משלי פרק ו'

 

  1. בְּנִי, אִם-עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ; תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ.
    אם נתת הבטחה והתחייבות לחובו של אדם אחר, דע לך שכעת אתה מחויב לחובו של רעך ורכושך למעשה משועבד לזר, עד שהחוב יוחזר. (יא 15, יז 18, כ 16, כב 26-27, כז 13, ויקרא כה 35-38, כח 8, דברים טו 1-15, יט 17, בראשית מד 32, שמות כב 25, מלכים-ב פרק ד 1, נחמיה ה 1-11).

(התנ"ך מעודד עזרה הדדית – עדיף לתת מאשר להלוות – אך במקרה הנדון הכוונה לחוב בעל ריבית גבוהה או הלוואה בעלת סיכון גבוה ומיותר).

ערב: (ת'/ש"ע) אחראי, נותן הבטחה, אחראי לפירעון חוב.

רע: (ש"ע) ידיד, עמית, שותף, חבר, אוהב, מסור, קרוב ללב, בן-אדם, ברנש, זולת, יצור אנושי.

תקיעת-כף: לחיצת-יד, התחייבות, הסכמה.

זר: לא מוכר, לא שייך, מוזר, שונה, נוכרי.

כף: (נ') יד, טפח, ציפורן, פרק יד, אצבעות, כפה.

  1. נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי-פִיךָ; נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי-פִיךָ.
    קשרת עצמך במוצא פיך. הכנסת עצמך למלכודת על ידי הדיבור שלך. הסתבכת בגלל אמרי פיך [כעת אתה מחויב לשלם את חובו של הזר במידה וזה לא יוכל לפרוע את חובו].

מוקש: (ז') מכשול, פגע, שטן, פח, מלכודת, בור.

אמרי-פיך: דבריך, המילים שיוצאים מפיך.

מלכודת: פח, מכשול, מוקש, מארב, רשת, בור, מצב ללא מוצא, מבוי חסום.

  1. עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף-רֵעֶךָ; לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ.
    אם כבר ערבת עבור רעך, והחוב אינו משולם בזמן על ידו, עשה את הדברים הבאים במטרה להשתחרר מן "המלכודת" (הערבות לחוב) כמה שיותר מהר.

תזכיר לרעך באופן קבוע ומתמשך להחזיר את חובו. גש לרעיך – חבריך, והפצר בהם בכל לשון של בקשה ובענווה לעזור לך לצאת ממלכודת הערבון.

הצלה: (נ') ישועה, ישע, הושעה, תשועה, מילוט, חילוץ, פדות, שחרור, פורקן, הרגעה.

בכף-רעך: לעשות בך כרצונו.

להתרפס: (פ') להתחנף, "ללקק", להשפיל עצמו, לשים עצמו למרמס, להיות כנוע, להתחנן, למחול על כבודו, להתבזות.

וּרְהַב רֵעֶיךָ: העתר, הפצר ברעיך שיבואו לעזרתך.

 

  1. אַל-תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ; וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ.
    אל תדחה זאת אפילו לא לרגע קט. אל תנוח לרגע במחשבה שהוא יעשה את חלקו להחזרת החוב, אלא התמד לעודדו ולפעול למען השלמת החזרת החוב. (תהילים קלב 4).

תנומה: (נ') שינה קלה, נמנום, שינה חטופה, תרדמה קלה.

עפעף: (ז') כיסוי העין, תריס המכסה את העין.

 

  1. הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד; וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.

אל תוותר עד שתשתחרר מעול החוב, כמו צבי וציפור הנמלטים מיד הצייד או ממלכודת ברגע שיתאפשר להם. התמד לנסות להשתחרר מהמחויבות הזו עד שתצליח (שמואל-ב פרק ב 18, ישעיה יג 14, תהילים צא 3, קכד 7).

הצלה: (נ') ישועה, ישע, הושעה, תשועה, מילוט, חילוץ, פדות, שחרור, פורקן, הרגעה.

