משלי פרק י"ז

  1. טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה-בָהּ,

מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי-רִיב.


טוב יותר לאכול פרוסת לחם יבשה בבית ששלום, אהבה ושלווה מאפיינים את חיי יושביו מאשר לאכול בבית בו עורכים סעודת בשר בהמות שנזבחו (ארוחה דשנה ויוקרתית) אך ריב והתמרמרות בין המשתתפים בה (טו 16-17, כג 8).

טוב: מוטב, רצוי ש-.

פת: (נ') פרוסת לחם, כיכר לחם, חתיכת לחם.

חרב: (ת') יבש, מדברי, צחיח, מיובש, שניטלה ממנו לחותו.

שלווה: (נ') רוגע, רגיעה, מנוחה, שקט, חוסר דאגה, שאננות, ישיבה לבטח, יישוב הדעת.

בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה, משפחה.

מלא: (ת') מכיל במלוא קיבולו, שופע, רב, עתיר.

זבח: (ז') קרבן, זביחה, בהמה שחוטה, סעודת בשר בהמות.

ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.

זבחי-ריב: כינוי לסעודה שהמשתתפים בה רבים ביניהם.

.

  1. עֶבֶד-מַשְׂכִּיל יִמְשׁוֹל בְּבֵן מֵבִישׁ; וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלוֹק נַחֲלָה.
    עבד חכם וחרוץ ישגיח וישלוט על בנו הכסיל והעצל של האדון. ובסוף עתיד העבד הנאמן והחרוץ לזכות אף בחלק מהירושה יחד עם שאר בניו של אדונו (בראשית טו 3, דברים ה 14, יב 12, דברי הימים א פרק ב 35, בשורת מתי ח 11-13).

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידע, נאור, שלמד הרבה שנים, חכם.

למשול: (פ') לשלוט, למלוך, להיות שליט, להיות מושל, לרדות, להחזיק ברסן השלטון, להנהיג, להטיל מרות.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

מביש: (ת') מביך, מבזה, מחפיר, מגונה, מכלים, מלבין פנים, חושף קלון ברבים, משפיל.

בתוך: (מ"י) בקרב, בין, באמצע.

אח: (ז') בן לאותם אם ואב, קרוב, בן משפחה.

חלק: קיבל את חלקו.

נחלה: (נ') אחוזה, קניין, נכס, שטח קרקע, מקרקעין, ירושה, עיזבון, חלק, נתח, בעלות, זכות, חזקה, אחיזה.

.

  1. מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב; וּבוֹחֵן לִבּוֹת יְהוָה.
    כשם שהכסף נצרף (מטוהר) מסיגיו במצרף והזהב בכור ההיתוך, כן בוחן ה' את ליבותיהם של בני האדם ויודע את מחשבותיהם (כז 21, ירמיה ו 29, יא 20, יז 10, דניאל יב 10, יחזקאל כב 17-22).

מצרף: (ז') כור לזיקוק מתכות ולצריפתן מסיגיהן בהתכה.

כסף: (ז') מתכת יקרה.

כור: תנור או כלי המשמש להתכת מתכות.

זהב: (ז') פז, מתכת צהובה, מתכת יקרה, מתכת המשמשת לתכשיטים.

בוחן: (ש"ע) סוקר, חוקר, מפקח, משגיח.

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, (בהשאלה) מוח, מרכז הרגש.

.

  1. מֵרַע מַקְשִׁיב עַל-שְׂפַת-אָוֶן; שֶׁקֶר מֵזִין עַל-לְשׁוֹן הַוֹּת.
    איש רשע שומע בהקשבה לדברי רכילות ובלע. השקרן מקשיב לאנשים כמותו, רשעים המשקרים ומסלפים כדי לפגוע בזולת (כט 12, ירמיה ו 19, איוב לב 11).

מרע: עמית שותף לדרך רעה.

להקשיב: (פ') לשמוע, להאזין, להיות קשוב, להטות אוזן, לשים לב.

שפת-אוון: דברי רוע, פשע, רכילות.

שקר: (ז') כזב, בדיה, בדותה, אמצאה, רמאות, מרמה, רמייה, הונאה, דבר-שקר, פברוק, בלוף.

מזין: (ת') משביע, זן.

לשון-הוות: לשון רמייה, דברי תככים ורוע.

