משלי פרק ט"ז

  1. לְאָדָם מַעַרְכֵי-לֵב; וּמֵיְהוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן.
    אדם מגבש דיעה לאחר מחשבות רבות ושונות. שכלו בוחן את הבעיה מכל צדדיה, מבקר ומנתח את כל אופני פתרונה ומתאמץ להגיע לידי הכרעה ומסקנה מסויימת. אך לבסוף אלוהים הוא זה שמכריע, ומעניק לאדם את החכמה להביע את המסקנה הראויה (ג 6, טז 2, 9, 33, יט 21, כ 24, כא 1, 30-31).

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה, הולך על שתיים, ברייה, ברנש.

מערכי-לב: מחשבות, רעיונות, רחשי-לב.

מענה-לשון: תשובה נכונה, תגובה מילולית עניינית.

  1. כָּל-דַּרְכֵי-אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו; וְתֹכֵן רוּחוֹת יְהוָה.
    האדם חושב שתוכניותיו ומעשיו טהורים מכל כתם מוסרי ואינו מוצא במעשיו כל עוון, אבל אלוהים קורא ובוחן לבבות ושופט את האדם לאור המניע שבלב (כא 2, יב 15, יד 12, כד 12, ל 12, שמואל-א פרק טז 7, קור"א ד 4, בשורת מתי ו' 4, 8, 18).

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

דרכי-איש: אופן התנהגות.

זך: (ת') טהור, נקי, צח, שקוף, ברור, פשוט, גלוי, צלול, כן, גלוי-לב.

עין: (נ') איבר הראייה.

תכן: בחן, מדד, העריך.

רוח: (בהשאלה) נשמה, נפש, רגש, רצון, אופי, כוונה, נטיה.

  1. גֹּל אֶל-יְהוָה מַעֲשֶׂיךָ; וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.
    אם תשאף לדעת את רצון אלוהים והכנע כל תוכניותיך ושאיפותיך בידו, הוא ידריך אותך לבחור דרכים נכונות ולתכנן תוכניות החופפות לרצונו אשר יניבו פרי ראוי לשמו. אם כך תעשה, תוכניותיך יתגשמו בדרך המוצלחת והברוכה ביותר (ג 5-6, תהילים כב 9, לז 5, נה 23, צ 17, קיט 133, אל הפיליפים ד 4-7).

גלה: חשף, לא הסתיר.

מעשה: (ז') פעולה, עבודה, עשייה, צעד, פעילות, עובדה, אמת, תוצר, עלילה, מעשייה, פרשה.

נכון: התחזק, התבסס.

מחשבה: (נ') הרהור, רעיון, חשיבה, הגות, עיון, לימוד.

  1. כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ; וְגַם-רָשָׁע לְיוֹם רָעָה.
    אלוהים עשה את הכל אשר ביקום למענו, מטרתו, לתכליתו. אלוהים אפילו ברא את האנשים הרשעים העושים רע, וזאת למען ניווכח בצדקתו כשהוא יענישם בעבור דרכם הרעה (תהילים יט, קוהלת ג 11, איוב כא 30, אל הרומיים ח 28, ט 17-23).

כל: (מ"י) מכלול, כלל, מלוא, בשלמות, בלי יוצא מן הכלל, בלי להחסיר דבר, כל אחד ואחד, ללא חריגים.

פועל: (ז') מעשה, עשייה, עבודה, עמל, פעילות, פעולה, ביצוע, מבצע.

מענה: (ז') תשובה, תגובה, הד, פתרון, מסקנה, פשר, הסבר, ביאור, פירוש.

רשע: (ת'/ש"ע) רע, לא טוב, אכזר, מרושע, שטני, זדוני, קשה-לב, מושחת, שלילי, אשם, נושא באשמה.

יום: (ז') זמן זריחת השמש עד שקיעתה, שעות זריחת השמש, ההפך מלילה, עת.

רעה: צרה, פורענות, פגע, אסון.

  1. תּוֹעֲבַת יְהוָה כָּל-גְּבַהּ-לֵב; יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה.
    אלוהים מואס וסולד מכל גילוי של גאווה באדם. אלוהים מבטיח שעונשו של הגאה מובטח (ו 17, ח 13, ו 29,  יא 20, 21, טז 18).

לתעב: (פ') לשנוא, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להתמלא תיעוב, לחוש מיאוס.

גבה-לב: יהיר, גאוותן, רברבן.

