משלי פרק א'

 

החכמה מתחילה ביראת אלוהים

מבוא:

המלך שלמה בן דוד כתב את רוב המשלים שבספר משלי. שלמה נחשב לאדם החכם בתבל. בתחילת מלכותו על עם ישראל נראה אליו אלוהים בחלום ואמר לו:

"שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָך?"

שלמה הבין את גודל האחריות שהונחה על כתפיו וביקש דבר שמצא חן בעיני הבורא: "בבקשה, אלוהים, תן לי 'לֵב שׁוֹמֵעַ לִשְׁפּוֹט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע. כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפּוֹט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה?'"

אלוהים העריך מאוד את העובדה ששלמה העמיד בראש מעייניו את הטיפול הראוי בעם הנבחר, והוא ענה לו במילים:

"…יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עוֹשֶׁר, וְלא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמוֹעַ מִשְׁפָּט׃ הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לא יָקוּם כָּמוֹךָ" (מלכים־א ג 5, 9, 11, ראה גם ה 11-10; דהי"ב א 12-7).

שלמה המלך הבין שחכמה מאלוהים היא הברכה הגדולה ביותר שיכולה ליפול בחלקו של אדם כלשהו. חכמה זו אפשרה לו לירוא את בוראו כראוי, להבין את תורתו, ליישם כל מצווה ועיקרון כהלכה, ובעקבות כך לזכות לנוכחותו ולמלוא ברכותיו — כל עוד שהמשיך בדרכו של אלוהים בנאמנות.

שים לב שספר משלי — כמו יתר ספרי התנ"ך — אינו עומד בפני עצמו. הוא קשור קשר הדוק לשאר דבר אלוהים:

  • ישנה התאמה מוחלטת בין העקרונות והמסקנות שכתב שלמה המלך לבין מצוות תורת אלוהים לעמו ישראל, כפי שנתנם בידי עבדו משה;
  • יתרה על כך, שלמה שמע את המזמורים שחיבר דויד אביו, ומהם השכיל וכתב מסקנות שאותן אנו מוצאים במשליו (מזמור לד 8, לה 8, לו 13-12 ורבים נוספים).

המשלים הם דרך לכתוב את מצוות התורה כסיכומים קצרים ומעשיים (ו 23). מהם ניתן לקבוע ששלמה העמיק בתורת אלוהים וממנה ינק את החכמה לסכם תחומים ועניינים באמירות קצרות וקולעות. את פניני הידע, הבינה והדעת הללו העלה המלך על הכתב במשלים.

משלי שלמה כוללים מסקנות וסיכומים של מקרים אשר ניתקל בהם במהלך תפקידו כמלך ישראל. כל משל (או קובץ משלים עם נושא משותף) צמח מתוך אירוע מכונן וחשוב במיוחד בחייו. חלקם נבעו מניסיון אישי וחלקם מתוקף תפקידו כמנהיג ושופט העם.

את הלקחים והמסקנות מתוך חייו הארוכים מעניק שלמה המלך לך, לקורא המשלים. יישום הלקחים יציל אותך מהחלטות שגויות וממעשים שאחריתם אסון. אם תאמצם לליבך, תישמר בדרך הטוב.

המשלים עוסקים בכל תחומי החיים:

  • יראת אלוהים,
    ●       כיבוד אלוהים (גם על ידי כיבוד אב ואם ­— א 7, ט 10),
    ●       חריצות לעומת עצלנות (ו 11-6),
    ●       חברוּת, רעוּת (ג 28-27),
    ●       דיבור, אומר (י 21-19),
    ●       נישואין (יח 22, יט 14),
    ●       גידול וחינוך ילדים (כב 6),
    ●       שלום בית (טו 17, יז 1),
    ●       מוסר עבודה (יא 1),
    ●       כסף (ג 10-9),
    ●       דרך ארץ והתנהגות ראויה (כג 2-1, כה 17-16, כו 19-17, כז 14),
    ●       חיי עולם (יד 32, כג 18-17),

…ורבים אחרים.

בעוד התורה מביעה את מצוותיה כהוראות ופקודות — ציווים מפי אלוהים ­— שלמה המלך חולק מהבנתו את התורה. הוא מדבר מתוך נסיונו כאדם שמציית להוראות התורה, והוא פונה אל התבונה והשכל האנושי. שלמה החכם מנסה לשכנע את שומעיו בתועלת האישית שבהליכה בדרך הישרה: "עשיית הטוב תוביל לברכה ­— דחיית הלקח הטוב תוביל לרעה ולסבל!" שלמה המלך מלמד אותנו שחסידות — יראת אלוהים ­— חייבת להתבטא באופן מעשי בכל תחומי החיים (ראה יעקב ב 17).