.

  1. לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד לא יִנָּקֶה.
    איש הלועג לעני ומבזהו בגלל היותו עני, הריהו כמגדף את אלוהים שעשהו לעני (אין מדובר על עוני הנובע מעצלנות ובטלה). אלוהים יעניש אדם השמח בסבלם ומפלתם (אסונם) של אחרים (יד 21, 31, א 26, כב 2, ישעיה יד 8, עובדיה 12, איוב לא 15, 29).

ללעוג: (פ') ללגלג, לבוז, לזלזל, לשים ללעג ולקלס, להלעיג, לשים לצחוק, לצחוק ל-, להתלוצץ, להתל, להתבדח.

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.

לחרף: (פ') לגדף, לקלל, לנאץ, לבזות, לגנות, להשמיץ, לנבל פה.

עושהו: עושה אותו, הבורא, במקרה שלנו – הכוונה לאלוהים.

שמח-לאיד: נהנה מצרה של אחר.

נקי: (ת') טהור, זך, לא מלוכלך, צח, מסודר, חף מפשע, לא אשם, זכאי, שאשמתו לא הוכחה.

.

  1. עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים; וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.
    נכדים נאמנים לתורת אבותיהם ומכבדים את הוריהם, הם כעטרת כבוד לסב הזקן, וגאוות הבנים ושמחתם היא אביהם המנחיל להם כבוד בחכמתו. (שמות כ 12, ירמיה כב 30, תהילים צ, קכז 3, קכח 3-4, 6, בראשית מח 11).

עטרה: (נ') עטרת, נזר, כתר, כותרת, שפה, זר, מקלעת, תהילה, הוד, כבוד, יקר, הלל, זוהר.

זקן: (ת'/ש"ע) מבוגר, קשיש, בא בימים, ישיש, סב, סבא, אב, אבא, מלומד, ידען, חכם, בקי, נכבד.

בני-בנים: נכדים.

תפארת: (נ') תפארה, יופי, הדר, פאר, הוד, נוי, חן, כבוד, תהילה, גדולה, עצמה, חשיבות, רוממות.

בן: (ז') זכר, כל איש ביחס להוריו.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

.

  1. לא-נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת-יֶתֶר; אַף כִּי-לְנָדִיב שְׂפַת-שָׁקֶר.
    דברי חכמה לא מתאימים להישמע מפיו של איש שפל וחסר מוסר מכיוון שהם לבטח לא מבטאים את אשר בליבו. באותה מידה, דברי שקר וסילוף אינם הולמים איש אציל (יט 10, כד 7, כו 1, ישעיה לב 5-8).

נאווה: (ת') יפה, נאה, נעים לעין, נחמד למראה, טוב מראה, יפה תואר.

נבל: (ת'/ש"ע) שפל, נבזה, מושחת, נוכל, חדל-אישים, נתעב, מאוס, מנוול, בן-בליעל, פורע חוק, רשע, פושע.

שפת-יתר: דברי אמת, דברים נכוחים.

נדיב: (ת'/ש"ע) נדבן, תורם בעין יפה, פילנטרופ, טוב-לב, לא קמצן, נותן ביד רחבה, נותן ברצון, שופע חסד, נוטה חסד.

שפת-שקר: דברי כזב, רמאות, נוכלות.

.

  1. אֶבֶן-חֵן הַשּׁוֹחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו; אֶל-כָּל-אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.
    הנותן שוחד מחשיב את השוחד שנתן כדבר יקר. איש כזה התרגל לפתוח לפניו כל שער ולב בעזרת "מתנותיו". הפסוק אינו מעודד נתינת שוחד אלא מציין עובדה מניסיון החיים – לב רבים ישתנה תמורת שוחד! (ו 35, טו 27, יז 23, יח 16, כא 14, כז 25, שמות כג 8, דברים טז 19, קוהלת י 19).

אבן-חן: אבן טובה, אבן יקרה.

שוחד: (ז') שלמונים, בצע, כופר, נתינת כספים לבעל הדין, מתנת-כסף, תשלום לא חוקי הבא להטות דין.

עין: (נ') איבר הראייה.

בעל: (ז') אדון, בעלים, בעל השליטה, שליט, מחליט, בעל כוח, בעל קניין.

