משלי פרק ט'

קריאתן של "גברת" החכמה ושל "גברת" האיוולת.

בפרק ט החכמה והכסילות מאונשות ומיוצגות בשני טיפוסי נשים מנוגדים.

החכמה פועלת כאשת חיל. בונה בית איתן ומהודר, עורכת את ביתה ושולחנה לתפארת ואחר כך מזמינה את קרואיה ליהנות מטובה. לכל העונים לקריאתה של החכמה מובטחת ברכה נצחית.

הכסילות לעומתה מתוארת כהיפך הגמור מן החכמה – כעצלה שאינה טורחת ואינה מכינה דבר.

הכסילות מחקה חיקוי זול ושקרי את החכמה ומציעה לכל קרואיה רוע ושקר המובילים לאבדון (מים גנובים – ניאוף פיזי ורוחני וכו).

הנמשל: החכמה מדריכה בדרך בינה לחיים מבורכים המפארים את אלוהים, והכסילות מוליכה את הנשמעים לה בדרכי השקר אל אבדון. החכמה היא שופרו של אלוהים והכסילות שופרו של השטן.

  1. חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ; חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה.
    קריאתה של החכמה:

החכמה בנתה בית שבו היא שוכנת. כל עמוד יסוד עומד במקומו כך שיציבות הבית מובטחת. החכמה בנתה את ביתה בצורה מושלמת (שבע כסמל לשלמות). (יד 1, כד 3, לא 10-27 – החכמה בהקבלה לאשת חיל, מתי טז 18, קור"א ג 9, אל האפסים ב 20-22, פטר"א ב 5).

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

לבנות: (פ') לעסוק בבנייה, להקים, לייסד, לכונן, לייצר, ליצור, לעשות, להרכיב, להעמיד.

לחצוב: (פ') לכרות, לחפור, להוציא מהקרקע, לגלף, לפסל, לסתת, לחקוק, לברוא, ליצור.

שבע: מספר המציין שלמות.

  1. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ; אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ.
    החכמה ערכה שולחן מלא בכל טוב. הכינה מטעמי בשר, מהלה את היין החריף במים ומיני מרקחים שונים למען ינעם לשתותו, סדרה כל מיני מאכל ומשקה על שולחנה. האוכל אנין וטעים, ממש סעודת מלכים (כג 30, שיר השירים ח 20, ישעיה כה 6, סב 8, מתי כב 4, לוקס יד 16-23).

טבח: (ז) שחיטה, המתת בהמה והתקנתה לאכילה.

למסוך: (פ') לשפוך, למזוג, לצקת, ליצוק, לנסוך, להעביר לכלי אחר, להחדיר, להכניס, להוסיף, לערבב, למהול.

לערוך: (פ') לסדר, להכין, לארגן, להכשיר, לקבוע, לעבד, להתקין.

  1. שָׁלְחָה נַעֲרוֹתֶיהָ תִקְרָא, עַל-גַּפֵּי מְרוֹמֵי קָרֶת.
    לאחר שהחכמה סיימה לערוך את השולחן ולמלאו בכל טוב ובשפע, היא שלחה את "נערותיה" (המשרתות) למקומות הגבוהים שבעיר (משם תשמע ההזמנה יותר טוב), למען תקראנה לכל האנשים לבוא וליהנות מסעודתה המושלמת (ח 1-3, ט 14, אסתר ב 9, שמואל-א פרק ט 13, מתי כב 3-4).

נערותיה: משרתות שלה.

מרום: (ז') גובה, רום, רמה, דרגה, שלב, מפלס, שמים, דוק, מרומים, רקיע, שחקים, פסגה, שיא, ראש, טופ.

קרת: (נ) קריה, עיר, מקום ישוב.

עַל-גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת: על המקומות הגבוהים (מכובדים) ביותר בעיר.

  1. מִי-פֶתִי יָסֻר הֵנָּה; חֲסַר-לֵב אָמְרָה לּוֹ.
    כל אחת משליחותיה של החכמה זועקת ברחבי העיר: "כל חסר ניסיון בחיים בוא אליי". לחסרי החכמה וההבנה היא אומרת: (א 4, ו 32, ז 7, תהילים יט 8).

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

לסור הנה: (פ') לגשת, לבוא.

חסר-לב: חסר ניסיון בחיים, פתי.