יד-ליד: בהשאלה – איחוד כוחות. מבטא המצייר תקיעת כף, להביע וודאות גמורה

  1. בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן; וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע.
    סליחת חטאים מוחלטת ניתנת על סמך אהבת הצדק והאמת של אלוהים שמתבטאת בשיאה בכפרת עוונות שנתן לבני האדם בקורבן ישוע המשיח. אדם המכבד את ה' ונשמע לדברו באמונה ואהבה נשמר בדרך הטובה (בראשית כד 27, משלי ג 3, משלי יד 22, כ 28, ויקרא טז 1-34, יז 11, דניאל ד 27, תהילים קיט 11, 105, יחזקאל יח 21-22, הושע ד 1, אל הרומים י 9-10, ישעיה נג 6, יוחנן ג 16, מע"ש ד 12).

חסד: טובה, צדקה, נדיבות, מעשה טוב, תמיכה, הקלה, עזרה, תרומה, רחמים.

אמת: דבר נכון ונאמן, דבר שיש לתת בו אמון.

כפרה: (נ') סליחה, מחילה, ביטול, חנינה, ויתור, העברת חטא, פיצוי, ריצוי, תמורה, תחליף, קרבן.

עוון: (ז') חטא, פשע, עבירה, משגה, טעות, מחדל, אשמה.

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים, ירא אלוהים – כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר דבר אלוהים באדיקות.

לסור: (פ') לנטות, לפנות, לסטות, להסתלק.

רע: (ז') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

  1. בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי-אִישׁ; גַּם-אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ.
    כשמעשיך ומחשבותיך יהיו על פי רצונו ודרכו של אלוהים, הוא יכול לשנות את הלך המחשבה של אויבך כך שירצו לחיות בשלום איתך (בראשית לג 4, אל הרומים יב  18-21, יד 18).

לכן, יחסך עם אלוהים חשוב וקובע יותר מיחסך עם אנשים

לרצות: (פ') לחפוץ, לשאוף, לשחור, להשתוקק, להתאוות, לחשוק.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

דרכי-איש: אופן התנהגות.

אויב: (ש"ע) שונא, צר, צורר, יריב, קם, עוין, מתנגד, שטן, בר-פלוגתא.

להשלים: (פ') להתפייס, לעשות שלום, לעשות סולחה, לסיים יריבות.

  1. טוֹב-מְעַט בִּצְדָקָה, מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט.
    עדיף לחיות עם מעט רכוש שנאסף ביושר וצדק מאשר להתקיים מהכנסה גבוהה הנובעת ממעשי גזל ועושק (טו 16, תהילים לז 16).

טוב: (תה"פ) רצוי, מוטב.

מעט: (תה"פ) קצת, לא הרבה, בכמות קטנה.

צדקה: (נ') צדק, יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, דין-צדק, משפט-אמת.

רוב: (מ"י) מרב, הרבה, שפע, ריבוי, כמות גדולה.

תבואה: (נ') פרי האדמה, יבול, תוצרת, תנובה, גידולי האדמה, הדגניים למיניהם, חיטה, שעורה, שיבולת, שיפון.

לא-משפט: לא ביושר, בדרך עושק, גניבה וגזל.

  1. לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ; וַיהוָה יָכִין צַעֲדוֹ.
    אדם מתכנן בקפידה את מהלך חייו אך אלוהים הוא זה המכוון את צעדי האדם על פי רצונו הוא. תוכניתו של אלוהים היא זו שתתגשם (טז 1, יט 21, כ 24, בראשית נ 20, מל"א יב 15, ירמיה י 23, תהילים לז 23, דניאל ה 23, קור"א ג 19-20).

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

אדם: (ז') איש, גבר, בן-אדם, אנוש, יצור-אנושי, בן-תמותה, הולך על שתיים, ברייה, ברנש.

לב-אדם: מחשבות האדם ותכנוניו.

לחשב: לערוך חישובים, לתכנן.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

נכון: (ת') מוכן, מזומן, דרוך, ערוך, מותקן, במצב כשיר.

צעד: (ז') פסיעה, הילוך, מהלך, תנועה, שלב, דרגה.

  1. קֶסֶם עַל-שִׂפְתֵי-מֶלֶךְ; בְּמִשְׁפָּט לֹא יִמְעַל-פִּיו.
    בדברי המלך שהוא שליט עליון יש כוח רב, כמו קסם. מה שהמלך מבטא בשפתיו אין עוררין על החלטותיו. ולכן יזהר נא המלך שפיו לא יחרוץ משפט מעוות ולא יגזור גזירות בלתי צודקות (כ 28, כט 4, 12, כח 15, כ 2, לא 5, דברים יז 18-20, שמואל-ב פרק יד 17-20, מלכים-א פרק ג 9-12, 28, ישעיה יא 2).

