משלי פרק י"ד

  1. חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ; וְאִוֶּלֶת, בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ.

אישה חכמה משקיעה את כל מרצה, יכולתה וחכמתה כדי לכונן ולייסד את ביתה על בסיס נכון, ומחזיקה אותם בסדר ובמצב טוב כמשכן שבו האהבה והאחדות שוכנים. לעומת זאת, כדומה לאדם הכורת את הענף עליו הוא יושב, האישה האיוולת, הטיפשה (הבוחרת בדרך החטא ומתעלמת מעצת ה') הורסת במו ידיה את ביתה (ט 1-6, כד 3, לא).

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה(ראשית חכמה יראת ה').

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

להרוס: (פ') להשמיד, להחריב, לעקור משורש, לחסל, לנתץ, לפוצץ, לשבור, להשחית, לקלקל, "לגמור", "להרוג".

.

  1. הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא יְהוָה; וּנְלוֹז דְּרָכָיו בּוֹזֵהוּ.

איש ירא אלוהים הולך בדרך הישר של אמת, צדק, טוהר וקדושה בכל תחומי חייו.

לעומת זאת, איש החי על פי אמות מוסר פסולות של שקר, רמאות, תככים ורשע ואינו פוסח על שום הזדמנות לבחור בחטא, מוכיח במעשיו שאינו ירא אלוהים. איש שכזה בז לאלוהים ובז לאלו ההולכים בדרך אלוהים (א 7, ב 15, כח 6, בראשית כ 11, ישעיה נז 2, אל הרומים ב 4).

יושר: (ז') חוסר עקמומיות, אי-סטייה, הגינות, טוהר, כנות, תום, צדק, הוגנות, אמינות, הליכה בתלם, ישרות, גילוי-לב, תמימות.

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

נלוז: (ת') מתועב, נתעב, נפסד, מנוול, שפל, נבזי, מאוס, מגונה, סוטה מדרך הישר.

בוז: (ז') זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.

.

  1. בְּפִי־אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה; וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים, תִּשְׁמוּרֵם.

ענף הגאווה צומח ויוצא מליבו של האויל ומתגלה בפיו, כלומר: גאוות האוויל מתגלה בדברי פיו. הטיפש אינו מפספס הזדמנות לומר דברי שטות המוכיחים את טפשותו.

לעומתו, החכם בוחר בקפידה את מילותיו ובכך פיו מהווה חומת מגן השומרת אותו מצרות (י 13, יא 2, 9, יב 6, טז 18, יט 29, כו 3, כט 23, יעקב ג).

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל.

חוטר: (ז') ענף, מקל, גזע, פוארה, שבט, קנה, צינורית, קנה מחודד (לקריאה).

גאווה: (נ') השתבחות, התפארות, התהללות, גאוותנות, שחצנות, יהירות, רברבנות, התנשאות.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, שנון, מחוכם, למדן, ירא-אלוהים.

שִׂפְתֵי חֲכָמִים: דברי חכמה

.

  1. בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר; וְרָב־תְּבוּאוֹת, בְּכֹחַ שׁוֹר.

כשאין שוורים הרגילים לעבודת האדמה, כמות התבואה תהיה פחותה ומסיבה זו האבוס (הכלי למאכלן של הבהמות) יהיה נקי (ריק) מתבואה.

לעומת זאת, שימוש בכוח השור, ז"א, שימוש נכון בכלים המתאימים יניב תבואה רבה יותר (דברים כח 4, ישעיה א 3).

אלפים: בהמות הבית, שוורים.

אבוס: (ז') כלי-אוכל לבהמות.

בר: נקי, (בן).

תבואה: (נ') פרי האדמה, יבול, תוצרת, תנובה, גידולי האדמה, הדגניים למיניהם.

.

  1. עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב; וְיָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר.

עד נאמן לא יאכזב. הוא יאמר אמת גם אם הדבר יעלה לו במחיר רב. לעומתו, לעד שקר אין כל אתיקה והוא ישקר (יפריח כזבים) בכל פעם שהדבר יתאים לצרכיו (ו 19, יב 17, יד 25, שמות כג 1, דברים יט 16, התגלות א 5, ג 14).