גם שאול השליח אחז בדעתו של המלך שלמה, ובאיגרתו לטימותיאוס הצעיר כתב: "אַמֵּן אֶת עַצְמְךָ לַחֲסִידוּת, 8 שֶׁהֲרֵי הַהִתְאַמְּנוּת הַגּוּפָנִית מוֹעִילָה בְּמִדָּה מְעַטָּה, אֲבָל הַחֲסִידוּת מוֹעִילָה בַּכֹּל, וּבָהּ הַבְטָחָה לַחַיִּים שֶׁבַּהוֶֹה וְלַחַיִּים שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא" (טימ"א ד 8-7).

ספר משלי הינו אוצר בלום של חכמת אלוהים. בקריאה ולימוד הספר תזכה להבנה, בינה ודעת שלא יסולו בפז. אולם, על מנת ליישם את כל הלקחים הנלמדים, הקורא נדרש לאמץ את אותה אמונה שפעמה בליבו של שלמה המלך. הרי זהו הצעד הראשון של החכמה: יראת אלוהים (א 7, ט 10).

במהלך קריאת ספר משלי תידרש להעמיד את טובת האחר לפני טובתך שלך — תידרש לוותר, לעיתים לשתוק, לתת מן היקר לך ביותר לנזקק, אפילו אם הוא זר — ותמיד ברמה מקריבה.

ציות להוראות אלה ויישום החכמה שבהן יתאפשרו רק אם אלוהים שוכן בלבך ומהווה מוקד חייך. הרי רק בעזרת רוח אלוהים — רוח הקודש — תוכל לעשות דבר כלשהו שמפאר אותו. אם אתה אוהב את אלוהים ושואף מכל לבך לעשות את רצונו, אזי תזכה לעזרתו ולביטחון מוחלט בו.

מסיבה זו נכתב לנו: "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יהוה" (משלי ט 10) — החכמה מתהילה ביראת אלוהים, או במילים אחרות: יראת אלוהים היא תנאי מוקדם להשגת חוכמה אמיתית.

.

תחילת חכמה היא — ידיעת המשיח

במשלי ל 4-1 אנו עדים למבחן החכמה מפיו של אגור בן יקה:

1 דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה, הַמַּשָּׂא: נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל, לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל. 2 כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי. 3 וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.

4 מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ? מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, כִּי תֵדָע?

אדם יכול לדעת באופן שכלי שאלוהים אכן בורא העולם וכל אשר בו, אך אם הוא לא יודע "מַה שֶּׁם בְּנוֹ" — אם הוא אינו מכיר את בן האלוהים בשמו — הרי שלא הפנים את דבר אלוהים. במילים אחרות, מי שאינו מכיר את ישוע המשיח באופן אישי ואינטימי, טרם הבין את תכלית התורה. אין הוא מכיר את בוראו כאדון, גואל ומושיע אישי מקללת החטא (ראה גלטים ג 25-23; יוחנן ח 19, 42).

קורא יקר, ספר משלי מציין בפסוקים רבים את ההבדל בין כסיל\אוויל לבין החכם:

  • החכם ירא את אלוהים ומאמץ את כל הנחיות אלוהים לחיי שלום, אהבה, טוהר, קדושה וכבוד הדדי (משלי ג 8-5; תהילים קיט 11, 105);
  • החכם זוכה למעורבות מבורכת של אלוהים בכל תחום ועניין בחייו — ובסופו של דבר יזכה לראות את פרי פועלו במלכות האלוהים;
  • הכסיל לעומתו מתכחש לקיומו של אלוהים ופועל להגשים את מאוויו שאינם תואמים את רצון אלוהים;
  • הכסיל הינו אויב לאלוהים (יעקב ד 4), וככזה הוא עתיד לבלות את הנצח באגם האש, בניתוק מוחלט מאלוהים ומאהבתו.

תפילתי ותקוותי שתקרא ותלמד את ספר משלי בערגה רבה ובאמונה. שנן את הפסוקים וחרוט את הלקחים והמסקנות על לוח ליבך.

אלוהים יתכבד, הוריך ישבעו נחת, חבריך יתעודדו ויזכו לראות דוגמה לחיקוי, וחייך ימלאו ברכה.

 

באהבת אלוהים

קהילת ירושלים — בית גאולה

.

 

ספר משלי

 

.

 

פרק א מבואר

.

1 מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

שלמה היה בן דוד מלך ישראל. דוד מלך 40 שנה בין השנים 1004 לפנה"ס עד 965 לפנה"ס. במשך 7 השנים הראשונות מלך על יהודה בלבד, ולאחר מכן על כלל שבטי ישראל. שלמה בנו מלך בין השנים 965 לפנה"ס עד 928 לפנה"ס.