לפנות: (פ') לנטות, להסב, לשים פעמיו אל-, לגשת, לסור, לדבר עם, לכוון דברים ל-, להתייחס ל-, לבקש.

להשכיל: (פ') ללמוד, לרכוש השכלה, לקנות דעת, להיעשות חכם יותר, להיעשות נבון, לנהוג בחכמה, לפעול בתבונה, לעשות נכון, להצליח.

.

אהבה מכסה על המון פשעים!

.

  1. מְכַסֶּה-פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה; וְשׁוֹנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף.
    אדם הסולח על הפשע שפשע בו חברו, ואינו מזכיר זאת שוב, מבקש בזה את אהבת רעהו. לעומת זאת, מי שחוזר ומזכיר את פשיעת חברו, מרחיק ממנו גם את חברו הקרוב לו ביותר (י 12, טז 28, יח 8, כו 11, קור"א יג 7, יעקב ה 20, פטר"א ד 8).

לכסות: (פ') לשים כיסוי, לוותר, להבליג על פגיעה.

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

מבקש: (ש"ע) פונה, קורא, מתפלל, מתחנן, טוען, תובע, דורש.

אהבה: (נ') חיבה עזה, אהדה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, הערצה, כיבוד.

שונה בדבר: חוזר על אותו הדבר פעם נוספת.

מפריד: (ת'/ש"ע) גורם פירוד, מרחיק, מנתק, מתיר קשר, יוצר חיץ, מבדיל, מפלג, מפרק.

אלוף: במקרה הנוכחי- אהוב, ידיד, גיבור.

.

  1. תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.
    גערה משפיעה על איש נבון יותר משמשפיעות על הטיפש מאה מכות (ט 7-8, יג 1, 8, טו 31-33, יח 8, תהילים לח 3).די לחכם ברמיזה!

תחת: (מ"י) במקום.

גערה: (נ') נזיפה, תוכחה, הערה, גינוי, ביזוי, חירוף, גידוף.

מבין: (ת'/ש"ע) מקצועי, מקצוען, מומחה, בקי, נבון, חכם, בעל ידע, יודע הרבה, בעל טעם, שטעמו מוערך.

להכות: (פ') להלקות, לחבוט, להרביץ, להצליף, להלום, לפגוע.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

מאה: 100.

.

  1. אַךְ-מְרִי יְבַקֶּשׁ-רָע; וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח-בּוֹ.
    כל כוונתו של הרשע הוא להמרות את חוקי המוסר והצדק. כתוצאה מכך, ישלח אלוהים שליח אכזרי לשלם לחוטא כגמולו (טז 14, שמואל-ב פרק כ 1-22, מלכים-א פרק ב 25,29,34,46, יחזקאל כא 8).

מרי: (ז') מרד, התקוממות, מהפכה, הסתה, תיגר, חתירה, פריקת עול, סירוב, התנגדות, אי ציות, אי קבלת מרות.

מבקש: (ש"ע) קורא, מתפלל, מתחנן, טוען, תובע, דורש.

רע: (ת'/ש"ע) לא טוב, רשע, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, מסוכן, מזיק, ארסי.

מלאך: (ת'/ש"ע) שליח האל, ציר ממרום, שליח עליון, שליח, ציר, רץ, נציג, מודיע, מבשר, כרוז, שרף, כרוב.
אכזרי: (ת') מרושע, רע, תוקפני, מחוסר רחמים, בעל לב אבן, נוקשה, בוטה.

ישולח-בו: יישלח אליו.

.

  1. פָּגוֹשׁ דּוֹב שַׁכּוּל בְּאִישׁ; וְאַל-כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ.
    עדיף לאדם להתמודד עם דובה שאיבדה את גוריה, או עם דוב עצבני ותוקפני מאשר עם טיפש הנוהג על פי טיפשותו ומשוכנע בצדקתו (כט 9, שמואל-ב פרק יז 8, הושע יג 8).

לפגוש: (פ') לקיים פגישה, להיתקל, לבוא מול, להיפגש, לבוא פנים מול פנים, לבוא לקראת, לבוא במגע.

דוב-שכול: בהשאלה – מריר עד כדי ייאוש.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, אדם כלשהו.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

.

