התגלות פרק ט"ו

א. השמחה בשמים לקראת סיום זעם אלוהים על יושבי תבל (15:1-4).

  1. השלב האחרון בזעם אלוהים (פ. 1)

פרק 15 מהווה הכנה לקראת הוצאה לפועל של שבע המכות האחרונות של זעם אלוהים על יושבי תבל.

האדון ישוע מבהיר ליוחנן ששבע המכות האחרונות – הנקראות "קערות הזעם", מסיימות את זעם אלוהים.

מכאן, זעם אלוהים אינו שבע הקערות בלבד, אלא כלל שבע החותמות.

שבע הקערות הן רק חלק מהחותם השביעי.

להזכירנו:

במהלך פתיחת ששת החותמות נהרגו חצי מכלל יושבי תבל (6:8, 9:15).

האם כמות שכזו אינה מציינת את זעם אלוהים?

תוצאת שבע הקערות האחרונות אינה משתווה לנזק והרס שחוללו ששת החותמות הראשונות.

שבע קערות הזעם מציינות מכות מרוכזות, קשות, אחת אחר השניה, אך במסגרת זמן קצר.

בסיומן חוזר המשיח ישוע ארצה!

 

מאמינים רבים מתמודדים עם השאלה: האם ההילקחות תהיה לפני או במהלך הצרה?

והנה, פסוק 1, עונה בבהירות על השאלה…

דבר אלוהים מבהיר בדרך פשוטה וקלה, שהנושעים – הקהילה, גוף המשיח אינם מיועדים לזעם אלוהים, וזעם אלוהים מתחיל מהחותם הראשון.

לכן, ההילקוחות תהיה לפני תחילת הצרה.

 

אל לנו להתפלא ש:

א. כתוב: "אלוהים לא יעדנו לזעם…" – תסל"א ה 9.

ב. בפרק ג 10 האדון אמר שהוא ישמור את ילדיו משעת הניסיון העתידה לבוא על יושבי תבל. הביטוי "יושבי תבל" בספר ההתגלות מתייחס ללא נושעים…

ג. העיקרון של הפרדת הצדיקים מהלא נושעים לפני זעם אלוהים קיים כבר מבראשית

  1. נוח, משפחתו והמבול: בראשית ז 1, 16.

אלוהים ציווה על נוח – בוא!

משמע – אלוהים היה בתיבה וקרא את נוח ומשפחתו להצטרף אליו לפני תחילת המבול.

  1. הצלת לוט לפני השמדת סדום ועמורה – בראשית 18-19.

עלינ לזכור שאברהם לא ניסה להציל את לוט ומשפחתו אלא כל הדיון נסב סביב השאלה:

כמה צדיקים צריכים להיות בעיר כדי לדחות או למנוע את זעם אלוהים על אותה עיר?

ז"א, אברהם ניסה לדחות את זעם אלוהים על בני סדום ועמורה ולא כדי להציל את לוט. אברהם הרי ידע שאלוהים אינו מטיל את זעמו על הצדיק והרשע ביחד.

אלו רק דגימה משלל דוגמאות.

 

  1. שבעת קערות הזעם הן תשובת אלוהים לנושעים שנטבחו.

בפרק 6:10 זועקות נפשות הטבוחים על ידי צר המשיח ויושבי תבל ושואלים את אלוהים.

עד מתי לא תשפוט את דמינו?

עד מתי הרשע והרשעים ימשיכו בשלהם?

והנה, שבע קערות הזעם הן התשובה לאותם נושעים שנטבחו.

עוד זמן קצר ביותר, צדקת אלוהים תנחת על כל חוטא, ולא יישאר חוטא על פני תבל שלא ייקבל כגמולו.

לכן: בעוד ספר ההתגלות מהווה הסיוט של כל חוטא הדוחה את ישוע, אותו הספר הינו ספר הנחמה והעידוד של כל נושע!

 

  1. שמחים בשמים כי – הגיע עת חזרת המשיח ארצה להקים את ממלכתו

יוחנן רואה את השמחה הכובשת את הנושעים שנטבחו ונצחו את צר המשיח ותכסיסיו בזכות דם השה – עדותם המנצחת את השטן ומשרתיו.

 

הם עומדים על ים הזכוכית המעורב באש, כינורות אלוהים בידיהם והם שרים את שירת משה ושירת השה: פסוקים 3-4:

"…גדולים ונפלאים מעשיך, יהוה אלוהי צבאות. צדק ואמת דרכיך מלך הגויים. מי לא יראך, יהוה, ולא יתן כבוד לשימך? כי אתה לבדך קדוש. הן כל הגויים יבואו וישתחוו לפניך. כי נגלו משפטי צדקך."

