפרת חוק, אשמה.

.

  1. אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ; וְעַל-יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ.
    אי הצלחתו של הכסיל נעוצה באיוולתו (טיפשותו ועקשנותו ללכת בדרך הרע). אין הוא מפשפש במעשיו ומבקש לתקנם, אלא מתרעם על ה' כאחד שגרם את כישלונו (בראשית ד 4, ישעיה ח 21, משלי יא 3, איכה ג 39-41).

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

אדם: (ז') יצור-אנושי, בן-תמותה.

סילוף: (ז') עיוות, עיקום, עיווי, סירוס, שקר, זיוף, רמאות, הונאה, חטא, עוון, פשע, סטייה.

דרך: (זו"נ) אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

זעף: (ז') כעס, רוגז, קצף, זעם, חרון, התרגזות, זלעפות, סערה, התפרצות, השתוללות.

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

.

  1. הוֹן יוֹסִיף רֵעִים רַבִּים; וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד.
    העושר מרבה לאדם ידידים ואילו מי שמתרושש נפרד אפילו מן החבר היחיד שהיה לו. (אנשים רבים נמנעים מלהתחבר עם עניים שאינם מנסים לשפר את מצבם בגלל עצלות). (משלי יד 20, יט 7).

הון: (ז') רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, בעלות, כספים, אוצר הכסף, שווה כסף.

להוסיף: (פ') לצרף, לחבר, לספח, להרבות, להגדיל, להעלות, להגביר, לחזק, להמשיך, לא להפסיק, לעשות עוד.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

רב: (ת') הרבה, גדול במספר, גדול בשטחו, נרחב, ארוך, חזק, כוחני, עז, בעל הרבה-, מרובה, שופע.

דל: (ת') עלוב, מסכן, אומלל, מר-נפש, עני, רש, אביון, חסר ערך, מצומצם, מוגבל, כחוש, רזה, חלוש.

להיפרד: (פ') להתרחק, להינתק, להתנתק, לנתק מגע, להתגרש, לעזוב, לפרוש, להתיר קשר, לא להמשיך יחד, ללכת איש איש לדרכו.

.

  1. עֵד שְׁקָרִים לא יִנָּקֶה; וְיָפִיחַ כְּזָבִים לא יִמָּלֵט.
    עד שקר לא ימלט מעונש וזה המשקר תמיד (שנשימתו שקר) סופו שייענש (משלי יט 9, ו 19, כא 8, דברים יט 19, שמות כג 1, מלכים-א פרק כא 8-13).

עד-שקר: עד המעיד עדות שאינה אמיתית.

נקי: (ת') טהור, זך, לא מלוכלך, צח, מסודר, חף מפשע, לא אשם, זכאי, שאשמתו לא הוכחה.

לא-ינקה: לא יימלט מעונש.

הפיח-כזבים: שיקר, הטעה, הוליך שולל.

להפיח: להביע, להוציא מילים מפה.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.

להימלט: (פ') לברוח, לנוס, להסתלק, להשתחרר, לחמוק, לצאת, להינצל, להיחלץ, לשרוד, להישאר בחיים, להשתמט.

.

  1. רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי-נָדִיב; וְכָל-הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן.
    אנשים רבים מנצלים את נדיבותו של בעל המעמד (מחניפים לו), רבים מבקשים להיות ידידיו של נותן המתנות (איוב יא 19, ישעיה א 23, משלי כט 26, יח 16, ראה ההיפך – אל הרומיים יב 16).

רב: (ת') הרבה, גדול במספר, גדול בשטחו, נרחב, ארוך, חזק, כוחני, עז, בעל הרבה-, מרובה, שופע.

לייחל: (פ') לקוות, לצפות, לחכות, להמתין, להיות מלא תקווה, לשאוף, לרצות, לחפוץ, לערוג, להיכסף, לכמוה.

פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, קלסתר, החלק הקדמי, קדמת, שטח חיצוני, מה שנראה לעין, מראה, תואר, דמות, צורה, אופן.