קסם: (ז') השפעה, כשף, פלא, נס, מעשה להטים.

שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.

מלך: (ז') שליט עליון, ראש מדינה בירושה.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.

מעל: (ז') מעילה, בגידה, הונאה, בגידה באמון, גניבה, רמייה, רמאות, חוסר יושר, מרמה, נוכלות, שקרנות, שימוש לרעה בכספי אחרים.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, מפתח שפתיים, לשון, חך, שיניים, חניכיים.

  1. פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַיהוָה; מַעֲשֵׂהוּ כָּל-אַבְנֵי-כִיס.
    מוט המשקל, שכפות המאזניים תלויות בשני קצותיו והלשון באמצעיתו, ומאזניים שאין בהם רמאות הינם מאלוהים. גם כל אבני המשקל, ששוקלים בהם את הסחורה הנמכרת, ה' עשה אותן (מכיוון שפסוק זה הינו חלק מפסוקים הכוללים משלים על המלך, יוצא מכך שהמחבר מציין שהמלך נדרש לשפוט בצדק מוחלט כי המשפט לאלוהים הוא). (יא 1, ויקרא יט 36, דברים כה 13, שמואל ב פרק יד 26, יחזקאל מה 10, מיכה ו 11, עמוס ח 5, הושע יב 8).

פלס: (ז') מכשיר הקבלה לקרקע, מכשיר איזון, בועית איזון, מאזניים, משקל, מכשיר שקילה.

מאזניים: (ז') מכשיר איזון, מכשיר שקילה, סקלת איזון, משקל, מד משקל.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.

מעשה: (ז') פעולה, עבודה, עשייה, צעד, פעילות, עובדה, אמת, תוצר, מותר, תוצאה.

אבן: השתמשו באבן כמשקל בעת הקדומה.

כיס: (ז') קפל בד, תא בבגד, שקיק, שקית, פאוץ', שק, אמתחת, תיק, נרתיק, ארנק, ילקוט.

  1. תּוֹעֲבַת מְלָכִים עֲשׂוֹת רֶשַׁע: כִּי בִצְדָקָה יִכּוֹן כִּסֵּא.
    המחבר מתייחס למלך צדיק אשר כמו כל המלכים מוקף ביועצים ובעזרתם קובע החלטותיו ומדיניות מלכותו. הפסוק מופנה לאותם יועצי מלך: אל יעלה על לב יועצי המלך ושריו להביא איזו תועלת למלך במעשי רשע שיעשו בשמו, או שיסיתוהו למעשים פסולים. כי משפט צדק הינו אבן יסוד לחוזקה וחוסנה של מלכות (כה 5, כט 14, ישעיה טז 5).

תועבה: (נ') נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב.

מלך: (ז') שליט עליון, ראש מדינה בירושה.

רשע: (ז') רשעות, עוול, רוע, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע.

צדק: (ז') יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, נכונות, אמיתיות, מידת-הדין, משפט-אמת, ישועה, גאולה, ניצחון.

צדקה: יושר, כנות, טוהר, קדושה, אמת. מעמד של חף מפשע – נושע מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה").

נכון: מותקן, במצב כשיר, התבסס.

כיסא: (ז') מושב, כורסה, כס, ספסל, משענת, שרפרף, דוכן, הדום.

  1. רְצוֹן מְלָכִים שִׂפְתֵי-צֶדֶק; וְדֹבֵר יְשָׁרִים יֶאֱהָב.
    המלך הצדיק חפץ בדברי אמת ויושר ולא בדברי חנופה. המלך הצדיק אוהב דברי יושר בלי משוא פנים (יד 35, כב 11, אל הרומים יג 3).

רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, חשק, רצייה, מוטיבציה נפשית,נחת-רוח, הסכמה, חסד.

מלך: (ז') שליט עליון, ראש מדינה בירושה.

שפתי: (ת') השייך לשפה, שמקורו בשפה, הקשור לשפה, לשוני, דיבורי, מילולי.

צדק: (ז') יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת, נכונות, אמיתיות, מידת-הדין,משפט-אמת, ישועה,  גאולה, ניצחון.

דובר: (ש"ע) מייצג, אדם רשמי המוסמך למסור הודעות, מדבר בשם מוסד או גוף, נואם, אדם הנושא דברו.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.