 

מה מיוחד בשירת משה ושירת השה?

שירת משה נאמרה לאחר חציית ים סוף והשחרור מעול מצרים וכן גם לפני הכניסה לארץ ההבטחה בסיום הנדודים במדבר (שמות 15:1-19, דברים 32:1-43).

מצריים היו סמל לעבדות החטא, והשירה היתה הודיה לאלוהים על חסדו בהצלת עמו מהשעבוד הזה.

משה שר שוב בסיום הנדודים במדבר כדי להודות לאלוהים על ההצלה מצפורני השיעבוד ולהכין את לב בני ישראל לכניסה לנחלה המובטחת.

שירת השה כתובה בפרק  5:8-14.

תוכן השירה הינו הלל והודיה לאדון ישוע המשיח אשר בדמו קנה לנו ישועה והצלה מקללת החטא. כמו כן, הודיה לאדון אשר בכפרתו עשה אותנו כוהנים בממלכתו.

 

המשותף לשני השירים זה:

  • הודיה לאלוהים על כך שניצח את הכוח המשעבד והרע,

 

  • הציל את ילדיו מקללת החטא

 

  • ומכניס אותם לנחלה מובטחת בה הוא מלך.

ב. טקס קבלת שבע קערות זעם אלוהים (15:5-8).

עלו במוחי שלוש שאלות עיקריות במהלך קריאת ארבעת הפסוקים הללו:

  1. מדוע טקס?
  2. מדוע המלאכים יוצאים מתוך ההיכל?
  3. מדוע כולם לבושים בגדים טהורים וצחים?

עלינו לזכור שיושבי תבל העתידים לסבול את כל המכות הללו עתידים להרגיש תופת קשה ומתמשכת.

מבחינתם יסודות הארץ מתמוטטים.

סדרי עולם נופלים.

"הבוס איבד שליטה…"

ולכן יש לנו תיאור של טקס מרשים בשמים, בהיכל אלוהים, בו מלאכים יוצאים ממשכן אלוהים, לבושים בבגדים מרשימים, טהורים וצחים.

טקס ההכנה להשלכת שבע קערות הזעם נועד להבהיר ש:

  • אלוהים לא איבד שליטה על המתרחש בעולם. הוא שולט על כל אירוע ומצב

 

  • העונש על הרשעים ועל העולם נובע מאלוהים והינו חלק ממשפטו הצודק על חוטאים.

המלאכים יוצאים מתוך ההיכל כדי לציין שההוראה להכות את העולם בשבע קערות הזעם היא החלטה ריבונית של אלוהים. התוהו ובוהו שעתיד לבוא על העולם אינו סימן לאיבוד שליטה או איבוד עשתונות של אלוהים, חס וחלילה, אלא, אדרבה, אלוהים בשליטה מלאה!

כל המשתתפים לבושים בבגדים טהורים וצחים כדי לציין שכל האירוע, למרות תוצאותיו הקשות על יושבי תבל, הינו אירוע טהור, נכון, צודק, ומוכיח את ריבונות ו של אלוהים.

כמו שאלוהים נאמן להגשים את הבטחותיו לברך את ילדיו הנאמנים, הוא נאמן להוציא לפועל ולהגשים את העונשים שהבטיח לפושעים נגדו ופועלים להרוס ולהשמיד את ילדיו ותוכניתו.

ג. ההוצאה לפועל של שבע קערות הזעם (16:1-21).

בפסוק ראשון יוחנן מצטט את הפקודה למלאכים לשפוך על הארץ את שבע הקערות שבהם נשלם זעם אלוהים על הארץ. הקול מן ההיכל הינו קולו של אלוהים שהרי נאמר בפרק 15:8 שאיש לא ייכנס להיכל עד שיסתיים שלב שבע קערות הזעם של אלוהים (ראה גם ישעיה ס"ו 6: "קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול יהוה משלם גמול לאויביו.")

המלאכים אינם גוף עצמאי אלא משרתי אלוהים וכל צעד ושעל במעשיהם זה ציות להוראת אלוהים.

בפסוקים 2-11 מתוארים השלכת חמש מתוך שבע קערות הזעם.

הקערה הראשונה: שחין על כל הלא נושעים. BOILS ראה גם שמות ט 9-11.

שימו לב שבעת ההיא יחיו בעולם נושעים חדשים ואלו אשר אלוהים חתם למען לא ימותו בידי צר המשיח ואנשיו. מדובר בחתומים מקרב ישראל, שאר שארית ישראל שנושעו וכן נושעים חדשים מקרב הגויים שלא נכנעו ולא קבלו על עצמם את תו החיה וסרבו להשתחוות לה.