  1. מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לא-תמיש (תָמוּשׁ) רָעָה מִבֵּיתוֹ.
    כפוי-טובה, המחזיר רעה לרעהו בעוד הלה עשה לו רק טוב, ידע כי רעה וצרה לא תמוש מביתו (שמואל-א פרק  כה 21, שמואל-ב פרק יב 10, ירמיה יח 20, תהילים לה 12, קט 4-6, אל הרומים יב 17, תסל"א ה 15, פטר"א ג 9).

להשיב: (פ') להחזיר, לתת בחזרה.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

תחת: (מ"י) במקום, תמורת, בגלל.

טובה: (נ') חסד, צדקה, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, אושר, נחת, רווחה.

למוש: (פ') לזוז, לסור, לסטות, לנוע, להיעתק מהמקום, לעבור מקום, להתרחק, להסתלק, לעזוב.

בית: (ז') מבנה מגורים, משכן, מעון, דירה, נווה, מוסד, משפחה, שושלת, עם, מולדת.

.

  1. פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן; וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ.
    מי שמתחיל בריב או גורם לריב דומה לאחד המנקב חור בסכר. כשהמים פורצים והולכים, אם לא ימהר לסתום החור, שוב לא יוכל לעצור בעדם. כך, הפותח במריבה לא יוכל להשתלט עליה לכשתתפשט. ולכן, עזוב והתרחק מיד, לפני שהריב יפרוץ ויתפשט (יח 1, כ 3, כה 8, שמות יג 12).

לפטור: (פ') לשחרר, לתת שחרור.

ראשית: (תה"פ) קודם כול, תחילה, קודם, בראשונה, לפני הכול, כהתחלה.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

התגלע: התפרץ.

ריב: (ז') התנצחות, מחלוקת, דיון, ויכוח, פולמוס, קונפליקט, מדון, מלחמה, מאבק, קטטה, סכסוך.

לנטוש: (פ') לעזוב, לזנוח, להפקיר, להשאיר ללא השגחה, לבצע נטישה, לחדול, להפסיק, להסתלק מ-, לוותר על.

.

  1. מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם-שְׁנֵיהֶם.
    אלוהים סולד מאדם המצדיק את מעשי הרשע באומרו שאינם פסולים. אלוהים גם סולד מאדם המרשיע את הצדיק על לא עוול בכפו בטענה שמעשי הצדיק היו פסולים וראויים לעונש. מניעת העונש הראוי מן הרשע כמוה כענישת הצדיק. בשתיהן יש עיוות הדין (שמות כג 3, 7, ישעיה ה 23, משלי יח 5, כד 24).

להצדיק: (פ') לזכות, לטהר מאשמה, להוציא חף מפשע, להוציא זכאי, להכיר בצדקת, לקבוע כצודק.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

להרשיע: (פ') למצוא כאשם, לחייב בדין, לקבוע אשמה, להאשים, להוקיע.

צדיק: (ת'/ש"ע) ישר, הגון, תמים, בר-לבב, עושה צדק, מאמין, ירא-שמים, אדוק, חף-מפשע, צודק, זכאי.

תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב, עבודת אלילים.

.

  1. לָמָּה-זֶּה מְחִיר בְּיַד-כְּסִיל, לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב-אָיִן?
    הטיפש חושב שיוכל לקנות חכמה. הוא בא כשהסכום בידו אך כושל להבין שהדבר החיוני ביותר אינו בידו – רצון אמיתי וכנה להיות חכם (ד 7, כג 23).

מחיר: (ז') ערך, עלות, שווי, סך, שער, תעריף, תשלום, תמורה, דמי סחורה, שכר.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

לקנות: (פ') לערוך קנייה, לרכוש, לקבל תמורת כסף, לשלם תמורת סחורה.

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.

לב: (ז') בהשאלה –  מרכז הרגש, שכל.

אין: חסר, אינו קיים, אינו בנמצא.

.

  1. בְּכָל-עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ; וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד.
    חבר אמת יתמוך בעת קושי ויהיה לצדך בכל עת. אח, נועד מלידה לעת צרה, שאז תיגלה האחווה האמיתית (יח 24, כז 10, שמואל-ב פרק א, תהילים לה 14).

עת: (נ') עונה, תקופה, פרק זמן, עיתוי, זמן, מועד, שעה, עידן, דור.

אוהב: (ת'/ש"ע) אהוב, מאהב, מחזר, מי שנמצא בקשרי אהבה, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

אח-לצרה: שותף לסבל, מתייסר יחדיו.