אוהב: (ת'/ש"ע) אהוב, אוהד, ידיד, חבר, רע, קרוב, בעל-ברית, תומך, דורש-טוב.

  1. חֲמַת-מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי-מָוֶת; וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה.
    זעמו של המלך כמו מוות שהרי בדבריו יצאו שליחיו להביא מות על איש עברתו. החכם יודע לשכך ולהשקיט את כעסו של המלך (יט 12, כ 2, כה 15, כט 8, דניאל ב 5 ואילך, שמואל-א פרק כב 16-19, שמ"ב ד 5-12, אסתר ז 9-10).

חמה: (נ') כעס, זעם, קצף, חרון, זעף, רוגז, תסכול, התמרמרות, סערה, התפרצות, השתוללות.

מלך: (ז') שליט עליון, ראש מדינה בירושה.

מלאך: (ת'/ש"ע) ציר, שליח, ציר, רץ, נציג, מודיע, מבשר, כרוז, מעביר, מקשר.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, מישהו, אדם כלשהו.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

כפרה: (נ') סליחה, מחילה, ביטול, חנינה, ויתור, העברת חטא, פיצוי, ריצוי, תמורה, תחליף, קרבן.

עברה: זעם.

  1. בְּאוֹר-פְּנֵי-מֶלֶךְ חַיִּים; וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.
    כמו שמלך עריץ נורא בזעמו (פסוק קודם) כך המלך נדיב ורב חסד בשעת רצון. חסדו ונטייתו להיטיב, מביאה אושר כענן המביא את הגשם המאוחר, היורד באביב וממלא את השיבולים ומבשיל את התבואה (מלקוש) (יט 12, שמואל-ב פרק כג 3-4, תהילים עב 6, הושע ו 4, אסתר ח-ט).

אור-פנים: שמחה, רצון, קורת-רוח.

מלך: (ז') שליט עליון, ראש מדינה בירושה.

חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.

רצון: (ז') בקשה, שאיפה, חפץ, משאלה, איווי, חשק, רצייה, מוטיבציה נפשית, נחת-רוח, הסכמה, חסד.

עב: (ז') ענן, אד, ערפל, אדי מים, עשן, אובך.

מלקוש: (ז') הגשם האחרון, סוף עונת הגשמים, שלהי החורף.

  1. קְנֹה-חָכְמָה מַה-טּוֹב מֵחָרוּץ; וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף.
    טובה ועדיפה החכמה על זהב משובח, וידע ודעת עדיפים מכסף.

זהב לא יקנה ששון, סיפוק או הצלחה, כמו שהחכמה יכולה לתת. כסף לא יספק הגנה והדרכה כמו שהידע והבינה יכולים להעניק (ג 13-16, ח 10-11, 19).

קנה: רכש, קיבל תמורת כסף.

חכמה: (נ') תבונה, בינה, פיקחות, שכל, מוח, אינטליגנציה, שנינות, חריפות, תפיסה מהירה, למדנות, בקיאות, ידענות, השכלה, ידע רב, מומחיות.

טוב: מוטב, רצוי ש-.

חרוץ: שם לאחד ממיני הזהב.

בינה: (נ') אינטליגנציה, חכמה, תבונה, הבנה, שכל, משכל, השכלה, עורמה, תושייה, הארה.

נבחר: (ת'/ש"ע) מעולה, מובחר, הטוב ביותר, שנברר, שנופה, שבחרו בו.

כסף: (ז') מתכת יקרה.

  1. מְסִלַּת יְשָׁרִים סוּר מֵרָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ נֹצֵר דַּרְכּוֹ.
    דרכו של ירא אלוהים הינה דרך של צדק שמתאפיינת בריחוק מן החטא על כל צורותיו. אדם המקפיד לשמור את נפשו זהיר בבחירת דרכו (יט 16, תהילים קיב, קיט, תסל"א ה 14-22, קור"א טו 33).

מסילה: (נ') דרך, נתיב, מסלול, ערוץ, אורח, כביש, שביל, משעול, מדרכה, דרך התנהגות, אורח חיים.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.

לסור: (פ') לנטות, לפנות, לסטות, ללכת, להסתלק, לעזוב, לחדול, להיפסק.

רע: (ז') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

שומר-נפשו: נזהר, שם לב.

נצר: שמר.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

  1. לִפְנֵי-שֶׁבֶר גָּאוֹן; וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ.
    הגאווה קודמת לאסון. יהירות קודמת לכישלון. הגאווה והיהירות מובילות לשבר וכישלון (טו 33, כט 23, ירמיה מט 16, עובדיה 3-4, תהילים קיג).