  1. לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי.
    כולכם מוזמנים לנשף שהחכמה הכינה עבורכם. ההזמנה איננה חד פעמית לארוחה בודדה, אלא הזמנה לחברות תמידית, נצחית למשפחת החכמה. למעשה, אתה יכול לסעוד בשולחן הנשף של החכמה בכל ארוחה לאורך כל חייך. אכול את מאכליה ותהנה מיינה. בעת שתסב על שולחנה, היא תאכילך בחכמה, היא תדריכך בידע ותפאר את חייך בתבונה. החכמה מחכה ליד שולחנה לספק לך את כל הידע לחיים הראויים לירא אלוהים (ישעיה נה 1-3, שופטים יג 16, תהילים קמא 4, שיר השירים ה 1, לוקס יד 16-24, יוחנן ו 27, התגלות כב 17).

לַחֲמוּ בְלַחֲמִי: איכלו מן המטעמים שעשיתי לכם

למסוך: (פ') לשפוך, למזוג, לצקת, ליצוק, לנסוך, להעביר לכלי אחר, להחדיר, להכניס, להוסיף, לערבב, למהול.

הערה:

החכמה מכריזה לכולם את מסר הישועה.

קריאתו של אלוהים לבני האדם אינה בסתר אלא מתבטאת גם בנפלאות הבריאה (תהילים יט).

לא לחינם המחבר מציין את הלחם והיין.

האדון ישוע השתמש במרכיבים אלו כדי לציין את גופו ודמו המסמלים את הברית החדשה שקמה במותו מכפר החטאים (מתי כו 26-29).

  1. עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ; וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה.
    אם תזנח את דרך החיים הרעה ותציית לדבר החכמה ותחיה על פי הוראותיה, תזכה לחוות את החיים במיטבם. אם תסעד ותתענג באופן קבוע על שולחן החכמה, תגדל הבנתך, בינתך וחכמתך, ותלך תמיד בדרך האמת הבטוחה (א 22, ד 14, ח 35, ט 11).

הפסוקים הללו מבהירים שחכמת אלוהים איננה דבר הנסתר מבני אדם אלא רצון אלוהים הוא שכל אדם ירווה וישבע מחכמתו  (א 20-21).

לעזוב: (פ') להניח, לנטוש, להרפות, לזנוח, לוותר, להסתלק, להתרחק, לפרוש, לצאת, להיפרד, להתנתק, לנתק מגע.

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

אשרו:  צעדו, כוננו דרכיכם, צעדיכם. גם להסכים עם…

בינה: תבונה, התבוננות פנימית מעמיקה, חדירה לעומקו של דבר.

  1. יוֹסֵר לֵץ, לוֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן; וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ.
    אם תוכיח רשע הבז לאלוהים ולדברו, הוא ילעג לך ויבוז לך. ואם תוכיח פושע המאיים ומזיק לזולת, תזיק לעצמך (כג 9, מתי ז 6, פטר"א ד 4).

לץ: קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

קלון: (ז') כתם, בושה, כלימה, ביזיון, חרפה, אי כבוד, עלבון, גנות.

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

מום: (ז') ליקוי, פגם, חיסרון.

  1. אַל-תּוֹכַח לֵץ פֶּן-יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ.
    אל תוכיח לץ (אחד המזלזל ובז לכל שהוא קדוש, טהור וצדק), פן ישנא אותך. דברי מוסר וחינוך מולידים בלב הלץ שנאה למוכיח. לעומת זאת, החכם אוהב את מוכיחו, שכן הוא אוהב את החכמה וחפץ ליהנות ממנה (י 8, טו 12, 32, יז 10, מתי ז 6, תהילים קמא 5).

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

לץ:  (ז) קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

שנאה: (נ') אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה.

חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

אהבה: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חיבוב, חמדה, כיבוד.

  1. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם-עוֹד; הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח.
    אם תייעץ דבר חכמה לחכם, הוא יחכים אף יותר. למד את הצדיק, את האדם ירא האלוהים, העושה טוב וסר מרע והוא ילמד דרכים נוספות להועיל, לעזור ולסור מרע (א 5, י 14, יב 15, יג 10, יד 6, טו 31, יח 15, יט 25, כא 11, מתי יג 12).