צרה: (נ') רעה, עניין רע, בעיה, מצוקה, פגע, אסון, טורח, פורענות, שואה, שבר, משוא, תאונה, מזל רע, ספחת.

נולד: (ז') יילוד, וולד, פרי בטן, צאצא, שבא לאוויר העולם, רך, תינוק, ילד, העתיד להתרחש, העתיד, מה שיהיה, המחר.

.

  1. אָדָם חֲסַר-לֵב תּוֹקֵעַ כָּף; עוֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ.
    אדם הממשכן את נכסיו כערובה לחובו של אחר, נוהג בחוסר חכמה.

(ו' 1: הכוונה ככל הנראה לערבות בסיכון גבוה, ברמה שהערב מסכן את בטחונו הכלכלי או שהוא ערב לזר). (יא 15, כ 16, כב 26).

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה, ברייה, ברנש, אישיות, נפש.

חסר-לב: קשוח, אכזר, לב של אבן, רשע.

תקע-כף: לחץ-יד, התחייב, הסכים, היה ערב.

ערב: (ת'/ש"ע) אחראי, נותן הבטחה, אחראי לפירעון חוב.

ערובה: (נ') אחריות, ביטוח, הבטחה, ביטחון, הגנה, שבוי, קלף מיקוח, ערבות, פדיון, עירבון.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

.

  1. אוֹהֵב פֶּשַׁע אוֹהֵב מַצָּה; מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ-שָׁבֶר.
    אדם הנהנה מעשית החטא וממשיך בכך, גם אוהב להתווכח ולריב מכיוון שזה התוצאה הטבעית של מעשיו הרעים. אדם המדבר בגאווה – פה חסר רסן (מה שמעורר מריבה) מבקש צרות לעצמו (יא 2, טז 18, יח 12, כט 22-23, שמואל-א פרק ב 3, ישעיה מא 12, נח 4, ירמיה כב 13-19, מיכה ז 5).

אוהב: (ת'/ש"ע) אהוב, מאהב, מחזר, מי שנמצא בקשרי אהבה, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.

פשע: (ז') פשיעה, עבירה, פריעת חוק, חטא, עוון, אשמה.

מצה: מריבה, ויכוח.

להגביה: (פ') להרים, להניף, לשאת, להעלות, לרומם, לעשות לגבוה, לגרום לגדילה, להצמיח, להגביר, לחזק.

פתח: (ז') חור, חריר, נקב, קדח, מוצא, מעבר, כניסה, דלת, שער, מבוא, פתיחה. במקרה שלנו – פה.

מבקש: (ש"ע) מועמד, פונה, קורא, מתפלל, מתחנן, טוען, תובע, דורש.

שבר: (ז') אסון, צרה, מצוקה, שואה, פורענות, דבר נורא, מכה.

.

  1. עִקֶּשׁ-לֵב לא יִמְצָא-טוֹב; וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה.
    אדם החי על פי אמות מידה פסולות של שקר ומרמה, ימצא עד מהרה שהתנהגותו תוביל לתוצאות קשות וכואבות. אדם המסלף אמת ואינו עומד בדברו, ידע עד מהרה שצרה ומצוקה בדרכו (י 31, טז 20, יעקב ג 8).

עיקש-לב: (ת') עקשן, קשה עורף, סרבן, עומד על שלו, עומד על דעתו, לא מוותר, הפכפך, נפתל, מרגיז.

למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לעלות על-, לפגוש, להיתקל, לחשוב, להיות סבור, לראות.

טוב: (תה"פ) בסדר, כמו שצריך, כהלכה, כנדרש, כמצופה, בצורה יעילה.

הפכפך: (ת') קל דעת, ריקני, אינו יציב, חסר החלטיות, עקלקל, ערמומי, פתלתל, מעוקם, לא ישר.

לשון: איבר הדיבור.

ליפול: (פ') להיכשל, לא להחזיק מעמד, להיות מנוצח, לנחול מפלה, להתמוטט.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

.

  1. יוֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ; וְלא-יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל.
    הורים לבן טיפש ואוויל יחוו עוגמת נפש וצער מתמשכים, ואב לבן רשע ונוכל לא ירווה ממנו נחת (י 1, טו 20, יז 25, יט 13, 26, ל 22).