לפני: (מ"י) מלפנים, תחילה, ראשונה, טרם, קודם, מול, נוכח, קדם, טרום.

שבר: (ז') אסון, צרה, מצוקה, שואה, פורענות, דבר נורא, מכה.

גאון: גאווה, גבה-לב.

כישלון: (ז') מפלה, אי הצלחה, נפילה, מפולת, שגיאה, משגה, חולשה, אכזבה, רפיון, חורבן, הרס, אסון.

גובה-רוח: גאווה, יהירות.

  1. טוֹב שְׁפַל-רוּחַ אֶת-עניים (עֲנָוִים); מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת-גֵּאִים.
    מוטב להיות עניו ונמוך רוח בחברת ענווים המסתפקים במועט ושמחים בחלקם הדל, מאשר להנות משלל היהירים והמתרברבים (ישעיה נז 15, משלי ג 34, כט 23, תהילים קיג, משלי א 13-14, מתי ה 3).

טוב: מוטב, רצוי ש-.

שפל-רוח: עניו, צנוע, ביישן, כנוע.

עניו: (ת') ענוותן, צנוע, שפל רוח, כנוע, כן, חסר גאווה, מפחית בערך עצמו, סלחן, ותרן, מסתפק במועט.

חלק: הפריד לחלקים.

שלל: (ז') ביזה, גזל, מלקוח, בזיזה, שדידה, רכוש גזול, רכוש שהופקע מהאויב, רכוש שהוחרם במלחמה.

גאה: (ת') גאה, מלא גאווה, משתבח, מתפאר, גאוותן, שחצן, יהיר, רברבן, מתנשא.

  1. מַשְׂכִּיל עַל-דָּבָר יִמְצָא-טוֹב; וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה אַשְׁרָיו.
    הבוחן, לומד ומיישם את דבר אלוהים, יצליח. המבורך והמאושר באמת הוא זה הבוטח ביהוה (ג 1-10, יג 13, יח 22, יט 8, תהילים לד 9, ירמיה יז 7).

משכיל: (ת'/ש"ע) בעל השכלה, מחונך, מלומד, ידען, רחב אופקים, בעל ידע, בעל ידיעות, נאור, אינטליגנט, שלמד הרבה שנים, חכם.

דבר: (ז') חפץ, מעשה, עניין.

למצוא: (פ') לאתר, לגלות, לחשוף, לעלות על-, לפגוש, להיתקל, לחשוב, להיות סבור, לראות, להחזיק בדעה.

טוב: (תה"פ) בסדר, כמו שצריך, כהלכה, כנדרש, כמצופה, בצורה יעילה,  רצוי, מקובל, מוסכם.

לבטוח: (פ') לתת אמון, לשים מבטחו, לסמוך על, להישען, להאמין, לשבת לבטח, להיות מוגן ושליו, לא לחשוש.

אשרי: (מ"ק) מאושר הוא, ברוך הוא.

  1. לַחֲכַם-לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן; וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח.
    אדם אשר מעשיר בידע דבר ה' ומיישמו בחייו נחשב לנבון וחכם. דבריו הנאמרים בנועם, מוסיפים לזולת דעת וחכמה (טז 24, הושע יד 10).

חכם-לב: חכם, נבון, פיקח.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

נקרא: כונה, ניתן לו שם.

נבון: (ת') חכם, פיקח, בעל תבונה, בר דעת, בעל ידע, מחוכם, פקחי, אינטליגנטי, מעיד על תבונה, נעשה בשכל.

מתק-שפתיים: נועם הדיבור, דברים טובים ונעימים.

הוסיף: (פ') לצרף, לחבר, להרבות, להגדיל, להעלות, להגביר, לחזק, להמשיך, לא להפסיק.

לקח: (ז') שיעור, מסקנות, לימוד, מוסר-השכל, למידה מהניסיון.

  1. מְקוֹר חַיִּים שֵׂכֶל בְּעָלָיו; וּמוּסַר אֱוִלִים אִוֶּלֶת.
    השכל לבעליו הוא כמקור נובע חיים. יסורי הטפשים נובעים מטפשותם (י 11, יג 14, יד 27).

מקור: (ז') מוצא, ראשית, מעיין, עין, נביעה.

חיים: (ז') קיום, נשמה, נפש, התקיימות, מציאות, הימצאות, יש, ישות.

מקור-חיים: מקום ממנו ניתן לשאוב את הכוח לחיות.