נדיב: (ת'/ש"ע) נדבן, תורם בעין יפה, פילנטרופ, טוב-לב, לא קמצן, נותן ביד רחבה, נותן ברצון, שופע חסד, נוטה חסד.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

מתן: (ז') נתינה, הענקה, מסירה, העברה, הקנייה, הגשה, הבאה, הספקה, מתנה, שי, דורון, מנחה, תשורה.

.

  1. 7. כָּל אֲחֵי-רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ, אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ; מְרַדֵּף אֲמָרִים לא- (לוֹ-) הֵמָּה.
    אחיו וקרוביו של העני אינם חפצים בקרבתו. אם הם מתרחקים ממנו, על אחת כמה וכמה שאר ידידיו. העני רודף אחר הבטחות ומילים ריקות וזה מה שנשאר בידו בסופו של דבר (י 15, יד 20, יט 4).

אח: (ז') בן לאותם אם ואב, קרוב, בן משפחה, ידיד, חבר, רע, עמית, שותף, בן לאותו עם.

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

להתרחק: (פ') לעזוב, לנטוש, לשמור מרחק, להישמר, להתנזר, להימנע, להירתע, להיבדל, לפרוש, להתנתק, להתבודד, להיעשות רחוק יותר, להיעשות מרוחק.

רידף: היה להוט אחרי.

אומר: (ז') אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים.

.

  1. קוֹנֶה-לֵּב אוֹהֵב נַפְשׁוֹ; שׁוֹמֵר תְּבוּנָה לִמְצוֹא-טוֹב.
    מי שרוכש חכמה דואג לנפשו ופועל באחריות. מי שהולך בדרך התבונה ומתמיד בה יזכה לטוב (יג 13, טז 20, טו 32  לב= דעת, חכמה  ח 35-36).

לקנות: (פ') לערוך קנייה, לרכוש, לקבל תמורת כסף, לשלם תמורת סחורה, לקבל בעלות, לקבל זכות על דבר, לקבל מהמוכר, להצטייד, לסחור.

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

אוהב: (ת'/ש"ע) אהוב, מי שנמצא בקשרי אהבה, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

שומר: (ז') נוטר, עומד על המשמר, משגיח, מפקח על הסדר, שוטר, עוסק בשמירה, שתפקידו לשמור, זקיף.

תבונה: (נ') בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות, שיקול-דעת.

למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לעלות על-, לפגוש, להיתקל, לחשוב, להיות סבור, לראות, להחזיק בדעה.

טוב: (תה"פ) בסדר, כמו שצריך, כהלכה, כנדרש, כמצופה, בצורה יעילה, כן, ניחא, ובכן, רצוי, מקובל, מוסכם.

.

  1. עֵד שְׁקָרִים לא יִנָּקֶה; וְיָפִיחַ כְּזָבִים יאבֵד.

עד שקר לא ימלט מעונש וזה המשקר תמיד (שנשימתו שקר) סופו שייענש בחומרה רבה – יאבד (משלי יט 5, ו 19, כא 8, דברים יט 19, שמות כ 16, כג 1, מלכים-א פרק כא 8-13).

עד-שקר: עד המעיד עדות שאינה אמיתית.

נקי: (ת') טהור, זך, לא מלוכלך, צח, מסודר, חף מפשע, לא אשם, זכאי, שאשמתו לא הוכחה.

לא-ינקה: לא יימלט מעונש.

הפיח-כזבים: שיקר, הטעה, הוליך שולל.

להפיח: להביע, להוציא מילים מפה.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.

אבד: (פ') נשמד, נהרס.

.

  1. לא-נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג; אַף כִּי-לְעֶבֶד מְשׁוֹל בְּשָׂרִים.
    לא יאה לטיפש וגס הרוח תענוג של עושר, כי אלו גמול החכמה. ובמידה רבה יותר אין זה מתאים לעבד למשול בשרים ובפקידים רמי מעלה. תופעה שכזו מסכנת את אושיות השלטון. (ח 18, כא 1, ל 21-22, יז 2, 7, קוהלת י 5-7).

נאווה: (ת') יפה, נאה, נעים לעין, נחמד למראה, טוב מראה, יפה תואר.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

תענוג: (ז') הנאה, עונג, נעימות, נועם, סיפוק, אושר, שמחה, קורת-רוח, נחת, נעימות, התענגות.