צבי: (ז') בהמה טהורה בעלת קרניים וקלת רגליים, אייל, סמל לזריזות וקלות רגליים.

יוקש: (ז') ציד, פורש רשת או מוקש לצוד ציד.

.

אזהרה מפני עצלות

  1. לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.
    עצל, למד מהנמלה! בחן את אופן עבודתה והתנהגותה ולמד ממנה לקח. אם תעשה כך, תחכים (ו 9, י 4, 26, יב 24, יג 4, טו 19, יט 15, כ 4, כא 25, כב 13, כד 30, כו 13-16, ל 25, קהלת י 18, שופטים יח 9, איוב לה 11).

נמלה: (נ') חרק, רמש, חרק קטן, חרק חרוץ, עובד בלתי נלאה, פועל שקדן.

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

 

  1. אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.
    לנמלה אין מנהל הרודה בה ואומר לה מתי לעבוד, אין אחראי האומר לה איך לעבוד, ואין מעליה רשות שלטונית הדורשת ממנה לעבוד. הנמלה עובדת ופועלת מתוך דחף ומניע פנימי, באופן עצמאי (ל 27).

קצין: (ז') בעל דרגת קצונה, בכיר בדרגתו הצבאית, בעל דרגת כתף, מפקד.

שוטר: (ש"ע) איש משטרה, אדם העוסק בשיטור, לוכד פושעים, תופס פושעים, ממונה על שמירת הסדר.

מושל: (ת'/ש"ע) שליט, שר, ממונה, נגיד, נציג השלטון, פחה.

 

  1. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ; אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.
    הנמלה אוגרת את מזונה לחורף בעונת האביב והקיץ כאשר המזון נמצא בשפע. כתוצאה מהעבודה המאומצת יש לה אספקה מספקת לשרוד חודשים רבים בתקופת החורף כשהמזון בחוץ אזל וקשה יותר להשיגו (י 4-5, ל 24-25).

לאגור: (ת'/ש"ע) שליט, שר, ממונה, נגיד, נציג השלטון, פחה.

קציר: (ז') כריתת תבואה, חיתוך שיבולים, קטיפת שיבולים, קטיף, לקיטה, תבואה קצורה, קמה.

 

  1. עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב; מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?
    עצל, האם לא תלמד מדוגמת הנמלה? עד מתי תבזבז את חייך בשינה?, מתי תקום משנתך? התעורר כעת על מנת שתוכל ללכת לעבוד (יט 15, כד 33-34, כו 14).

עצל: (ת') עצלן, בטל, בטלן, הולך בטל, עייף, נרפה, רפוי, מרושל, איטי.

לשכב: (פ') לרבוץ, להישכב, להיות במצב אופקי, להיות מונח, להיות מוטל, לישון, לנמנם.

 

  1. מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.
    אם תמשיך לישון מעט יותר, עוד כמה תנומות קלות, או תמשיך בחוסר מעש (כד 33-34, כג 21, קהלת ד 5).

תנומה: (נ') שינה קלה, נמנום, שינה חטופה, תרדמה קלה.

חיבוק-ידיים: עצלות, בטלה, ישיבה בטל.

לשכב: (פ') לרבוץ, להישכב, להיות במצב אופקי, להיות מונח, להיות מוטל, לישון, לנמנם.

 

  1. וּבָא-כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ; וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.

כי אז העוני יבוא עליך פתאום, כמו שודד דרכים המתנפל על העוברים בדרך. המחסור יהיה חלק מחייך וקרוב אליך כאילו היה שומר הראש שלך (י 4, 26, יב 24, יג 4, טו 19, יט 15, כ 4, 13, כד 34, כו 14-16).

המעלה של הנמלה אינה בעובדה שהיא מעסיקה את עצמה אלא בעובדה שהיא מביטה קדימה לספק מחסור לעתיד הבא. את המעלה הזו ראוי לאמץ ולשם כך צריכה להיות נכונות לחריצות ומאמץ.