הפסוקים הבאים הינם משלים ודברי מוסר שהוא כתב על מנת שנלמדם ונרכוש חכמה (י 1, כב 17, כד 23, כה 1; קוהלת א 1, יב 9; מל"א ה 14-10, דהי"ב א 12-7).

משל:    דבר חכמה קצר, דיבור מליצי, שיש בו מוסר־השכל.

שלמה: מלך ישראל השלישי אחרי שאול ודוד; בנו של דוד המלך.

דוד:     מלך ישראל, בן ישי.

מלך:    שליט עליון במדינה.

ישראל: כינוי לכלל שבטי בני יעקב, העם העברי, וכן לארץ ישראל.

.

2 לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.

מטרת המשלים ללמדך להבין, להפנים וליישם את לקחי החיים החשובים ואמות מידת הצדק והיושר. המשלים יעזרו לך להבין את אשר אתה רואה, שומע וחווה לעומקו. כך תוכל לחיות כירא אלוהים (ג 14-13, ד 1, טו 33; דבר' ד 8-5, 36-35; תהילים קיט 73; קול' ב 3).

ידע:     הכיר, תפס בחוש או בשכל.

חכמה: פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

מוסר:   אֶתִיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול.

הבנה:  לחקור, לרדת לעומק דבר, כושר לנתח דבר.

אמר:    דיבור, מילה, הגה.

בינה:    תבונה, התבוננות פנימית מעמיקה, חדירה לעומקו של דבר.

.

3 לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים.

…ללמדך להפיק מסקנות נכונות ומועילות מכל מקרה ואירוע, להנחותך לחיות בדרך הישרה המקובלת על אלוהים, לנהוג כלפי אחרים במידת היושר והאמת שדברו מטווה, ולחיות חיים הוגנים שישרו אווירת נועם עבור הסבבים אותך (ב 1, 9, יט 20; דהי"ב א 12-7; אפסים ד 29; טימ"א ד 13-12).

מוסר:   אֶתִיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול.

מוסר־השכל: לקח, היקש, מסקנות; לקח של סיפור או משל.

צדק:    יושר, כנות, דרך האמת, שפיטת אמת.

משפט: דין, פסק דין, מסקנת השופט, חוק, ציווי, מצווה, מנהג.

מישרים:           יושר, צדקה, תום. התהלך במישרים — התנהל בדרך טובה, הלך כשורה.

.

4 לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.

מטרת המשלים להעניק הבנה, פקחות וניסיון חיים לצעירים. איש תמים וחסר ניסיון אינו שוקל את התוצאה של מעשיו. לכן, משלים אלו מלמדים את הצעירים להימנע מן הרע על כל צורותיו ולבחור בטוב, כך שחייהם יהיו מלאי תכלית ויניבו ברכה (א 22, 32, ב 12-10, ג 21, ז 7, ח 5, ט 4, 6, 16, יד 15, 18, טו 5, יט 25, כא 11, כב 3, כז 12; תהל' יט 8, קטז 6, קיט 130; טימ"א ד 8-6).

פתי:     חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

עורמה: פקחות, דעת, חכמה.

נער:     בן אדם בראשית התבגרותו.

דעת:    דיעה, חכמה, תבונה.

מזימה: מחשבה, רעיון לעשות דבר מה (עורמה, תבונה).

.

5 יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה; 6 לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם.

המשלים מועילים לא רק לצעירים חסרי ניסיון אלא גם לחכמים. החכם יודע שהוא זקוק לחכמה נוספת. אדם חכם יטה אוזנו להקשיב כדי לרכוש ידע שיתן לו עוד הבנה ותבונה, ואדם בעל הבנה ותבונה יחפש עצה חכמה.

החכם יעשה זאת על־מנת להבין את משמעות כל המשלים, הלקחים, החידות, הדימויים וההשוואות שנאמרו מפי חכמים בהשראת רוח אלוהים (ט 9, יב 1, יד 6, יט 27, כ 18, כה 12; במד' יב 8; יחז' יז 2; תהל' מט 5, עח 2; קוהלת יב 11; דניאל ח 23).

שמיעה:  הכושר להאזין ולהקשיב.

חכמה:    פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

יוסף:      המשיך, עשה דבר מה עוד ועוד, הרבה, הגדיל בכמות, ספח וצרף.

לקח:      לימוד, ידיעה, דעת, מוסר השכל, מסקנה הנלמדת מתוך ניסיון.

נבון:       בעל בינה, חכם, פיקח, מבין דבר מתוך דבר.

תחבולה: תכסיס, אמצעי מחושב, עצה מחוכמת.