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

למשול: (פ') לשלוט, למלוך, להיות שליט, להיות מושל, לרדות, להחזיק ברסן השלטון, להנהיג, להטיל מרות.

שר: (ז') חבר ממשלה, מנהל משרד ממשלתי, אחראי, מושל, שליט.

אושיה: יסוד, מסד, בסיס, תשתית, עמוד תווך, אבן בניין, כן, עיקר, שורש.

.

  1. שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ; וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבוֹר עַל-פָּשַׁע.
    אדם חכם ונבון נוהג בסבלנות ובשיקול דעת. לתפארת וכבוד ייחשב לו, לאדם המסוגל לסלוח ולוותר על פשע או חטא שנעשה נגדו (יב 16, יד 29, טו 18, טז 32, כט 11, קוהלת ז 9, שמואל-ב פרק טז 11-12, מלכים-ב פרק ה 12, מיכה ז 18, אל הרומיים יב 9-21, אל האפסים ד 32, אל הקולוסים ג 13, איגרת יעקב א 19).

שכל: (ז') חכמה, דעת, מוח, הבנה, בינה, תבונה, כושר חשיבה, אינטלקט, אינטליגנציה, השכלה, משכל, היגיון.

אדם: (ז') איש, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה.

אורך-אף: ריסון, הבלגה, סבלנות, התאפקות, כיבוש היצר.

תפארת: (נ') תפארה, יופי, הדר, פאר, הוד, נוי, חן, כבוד, תהילה, גדולה, עצמה, חשיבות, רוממות.

עבור על פשע: לוותר, למחול על פגיעה.

.

  1. נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ; וּכְטַל עַל-עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ.
    כעס המלך מטיל אימה כשאגת אריה, וחסדו מיטיב כטל המפריח את הצמחים.

(טז 14, כ 2, כח 15, תהילים קלג 3, הושע יד 6, עמוס ג 8, ישעיה ה 29, קוהלת ח 4).

לנהום: (פ') להמות, לגעוש, לרעוש, לרעום, לשאוג, לפלוט קול עמום, להשמיע המיה, לרטון, להתמרמר, להתלונן.

כפיר: (ז') אריה, גור, ליש, שחל, לביא, גור אריה, גיבור, נועז.

זעף: (ז') כעס, רוגז, קצף, זעם, חרון, התרגזות, זלעפות, סערה, התפרצות, השתוללות.

מלך: (ז') שליט, שליט עליון, ראש מדינה בירושה, קיסר, מונרך, אימפרטור, עריץ, רודן, ראש וראשון.

טל: (ז') רסיסי לילה, רביבים, לחות, אדים מעובים, אגל, טיפה, רעננות, רכות.

עשב: (ז') צמחים נמוכים, דשא, ירק, חציר.

רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, חשק, רצייה, מוטיבציה נפשית,   נחת-רוח, הסכמה, חסד.

.

  1. הַוּוֹת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל; וְדֶלֶף טוֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה.
    בן טיפש גורם בהתנהגותו ובדיבורו צער ושברון לב לאביו. אישה טורדנית (הרודפת מריבות) מענה את בעלה כמו דליפת מים מגג (י 1, יז 21, 25, כא 9, כז 15).

הווה: תאווה רעה, רשע.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

דליפה: (נ') דלף, נזילה, חלחול, זליגה, זליפה, פעפוע, טפטוף, מעבר נוזלים.

להטריד: (פ') להציק, להיטפל, לנדנד, לבלבל את המוח, לגרום טורח, לגרום טרדה, להעסיק, להדאיג.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

אישה: (נ') נקבה, בחורה, נערה, רעיה, בת-זוג לחיים, גברת.

.

  1. בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת; וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.
    נכסים ועושר באים בירושה לטובים ולרעים יחד. לעומת זאת, אישה חכמה, הנאמנה לבעלה ושומרת על ביתה ומשפחתה היא מתנה מאלוהים (יב 4, יד 1, יח 22, לא 10-31, קור"ב יב 14).

בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה.

הון: (ז') רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, בעלות, כספים, קפיטל, אוצר הכסף, שווה כסף.

נחלת-אבות: אחוזת-קרקע שעוברת בירושה במשפחה.

אישה: (נ') נקבה, בחורה, נערה, רעיה, בת-זוג לחיים, גברת.

משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידע, בעל ידיעות, נאור, אינטליגנט, שלמד הרבה שנים, חכם.

.

  1. עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה; וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב.
    העצלות מרדימה!

העצלות מביאה את האדם למצב של חולשה גדולה, כאילו נפלה עליו שינה עמוקה, ואינו מוכשר עוד לעבודה. מי שעושה מלאכתו ברמאות /עצלות, סופו שיהיה עני ורעב ללחם (ו 9-11, י 4, יב 24, 27, כד 33, לא 27).

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

להפיל: (פ') לגרום לנפילה, להצניח, להנחית, לשמוט, לדרדר, להשיר, לזרוק, להשליך, להרוס.

תרדמה: (נ') שינה עמוקה.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

רמייה: (נ') מרמה, תרמית, רמאות, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת הדעת, הולכת שולל, כזבנות, כחש.

רעב: (ז') סבל מחוסר מזון, קיבה ריקה, השתוקקות לאכול, תאווה למזון, גוויעה, גסיסה, רצון עז.

.

  1. שׁוֹמֵר מִצְוָה שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ; בּוֹזֵה דְרָכָיו יומת (יָמוּת).
    אדם המציית למצוות אלוהים, שומר על נפשו (מגן על חייו), אך אדם המזלזל במצוות אלוהים ופועל נגדם, יחווה מוות מוקדם (טז 17, ויקרא יח 5, במדבר טו 31, לוקס י 28).

לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור, לנטור, להחזיק ב-, להשגיח, לפקח, להקפיד, למלא, לקיים כהלכתו, לשמר.

מצווה: (נ') ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג, מעשה טוב, צדקה.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיו, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

לבוז: (פ') לזלזל, לא לכבד, להתייחס בבוז, להקל ראש, להמעיט בערכו של-, להמעיט בחשיבות.

דרך: (זו"נ) אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

מוות: (ז') מיתה, פטירה, אבדון, כיליון, כליה, גוויעה, חידלון, חוסר חיים, קץ החיים, יציאת הנשמה, קץ, סוף.

.

  1. מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל; וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם-לוֹ.
    מי שמגלה רחמנות כלפי הדל ומעניק לו את צרכיו לפי יכולתו הריהו כאילו נותן ומלווה לאלוהים. לכן, אלוהים הוא זה שמחזיר במידת הטוב שניתנה (י 15, יד 21, 31, כב 9, כח 27, דברים טו 7-11, ויקרא כה 35, ישעיה נח 7, מתי כה 40, קור"ב ט 6-8).

להלוות: (פ') לתת כהלוואה, לתת הלוואה, לתת משכנתא, לתת על מנת לקבל בחזרה, להשאיל, לשמש כמלווה.

לחנון: (פ') להעניק חנינה, למחול, לוותר על עונש, לתת, להעניק, להקנות, לרחם, לחמול, להטות חסד.

דל: (ת') עלוב, מסכן, אומלל, מר-נפש, עני, רש, אביון, חסר ערך, מצומצם, מוגבל, כחוש, רזה, חלוש.

גמול: (ז') שכר, תגמול, תשלום, בונוס, פרס, פיצוי, חיזוק, תוספת כספית, הטבה, מענק, תמורה, נקמה, נקם.

תשלום: (ז') מתן כסף, שכר, פירעון, סילוק-חוב, שילומים, פיצוי, גמול, תגמול, מתן המגיע, תמורה, פריעה, עונש, חלק, השלמה, סיום.

.