כִמְהַלֵּךְ: אורח הבא פתאום או שודד דרכים המתנפל על העוברים בדרך.

ראשך-רישך: עניך, דלותך.

מחסור: (ז') חוסר, קוצר, גירעון, היעדר, עוני, דלות, ריש, אביונות, מסכנות, צורך, כורח.
איש-מגן: שומר ראש (שמואל א פרק יז 7). יש המפרשים איש מזוין – שלא תוכל להימלט ממנו.

התרחק מאיש מדון – אדם חסר ערך!

  1. אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן; הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה.

איש שפל, מושחת, רשע ונוכל מפלס דרכיו בדברי שקר ובלע (טז 27, יט 28, ד 24, י 32, בליעל: שמואל-א פרק כה 25, ב 12, ל 22, שופטים יט 22, איוב לד 8).

בליעל: (ת'/ש"ע) זדון, רשע, אכזריות, אוון, רוע לב, רעה, רשעות, שטניות, נבלה. שאין בן מועיל.

אָוֶן: (ז') רשע, מרמה, עוול.

עיקשות: עיוות, במובן מוסרי, כלומר: מרמה, תהפוכות – עקמימות שפתים.

 

  1. קֹרֵץ בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו; מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.
    אותו אדם שפל מביע בשפת גופו את ההיפך ממה שפיו אומר. הוא קורץ בעינו, מניע את רגלו לאות סימן כלשהו ומצביע באצבעותיו כדי לסמן לשותפיו המושחתים שמה שפיו אמר אינו מה שהוא באמת מתכוון לבצע. קריצה בעין משמע שאינו מתכוון למה שהוא אומר, מסמן בידו כמציין שהוא בורח מאחריות ולא יהסס להאשים אחרים במעשיו הנפשעים (י 10, טז 30, תהילים לה 19).

קריצה: (נ') מצמוץ, עפעוף, סימון בעין, רמיזה בתנועת העין, סימון לבדיחה, אי רצינות, צחוק.

מֹלֵל בְּרַגְלָו: משפשף ברגליו.

מֹרֶה באצבעותיו: נותן סימן בתנועת אצבעותיו.

  1. תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ, חֹרֵשׁ רָע בְּכָל-עֵת; מדנים (מִדְיָנִים) יְשַׁלֵּחַ.
    איש שכזה אינו יציב ואינו אוחז באמת. ליבו מלא שקרים. הוא תמיד מתכנן מזימות חדשות. ליבו עוסק תמיד בפשע הבא. כשאיש כזה בחברתך, הוא תמיד יגרום לויכוחים, פירוד ומריבות בין אלו הסובבים אותו (ב 12, ג 29, יד 22, טו 18, טז 28, יז 14, יח 19, כא 9, 19, כב 10, כג 29, כד 8, כה 24, כו 21, כז 15, כח 25, כט 22, ירמיה טו 10, מיכה ב 1, זכריה ח 17, תהילים קמ 2).

תהפוכות: (נ') שינויים, תמורות, סילוף, הפכפכות, אי-יציבות, חוסר החלטיות.

חורש-רע: ממעמיק לחשוב רע.

מדון: (ז') חיכוך, ויכוח, עימות, סכסוך, מריבה, ריב, קטטה, תגרה, מכות, מאבק, קרב, מלחמה.

מדנים (מִדְיָנִים) יְשַׁלֵּחַ: מחרחר ריב בין ידידים.

 

  1. עַל-כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ; פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

כתוצאה ממחשבותיו ומעשיו הנפשעים של איש הבליעל, אסונו יבוא במפתיע. חייו ישברו בין רגע ולא ימצא מפלט מהעונש והרעה שיבואו עליו. האיש הרשע יגלה, אך מאוחר מדי, שמה שהוא זרע זה מה שהוא גם יקצור (א 26, כד 22, כט 1, ישעיה ל 13-14, ירמיה יט 11, תהילים נה 16, איוב ה 3, לד 20, דבה"ב פרק לו 16, אל הגלטים ו 7-8, תסל"א ה 3).