עד: (ז') נותן עדות, מעיד, מביא ראיה, מי שנכח באירוע.

אמון: (ז') מתן תמיכה, ביטחון, אמונה, מבטח, נאמנות.

להפיח: (פ') לעורר.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.

עד-שקר: עד המעיד עדות שאינה אמיתית.

.

  1. בִּקֶּשׁ־לֵץ חָכְמָה וָאָיִן; וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.

איש הבז לדבר אלוהים לעולם לא יחכם מכיוון שיראת אלוהים הינה הצעד הראשון של החכמה. לעומתו, אדם המכיר נכונה את אלוהים, את דרך ואופן פעולתו ונכנע לו, יאמץ בקלות רבה יותר את דעת אלוהים (א 7, 22, ח 9, יז 24, מלכים א ג 12, איוב כח 28).

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, מחשבה, סברה, עמדה.

נבון: (ת') חכם, פיקח, בעל תבונה, בר דעת, בעל ידע, מחוכם.

נקל: (ת') קל, פשוט, לא קשה.

.

  1. לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל; וּבַל־יָדַעְתָּ, שִׂפְתֵי־דָעַת.

אם תלך בקרבת הכסיל, דע לך שאיוולתו תדבק גם בך. במילים פשוטות: התרחק מן הכסיל מכיוון שבקרבתו לא תזכה לשמוע דבר חכמה ודעת (ט 13, כג 9, קור"א טו 33, טימ"א ד 6-7, ו 3-5).

מנגד: (תה"פ) ממול, במרחק מה, מן הצד.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.

בל: (תה"פ) לא, אל, אסור, לאו, אי, אין, בלתי, שלא, לבלתי, פן.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

.

  1. חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ; וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה.

איש חכם ופיקח בוחן בזהירות את תוצאת מעשיו ובוחר בפעולות מוסריות שיניבו תוצאות מועילות. לעומת זאת, מחשבתו המעוותת של הכסיל מתבטאת במעשי מרמה.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.

מרמה: (נ') רמאות, תרמית, רמייה, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת דעת, הולכת שולל, כחש, שקר, סילוף, זיוף.

.

  1. אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם; וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.

האווילים לועגים לכל בקשה או דרישה לתיקון פשעם ועוולתם. הישרים לעומת זאת מקבלים ברצון כל תיקון. המקשר בין הישרים היא שאיפתם המשותפת להיטיב ולעשות את הישר (בראשית מב 23, ישעיה א 21).

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

אשם: (ז') חטא, פשע, מעשה שלילי, אשמה, עלבון, עבירה, עוון, טעות, קלקול, ליקוי, מגרעת, פגם, פסול, תקלה.

רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, חשק, רצייה, מוטיבציה נפשית,   נחת-רוח, הסכמה, חסד.

.

  1. לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ; וּבְשִׂמְחָתוֹ, לֹא־יִתְעָרַב זָר.

רק אתה מרגיש, חש ויודע נכונה את הסבל והעומס אשר על ליבך. זר, לא ידע את השמחה שאלוהים יעניק לך שבעזרתה תוכל להתמודד עם הסבל והקושי בגישה נכונה (שמואל-א פרק א 10, מלכים-א פרק ח 38, מתי ב 18, יג 44, כו 39-42, 75, פטר"א א 8).

לב: (ז') מרכז הרגש, איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

להתערב: (פ') להיות מעורב, להיכנס לעניין, לתחוב את האף, לבוא בין, לגלות מעורבות.

זר: (ש"ע) חיצוני, אחר, לא מוכר, לא שייך, מוזר, שונה, נוכרי, רחוק, לועזי, גר, בן עם אחר, מהגר.

.

  1. בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד; וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ.

ביתו של הרשע עתיד להישמד מכיוון שלא יעמוד לאחר משפט אלוהים. לעומת זאת, מקום משכנו של הצדיק יזכה לשגשוג וברכה מכיוון שהוא מיוסד על הבטחותיו של אלוהים.