  1. יַסֵּר בִּנְךָ כִּי-יֵשׁ תִּקְוָה; וְאֶל-הֲמִיתוֹ אַל-תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.
    חנך, למד והדרך את בינך באהבה כדי שיחיה ביושר, אמת וכנות כל עוד יש תקווה לתקנו ולפעול בחייו. התמד לחנך ולהוכיח את בינך ואל תחמול נפשך לקול בכיו. רחמנות זו, אכזרית היא לו (יג 24, כג 13-14, בראשית נ 4). יש המפרשים את חלקו השני של הפסוק: ואל תרצה במותו. ז"א, חנך את בינך בהיותו צעיר כדי שלא יגדל פרא ואז תרצה במותו…

לייסר: (פ') לענות, להציק, לגרום ייסורים, לגרום סבל, להכאיב, להוכיח, להעניש, להכות, להלקות, לחבוט.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

תקווה: (נ') ציפייה, תוחלת, ייחול, אמונה, כיסופים, משאת-נפש, אי-ייאוש, ביטחון, סיכוי.

המייתו: בכיו, צעקתו, כמו בכיתו – ראה בראשית נ 4.

לשאת: (פ') לסחוב, להחזיק על הידיים, להוביל, להעביר, להסיע, לטלטל, למשוך, לגרור; להרים, להניף, להגביה, להעלות, לסבול, לעמוד ב-, להחזיק מעמד, למשוך בעול.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום; אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

.

  1. גרל- (גְּדָל-) חֵמָה נוֹשֵׂא עוֹנֶשׁ: כִּי אִם-תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף.
    אדם חסר רסן, רגזן, רתחן, ישא לבסוף עונש בעבור חמתו הגדולה. אדם שכזה מגיב ללא יחס למילה או פעולה שנעשתה נגדו ותגובתו בדרך כלל הרסנית. אל תבזבז את זמנך ומשאבך בניסיון לחלצו מהעונש לו הוא ראוי, שכן אז יהיה צורך שוב להענישו (יד 16-17, 29, טו 18).

גדול: (ת') ענק, עצום, רחב, מלא, רב-מידות, חזק, עז, עצמתי.

חמה: (נ') כעס, זעם, קצף, חרון, זעף, רוגז, תסכול, התמרמרות, סערה, התפרצות, השתוללות, "התחממות".

לשאת: (פ') לסחוב, להחזיק על הידיים, להוביל, להעביר, להסיע, לטלטל, למשוך, לגרור, להרים, להניף, להגביה, להעלות, עונש, (ז) גמול, קנס, נקמה, דין, גזר דין, הכרעה, פסיקה, משפט, שפטים, צדק.

להציל: (פ') להביא הצלה, לגאול, לחלץ, להושיע, לשחרר, למלט, לפדות, להוציא ממצב קשה, להוציא מסכנה, לרפא, להשיב לאיתנו, להשיב לחיים.

להוסיף: (פ') לצרף, לחבר, לספח, להרבות, להגדיל, להעלות, להגביר, לחזק, להמשיך, לא להפסיק, לעשות עוד.

.

  1. שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ.
    אם תקשיב לעצת חכמים ותאמץ את הדרכתם, תיגדל בחכמה לשארית ימיך. (ד 1, ח 32-35, יב 15, יג 10)

לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.

עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

לקבל: (פ') לקחת, ליטול, לקלוט, לאסוף, להכניס, לספוג.

מוסר: (ז') אתיקה, תורת המידות, מידות, מוראל, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.

למען: (מ"י) עבור, בעבור, ל-, בזכות, בשביל, לטובת, לשם-, כדי, בכדי, כך ש-.

להחכים: (פ') להיעשות חכם, לרכוש חכמה, לקנות דעת, להיעשות משכיל, ללמד, להקנות דעת, לעשות לחכם.

אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר, שארית, שאר, יתרה, מותר, הזמן שנותר, הזמן שנשאר.

.

  1. רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ; וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם.
    רבות ושונות הן המחשבות והתוכניות בלב כל איש, אך בסופו של דבר ההחלטה בידי אלוהים ותוכניתו היא זו שתתבצע. מסקנה – חפש ולמד את רצון ה' ותוכניתו (טז 1, 4, 9, כ 24, ישעיה יד 26-27, תהילים לג 10-11).

רב: (ת') הרבה, גדול במספר, גדול בשטחו, נרחב, ארוך; חזק, כוחני, עז, בעל הרבה, מרובה, שופע.