שכל: (ז') חכמה, דעת, מוח, הבנה, בינה, תבונה, כושר חשיבה, אינטלקט, אינטליגנציה, השכלה, משכל, היגיון.

בעל: (ז') אדון, בעלים, בעל השליטה, שליט, מחליט, בעל כוח, בעל קניין.

מוסר: (ז') אתיקה, תורת המידות, מידות, מוראל, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.

אוויל: (ת'/ש"ע) שוטה, חסר-דעה, חסר-דעת, טיפש, פתי, סכל, כסיל, מטומטם, בור, אידיוט, תם.

איוולת: (נ') טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות.

  1. לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ; וְעַל-שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח.
    חכמתו של אדם תעזור לו לבחור את המלים שבהם ישתמש (חכמה אמיתית הנה הנצרה של הלשון). כל הנאמר מפיו מוסיף חכמה, דעת וניסיון לבני אדם (תהילים לז 30, משלי טו 28, ד 20-23, מתי יב 34, טו 18, לוקס ו 45, איגרת יעקב ג).

לב: (ז') איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש.

חכם: (ת'/ש"ע) נבון, פיקח, בעל שכל, רב מוח, אינטליגנט, שנון, מחוכם, למדן, בקיא, ידען, משכיל, מומחה, מלומד.

להשכיל: (פ') ללמוד, לרכוש השכלה, לקנות דעת, להיעשות חכם יותר, להיעשות נבון, לנהוג בחכמה, לפעול בתבונה, לעשות נכון, להצליח.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה, חור בפנים, לוע, מפתח שפתיים, לשון, חך, שיניים, חניכיים.

שפתיים: שני קפלי הבשר בקצות הפה (בהשאלה) דיבור.

הוסיף: (פ') לצרף, לחבר, להרבות, להגדיל, להעלות, להגביר, לחזק, להמשיך, לא להפסיק.

לקח: (ז') שיעור, מסקנות, לימוד, מוסר-השכל, למידה מהניסיון.

  1. צוּף-דְּבַשׁ אִמְרֵי-נֹעַם; מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.
    מלים הנאמרות בחן ואמת, נעימות כדבש לשומע. בכוחן של המלים הללו הנאמרות באמת ובחן, להביא מתיקות לנפש ובריאות לגוף (טז 21, כד 13-14, תהילים יט 11, שמואל-א פרק יד 29, משלי טו 26, ג 8, ד 22, יב 18, יז 22).

צוף: (ז') מיץ, נקטר, עסיס, לשד, תמצית, מיץ-פרחים, נוזל מתוק המופרש מפרחים, דבש.

אומר: (ז') אמירה, דיבור, הבעה, הגיית מילים, הגדה, מבע, ביטוי, מוצא-פה, סיפור, הודעה, מילה, הגה, הברה.

נועם: (ז') נעימות, חן, חסד, חינניות, יופי, מזג נוח, הליכות נאות, סבר פנים, אדיבות, נדיבות, עריבות.

מתוק: (ת') בעל טעם טוב, מלא מתיקות, עסיסי, שטעמו כסוכר, טעמו כדבש, נעים, ערב, נוח, ניחוחי.

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

מרפא: (ז') ריפוי, תרופה, החלמה, הבראה, סילוק מחלה, מזור.

עצם: (זו"נ) החלק הקשה בגוף, חלק בשלד, רקמה גרמית, גוף, אישיות, זהות.

  1. יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי-אִישׁ; וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי-מָוֶת.
    לעיתים נדמה לאדם שהוא הולך בדרך ישרה ונכונה אך בסופה היא מתפצלת לכמה דרכים נלוזות המוליכות אל המוות. (הדרך להימנע מהטעיה שכזו טמונה בשינון דבר אלוהים, בביטחון בדברו וייעוץ מיראי אלוהים). (ג 5-8, יד 12, יב 15, טז 2, כא 2, אל הרומים ו 21, מתי ז 13-14).

יש: (תה"פ) קיים, נמצא, מצוי, הווה, נוכח, צריך, יש צורך, חייבים, הכרחי ש-, לפעמים, לעתים.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה; כיוון, מגמה, מעבר, גישה, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

ישר: (ת') לא עקום, לא סוטה, לא כפוף, לא מעוקם, הגון, הוגן, תמים, טהור, צדיק, נאמן, כן, הולך בתלם.

לפני: (מ"י) מלפנים, תחילה, ראשונה, טרם, קודם, מול, נוכח, קדם, טרום.