פתאום: (תה"פ) לפתע, בהפתעה, באופן בלתי צפוי, בהיסח הדעת, מייד, בבת אחת, מהר.

איד: צרה, אסון, שבר.

פתע: (תה"פ) בא פתאום, לא צפוי, מפתיע, בא בהיסח הדעת, מיידי, בבת אחת, במהירות.

שבעה דברים שאלוהים מתעב.

  1. שֶׁשׁ-הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה; וְשֶׁבַע תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ.
    אלוהים שונא את ששת התכונות הבאות הקיימות בבני האדם ואת כל השבעה הוא מתעב (ל 15, 18, איוב ה 19, עמוס א 3, 6, 9, 11, 13, ב 1, 3, 6).

שנאה: אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה.

תועבה: נבלות, שיקוץ, מאיסה, תיעוב, עבודת אלילים.

  1. עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי.
    א.
    אדם גאה החושב עצמו שווה יותר משכנו והוא משפיל את שכנו.

ב. שקרן המשקר כאמצעי להשיג את רצונו בחיים. 

ג. אדם הרוצח חפים מפשע.

(יב 22, כא 4, כח 17, ל 13, דברים יט 10, ישעיה א 15, ב 11-12, ה 15, תהילים יח 28, קא 5, קכ 2-3).

עיניים-רמות: גאווה.

דם-נקי: דמו של אדם חף מפשע .

 

  1. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.
    ד.
    אדם המבלה את זמנו בתכנון פשעים ומעשים רעים.

ה. אדם המזדרז להצטרף למעשה רשע.

(א 31, ג 29, כד 2, בראשית ו 5, מלכים-ב פרק ה 20-27, ישעיה נט 7, ירמיה יח 18, תהילים לו 4, איוב טו 31, מרקוס יד 1, 43-46, אל-הרומים ג 15).

 

  1. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.

ו. עד שקר. אדם המשקר בנוגע לעדות ביודעו שתוצאת עדותו עלולה להפליל חף מפשע ולגרום להענשתו או אף למותו.

ז. אדם המעורר ויכוחים ומריבות בין אחיו ושכניו בהפיצו תככים ושקרים.

(ו 14, יד 5, יט 5, שמות כ 16, דברים יט 16, זכריה ח 17, תהילים יב 3, כז 12, מתי כו 59-66, קור"א א 11-13, יהודה 3,4, 16-19)

שים לב: המחבר מתאר את גוף האדם מהראש מטה – עיניים, לשון, ידיים, לב, רגליים – כדי לציין אדם אשר כל חלק ופרט בו פועלים בניגוד לרצון ה'. את זה אלוהים מתעב!

להפיח: (פ') לעורר.

כזב: (ז') שקר, כחש, רמאות, סילוף, זיוף, עיוות, הטעיה, הדמיה, חוסר אמינות, תרמית, הונאה, בדיה, בדותה.

עד-שקר: עד המעיד עדות שאינה אמיתית.

מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים: מחרחר ריב בין ידידים.

 

שים לב: המידע הבא יכול להציל את חייך.

 

  1. נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּש תּוֹרַת אִמֶּךָ.
    בני, שנן ושמור היטב את ההוראות והלקחים שלימדתי אותך מילדות, ואל תזנח או תנטוש את מה שאימך לימדה אותך מינקות (א 18, ג 1-3, איוב טו 31, אל האפסים ו 1).

נצור: שמור, סגור, נעול, מוגן, בטוח.

מצווה: ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג.

לנטוש: (פ') לעזוב, לזנוח, להפקיר, להשאיר ללא השגחה, לבצע נטישה, לחדול, להפסיק, להסתלק מ-, לוותר על.

תורה: חוק ומשפט, הנחות יסוד להתנהגות ואמונה, ספר החוקים אשר נתן משה לישראל.