מחשבה: (נ') הרהור, הגיג, שרעף, רעיון, מחשב, חשיבה, הגות, עיון, לימוד.

לב: (ז') מרכז הרגש.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

עצה: (נ') הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

תקום: תתקיים, תתבצע.

.

  1. תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ; וְטוֹב-רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב.
    תפארתו של האדם היא חסדו, המעשים שהוא עושה בעבור אחרים. על פי מעשיו, עושה אדם שם לעצמו.

טוב יותר העני שאינו נותן מפאת מחסורו, מאיש המתפאר במעשי חסד שקריים. מוטב עני משקרן (ו 12, יד 22, כ 6).

תאווה: (נ') תשוקה, השתוקקות, רצון עז, חשק, חמדה, תיאבון, כמיהה, אהבה עזה, להט, התלהבות, חפץ, ערגה, שאיפה.

אדם: (ז') יצור-אנושי, בן-תמותה.

חסד: (ז') טובה, צדקה, נדיבות, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, עזרה, תרומה, רחמים.

טוב: רצוי, מקובל.

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.

.

  1. יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים; וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל-יִפָּקֶד רָע.
    יראת אלוהים מביאה חיים. הירא את אלוהים בטוח מכל רע ואלוהים מספק את כל צרכיו (ט 10, י 27, יד 27, טו 33, כב 4, תהילים כה 12-13, טימ"א ד 8).

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.

שבע: (ת') מלא, בעל תחושת שובע, שאכל די הצורך, גדוש, דחוס, עמוס אוכל, מסופק, מרוצה, מבסוט.

ללון: (פ') לשהות בלילה, להעביר את הלילה, לישון, להתארח, לשכון, להתאכסן, להתגורר, לשהות, להימצא.

להיפקד: (פ') להימנות, להיספר, לעמוד למפקד, להיחשב למניין, להיבדק לנוכחות, להיבדק כמותית, להילקח בחשבון בספירה.

רע: (ת'/ש"ע) לא טוב; רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.

 

  1. טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת; גַּם-אֶל-פִּיהוּ לא יְשִׁיבֶנָּה.
    העצלן טמן את ידו בצלחת. ההגיון אומר שלאחר נעיצת המזלג באוכל, יעלה האיש את האוכל אל פיו ויאכל. ובכן, אין הדבר כך אצל העצלן. הוא כה עצלן עד כי יתעייף מלהעלות את ידו אל פיו! ראה פסוק 15- עצלנותו מעפילה על תאוות האכילה שלו (ו 6, כו 15).

טמון: (ת') חבוי, צפון, מוסתר, סמוי, מוצנע, מוחבא, חבוי, מכוסה, נעלם, חסוי.

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

טמן-ידו-בצלחת: התבטל, ישב בחיבוק ידיים.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה, לוע, מפתח שפתיים.

להשיב: (פ') להחזיר, להביא חזרה, להביא למקום הקודם, לשים במקומו.

.

  1. לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם; וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת.
    לץ הוא אדם הלועג לכל מידה טובה. הלץ אינו אוהב תוכחה ואינו נשמע לגערה, לפיכך תכה אותו כי רק כך הוא ישמע ויבין. הפתי הוא אדם חסר הניסיון. הוא יראה את אופן פעולתך נגד הלץ ומכך הוא ילמד, יתפקח ויחכים. לעומת זאת, את החכם ניתן לתקן או ללמד במילים – די לחכם ברמיזה! (ט 8-9, יד 3, יט 29, כא 11).

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

להכות: (פ') להלקות, לחבוט, להרביץ, להצליף, להלום, לפגוע, להמיט צרה, להביס.

פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, מתפתה על נקלה, מאמין לכל דבר, חסר דעת, שוטה, טיפש.

ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן.

להוכיח: (פ') להביא ראיות, להראות, להעיד על-, לשכנע באמיתות, לאמת.

נבון: (ת') חכם, פיקח, בעל תבונה, בר דעת, בעל ידע, מחוכם, פקחי, אינטליגנטי, מעיד על תבונה, נעשה בשכל.