קנה:       רכש, השיג, סיגל.

הבנה:    הכושר להבין דבר.

משל:      דבר חכמה קצר, דיבור מליצי, שיש בו מוסר־השכל.

מליצה:   דיבור של חכמה, דבר משל וחידה [מליצה: Interpretation — KJV, Enigma — NKJV].

חידה:     שאלה המכילה רמזים לחפץ או מושג ולפיהם על הנשאל לפתור ולגלות את הדבר, משל, אלגוריה [חידותם: KJV — Dark saying].

.

יראת אלוהים — מעלת חובה ללימוד דבר אלוהים

.

7 יִרְאַת יהוה רֵאשִׁית דָּעַת; חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

ספר משלי כולל מידע רב שבא ללמד אותך איך לנהוג כלפי רעיך. יישום הפסוקים משמע לעשות את הטוב לרעיך — ולעצמך. אמנם יש תנאי ליישום מבורך: אמונה באלוהים!

יראת אלוהים הינה הבסיס לידיעת חכמת אלוהים. יראת אלוהים היא הכבוד שאדם רוכש לבורא מתוך אמונה בקיומו והכרת קדושתו, צדקתו, ריבונותו, יושרו, חוכמתו, חסדו, רחמנותו ואהבתו, כפי שנלמדים מכתבי הקודש — התנ"ך והברית החדשה. יראת אלוהים גורמת לאדם להיות עניו. היא מעניקה לו רצון עז לכבד את אלוהים במחשבה ובמעש ולהתרחק מן הרע על כל צורותיו (א 29, ב 6-4, ג 7, ח 18, ט 10, י 27, יד 27-26, טו 5, 16, 33-32, טז 6, יט 23, כב 4, כג 9, כד 21, ל 6-2, לא 30; דברים ד 10; תהל' לד 12, קיא 10, מב 3-2; איוב כח 28; קוהלת יב 13; מע"ש ט 31; תסל"א ב 16-12, ה 22).

לעומת זאת, הטיפש (האוויל) מתכחש לקיום אלוהים. הוא לועג ומזלזל בכל דבר ישר, קדוש, תמים וראוי בעיני אלוהים, ולכן אינו חפץ לרכוש את דעת הבורא וחכמתו (ג 7, יד 2).

יראת יהוה: כיבוד אלוהים, הקפדה בקיום מצוותיו; ירא אלוהים — כינוי לאדם מאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר את דבר אלוהים באדיקות.

ראשית:  פעולה ראשונה, התחלה, קודם כל.

דעת:      דיעה, חכמה, תבונה.

חכמה:    פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

מוסר:     אתיקה, תורת המידות, תוכחה, אזהרה, לקח, גערה, חינוך, תיקון טעויות; עונש, גמול.

אוויל:      שוטה, חסר דעת, נבער, רשע.

בוז:        לעג, זלזול.

.

הימנע והתרחק מחברה רעה — בחר בחברה טובה

.

8 שְׁמַע, בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ,

בני, שמע היטב לדברי ההוראה והתיקון שלי, ואל תעזוב את ההנחיות שאימך נתנה לך ( ד 1, ו 20, כג 22).

מוסר:     תוכחה, דברי אזהרה או לקח לתיקון התנהגות, עונש.

לנטוש:   (פ') לעזוב, לזנוח, להפקיר, להשאיר ללא השגחה, לבצע נטישה; לחדול, להפסיק, להסתלק מ-, לוותר על-.

תורה:     חוק ומשפט, הנחות יסוד להתנהגות ואמונה, ספר החוקים אשר נתן אלוהים לישראל ביד משה.

 

9 …כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.

ללא ספק, הלקחים שאני ואימך מלמדים אותך יובילו לברכה. הם יהיו ככתר על ראשך וכתכשיטים יפים ויקרים מסביב לצווארך (ג 22-21, ד 9-1; ברא' מא 42; תהל' עג 6; דנ' ה 7, 16, 29).

לוית־חן:           קישוט נאה, תכשיט פאר, זר מעשה קליעה, עטרת תפארת.

חן:       יופי, נועם, נוי.

ענק:     תכשיט לצוואר.

גרגרת: צוואר.

.

10 בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים, אַל תֹּבֵא.

בני, אם אנשים רעים ופושעים ינסו לפתות אותך להשתתף במעשיהם, אל תסכים! אל תשמע להם ואל תלך בדרך איתם (טז 29; ברא' לט 10-7; דבר' יג 8; תהל' א 1, נ 18-17; קור"א טו 33; אפס' ה 11; יעקב ד 8).

פיתוי:   שידול, הסתה, השפעה על מישהו שיעשה דבר מה (בדרך כלל שלילי).