מכאן, בשלב ההוא יתרחש מה שקרה כאשר אלוהים הכה את המצרים במצרים.

חלק מהמכות שאלוהים הטיל על המצרים לא פגעו בעברים אשר התיישבו בארץ גושן! (שמות ח 18-20, ט 26).

הקערה השניה: נשפכה על הים והים הפך לדם כדמו של מת. כל נפש חיה בים – מתה. ראה שמות ז 20-25.

הקערה השלישית: נשפכה על הנהרות ומעיינות המים – מיי השתיה הפכו לדם. כך יעניש אלוהים את יושבי תבל אשר שפכו דם כה רב של ילדי אלוהים הנושעים.

הקערה הרביעית: נשפכה על השמש וניתן למלאך הזה הסמכות לצרוב אנשים באש.

הקערה החמישית: נשפכה על כסא החיה וחשכה מלכותה.

שימו לב שאלו שנצרבו במכה הרביעית ונפגעו גם מהמכה החמישית גידפו את שם אלוהים אשר לו השלטון על המכות הללו ולא חזרו בתשובה לתת לאלוהים כבוד.

הערה מעניינת:

יושבי תבל יודעים היטב שכל המכות – כבר מהחותם הראשון נובעים מאלוהים, אך הם מתמידים לדחות את ישועת אלוהים (ראה 6:16-17, 9:20-21, 16:9-11).

איך אפשר להסביר זאת? (תסל"ב ב 8-12).

מכיוון שדחו את כל התגלויות החסד של אלוהים והפנו עורף לכל האמת שאלוהים הציג בפניהם, החליט אלוהים בצדק להשתמש בהם ככלי דוגמא למשפט צדק.

מכיוון שהם לא עתידים להיוושע, ורוח הקודש אינו פועל בחייהם כדי להשתנות, כל שנותר להם להיות זה כלי שירות בידו של השטן. תחת רוח השטן, כל שנותר להם לעשות זה לגדף את האחד המעניש אותם.

כמו שאלוהים הקשה את ליבו של פרעה, כך בדיוק אותם אנשים נענשו בהקשחת ליבם.

כחלק מעונשם, אלוהים מאפשר לשקרים רבים לבלבל את מוחם.

כל אדם שקרא אי פעם את סיפור יציאת מצרים מבחין בדמיון בין מכות מצרים למכות שמביאות קערות הזעם של אלוהים.

מדוע הדמיון?

פרעה מלך מצרים היה מלך גוי עובד אלילים שמכר נשמתו לשטן.

הוא החזיק תחת סמכותו את בחירי אלוהים שהיו לו לעבדים וכרעו תחת עינויים.

כך בדמיון מופלא אוחז השטן את בחירי אלוהים והבריאה בידיו הרשעות.

ולכן, אלוהים משתמש בכלים דומים כדי לציין את הדמיון בין פרעה לצר המשיח ולשטן.

וכמו שאלוהים ניצח את פרעה והוציא את בחיריו מצפורני הרשע והעבדות, כך ינצח השה, האדון ישוע המשיח, וישחרר את הבריאה ובחיריו מציפורני הרשע של השטן, צר המשיח ונאמניו.

כמו שפרעה וצבאו טבעו בים, כך עתידים למות ולהיכחד כל צבאותיו של צר המשיח, הוא השטן ונביא השקר עימם.

הקערה החמישית נשפכה על כסא החיה…

היכן כסא החיה?

כסא החיה מציין את מרכז השליטה של צר המשיח בעולם.

יתכן שמדובר בירושלים עצמה או בבבל החדשה, תהיה היכן שתהיה.

בכל אופן, מכיוון שכסא החיה מהווה גם ציון לכלל ממלכתה, יוצא שכלל תבל יחשך.

מן הסתם, כפי שעשה אלוהים במצרים, הוא בהחלט יכול להאיר את מקום משכנם של בחיריו, כפי שעשה במצרים. שם מכת החושך לא הייתה על ארץ גושן (שמות 10:21-22).

עלינו לזכור נקודה חשובה:

הצרות שבאות על יושבי תבל בעקבות קערות הזעם מתווספות אחת לרעותה, כך שעם הזמן הסבל והכאב גדל והופך לבלתי נסבל. לכן ציון הסבל בפסוק 10. החושך כשלעצמו אינו מכאיב, אך גם אינו עוזר במצב ותנאים בהם כלל האוכלוסיה סובלת משחין, חוסר מים וכולי.

מה מיוחד במכת החושך בקערה החמישית.

כמו שמכת החושך הייתה המכה המכינה למכת הבכורות האחרונה, כך ידע לו צר המשיח והשטן וכל עושי דברו שהמכה האחרונה הנה ובאה ולאחריה – אין להם כל חלק על פני האדמה.