 

  1. קָשְׁרֵם עַל-לִבְּךָ תָמִיד; עָנְדֵם עַל-גַּרְגְּרֹתֶךָ.
    שמור את הנחיות הוריך עמוק בליבך כשומר על אוצר רב. פעל על פי הנחיות הוריך בנאמנות כדי שאופייך יהיה טוב ונעים כמו תכשיט על צוואר (ג 3, ז 1-3, דברים ו 8, שיר השירים ח 6, איוב לא 36).

לקשור: (פ') לצרור, לכרוך, לאגד, לחזק, לעשות קשר, למנוע פרימה, לקשר, לחבר, להצמיד.

תמיד: (תה"פ) תדיר, בכל עת, תכופות, בכל זמן, נצח, כל הזמן, בקביעות, ללא הפסק, ברצף.

לענוד: (פ') ללבוש, לענוב, לשים תכשיט, לכרוך, לקשור סביב לצוואר, לשים עדי, לענוק, לתלות על האוזן.
גרגרת: צוואר.

 

  1. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
    התורה שלמדת מאביך ושמעת מאימך תנהל אותך באהבה, כאם את ילדה. אם תציית למצוותיה אתה תשכיל ותדע איך להתנהג בכל מקרה. תהנה מהגנה בעת שנתך, ובשעות ערנותך מילות החכמה ידברו אל ליבך וינחו אותך בדרך הנכונה (ג 23-24, ד 6, 9, 11, דברים ו 6-9, יא 18-20, יהושוע א 8, תהילים קיט 105, קמה 5).

להנחות: (פ') להוביל, להנהיג, להדריך, לנהל, להורות, להתוות קו פעולה, לכוון, לייעץ, לנווט, לשמש כמנחה.

שמור על: השגח, הגן.

להקיץ: (פ') להתעורר, לקום מהשינה, לחדול לישון.

שיח: (ז') שיחה, דיבור, החלפת דעות, החלפת מילים, הגות, השתפכות הנפש, הרצאה, נאום, הסבר.

  1. כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר; וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.
    ראה מדוע הנחיות הוריך חשובות לך:

א. מצוות אלוהים כאור המאיר את דרכך כך שתלך בדרך הנכונה.

ב. לימוד דבר אלוהים מחדד ומזקק את מחשבתך והבנתך ומעניק לך הבנה למען תבחר דרך נכונה בחיים.

ג. המשמעת והמוסר שדבר אלוהים מעניק לך שומרות אותך למען לא תסור מן הדרך הנכונה אלא תתמיד בדרך מבורכת.

(ג 22, ד 22, י 17, תהילים יט 9, קיט 105, שנייה לפטרוס א 19).

נר: (ז') אור, מאור, גליל חלב בעל פתילה, גליל שעווה מוארך בעל פתיל, אמצעי תאורה, מנורה, פתילה.
מצווה: ציווי, צו, הוראה, פקודה, חובה, איסור, חוק, תקנה, גזרה, כלל, מנהג, מסורת, נוהג.

תוכחה: דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

מוסר: אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות, עונש, גמול.

  1. לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע; מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה.
    בני, מטרת המצוות והתורה שאביך ואימך מקנים לך נועדו לשמור עליך כדי שתשכיל לדעת את האמת, צדק וקדושה וכך תזהה את המלכודת בדברי הפיתוי של אישה רעה וזרה (ב 16, ה 3, ז 5, 21, בראשית לט 8).

לשמור: (פ') להגן, להבטיח, לדאוג לביטחון, לגונן, לסוכך, לאבטח , למגן, לנצור, לנטור, לשים עין, להשגיח.

אשת-רע: אישה רעה.

החליק-לשונו: דיבר חלקות, התחנף.

נוכרי: זר, אחר, גר, בן עם זר, בן ארץ אחרת.

 

  1. אַל-תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ; וְאַל-תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ.
    בני, אל תתפתה ללכת אחריה או לשמוע לדבר פיתויה בגלל יופייה. אל תתפתה בגלל עיניה הקורצות והרומזות ובמבטיה המקסימים. אל תניח לה לשבות אותך במבטיה (שמות כ 17, דברים ה 21, מלכים-ב פרק ט 30, ירמיה ד 30, יחזקאל כג 40, מתי ה 28, איגרת יעקב א 14-15).