חטאים:            חבר חוטאים, חבורת רשעים (במדבר לב 14).

אל תובא: אל תסכים עמם.

 

11 אִם יֹאמְרוּ: "לְכָה אִתָּנוּ! נֶאֶרְבָה לְדָם; נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם."

הם ינסו לפתות אותך להשתתף בעוולתם ויגידו: "הצטרף אלינו! אנו עומדים ליהנות, וגם נרוויח מן התענוג. נכין מלכודת לחפים מפשע שלא מודעים לתחבולותינו ונפגע בהם" (א 18, ב 19-12, ה 6-1, ו 24, ז 5, יב 6; דבר' יט 10; ירמ' ה 26; תהל' י 8).

לארוב: (פ') לשבת במארב, להמתין להתקפה, לעקוב, לרגל, להסתתר, לבצע אמבוש, לחכות בפינה.

צפן:      הסתיר, החביא, הטמין, ארב, טמן מלכודת למשהו.

דם נקי: דמו של אדם חף מפשע.

נקי:      טהור, שאינו מלוכלך. בהשאלה — חף מפשע, זכאי.

חינם:   ללא סיבה.

 

12 "נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים, וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר."

"אנחנו נבלע את החפים מפשע כמו בור המוות, הבולע את היורדים לתוכו בשלמותם, מבלי להשאיר מהם כל זכר" (ברא' לז 20; ירמ' לח 13-6; דנ' ו 17-16; תהל' קכד 3, קמג 3; איוב ז 9; ישע' יד 11, לח 18).

בלע:    השמיד, כילה, השחית, העלים.

שאול:   כינוי לעולם המתים, אבדון, בור־שחת.

תמים:  תם וישר, נקי מעוול, ללא פגם מוסרי.

יורד־בור: כינוי לאדם מת.

 

13 "כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא; נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל."

"אנו נמצא אוצרות רבים, ונמלא את בתינו ברכוש ובכסף שנבזוז" (ג 16-14, טז 16; איוב כח 19-12).

הון:      רכוש, רווחים, נכסים, קניין, עושר, שפע, כספים, אוצר הכסף, שווה כסף.

שלל:    ביזה, גזל, מלקוח, בזיזה, שדידה.

 

14 "גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ. כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ."

"קשור את עתידך בעתידנו. נתחלק שווה בשווה בכל אשר נרוויח. נהיה שותפים בעלי זכויות שווים."

גורל:    מזל, מקרה, ייעוד, גזירה, פור, תוצאה, אחרית; מנה, חלק.

תוך:     אמצע, מרכז, פְּנים, קרב.

נפל גורלו בתוך: נמנה עם-, נחשב בין-.

כיס אחד: קופה משותפת, שותפות של שווים.

 

15 בְּנִי, אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם. מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם.

בני, כשבני־עוולה אלה ינסו לגייס אותך לשורותיהם, אל תצטרף אליהם. אל תהיה אפילו בקרבתם (ב 18, ד 14, 27, ז 25; קור"א טו 33; יעקב א 15; תהל' א 6-1, קיט 115-114).

נתיב:      מסלול, דרך, שביל, משעול, אפיק, ערוץ, כביש; כיוון, אורח, נתיבה.

למנוע:    (פ') לא לאפשר, לסכל, לשים לאל, להפר, לעצור, להדוף, לעכב, לחסום; לא לתת, לשלול, לחסוך, לחשוך.

 

16 כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ, וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם.

כי הם, הרשעים, רצים מעשיית עוולה אחת למשניה. הם הורגים את הנקרים בדרכם בלי הינד עפעף וללא מחשבה שניה, גם אם לא עשו להם כל רע (ו 18-17; ישע' נט 7; רומ' ג 15).

לרע:     לרעת אחרים.

לשפוך דם: להרוג, לפגוע.

 

הרשעים מתעלמים מגמול עוולתם

17 כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף, 18 וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם.

הציפורים רואות את הרשת והזרעונים המפוזרים עליה וחושבות שהרשת פרושה כך סתם — "לחינם", כלומר: לא נשקפת ממנה כל סכנה.

"וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ." בתשוקתן לאכול מן הזרעונים, הציפורים ממהרות אל הרשת ונלכדות בתוכה. הן אינן מבינות שזאת מלכודת.

זהו משל לטיפשות הרשעים. הם כל כך להוטים לבצע מעשי רשע, עד כי אינם מבחינים במלכודת הנפרשת סביבם. הם אינם מבינים שהמלכודת שהם מכינים לתמים ולישר ­— זו המלכודת שלתוכה הם עצמם יפלו (א 11, ו 5, ז 23, יא 19, כט 6; קוהלת ט 12; ישע' יז 14, נא 20; ירמ' ה 26; תהל' לה 8).