ביתו של הרשע כמוהו כבית הבנוי על חול ללא יסוד איתן. ביתו של הצדיק בנוי על הסלע שהוא דבר אלוהים ויראתו. לכן, בעת "סערות" בחייהם, ביתו של הרשע ייפול וייהרס כחלק ממשפט אלוהים על חייו וביתו של הצדיק יעמוד איתן בגלל הבטחותיו של אלוהים ליראיו (י 25, טו 25, מתי ז' 24-27, זכריה ה 3-4, יב 7, איוב ח 15, תהילים צב 14).

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

להישמד: (פ') להיהרס, להיחרב, להיות מושמד, להיכרת, להיכחד, להיאבד, לכלות, להימחות, להימחק, להתחסל.

אוהל: (ז') מעון ארעי עשוי מיריעות בד, סוכה, משכן, מקום, מושב, מקום לינה, בית, מאחז.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן.

להפריח: (פ') לגרום לפריחה, להביא לידי לבלוב, להנץ, להוציא פרחים, ללבלב, להביא שגשוג, לגרום להצלחה, לקדם, לפתח, להרחיב, להעלות.

.

  1. יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ; וְאַחֲרִיתָהּ, דַּרְכֵי־מָוֶת.

לעיתים נדמה לאדם שהוא הולך בדרך ישרה ונכונה אך בסופה היא מתפצלת לכמה דרכים נלוזות המוליכות אל המוות. (הדרך להימנע מהטעיה שכזו טמונה בשינון דבר אלוהים, בביטחון בדברו וייעוץ מיראי אלוהים). (ג 5-8, טז 2, 25, יב 15, אל הרומים ו 21).

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן.

אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר, שארית, שאר, יתרה, הזמן שנותר, הזמן שנשאר.

.

  1. גַּם־בִּשְׂחוֹק יִכְאַב־לֵב; וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה.

לעיתים גם בעת שמחה ושעשועים ליבו של האדם עצוב וזאת למרות שמבחוץ נראה האדם שמח ועליז. לעיתים אחריתה של השמחה והחגיגה היא יגון (ה 4, קוהלת ב 2, ז 3, 6, לוקס ו 25, יעקב ד 9-10).

אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר, שארית, שאר, יתרה, הזמן שנותר, הזמן שנשאר.

שמחה: (נ') אושר, עליזות, עליצות, מצב-רוח טוב, ששון, משוש, חדוה, רינה, דיצה, גיל, עינוג, מסיבה, חגיגה, חג.

תוגה: (נ') יגון, עצב, עצבות, צער, עגמה, ייסורים, כאב.

.

  1. מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב; וּמֵעָלָיו, אִישׁ טוֹב.

מי שנסוג מדרך הטוב, ישולם לו כגמולו במידה גדושה. טמא לב יזכה לשכר התנהגותו.

לעומתו, איש ישר הפועל בצדק ישבע מפרי מעשיו הטובים (יבורך מעליון) (א 31, יא 5, 8, יב 14, יח 20, כב 8, איוב ד 8, ישעיה ג 10, נז 17, תהילים מד 19, הושע ד 9, אל-העברים ב 1, ג 12).

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות .

לשבוע: (פ') לחוש שובע, להתמלא, לאכול במידה מספקת, לרוות, להשקיט רעב, להגיע לסיפוק, לחוש שביעות רצון, לקבל די צרכו, להיות מרוצה, להיגדש, לקבל די והותר.

סוג-לב: במובן "לא נסוג אחור ליבנו" (תהילים מד 19), נסוג מדרך הטוב.

מעליו: וממעלליו, מקביל אל  "מדרכיו".

.

  1. פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל־דָּבָר; וְעָרוּם, יָבִין לַאֲשֻׁרו.

אדם חסר חכמה וניסיון בחיים אין לו דעה משלו ותלוי תמיד בדעת אחרים, מבלי להבחין , אם הדבר אמת, מועיל וטוב לו. לעומתו, הפיקח בוחן ושוקל מראש את תוצאת מהלכיו ולכן הוא קוצר פרי טוב מכל מעשיו (ד 26, כא 29).

פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, מתפתה על נקלה, מאמין לכל דבר, חסר דעת, שוטה, טיפש.

ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן.

לאשורו: (תה"פ) כפי שהוא, כמו שהוא, לפי דרכו הנכונה, כהלכתו, לדיוקו, בשלמותו.

.

  1. חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע; וּכְסִיל, מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

יראת אלוהים השוכנת בלב איש חכם, עוזרת לו להימנע ולהתרחק מהחטא על כל צורותיו. לעומתו, הטיפש חכם בעיניו. הוא גאה ויהיר, אינו נזהר אלא, מתערב בדברים לא לו, עיוור לכל דבר טוב ולכן עתיד ליפול ברע (א 7, ג 7, כא 24, כב 3, כח 26, שופטים ט 4, איוב כח 28, תהילים לד 14,  תסל"א ה 22).

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

לסור: (פ') לנטות, לפנות, לסטות, לזוז, לגשת, לבוא, ללכת, להסתלק, לעזוב, לחדול, להיפסק.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

מתעבר: מלשון עברה במובן גאווה, יהירות, שחצנות, עזות (ישעיה טז 6).

בוטח: בוטח בעצמו, בניגוד לאופיו של החכם העניו מטבעו ומתייחס לעצמו בביקורת המביאה לידי זהירות.

.

  1. קְצַר־אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת; וְאִישׁ מְזִמּוֹת, יִשָּׂנֵא.

אדם המתרגז וכועס מכל פגיעה קלה, חסר-סבלנות, ידבר דברים ויעשה מעשים נמהרים, בלתי שקולים ובלתי מחושבים שיוכיחו לכל את טיפשותו. יחד עם זאת, אדם הפועל בדרכי מרמה של תככנות ופילוג, זומם מזימות, שנוא על כולם (יב 2, טו 18, כט 22, תהילים לז 7, איוב ה 12-13, קור"א ג 19, טיטוס א 7).

קצר-אפים: חסר איפוק, חסר-סבלנות, מתרגז בקלות, "פתיל-קצר".

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

מזימה: (נ') תכנית, כוונה, רעיון, מחשבה, קשר, תחבולה, חתירה תחת, תכנית רשע, כוונה רעה, עורמה.

לשנוא: (פ') לתעב, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להיות אויב.

.

  1. נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת; וַעֲרוּמִים, יַכְתִּרוּ דָעַת.

אנשים חסרי חכמה וניסיון בחיים אינם שוקלים נכונה את אחרית מעשיהם ולכן מרבים לטעות. סופם שינחלו לעג ובוז בעבור כל טעויותיהם וכישלונותיהם. הפקחים לעומת זאת שוקלים בכובד ראש את אחרית מעשיהם, ולומדים מניסיונם איך לשפר את מעשיהם בפעם הבאה, כך שהדעת תהיה ככתר על ראשם (ד 9, יב 4, תהילים קג 4).

נחלה: (נ') ירושה, עיזבון, חלק, נתח, בעלות, זכות, חזקה, אחיזה.

פתי: (ת'/ש"ע) תם, תמים, מתפתה על נקלה, מאמין לכל דבר, חסר דעת, שוטה, טיפש.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

ערום: (ת') ערמומי, חכם, פיקח, נבון, בעל מזימות, איש תחבולות, פתלתל, תכסיסן.

כתר: (ז') תואר, נזר, עטרה, זר, כותרת.

דעת: (נ') ידע, ידיעה, חכמה, בינה, שכל, הבנה, דעה, השקפה, תפיסה, מחשבה, סברה, עמדה.

.

  1. שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים; וּרְשָׁעִים, עַל־שַׁעֲרֵי צַדִּיק.

הטוב ינצח את הרע! הרעים, אלו הפונים מדרך הישר ומאמצים את דרך החטא עתידים להיכנע לפני הצדיק. הרשעים עתידים להתדפק על שערי הצדיק לבקש עזרתו (יא 29, יז 2, שמואל-א פרק ב 36).