לחמוד: (פ') לחשוק, לחפוץ, להשתוקק, להתאוות, לרצות להשיג, לרצות שיהיה שלו.

עפעף: (ז') כיסוי העין, תריס המכסה את העין.

לעפעף: (פ') להניע עפעף, להניד עפעפיים, למצמץ בעיניים, לפלבל, לקרוץ, לאותת, לנצנץ.

 

  1. כִּי בְעַד-אִשָּׁה זוֹנָה, עַד-כִּכַּר-לָחֶם: וְאֵשֶׁת אִישׁ, נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד.

מי שנופל ברשתה של הזונה ידע לו כי עלול הוא להתרושש ולהגיע עד מחסור בפת לחם. ניאוף עם אישה נשואה עולה בחיים.

לכן בני, אל תחשוב שאתה חכם וחזק יותר מאחרים. היצמד לדבר התורה והמצוות שלימדוך הוריך (ה 9-10, ז 22-23, כט 3, בראשית לט 14, שמואל א פרק ב 36, יחזקאל יג 18, לוקס טו 30).

זונה: (נ') פרוצה, יצאנית, נפקנית, מופקרת, סוטה, קדשה, מחוללת.

עד כיכר לחם: עד שיישאר לו רק כיכר לחם. ציון לעוני.

אשת-איש: אישה נשואה.

נפש: נשמה, רוח-חיים, קיום, אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

לצוד: (פ') ללכוד, לתפוס, לערוך ציד, לדוג, לשבות, לחפש, לרדוף, לקטול, להשמיד, להרוג.

 

  1. הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ; וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה?
    הייתכן שאדם יחזיק גחלים בוערים בבגדו או בחיקו ובגדיו לא ישרפו או גופו לא ייכווה?

(ישעיה ל 14)

חתה: גרף, אסף והעביר ביחוד גחלים.

חיק: הרווח שבין החזה ובין זרועות הידיים כשהן מחבקות דבר מה.

 

  1. אִם-יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל-הַגֶּחָלִים; וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?
    הייתכן שאדם יחף ילך על גחלים ולא ייכווה?

גחל: (ז') גחלת, פחם בוער, רמץ דולק.

כוויה: (נ') צריבה, חריכה, שריפה בעור, ליבון, שיזוף.

 

  1. כֵּן הַבָּא אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ: לֹא-יִנָּקֶה כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ.
    כך דע לך בני, מי שנואף (שוכב) עם אשת איש, גם אם יסתיר את מעשהו ידע לו שלא יצא ללא נזק (ראה את מקרה דוד המלך עם בת שבע, הוא שילם בחיי ארבעה מבניו) (ירמיה ה 8, טז 5, יז 5, יט 5, 9, כח 20, שמואל-ב יא-יב). [באופן סמלי נכון הדבר גם בהקשר לניאוף רוחני – עיסוק בתורות שקר]

אשת רעהו: אישה נשואה.

לא-ינקה: ייענש, יינזק.

נוגע: (ת') חש, ממשש, ממשמש, יוצר מגע, בעל נגיעה, שייך, רלוונטי, מתייחס, בעל זיקה, קשור, מגיע, חודר.

 

  1. לֹא-יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב, לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב.
    בני, העני שגנב רק כדי לשבור את רעבונו (פרי או לחם) כדי להציל נפשו מגווע, גם אם ייתפס לא יבוזו או ילעגו לו (כח 21, ל 9).

בוז: (ז') זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.

למלא נפשו: להשקיט תאבונו.

רעב: (ז') סבל מחוסר מזון, קיבה ריקה, השתוקקות לאכול, תאווה למזון, גוויעה, גסיסה, רצון עז.