חינם:      ללא סיבה, לא מעורר תגובה.

זרה:       פִּזר גרעיני תבואה; לפזר, להפיץ; בתהליך הדיש: הֵנִיף וְזָרַק אֶת הַתְּבוּאָה הַנְּדוֹשָׁה לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁהַתֶּבֶן וְהַמֹּץ יִנָּשְׂאוּ בָּרוּחַ וְהַגַּרְגִּירִים יִפְּלוּ אַרְצָה.

רשת:      מלכודת.

ארב:       לשבת במארב, להמתין להתקפה, לעקוב, לרגל, להסתתר, לבצע אמבוש, לחכות בפינה, לחכות בסיבוב.

צפן:        הסתיר, החביא, הטמין, ארב, טמן מלכודת למשהו.

נפש:       נשמה, רוח־חיים, קיום; אדם, בן אדם, יצור חי, ברייה.

 

19 כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע. אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.

זהו גורלם של כל השואפים להתעשר בדרך פסולה, על־ידי רצח, גניבה, רמאות ורמיסת הזולת. הגזל ורדיפת הבצע לוקחים בסופו של דבר את נפש הגוזל (טו 27, כח 16; ישע' יז 14; תהל' ט 16; איוב ח 13).

אורח:     דרך, אופן, שיטה, סגנון, נוהג, התנהגות, נוהל, מהלך, מידה.

בוצע:      (פ') נעשה, הוצא לפועל, הוגשם, מומש, יושם, קויים, הובא לידי ביצוע, הוצא מן הכוח אל הפועל

בצע:       חמדנות, חמידת־כספים, אהבת כסף, תאווה לכסף.

בצע־כסף: חמדנות, רדיפה אחר רווחים קלים, תאווה לכסף.

 

הפסדם של הדוחים את החכמה

20 חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה; בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.

החכמה קוראת בקול רם — הן בשירה והן בדיבור — ברחובות, בשווקים ובכל מקום שבו נמצאים אנשים, למען ישמעו (ג 18-15, ח, ט 12-1; ישע' מב 2, נה 12, נט 14; ירמ' ה 1; יוחנן ז 37).

חכמות: (= חוכמה) פקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה נכונה.

בחוץ:     מחוץ לקירות הבית, ברחוב.

תרונה:   מרימה את קולה ברגש.

רחוב:     חלק ציבורי של מקום יישוב שלצדו ישנם בניינים ובו מתאפשר מעבר של הולכי רגל ולרוב של כלי רכב [רחובות = Markets — ESV,  Open squares — NKJV].

 

21 בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא; בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר:

החכמה קוראת בכל צומת דרכים, ליד שערי ערים שם מתרכזים רוב חיי העיר, השוק, בתי משפט ומוסדות ציבוריים (לא 23; ישע' כב 2; רות ד 11; איוב כט 7; מל"א כב 10; מל"ב ז 1).

הומיות:            חוצות, רחובות הומי אדם.

ראש הומיות: פרשת דרכים, צומת מרכזי.

 

22 עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם, וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת?

…והיא (החכמה) שואלת: "אתם, אלה שלעיתים כה רחוקות שוקלים את תוצאות מעשיהם — עד מתי תסתפקו בלהיות 'פתים', אנשים שטחיים שאינם מעונינים להבין דברים לעומקם?"

"וְלֵצִים…" — "ואתם, אלו הלועגים לאלוהים ולכל דבר ישר, הגון וקדוש — עד מתי תמשיכו לגחך וללעוג?"

"וּכְסִילִים…" — ואתם הטיפשים, גסי הרגש והשכל — עד מתי תבוזו לחכמה ותשנאו כל תוכחה צודקת?" (א 4, 29, ה 12, ט 8-7, יג 1, טו 12, יט 25, כא 11, 24, כב 10, כט 8; תהל' א 1).

פתי:       חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

לץ:         קל דעת הלועג לאמונה ולמוסר והולך רק אחרי שרירות לבו.

חמד לצון: אהב להתלוצץ, נהנה מלהשמיע דברי ליצנות.

כסיל:      טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ.

דעת:      דיעה, חכמה, תבונה.

לשנוא:    (פ') לתעב, לשטום, לחוש עוינות, לא לסבול, להיגעל, לסלוד, לחוש איבה, להיות אויב.

 

23 תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי! הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי; אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם.