שחו: (ממקור שחוח) – (ת') שח, כפוף, מכופף, רכון, מורכן, נטוי, נטוי קדימה, מוטה, מעוקם.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש.

.

  1. גַּם־לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ; וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים.

איש עני אשר עוניו נובע מעצלות והוא אינו מתאמץ לשפר את מצבו הכלכלי, יהיה שנוא גם על קרוביו. בגלל מצבו הכלכלי הרע הוא נעשה משא על קרוביו. לעומת זאת, לעשיר יש דברים רבים שאנשים חפצים ולכן הם מחפשים את קרבתו ומצפים לחסדו (יט 4, 7).

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

לשנוא: (פ') לתעב, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להיות אויב.

רש: (ת') עני, אביון, דל, קבצן, חסר-כל, מחזר על הפתחים, עלוב, מסכן, אומלל, נקלה, מר-נפש.

.

  1. בָּז־לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא; וּמְחוֹנֵן עֲנָיִים (עֲנָוִים) אַשְׁרָיו.

איש הבז לרעהו בגלל שאינו מצליח או בעל יכולת כמוהו, הריהו חוטא. לעומת זאת, איש המסביר פנים לעני ותומך בידו, עושה עימו חסד, הריהו מקיים את מצוות אלוהים וה' יברך אותו  (ג 34, כב 9, כח 8, לא 9, יז 5, כח 27, כא 13, תהילים מא 2, ק"ב 9, ויקרא כה 35, אל הגלטים ו 1-5).

בוז: (ז') זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

חוטא: (ת'/ש"ע) פושע, עבריין, רשע, עושה רע, קרימינל, מפר חוק, אשם, בן-בליעל.

לחונן: (פ') לנטות חסד, לרחם, לחמול, לחוס, להביע אהבה, להביע אהדה.

אשרי: מבורך.

.

  1. הֲלוֹא־יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע; וְחֶסֶד וֶאֱמֶת, חֹרְשֵׁי טוֹב.

אלו הזוממים בליבם רעה נגד הזולת, סופם שיהיו תועים בדרך החיים. אהבה ומסירות סובבים את אלו הפועלים ביושר והגינות כלפי הזולת (ג 29, ו 14, 18, תהילים כג 6, מיכה ב 1, ג 3, טז 6, כ 28, זכריה ז 10, בראשית כד 27, כו 3).

תועה: (ת') אובד, נידח, נודד, נבוך, מבולבל, אובד עצות, שרוי במבוכה, אינו יודע מה לעשות.

חורש-רע: מתכנן לפגוע ברעהו, בזולת.

חסד: (ז') טובה, צדקה, נדיבות, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, עזרה, תרומה, רחמים.

.

  1. בְּכָל־עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר;

וּדְבַר־שְׂפָתַיִם, אַךְ־לְמַחְסוֹר.

יש רווח ותועלת לאדם המשקיע את כל מרצו ויגעו בעבודתו. לעומת זאת, אין כל רווח לאדם אשר רק מדבר ואינו עושה. סופו שיהיה עני (ה 10, י 4, כא 5, ירמיה כב 28, תהילים קכז 2, קהלת ג 19).

עצב: עמל, עבודה קשה, דיכאון רוח מסיבת כאב גופני, או רוחני, או מעבודה קשה.

מותר: (ז') עודף, יתרון, עדיפות, קדימה, זכות, ראשוניות, עליונות, בכורה, קדימות, עינוג מיותר, דבר שאינו חיוני.

שפתיים: שני קפלי הבשר בקצות הפה (בהשאלה) דיבור.

מחסור: (ז') חוסר, קוצר, גירעון, היעדר, עוני, דלות, ריש, אביונות, מסכנות, צורך, כורח, חיוניות.

.

  1. עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם; אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת.

עטרת החכמים היא התכונות שהחכמים מצטיינים בהן. החכמים משננים את דבר אלוהים ומאמצים את מצוותיו בכל תחום בחייהם. כתוצאה מכך הם מתברכים וזוכים לכל צורכם מאלוהים.