חכם: נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

להודיע: (פ') להכריז, להצהיר, ליידע, למסור מידע, לבשר, לספר, לגלות, לחשוף, להשמיע, לפרסם, לעדכן.

צדיק: נושע המנהל חיים המאופיינים ביושר, הגינות, קדושה וטוהר התואמים לרצון אלוהים שבכתבי הקודש. ירא אלוהים

מוסיף: (ת') מרבה, מעלה, מרחיב, מגדיל, מגביר, מעמיק, מחזק, תורם, מבסס, מייצב, מפרה, מצרף, מחבר.

לקח: לימוד, ידיעה, דעת, מוסר השכל, מסקנה הנלמדת מתוך ניסיון.

 

  1. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה; וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.
    יראת אלוהים הינו התנאי הראשוני לחכמה. דעת אלוהים (ידיעת רצון אלוהים והכרתו באופן אינטימי) היא צעד ראשון להבנה ויישום הדעת (א 7, ל 3, איוב כח 28, תהילים קיא 10, קהלת יב 13, מתי י 28).

יראת אלוהים מתבטאת בתשוקה בוערת לרצות את אלוהים בחיותך חיים טהורים ובניסיון לסור מכל מחשבה או מעשה הנוגד את רצון אלוהים הכתוב בדברו. הבנתך תגדל ככל שתלמד אודות אלוהים ואופן פעולתו בחיי האדם.

דעת קדושים = דעת אלוהים (יהושוע כד 19)

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

דעת: דיעה, חכמה, תבונה.

קדוש: (ת'/ש"ע) שהקדושה שוררת בו, בעל חשיבות דתית, נעלה, נשגב, מרומם, זך, טהור, צדיק, איש מוסר, מעונה.

בינה: תבונה, התבוננות פנימית מעמיקה, חדירה לעומקו של דבר.

  1. כִּי-בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ; וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים.
    החכמה אומרת: באמצעותי (בי) ירבו ימי חייך.

כשתשיג חכמה ותיישם את לקחיה בחייך, תחווה חיים ארוכים, פוריים ומענגים.

"ריבוי ימים" בלשון כתבי הקודש אינו ביטוי המתייחס רק לאורך שנים על פני כדור הארץ, אלא גם ובעיקר לחיי נצח בנוכחות אלוהים. מסיבה זו ניתן לקבוע שהמסר המרכזי של חכמת אלוהים היא: מסר הבשורה שבכוחה להושיע כל אדם מקללת החטא ולהחזירו לחיק אלוהים כצדיק, לנצח נצחים. (ג 2, 16, י 27, יד 27, יט 23).

לרבות: (פ') לעלות במספר, להתרבות, לפרות, להיות להרבה.

  1. אִם-חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ; וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא.
    אם אתה באמת חכם, הרי שאתה ולא אחר יזכה בברכה ובתועלת. אם אתה בז לאלוהים ולדברו, הרי שאתה ולא אחר תישא את הבושה והאשמה בעבור חטאיך (ג 16-18, ד 22, ח 35, יד 14, טז 26, איוב כב 2, לה 6, 7).

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

לץ:  (ז) קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

לשאת: (פ') לסחוב, להרים, לסבול, לעמוד ב-, להחזיק מעמד, למשוך בעול.

  1. אֵשֶׁת כְּסִילוּת הוֹמִיָּה; פְּתַיּוּת וּבַל-יָדְעָה מָּה.

קריאתה של "גברת" איוולת:

כמו שהחכמה מתגשמת במאמר הראשון באשה טובה וחרוצה, כן מתגשמת הכסילות באשה רעה ולהלן תכונותיה:

האישה בעלת עקרונות מוסר פסולים ומנוונים רועשת תמיד (כמו הזונה), ומתגאה במעשיה הנפשעים. האישה הכסילה קלת דעת. אומרת דברי טפשות. היא אינה מתחשבת בתוצאות מעשיה אלא מתעסקת בתאוותה ואיוולתה (ה 6, ז 11).

כסיל: חסר דעת, שאין לו את החכמה.

המה: (פ"ע) נהם, רעש, השמיע קול, היה מלא פעילות ושאון אדם.

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

  1. וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָה, עַל-כִּסֵּא מְרוֹמֵי קָרֶת.
    האישה האיוולת והרשעה מחקה את פעולותיה של גברת "חכמה". גם היא יושבת לה בפתח ביתה במקום בולט, כך שכולם יראו וישמעו גם אותה (ה 8, ט 3, יחזקאל טז 25).