החֹכמה כביכול ממשיכה בקריאתה הנרגשת (עד פסוק 33 כולל):

אתם, פתאים, לצים וכסילים, אם תשמעו להוראותיי המוכיחות בטוב טעם את טעותכם וזדון לבכם ­— אם תחזרו בתשובה — אזי אשפוך את רוחי עליכם ותבינו את דברי ורצוני (יח 4; יואל ג 2-1; ישע' לב 15; יחז' לט 29; יוח' יד-טז; אפס' א 14-13; קור"א ב 16-10, ג 17-16).

תוכחה:            דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

הבע:    לדבר, לומר, לבטא, להגות, להגיד, להראות, להעיד על, לגלות.

 

24 יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ, נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב…

החֹכמה אומרת לכל המסרבים לאמץ אותה:

מפני שקראתי לכם ואתם סירבתם לשמוע — סימנתי בידי להציע עזרה, לקרוא לכם אליי, ואתם אפילו לא הבטתם לכיווני… (ישע' א 4, ה 24, סה 2, 12, סו 4; ירמ' ה 3; מתי כג 37; רומ' ב 5; דבר' א 45; שמ"א כח 6; תהל' יח 41).

יען:       מפני ש-, משום ש-.

מאן:     סרב, לא הסכים, לא נעתר, לא התרצה, התנגד.

נטה יד:  הושיט את ידו כדי להדגיש את קריאתו.

 

25 וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי, וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם…

…ומפני שלא הקשבתם לשום מילת יעוץ, לא חפצתם כל דבר תיקון או עצה טובה ממני ­— ואני הרי רק רציתי את טובתכם… (ג 11, ה 12, ח 33, י 17, יב 1, יג 18, טו 10, 12, 31, כט 1; שמות לב 25; תהל' קז 11; לוקס ז 30).

פרע:    עזב, זנח.

עצה:    הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

תוכחה:            דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

לא אביתם: לא חפצתם, לא רציתם.

 

26 גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק; אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם.

…לכן אעמוד מן הצד ואצחק כשצרות ומצוקות יבואו עליכם כעונש הכרחי על איוולתכם. מכיוון שדחיתם אותי ולעגתם לי, לא אעזור לכם בצרתכם… (ו 15-12, י 24, יז 5, כד 22, כז 10; דבר' כח 63; ישע' סו 4; תהל' ב 4).

איד:     צרה, אסון, שבר.

לעג:     לגלגנות, זלזול, ביזוי, התלוצצות, התבדחות (על חשבון האחר).

פחד:    דאגה, חשש, מורא, זעזוע, יראה, בהלה, חיל, רעדה, חרדה, בעתה, אימה, פלצות, היסטריה.

 

27 בְּבֹא כשאוה (כְשׁוֹאָה) פַּחְדְּכֶם, וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה; בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה.

…כשאסון נוראי יבוא עליכם וימלא אתכם פחד, וכאשר צרתכם תבוא עליכם במלוא עוזה כסופה… (י 25; ישע' ח 22; יחז' לח 9; צפנ' א 15; איוב א 19).

שואה:     הרס, חורבן, פורענות, אסון, זוועה, השמדת עם [שואה = Storm — ESV, NKJV; Unwetter ­— ELB].

פחד:      דאגה, חשש, מורא, זעזוע, יראה, בהלה, חיל, רעדה, חרדה, בעתה, אימה, פלצות, היסטריה.

איד:        צרה, אסון, שבר.

סופה:     סערה, רוח עזה, מזג אוויר סוער, גשמי זלעפות, ממטרים כבדים, רעמים וברקים.

יאתה:     יבוא.

צרה:       רעה, בעיה, מצוקה, פגע, אסון, טורח, פורענות, שואה, שבר, משוא, תאונה.

צוקה:     מצוקה, לחץ, צרה.

 

28 אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי.

…אז הלצים והכסילים יבקשו את עצתי להצילם מן הרעה, ואני אעמוד מהצד ולא אענה לתחינתם. אז יבקשו ויחפשו אותי, אך לא ימצאוני [את החכמה] (ג 13, ח 17, 35; דבר' א 45; שמ"א ח 18; ישע' א 15; ירמ' יא 11, יד 12; יחזקאל ח 18; מיכה ג 4; זכריה ז 13; תהל' יח 42, נ 23; איוב כז 9, לה 12; רומ' א 28-24; יעקב ד 3).

לשחר:    להתעניין, לגלות עניין מיוחד, לרצות, לחפוץ, לשאוף, לבקש, לדרוש, לשאול, לחפש, לתור אחר-, להשתוקק, להתאוות.

 

29 תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת יהוה לֹא בָחָרוּ.