להוליד: (פ') ללדת, לתת חיים, לברוא, להביא לעולם, לגרום, להביא ל-, לחולל, לעורר, ליצור, להיות אב ל-.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

תוגה: (נ') יגון, עצב, עצבות, צער, עגמה, ייסורים, כאב.

שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, דיצה, גיל, עינוג.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

נבל: (ת'/ש"ע) שפל, נבזה, מושחת, נוכל, חדל-אישים, נתעב, מאוס, מנוול, בן-בליעל, פורע חוק, רשע, פושע.

.

  1. לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה; וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ-גָּרֶם.
    לב שמח כתרופה לגוף ולנפש, מועיל לבריאות. לעומת זאת, עצבות ודיכאון מתמשכים פוגעים בבריאות ומדכאים את הנפש [תייבש את העצם] (ג 8, יב 4, יד 30, טו 13, 30, טז 14, יח 14, יחזקאל לז 11, איוב כט 24).

לב: מרכז הרגש.

שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, דיצה, גיל, עינוג.

להיטיב: (פ') לשפר, להשביח, לעשות לטוב יותר, לעשות טובה, לגמול חסד, להועיל, לעזור, לסייע, לעשות היטב.

גהה: רפואה, בריאות.

רוח-נכאה: דכדוך, אבל, מלנכוליה.

יבש: (פ') התייבש, נעשה יבש, איבד לחות, חרב, נעשה צחיח, נעשה נטול לחלוחית.

גרם: (ז') עצם, שלד, החומר הקשה בשלד, גוף, חומר, אובייקט, חפץ, דבר.

.

  1. שׁוֹחַד מֵחֵק רָשָׁע יִקָּח, לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט.
    הרשע לוקח את השוחד מכיסו המוסתר של הנותן וזאת כדי לזכות את הרשע המשחד – להטות דרכי משפט (יז 8, שמות כג 8).

שוחד: (ז') שלמונים, בצע, כופר, נתינת כספים לבעל הדין, מתנת-כסף, תשלום לא חוקי הבא להטות דין.

חיק: (ז') חוצן, שוליים, הרווח בין החזה למותניים.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

לקחת: (פ') ליטול, לנטול, לאחוז ביד, לקבל לידיו, להעביר לרשותו, להשיג.

להטות: (פ') לכופף, לעקם, לשפע, לעוות, לסלף, להסיח, להפנות, להסיט.

אורח: (ז') דרך, נתיב, שביל, מסלול, קו, צורה, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, טבע, נוהל, מנהג, מהלך, מידה.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.

.

  1. אֶת-פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה; וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה-אָרֶץ.
    החכמה קרובה לנבון. המחפש את החכמה בכוונה רבה ימצאנה בקרבתו –

ואילו הטיפש האוויל מביט תמיד לכיוון ההפוך ולכן החכמה רחוקה ממנו כאילו היא בקצה הארץ (דברים ל 11-14, קוהלת ב 14, אל הרומים י 6-10).

פנים: (זו"נ) פרצוף, חזית, קלסתר, החלק הקדמי, קדמת, שטח חיצוני, מה שנראה לעין, מראה, תואר, דמות, צורה, אופן.

פן: (ז') צד, צורה, אופן, עבר, כיוון, נקודת מבט, טיב, תכונה, אופי, מכלול תכונות, התנהגות.

מבין: (ת'/ש"ע) מקצועי, מקצוען, מומחה, בקי, נבון, חכם, בעל ידע, יודע הרבה, בעל טעם, שטעמו מוערך.

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

קצה: (ז') סוף, קץ, סף, שפה, חוד, פינה, מקצוע, גבול, גמר, קצווה.

ארץ: (נ') מדינה, גבולות, יבשה, קרקע, אדמה, עפר, כדור הארץ.

.

  1. כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל; וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ.
    הטיפש האוויל גורם לאביו צער ועוגמת לב מתמשכים וממרר את חיי אימו (צער, תוגה ואבל). (יז 21, יט 13, כט 3).

כעס: (ז') זעם, זעף, רוגז, חמה, תסכול, קצף, התמרמרות, חרון, דאגה, חרדה, חשש, צער, יגון, עצב.

אב: (ז') אבא, הזכר בהורים, הורה, מוליד.