המשיח יגיע וימלוך על שלו.

החושך הגדול שעתיד לשרור בעולם לפני חזרתו של האדון ישוע נובא גם מפי נביאי התנ"ך: צפניה א 15 – יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל…

יואל ג 4 – השמש יהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא.

האדון ישוע בעצמו אמר לתלמידיו בבשורת מתי כ"ד 29: "מיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו, הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמיים יזדעזעו"

מדוע כל החושך הזה נחוץ?

כדי שהאור של המשיח יבלוט כשזה יחזור ארצה משמים. ראה מתי כד 27: כי כברק היוצא ממשזרח ומאיר עד מערב כן יהיה בואו של בן-האדם."

הקערה השישית: נשפכה על הנהר הגדול נהר פרת.

מימי הנהר יבשו!

איך מימי נהר כזה גדול מתייבשים?

  1. עלינו לזכור שלאורך תקופת הצרה התרחשו רעידות אדמה רבות ששינו את פני כדור הארץ ומן הסתם גרמו לשינוי תוואי נהרות.
  2. החום הרב שנבע ממכת הקערה הרביעית עזר ליבש את שנותר מנהר הפרת.

בקיצור, נהר הפרת נעלם וכך יכולים כל צבאות המזרח להצטרף לכוחותיו של צר המשיח למלחמה האחרונה על אדמת ישראל.

זיכרו: במהלך החצי הראשון אלוהים כבר השמיד את גוג וצבאותיו – כל הכוח המוסלמי הזה הושמד.

שני הכוחות הרציניים שנותרו הם: כוחותיו של צר המשיח וכוחות צבאות עמי המזרח.

השטן, צר המשיח ונביא השקר – השילוש השקרי, מצליחים בתרמיתם ובכוחם העל טבעי לשכנע את צבאות עמי המזרח להצטרף אליהם לקרב האחרון נגד אלוהים.

יתכן שהשילוש השקרי הזה אף זקף לזכותו את ייבוש הנהר…

צבאות המזרח נופלים בתחבולתו של השטן ושולחים את כל חייליהם לעבר ישראל, באיזור מגידון.

מדוע שאלוהים יאפשר לכוחות כה רבים להגיע למגידון?

ובכן, בפרק יד 20 כתוב שדם אויבי אלוהים עתיד להיות בגובה רסן הסוס ולזרום לאורך שלוש מאות קילומטרים.

כדי להגשים את הנבואה הזו יש צורך גם בכל חיילי צבאות עמי המזרח!

בקיצור:

אלוהים הוא זה המאפשר לכל האירועים בעולם להתרחש, כדי שתוכניתו המושלמת תתגשם.

מה שנראה לנו איום, לאלוהים נראה כצעד נוסף לקראת התגשמות תוכניתו הנפלאה.

להסיר את אויביו מעל פני תבל כדי להכשיר את חזרתו כדי למלוך בלעדית על העולם.

הקערה השביעית: המלאך שפך את הקערה אל האויר.

מכה זו חותמת את כל מכותיו של אלוהים על אויביו ודוחי ישועתו.

ברקים וקולות, רעידת אדמה מחרידה את כל אשר עומד על פני האדמה.

העיר הגדולה נחלקת לשלושה חלקים וערי הגויים נופלים. איים נסוגים והרים לא נמצאו…

ישעיה מ 4 נאמר:

"כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה."

ברד גדול במשקל של 40 ק"ג היחידה יורד על הארץ על בני האדם.

מכתו של אלוהים גדולה מאוד!

מה היא העיר הגדולה שנחלקה לשלושה חלקים?

בפרק 11:8 נקראת ירושלים העיר הגדולה…

האם יתכן שהעיר הגדולה היא בבל?

בפרק 16:19 נאמר שהעיר הגדולה נחלקת לשלושה חלקים ובסוף הפסוק יש איזכור לבבל כחלק מעמי הגויים.

מבחינה דקדוקית, העיר הגדולה שנחלקה לשושה חלקים שונה מבבל שבסוף הפסוק.

לכן, ניתן לקבוע בשיעור גבוה שהעיר הגדולה שנחלקה לשולשה חלקים היא ירושלים.

חלוקת ירושלים מהווה הכנה לתצורתה החדשה לפני חזרתו של האדון ישוע ארצה.

ראוי לציון:

פרקים 17-18 אינם מתרחשים באופן כרונולוגי לאחר אירועי פרק טז, אלא הם הם התוצר של אירועי פרקים 15-16.

תכלס. הפרק הבא מבחינה כרונולוגית לאחר פרק 16 הינו פרק 19 ואילך!

על כך בשיעור על פרקים 17-18.