ומדוע לא אענה להם (ל"פְּתָיִם", ל"לֵצִים" ול"כְסִילִים" [פס' 22])? — מפני ששנאו ודחו את הידע והתבונה שהצעתי להם בכל דרך והזדמנות. הם לא היו מוכנים לאמץ את יראת אלוהים מכיוון שלא רצו לוותר על דרך החיים הפסולה שלהם (א 22; דבר' כח 48-47; תהילים קיט 173; איוב כא 14).

תחת:     בגלל, יען, במקום, תמורת.

שנאה:    אויבות, תיעוב, סלידה, עוינות, חוסר אהבה, חוסר אהדה, איבה, שטנה, טינה, משטמה.

דעת:      דיעה, חכמה, תבונה.

יראת יהוה: כיבוד ה', הקפדה בקיום מצוות אלוהים; ירא אלוהים — כינוי לאדם שמאמין באלוהים אמונה שלמה ושומר את דבר אלוהים באדיקות.

 

30 לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי; נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי.

הם לא רצו כל חלק בי (בחכמת אלוהים וביישומה). מאסו בכל דברי המוסר, העצה והתיקון שאמרתי ולעגו להם (א 25).

אבה:      חפץ, רצה, הסכים.

עצה:      הצעה, המלצה, הדרכה, ייעוץ, חוות דעת, תכנית פעולה, מזימה.

ניאץ:      לומר דברי נאצה, לקלל, לחרף, לגדף, להשמיץ, להכפיש, ללכלך, לגנות, לבוז, לבזות, לתעב, לרמוס.

תוכחה:  דברי מוסר, טענות, דברי נזיפה.

 

31 וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם; וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ.

את מה שזרעו הם יאכלו. מכיוון שמרדו נגד עצת אלוהים ודחו את עצתו, יתצטרכו אותם לצים וכסילים לחיות עם התוצאה הקשה והכואבת הנובעת מהחלטותיהם השגויות (ה 22, יב 14, יד 14, יח 20, לא 31; ירמ' ו 19, יז 10, ישע' ג 11-10; איוב ד 8; רומ' א 28-24; גלט' ו 7).

פרי דרכם: התוצאות של בחירותיהם, התנהגותם והרגליהם.

מועצותיהם: תוכניותיהם.

 

32 כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם; וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם.

חסרי הדעת נטו מן הדרך הטובה, והתוצאות יהיו הרסניות עד כדי מוות. שלוות הטפשים היא המוטעית. היא נובעת מביטחון עצמי מופרז ומחוסר הבנת המתרחש סביבם ­— והיא תביא בסופו של דבר למותם (ישע' לב 9; ירמ' ב 19; עמוס ו 1; צפנ' א 12; דנ' ו 5).

משובה:  1. הנטייה מדרך הישר והטוב. 2. חמידת לצון; דבר אסור, חטא, פשע, מחדל, עוון, התנהגות רעה.

פתי:       חסר דעת, מי שניתן להתפתות בקלות, חסר ניסיון.

שלווה:    רגיעה, מנוחה, שקט, חוסר דאגה, שאננות, ישיבה לבטח, יישוב הדעת, היות בניחותא.

כסיל:      טיפש, אוויל, בור, חסר דעת, פתי, אידיוט, טמבל, ליצן, לץ, שוטה, פשוט, עם הארץ [שלוות כסילים = Complacency of fools — ESV, NKJV; Prosperity of fools — KJV].

אבד:      (פ') הלך לאיבוד, נעלם, היה ואיננו, לא ניתן למוצאו, נעדר; תעה, סר מן הדרך; נשמד, נהרס.

 

33 וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.

כאן מסתיימת קריאת החֹכמה (פס' 22 עד 33).

הפסוק נפתח ב-וו הניגוד. בשפה המודרנית היינו כותבים, "אבל השומע לי…" ­— והמשמעות:

אך בניגוד לאסון שיבוא על הלצים והכסילים ­שדוחים אותי — כל מי שישמע כשאקרא ויעשה כפי שאדריכו, ימצא חיים ובטחון. אדם זה אף יזכה לרוגע ושלוות־נפש בעמדו מול סכנת חיים (ג 26-24; ויק' כה 18; ישע' לב 18; יחז' לד 27; תהל' כה 13-12, צא 16-1, קיב 7; יוח' ה 25).

לשכון:    (פ') לגור, להתגורר, לדור, לחיות, להיות, לשהות, להימצא, להיות ממוקם, לשבת.

בטח:      (תה"פ) כמובן, בטוח, ללא ספק, בבירור, באופן ודאי, ברי, מובן מאליו, בבטחה, בביטחון, בשלווה, ללא פחד, ללא דאגה.

שאנן:      שלו, שקט, נינוח, רגוע, חסר דאגות, שאינו מוטרד, בוטח.