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

אחרית: (נ') סוף, קץ, קצה, סיום, גמר, שארית, שאר.

מוות: (ז') מיתה, פטירה, אבדון, כיליון, כליה, גוויעה, חידלון, חוסר חיים, קץ החיים, יציאת הנשמה, קץ, סוף.

  1. נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ: כִּי-אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.
    האדם עובד לפרנס את עצמו כי צרכיו מחייבים זאת. תאוותו (רעבונו) של העמל כופה אותו ולוחץ עליו שיעבוד (דברים יב 20, קוהלת ו 7, אפסיים ד 28, ו 7, תסל"ב ג 10-12).

נפש: (נ') נשמה, רוח, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

עמל: (ת'/ש"ע) פועל, עובד, יגע, עוסק, מתפקד, מתאמץ, משקיע, משתדל.

אכף: לחץ, הכביד.

פה: (ז') איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה, חור בפנים, לוע, מפתח שפתיים, לשון, חך, שיניים, חניכיים.

  1. אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה; וְעַל-שפתיו (שְׂפָתוֹ) כְּאֵשׁ צָרָבֶת.
    איש רשע פועל על מנת להזיק ולהפיל אחרים ברעה. דבריו ומלותיו מזיקות כאש בלתי נשלטת (ו 12, תהילים ז 16, סב 5-6, ירמיה יח 22, יחזקאל כא 3, שופטים יט 22, יעקב ג 6).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר, מישהו, אדם כלשהו.

בליעל: (ת'/ש"ע) זדון, רשע, אכזריות, אוון, רוע לב, רעה, רשעות, שטניות, נבלה.

כורה: חופר.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

שפתיים: שני קפלי הבשר בקצות הפה (בהשאלה) דיבור.

אש-צורבת: אש שורפת.

  1. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן; וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף.
    איש שקר ומרמה מגרה ומחרחר ריב, ומדבר לשון הרע גורם לפירוד בין ידידים (ו 14, ב 12, טו 18, יח 8, כו 20, 22, יז 9, דברים א 27, מיכה ז 5, ישעיה כט 24, ירמיה יז 8).

איש-תהפוכות: הפכפך, משנה דעותיו.

תהפוכות: (נ') שינויים, תמורות, סילוף, הפכפכות, אי-יציבות, חוסר החלטיות.

שילח: מסר, העביר.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

נרגן: (ת') רוטן, מתלונן, מתאונן, מקטר, קוטר, יללן, שופע טרוניות ומענות, ממורמר, סר וזעף, שאין לרצותו.

להפריד: (פ') לגרום פירוד, להרחיק, לנתק, להתיר קשר, לסכסך, לפגוע ביחסים, לחצוץ, לגרום להפרדה.

אלוף: ידיד, אהוב, נאמן.

  1. אִישׁ חָמָס יְפַתֶּה רֵעֵהוּ; וְהוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא-טוֹב.
    איש אלים מפתה אחרים להשתתף במעשיו הנפשעים. הוא יוביל אותם לדרך רעה שאחריתה קשה (ג 31, א 10).

איש: (ש"ע) אדם, ברנש, בנאדם, ברייה, בעל, בן-זוג לחיים, גבר, זכר; מישהו, אדם כלשהו.

חמס: שוד, גזל, עושק.

לפתות: (פ') לשדל, להסית, להשיא, לדבר אל לב-, להשפיע, לשכנע, לגרות, למשוך, לדחוף, להוליך שולל, להדיח, לשחד, לקנות את לבו.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

להוליך: (פ') להוביל, להדריך, להנחות, להורות דרך, לכוון, לעזור ללכת, להביא ל-, לגרום.

דרך: (זו"נ) מסלול, ערוץ, נתיב, משעול, אורח, מסילה, כיוון, אמצעי, שיטה, אופן, מנהג, הרגל, נוהג, אופן-התנהגות.

לא-טוב: רעה.

  1. עֹצֶה עֵינָיו לַחְשֹׁב תַּהְפֻּכוֹת; קֹרֵץ שְׂפָתָיו כִּלָּה רָעָה.
    איש הקורץ בעיניו מוכיח שמחשבתו אינה טהורה. איש המקמץ שפתיו מציין שהוא מתכוון לעשות רע, ז"א, פעולתו החיצונית אינה תואמת את כוונתו הפנימית (ו 13, י 10, ישעיה לג 15).

עוצה: (פ"י) עוצם, סוגר.

עין: איבר הראיה.