בן: (ז') זכר, ילד, נער, כל איש ביחס להוריו.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

מרירות: (נ') טעם מר, טעם רע, טעם חמצמץ, התמרמרות, עצבות, דכדוך, עגמומיות, תוגה, עגמה, קדרות.

יולדת: (נ') אם, אימא, בעלת צאצאים, אישה שיש לה ילדים, אישה שנתנסתה בלידות.

.

  1. גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לא-טוֹב, לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל-יוֹשֶׁר.
    טעות היא להעניש את הצדיק ההולך תמים וללא דופי, או להכות איש ישר ואציל על לא עוול בכפו.

בפסוק זה אנו עדים לתוצאה של השוחד!

החוטא יוצא נקי בעוד הצדיק והישר נענשים על צדק ויושר שעשו (יז 15, יח 5).

גם: (מ"ח) אף, עוד, אפילו, אף אם, גם כי, לא רק.

לענוש: (פ') לתת עונש, לייסר, לגמול, לנקום, להטיל קנס, לקנוס, לגזור דין, לשלם.

צדיק: (ת'/ש"ע) ישר, הגון, תמים, בר-לבב, עושה צדק, מאמין, ירא-שמים, חסיד, חף-מפשע, צודק, זכאי.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש

להכות: (פ') להלקות, לחבוט, להרביץ, להצליף, להלום, לפגוע, להמיט צרה, להביס.

נדיב: (ת'/ש"ע) נדבן, תורם בעין יפה, פילנטרופ, טוב-לב, לא קמצן, נותן ביד רחבה, נותן ברצון, שופע חסד, נוטה חסד.

על: (מ"י) בנוגע ל-, אודות, בעניין, בקשר ל- .

יושר: (ז') חוסר עקמומיות, אי-סטייה, הגינות, טוהר, כנות, תום, צדק, הוגנות, אמינות, הליכה בתלם, ישרות, גילוי-לב, תמימות.

.

  1. חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת; וקר- (יְקַר-) רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.
    החכם מקמץ בדבריו. הוא יודע את ערך הדיבור והשפעתו. הנבון שוקט ומרוסן ולכן לא ירבה במילים, וכל מילה שיאמר הרי היא שקולה ויקרה (י 19, יד 29, טו 18, טז 27, 32, כט 20, יעקב א 19).

לחשוך: (פ') למנוע מ-, לא לתת, לעצור, לחוס, לחסוך, לקמץ, להימנע מבזבוז, לשמור בחיסכון, להציל, למלט.

אומר: (ז') אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים, הגדה, מבע, ביטוי, מוצא-פה, סיפור, הודעה, מילה, הגה, הברה.

לדעת: (פ') להכיר, לתפוס בשכל, להבין, להתמצא, להתעדכן, להיות בקי, להיות בעל ידע.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

יקר: (ת') חביב, אהוב, אהוד, רצוי, מכובד, נעלה, נכבד, חשוב, בעל ערך, רב במחיר, בעל שווי רב, שמחירו גבוה, נדיר, לא שכיח, לא נפוץ, מיוחד במינו.

רוח: (זו"נ) שכל, נפש, נשמה.

איש: (ש"ע) אדם, מישהו, אדם כלשהו.

תבונה: (נ') בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות, שיקול-דעת.

.

  1. גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב; אוֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

גם טיפש אילו יחריש ייחשב לחכם. כל הסוגר את שפתיו ומתאפק מדיבור ייחשב לנבון (איוב יג 5).

גם: (מ"ח) אף, עוד, אפילו, אף אם, גם כי, לא רק.

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.

להחריש: (פ') לשתוק, לשקוט, לדמום, להיאלם, להשתיק, להשקיט, להדמים, לגבור בקולו על-, לעשות לחירש.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

להחשיב: (פ') להביא בחשבון, למנות עם-, להכליל, לייחס חשיבות, לכבד, להעריך, להוקיר, לראות כחשוב.

לאטום: (פ') לסגור, לסתום, לחסום, לעשות שיהיה אטום, למנוע חדירות.

שפתיים: שני קפלי הבשר בקצות הפה (בהשאלה) דיבור.

נבון: (ת') חכם, פיקח, בעל תבונה, בר דעת, בעל ידע, מחוכם, פקחי, אינטליגנטי, מעיד על תבונה, נעשה בשכל.