לעומתם, הכסילים פועלים בדרך החטא, מבזבזים את זמנם, כשרונם וכספם בדברים זמניים ובלים. סופם שיסיימו את חייהם כשרק האיוולת בידם – טיפשות הטיפשים – טיפשותם (י 22, ג 35, תהילים מט 7, סט 6, מתי ו 33, קור"א ג 10-15, אל הגלטים ה 22-23).

עטרת: (נ') נזר, כתר, כותרת, שפה, זר, מקלעת, תהילה, הוד, כבוד, יקר, הלל, זוהר.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

עושר: (ז') הון, רכוש, קניין, כסף רב, בעלות על נכסים, שפע, רוב, הרבה, מלאי, מגוון, שפעה.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

.

  1. מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת; וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָה.

המעיד עדות אמת מציל את חיי הנאשמים על לא עוול בכפם. לעומתו, המעיד עדות שקר הריהו מפיץ שקרים, מרמה את השופטים וגורם לעיוות דין (יד 5, יב 17, ו 19, יחזקא ל ג 18-21).

מציל: (ז') מושיע, גואל, פודה, עוזר, מביא ישועה, מוציא מצרה, מרפא.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה, רוחניות, עולם רוחני, פנים, תוך.

עד: (ז') נותן עדות, מעיד, מביא ראיה, מי שנכח באירוע.

מפיח: (פ') להחיות, לעורר.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.

מרמה: (נ') רמאות, תרמית, רמייה, נוכלות, שקרנות, הונאה, גניבת דעת, הולכת שולל, בדאות, כזבנות, כחש, שקר, סילוף, זיוף.

.

  1. בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח־עֹז; וּלְבָנָיו, יִהְיֶה מַחְסֶה.

איש ירא אלוהים הפונה מדרך החטא ועושה את הטוב יזכה לביטחון מאלוהים. בניו הלומדים מדוגמתו ועדותו הטובה ייהנו גם הם מביטחון אלוהים בחייהם (יח 10, יט 23, כב 19, שמות כ 4, נחום א 7, תהילים עא 7, צב, ישעיה לג 6, קור"ב ג 4, אל העברים ד 16).

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

מבטח: (ז') אמון, אמונה, שניתן לבטוח בו, שניתן לסמוך עליו, מקום בטוח, מחסה, מבצר, מקלט, מגן, ביטחון.

עוז: (ז') אומץ לב, גבורה, תושייה, תעוזה, כוח, עצמה, חוזק, חוסן, איתנות, קשיחות, און, מעוז, משלט, מצודה, מבצר, טירה, מקלט, מחסה, בונקר, תהילה, מופת, הוד, הדר.

מחסה: (ז') מקלט, מסתור, מחבוא, מפלט, מגן, הגנה, גג, מכסה, גגון, עוזר, מושיע.

.

  1. יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים; לָסוּר, מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת.

אדם ירא אלוהים מבטא את יראתו בלימוד, שינון ויישום דבר אלוהים בחייו מתוך אמונה ואהבת אלוהים. בעשותו כמצוות אלוהים, יסור מדרך הרע אשר בה טמונים כל הרעות והצרות בחיים, יתמיד בדרך אלוהים ובה ימצא חיים מלאים בעולם הזה, וחיי נצח בעולם הבא (י 11, יג 14, תהילים יח 6).

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

מקור: (ז') מוצא, ראשית, שורש, מחצבת, מולדת, משאב, מעיין, עין, נביעה.

לסור: (פ') לנטות, לפנות, לסטות, לזוז.

מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.

.

  1. בְּרָב-עָם הַדְרַת-מֶלֶךְ; וּבְאֶפֶס לְאֹם, מְחִתַּת רָזוֹן.

המלך מקבל כבוד רב כשרוב עמו תומכים בו. לעומת זאת, כשהעם נוטש את המלך מפלתו קרובה (ל 29-31, שמואל-ב פרק יט 7, בראשית יד 21).