לחשוב: (פ') להרהר, להגות, להעלות בדעתו, להתכוון, לרצות, לזמום.

תהפוכות: (נ') שינויים, תמורות, סילוף, הפכפכות, אי-יציבות, חוסר החלטיות.

לקרוץ: (פ') למצמץ, לעפעף, לעצום ולפקוח עין במהירות, לרמוז, לרמז בקריצה, לפתות, למשוך, לקסום, לגרות, למצוא חן.

שפתיים: שני קפלי הבשר בקצות הפה (בהשאלה), דיבור.

לכלות: (פ') לגמור, לסיים, להביא לסיום, להשלים, להביא לגמר, להשמיד, להרוס, להכרית, לשים קץ, לחסל.

רעה: (נ') רשע, רשעות, עוול, אכזריות, שטניות, קשי-לב, שחיתות, קלקול, עשיית רע, צרה, פורענות.

  1. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה; בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא.
    השערות הלבנות הן כעטרת כבוד לראש הזקן. ההולך בדרך היושר, האמת והחסד, יימצא עטרה זו (ג 16, ד 9, י 27, כ 29).

עטרה: (נ') עטרת, נזר, כתר, כותרת, זר, מקלעת, תהילה, הוד, כבוד, יקר, הלל, זוהר.

תפארת: (נ') תפארה, יופי, הדר, פאר, הוד, נוי, חן, כבוד, תהילה, גדולה, עצמה, חשיבות, רוממות.

שיבה: (נ') לובן השער, זקנה, גיל מבוגר, קשישות, ישישות, גבורות, עתיקות, אריכות ימים.

צדק: (נ') צדק, יושר, כנות, הגינות, גילוי-לב, דרך-האמת, דין-צדק, משפט-אמת, ישועה, גאולה, הצלה, ניצחון.

צדקה: מעמד של חף מפשע – נושע  מבחינה רוחנית בעיני אלוהים ופועל באמונה על פי רצון ודבר אלוהים. (בראשית טו 6 – "והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה").

נמצא: (ת') מצוי, קיים, הווה, ישנו, שרוי, נתון, זמין, נגיש, מושג, בנמצא, ניתן להשגה.

  1. טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר; וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
    אדם בעל ריסון עצמי, שאינו נתון להתפרצות זעם וכעס בלתי נשלטים, עדיף וחשוב יותר מלוחם שיכול להביס אויב בקרב. אדם מוסרי ובעל משמעת עצמית עדיף מלוחם המסוגל לכבוש עיר (יד 17, 29, כה 28, קוהלת ט 17-18, יעקב א 19-20).

טוב: (תה"פ) עדיף, רצוי ש-.

ארך-אפיים: סבלני, מתון, רגוע, אינו מהיר לכעוס.

גיבור: (ת'/ש"ע) נועז, אמיץ, עז, מחרף-נפשו, חזק, בן-חיל, רב-כוח, עזוז.

מושל-ברוחו: בעל ריסון עצמי, משמעת עצמית, מתון.

ללכוד: (פ') לתפוס, לבצע לכידה, לשבות, לקחת בשבי, לכבוש, לתפוס במלכודת, לשים מלכודת, לטמון פח.

עיר: (נ') כרך, עיירה, מטרופולין, יישוב, קריה, מושב, אזור בנוי, מרכז העסקים, מרכז הפעילות.

  1. בַּחֵיק יוּטַל אֶת-הַגּוֹרָל; וּמֵיְהוָה כָּל-מִשְׁפָּטוֹ.

האדם מטיל את הפור אך תוצאת ההגרלה בידי אלוהים. מה שנראה כדבר הבא במקרה, לא בא אלא לפי רצונו של אלוהים. אלוהים ריבון ושולט על כל מהלכי החיים והבריאה (יח 18, כט 26, שמות י 8, כח 30, יהושע ז 14-19, יד 1-2, שמואל-א פרק יד 38-43, יונה א 7, דברי הימים א פרק כה 8-31, מע"ש א 26).

חיק: (ז') חוצן, שוליים, הרווח בין החזה למותניים.

הטלה: (נ') השלכה, זריקה, יידוי.

גורל: (ז') מזל, הגרלה, מקרה, ייעוד, גזירה, פור, תוצאה, אחרית, מנה, חלק, הקצבה, מנת-חלקו  של אדם.

משפט: (ז') חוק, חוקה, כללים, תקנות, נהלים, דין, דיון, מקרה, שיפוט, בוררות, גזר דין, פסק דין, הכרעה, פסיקה.