החכמה והאיוולת פונים לאותו קהל.

מרום: (ז') גובה, רום, רמה, דרגה, שלב, מפלס; שמים, דוק, מרומים, רקיע, שחקים, פסגה, שיא, ראש, טופ.

קרת: (נ) קריה, עיר, מקום ישוב.

  1. לִקְרא לְעוֹבְרֵי-דָרֶךְ; הַמְיַשְּׁרִים אוֹרְחוֹתָם.
    האישה האיוולת מזמינה את התמימים ההולכים בדרך הישרה והיא מתכוונת להטותם ממנה (א 20).

עוברי-דרך: עוברים ושבים.

מישרים: יושר, צדקה, תום. התהלך במישרים – התנהל בדרך הטובה, הלך כשורה.

אורח: דרך, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, נוהל, מהלך, מידה.

  1. מִי-פֶתִי יָסֻר הֵנָּה; וַחֲסַר-לֵב וְאָמְרָה לּוֹ.
    "גברת" איוולת פותחת במילים כמו "גברת" חכמה, וגם היא מזמינה אליה את התמימים וחסרי הניסיון בחיים. הצעתה נשמעת כביכול מושכת אך תוצאותיה הפוכות מאלו של "גברת" חכמה (א 21, ז 7-8, ט 4).

פתי:  חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

חסר-לב: חסר ניסיון בחיים, פתי.

  1. מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.
    כך אומרת האישה האיוולת לאנשים הללו: מים שגנבת, ימתקו לך יותר. לחם שקבלת בהחבא (גנוב), טעים יותר. במילותיה "גברת" איוולת משבחת את החטא ומסיתה לדבר עבירה (כ 17, איוב כ 12-14).

לאור הכתוב בפרק ה 15-19 ניתן להסיק שהכוונה לחטאים הקשורים בעיקר בניאוף וזנות, תורות שקר, שכן חטאים אלו מושכים ונפוצים ביותר. מים גנובים = ניאוף וזנות, חוסר נאמנות לאשת הנעורים.

לגנוב: (פ') לקחת ללא רשות, "לסחוב", לבזוז, לשדוד, לגזול, לחמוס, לעשוק.

מתוק: (ת') בעל טעם טוב, מלא מתיקות, עסיסי, נעים, ערב, נוח, ניחוחי.

סתר: (ז') רז, סוד, תעלומה, מסתורין, דבר נעלם, צפונות, מחבוא, מקום להסתתר בו.

נעים: (ת') נוח, טוב, מענג, ערב, מהנה, מלבב, רצוי, יפה, נאה, נחמד.

הכסילות פונה אל הרגשות, לדחפים הבסיסיים ביותר, למכנה המשותף הנמוך ביותר. היא אינה מציעה לפתאים לשנות דרכם. הכסילות מעודדת את הפתאים להמשיך בדרכם הפסולה ומסתירה מהם את התוצאה העגומה – אבדון נצחי.

  1. וְלֹא-יָדַע כִּי-רְפָאִים שָׁם; בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ.

היזהר! האיש שישתתף במעשיה האסורים של "גברת" איוולת, אינו טוב יותר או חכם יותר ממנה. מבלי דעת, הוא מקבל לא רק הזמנה לתענוג רגעי אלא למוות נצחי. ביתה של "גברת" איוולת זה בית מוות וההתחברות עימה מובילה למקום משכנם של נפשות המתים.

בני, כעת, לאחר שאתה מודע לתועלת והברכות שבחכמת אלוהים ולעומתם המכות שבהתמסרות לאיוולת, האם לא תבחר בחכמה?

באותה מידה שהחכמה איננה נסתרת וקוראת לכולם להעשיר ממנה, כך האיוולת גלויה ומושכת. קרבתנו לאלוהים תעניק לנו חסד לבחור בחכמה ולא ליפול במלכודת האיוולת (ב 18, ה 5, ז 27).

רפאים: (ז') שדים, רוחות, רוחות המתים, רוחות השאול.

עומק: (ז') מרחק לתחתית, מעמקים, מצולות, תהום.

קרוא: (ת'/ש"ע) אורח, מוזמן, מזומן.

שאול: כינוי לעולם המתים, אבדון, בור-שחת.