הדר: (ז') פאר, הוד, יופי, חן, זוהר, זיו, גאווה, תהילה, תפארת, גאון, כבוד, יקרה, רוממות, מלכות, עליונות.

אפס: (ש"ע) אין, כלום, מאומה, לא כלום, שום דבר, חידלון.

לאום: (ז') עם, אומה, קבוצת מוצא משותפת, קיבוץ בני אדם בעלי גורל משותף.

מחיתה: שבר פתאום, אסון.

רזון: (ז') דקות, צנימות, דלות-בשר, כחישות, היעדר שומן, עור ועצמות, חיטוב, דקיקות.

.

  1. אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב־תְּבוּנָה; וּקְצַר־רוּחַ, מֵרִים אִוֶּלֶת.

סבלן, ארך אפיים, שקול, חושב לפני שהוא פועל ולכן הוא מתון וסבלני. ארך אפיים יכול להתמודד עם מצבים קשים ולשמור על עדות ללא דופי. לעומתו, קצר אפיים אינו מסוגל לשלוט על רגשותיו ובעקבות זאת ממהר לריב, מביא על עצמו צרות ובושות ומגלה את טיפשותו לעיני כל (ג 35, יד 17, טו 18, טז 32, יט 11, יעקב א 19, אל האפסים ד 26, קוהלת ז 9).

ארך-אפיים: סבלני, מתון, רגוע, אינו מהיר לכעוס.

תבונה: (נ') בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות, שיקול-דעת.

קצר-רוח: חסר-סבלנות, מתרגש, כעסן, רגזן.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

.

  1. חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא; וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה.

שלום, שלווה וסיפוק, לב-רגוע, הינם שמחה לנפש ובריאות לגוף. לעומת זאת, קנאה שמביאה לידי התרגשות וכעס, היא כמחלה המכלה את הגוף כסרטן (יב 4, ג 7-8, 16-18, יז 22, תהילים לז 8-9).

חיי בשרים: מושג מופשט הכולל את חיי הגוף עם כל פעולותיהם.

מרפא: (ז') ריפוי, תרופה, החלמה, הבראה, סילוק מחלה, מזור.

רקב: (ז') חומר אורגני שנרקב, ריקבון, מק, בליה, כמישה, עובש, סרחון, התנוונות, השחתה, שקיעה.

קנאה: (נ') צרות עין, אי נחת מהצלחת הזולת, תשוקה, תאווה, קנאות, קיצוניות, אי רצון להתפשר.

.

  1. עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן.

המנצל את העני ומונע ממנו את המגיע לו על פי מצוות ה' (כגון עוללות ולקט, שכחה ופאה) הריהו מבזה את אלוהים אשר ברא אותו (אלוהים ברא את העשיר והעני גם יחד וציווה על העשיר לדאוג לעני).

לעומתו, איש המכבד את אלוהים מבטא זאת בין היתר בנדיבותו ויחסו הראוי לעני ואביון (כב 2, יד 21, יז 5, יט 17, כא 13, כח 8, כט 13, דברים טו 11, ישעיה נז 15, מלאכי ב 10, איוב לא 13-15, מתי כה 40).

עושק: (ז') שוד, שדידה, גניבה, גזל, ביזה, חמס, סחיטה, ניצול, קיפוח, שימוש לרעה.

חירוף: (ז') גידוף, קללה, ניבול-פה, נאצה, פגיעה מילולית, עלבון, ביזוי.

לחונן: (פ') לנטות חסד, לרחם, לחמול, לחוס, להביע אהבה, להביע אהדה.

אביון: (ת'/ש"ע) עני, דל, רש, חסר-כל, קבצן, דלפון, נזקק, נצרך, מי שירד מנכסיו, מסכן, אומלל, קשה-יום, עלוב.

.

  1. בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע; וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק.