מבין: (ת'/ש"ע) מקצועי, מקצוען, מומחה, בקי, נבון, חכם, בעל ידע, יודע הרבה, בעל טעם, שטעמו מוערך.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

.

  1. מְשַׁדֶּד-אָב יַבְרִיחַ אֵם, בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר.
    בן חסר מוסר מבזבז את נכסי אביו למלא כל תאוותיו, גורם לכך שגם אימו תברח מן הבית שלא לראות ולסבול בתעלוליו. בן שכזה מביא צער ובושה רבה להוריו (י 5, יג 5, כ 20, כח 24, שמות כא 15, 17, שופטים יז 1-2, ישעיה נא 18).

לשדוד: (פ') לבזוז, לחמוס, לגזול, לעשוק, לקחת בכוח, לבצע שוד, לבצע ביזה, לגנוב, לקחת שלל.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

להבריח: (פ') להניס, לגרש, לגרום לברוח, להגניב, להכניס בניגוד לחוק, להעביר, לנעול, לסגור בריח.

אם: (נ') אימא, נקבה בהורים.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

מביש: (ת') מביך, מבזה, מחפיר, מגונה, מכלים, מלבין פנים, חושף קלון ברבים, משפיל.

מחפיר: (ת') מביש, מבזה, ממיט קלון, גורם חרפה, בושה, חרפה, ביזיון.

.

  1. חֲדַל-בְּנִי לִשְׁמוֹעַ מוּסָר; לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי-דָעַת.
    א. בני, אם תחדל מלשמוע מוסר, אז תסור מדרך החכמה והישר.

ב. טוב לשמוע דברי מוסר רק אם השומע אכן מתכוון למלא אחריהם ולקיימם בפועל.

אבל אם אין ברצונו לקיימן, מוטב שלא ישמע דבר מוסר.

(ה 1-2).

לחדול: (פ') להפסיק, לשבות, להימנע מלעשות, לא לעשות, לא להיות, להניח, להרפות, לעזוב לנפשו.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

לשמוע: (פ') להאזין, להקשיב, להטות אוזן, לקלוט בעזרת חוש השמיעה.

מוסר: (ז') אתיקה, תורת המידות, מידות, מוראל, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.

שגה: טעה, נכשל בחטא בלא כוונה.

אומר: (ז') אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים, הגדה, מבע, ביטוי, מוצא-פה, סיפור, הודעה, מילה, הגה, הברה.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

.

  1. עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט; וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע-אָוֶן.
    עד שקר בז לכל אמות המוסר והצדק וגורם לכך שהמשפט יצא מעוות.

דברי הרשעים מסתירים על כל הפשע והעוול שנעשו ולא יגלום לשופטים ובכך תורמים לעיוות דין (משלי י 11, יב 17).

עד: (ז') נותן עדות, מעיד, מביא ראיה, מי שנכח באירוע.

בליעל: (ת'/ש"ע) זדון, רשע, אכזריות, אוון, רוע לב, רעה, רשעות, שטניות, נבלה.

הליץ: סילף, עיוות.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה, לוע, מפתח שפתיים.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

בלע: (ז') דבר שנבלע, נאכל, גמוע, מוטמע בקיבה, ספיגה, קליטה, שאיבה, מרמה, שחיתות, שקר.

אוון: עוול, שקר.

.

  1. נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים; וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים.

עונשים קשים מחכים לאלו המבזים את אלוהים ודברו. לכסילים מכות על גוום כי בלי זה לא יעזבו את איוולתם (ט 12, י 13, יד 3, כו 3, דברים כה 2, תהילים א 1).

נכון: (ת') מוכן, מזומן, דרוך, ערוך, מותקן, במצב כשיר.

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

שפטים: (ז') עונש, ענישה, נקמה, נקם, שיפוט, גזר-דין, דין, קביעת גורל, בירור משפט, דיון.

מהלומה: (נ') מכה, חבטה, הלקאה, אגרוף, הלם, דפיקה, הקשה, נקישה.

גו: (ז') אחור, חלק אחורי, גב.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.