  1. וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם: אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.
    גנב שניתפס יישפט ויתכן שיידרש לשלם פי שבע מערך הגניבה. יתכן מצב שאף הגנב ייקנס בכל הונו (שמות כא 37, כב 1-3).

שבעתים: (תה"פ) שבע פעמים, כפול שבע, פי שבע, פי כמה וכמה, כהנה וכהנה.

הון: רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, כספים, אוצר הכסף, שווה כסף.

 

  1. נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר-לֵב; מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
    מי שנואף עושה דבר המנוגד לשכל הישר. הנואף מתעלם מהסכנה הרבה הכרוכה במעשהו. רק אדם שמוכן להרוס את נפשו וחייו יעשה מעשה שכזה (ה 14, ז 7, 22-23, ט 4, 16, י 13, 21, יא 12, יב 11, טו 21, יז 18, כד 30, שמות כ 14, דברים כב 22).

נואף: (ז') בוגד, מקיים יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, לא נאמן, זנאי, עוסק בניאוף, עוגב, חמדן.

חסר-לב: קשוח, אכזר, לב של אבן, רשע.

משחית: (ת'/ש"ע) הרסני, מזיק, מחבל, חבלני.

נפש: נשמה, רוח-חיים, קיום; אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

 

  1. נֶגַע-וְקָלוֹן יִמְצָא; וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה.
    הנואף ידע לו. יש תוצאה חמורה למעשהו – מחלה, ביזיונות והשפלה.

הבושה ואות הקלון לא יסורו עם הזמן ולא ימחו בתשלום כופר. זהו אות קלון שיישאר לתמיד (ה 9-14).

נגע: (ז') מחלה, חולי, פגע, מכה, חבלה, פגיעה, פצע, חבורה, סימן מחלה; צרה, מצוקה, מכאוב, פורענות.

קלון: (ז') כתם, בושה, כלימה, ביזיון, חרפה, אי כבוד, עלבון, גנות.
חרפה: (נ') בושה, כלימה, ביזיון, גנאי, קלס, קלון, משל ושנינה, זלזול, דיראון,  בושת-פנים.

לא תימחה: לא תשכח.

 

  1. כִּי-קִנְאָה חֲמַת-גָּבֶר; וְלֹא-יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם.
    כעסו של בעל נבגד לא יחלוף. בעל נבגד ישפוך את כל חמתו על הנואף וללא כל חמלה ברגע שייפול הדבר בידו (יד 30, כז 4, יא 4, בראשית לד 7, במדבר ה 14, שיר השירים ח 6, ישעיה סא 2).

קנאה: (נ') צרות עין, אי נחת מהצלחת הזולת, תשוקה, תאווה, קנאות, קיצוניות, אי רצון להתפשר.

חימה: (נ') כעס, זעם, קצף, חרון, זעף, רוגז, תסכול, התמרמרות, סערה, התפרצות, השתוללות.

חמלה: (נ') רחמים, רחמנות, חנינה, חסד, סלחנות, צער, אהדה, מחילה, השתתפות בצער הזולת.

נקמה: (נ') נקם, גמול, תשלום, היפרעות, השבת רעה תחת רעה, עין תחת עין, התנקמות, נטירת טינה.

 

  1. לֹא-יִשָּׂא פְּנֵי כָל-כֹּפֶר; וְלֹא-יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה-שֹׁחַד.

כעסו של בעל נבגד לא ידעך גם אם הנואף ישלם לו כסף רב או ישלח אליו משדלים עם מתנות. קנאתו וזעמו של בעל נבגד לא נמחלת בשום תשלום (שמות כג 8, איוב לא 9-11, שיר השירים ח 7).

נושא-פנים: מפלה לטובה.

כופר: (ז') פדיון, גאולה, פדות, תחליף, תמורה, ערבות.

לֹא-יֹאבֶה: לא יסכים.

שוחד: (ז') שלמונים, בצע, כופר, נתינת כספים לבעל הדין, מתנת-כסף, תשלום לא חוקי הבא להטות דין.