בבוא על הרשע פורענות וצרה, הוא יידחה ויהיה משולל כל עזר ומחסה. לעומתו, הצדיק, גם ברגע מותו, בוטח בה' ומוצא בו מחסה (א 26, יא 5, כד 16, יב 28, תהילים לה 5, לד 22, לו 13, לז 24, ירמיה יז 17, כג 12, איוב יט 25, ישעיה כו 19, דניאל יב 1-2).

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

דחייה: (נ') עיכוב, השתהות, התמהמהות, משהה, השהייה; ביטול, סירוב, הדיפה, דחיקה, דחיפה, זניחה, אי משיכה.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

חוסה: (פ') למצוא מחסה, למצוא מגן, לתפוס מסתור, למצוא מקלט, למצוא גג, למצוא מפלט, למצוא הגנה.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש.

.

  1. בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה; וּבְקֶרֶב כְּסִילִים, תִּוָּדֵעַ.

איש היודע את אלוהים וחי על פי דברו מאפשר לחוכמת אלוהים לשכון בו ולבטאה במילים ומעשים מועילים וראויים. לעומת זאת, בלב הכסילים שוכנת האיוולת. מטבעם הם מפטפטים כל אשר יעלה על לבבם, כך שכל שומעיהם  מבינים שאינם חכמים  (ב 10, יב 23, יג 16, טו 2, 14, מעשי השליחים יז 27-28, אל הרומים א 19-20).

נבון: (ת') חכם, פיקח, בעל תבונה, בר דעת, בעל ידע, מחוכם, פקחי, אינטליגנטי, מעיד על תבונה, נעשה בשכל.

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.

כסיל: (ת'/ש"ע) טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה.

להיוודע: (פ') להיחשף, להתגלות, להופיע, להיעשות מודע, לגלות, ללמוד על, להכיר, להיעשות ידוע, להתפרסם.

.

  1. צְדָקָה תְרוֹמֵם־גּוֹי; וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת.

עם יעלה לגדולות ויזכה לברכה רבה אם יאמץ באמונה את דרכי המוסר והפעולה של אלוהים המתאפיינים במשפט צדק, אמת, יושר, טוהר וקדושה. לעומת זאת, בושה, חרפה וקלון הן מנת חלקו של עם הבוחר בחטא ופשע (יא 11, דברים כח 15-68, שמואל-ב פרק יב 10).

צדקה: יחס צדק בחברה. יושר, כנות, טוהר, קדושה, דרך המוסר. יראת אלוהים.

לרומם: (פ') להעלות, להגביה, להניף, לשאת ברמה, להלל, לשבח, לפאר, לקלס, להדר, לברך, להודות, להאדיר.

גוי: (ז') אומה, עם, לאום.

חסד: שם זה בא כאן במובנו הארמי: קלון, חרפה (ויקרא כ 17).

לאום: (ז') עם, אומה, קבוצת מוצא משותפת, קיבוץ בני אדם בעלי גורל משותף.

לחטוא: (פ') לבצע חטא, לעבור עבירה, לפשוע, לעשות דבר אסור, להפר חוק, להיכשל, לטעות, לשגות, להחטיא.

.

  1. רְצוֹן־מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל; וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ.

אהדתו וטובו של המלך נתונים לעבד (שר, פקיד גבוה) חכם וישר המצליח בתפקידיו. זעם המלך כלפי עבד המביש או מחלל כבוד מלכו בטיפשותו או רשעתו (י 5, יב 4, טז 14, יט 12, כב 11, דניאל ב 12, נחמיה ב, אסתר ח 2).

רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, חשק, רצייה, מוטיבציה נפשית, נחת-רוח, הסכמה, חסד.

עבד: (ז') אדם שהוא קניינו של אחר, משרת, שרת, שמש, נתין, משועבד, כפוף, סר, נרצע, כנוע, וסאל.

משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידע, בעל ידיעות, נאור, אינטליגנט, שלמד הרבה שנים, חכם.

עברה: (נ) כעס, קצף, חרון. יום עברה – יום צרה ופורענות.

מביש: (ת') מביך, מבזה, מחפיר, מגונה, מכלים, מלבין פנים, חושף קלון ברבים, משפיל.