התגלות פרק ח'

פתיחת החותם השביעי

בפרקים ד-ה למדנו שהמשיח מקבל את כתב הבעלות על העולם. אותו כתב מוצג כמגילה חתומה בשבעה חותמות.

כל חותם שנפתח מציין מכה הניחתת על יושבי הארץ. שישה מהחותמות נפתחו, והאחרון נותר.

 

פרק ח מתאר את האירועים מרגע פתיחת החותם השביעי והאחרון.

פרק ח 1-6:

1 כַּאֲשֶׁר פָּתַח אֶת הַחוֹתָם הַשְּׁבִיעִי הָיְתָה דְּמָמָה בַּשָּׁמַיִם כַּחֲצִי שָׁעָה.
2 רָאִיתִי אֶת שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; שִׁבְעָה שׁוֹפָרוֹת נִתְּנוּ לָהֶם.
3 וּמַלְאָךְ אַחֵר בָּא וְעָמַד אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ; בְּיָדוֹ מַחְתַּת זָהָב, וּקְטֹרֶת רַבָּה נִתְּנָה לוֹ כְּדֵי לָשִׂים אוֹתָהּ בִּתְפִלּוֹת כָּל הַקְּדוֹשִׁים עַל מִזְבַּח הַזָּהָב אֲשֶׁר לִפְנֵי הַכִּסֵּא.
4 וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עָלָה בִּתְפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִיָּדוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
5 לָקַח הַמַּלְאָךְ אֶת הַמַּחְתָּה, מִלֵּא אוֹתָהּ אֵשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ וְהִשְׁלִיךְ עַל הָאָרֶץ. אָז הִתְחוֹלְלוּ רְעָמִים וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים וּרְעִידוֹת אֲדָמָה.
6 שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר בְּיָדָם שִׁבְעַת הַשּׁוֹפָרוֹת הִתְכּוֹנְנוּ לִתְקֹעַ.
פסוק 1"כַּאֲשֶׁר פָּתַח אֶת הַחוֹתָם הַשְּׁבִיעִי הָיְתָה דְּמָמָה בַּשָּׁמַיִם כַּחֲצִי שָׁעָה."

החותם השביעי נפתח, והנה הייתה דממה בשמים.

מה קרה לכל המלאכים המהללים את אלוהים? מה קרה לכל הנושעים שעומדים לפני כיסא אלוהים ומשבחים אותו בעבור ישועתו?

כולם דוממים ושותקים במשך "כַּחֲצִי שָׁעָה" (30 דקות או זמן קצר).

מדוע? מה הם רואים?

החותם השביעי היה החותם האחרון על המגילה. כשחותם אחרון זה נפתח, נפתחה המגילה.

מה שהיה נסתר וסודי הפך לגלוי לכל עין המלאכים והנושעים העומדים ליד כיסא אלוהים.

הדממה נובעת מתוך:

אנפח המכה הכלולה בחותם השביעי. זו המכה הגדולה והקשה מכולם (13 עונשים).

בתכנית אלוהים השלמה והמופלאה הכתובה במגילה בעבור ילדיו הנאמנים.

כל הנוכחים, מלאכים ובני אדם שנושעו, עומדים המומים מהמידע והמראה לנגד עיניהם!

מכיוון שהנתונים הכתובים במגילה ותוכן החותם השביעי גרמו להדממת ההלל אפילו לפרק זמן קצר, הרי שהנתונים הכתובים לנגד עיניהם היו מדהימים לא פחות מהיופי העומד לנגד עיניהם: – אלוהים בכבודו ובעצמו!

 

פסוק 2:

רָאִיתִי אֶת שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; שִׁבְעָה שׁוֹפָרוֹת נִתְּנוּ לָהֶם.

יוחנן מציין ששבעת המלאכים העומדים לפני אלוהים קיבלו שבעה שופרות – שופר לכל מלאך.

כל שופר שיתקע בעתו (פסוק 7 ואילך) יציין מכה הניחתת על הארץ.

כאשר השופר השביעי יתקע, יוצגו שבע קערות שכל אחת מציינת מכה.

החותם השביעי הכיל 13 מכות.

שופר הנו כלי חשוב בתנ"ך בכל הנוגע להכרזת אירועים. לעולם לא יתקע השופר לחינם! כל תקיעה הייתה רבת משמעות (מעמד הר סיני: שמות יט; הכרזת מועדים: במדבר י 1-10; משיחת מלך: מלכים א א 34, 39).

 

פסוקים 3-4:

וּמַלְאָךְ אַחֵר בָּא וְעָמַד אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ; בְּיָדוֹ מַחְתַּת זָהָב, וּקְטֹרֶת רַבָּה נִתְּנָה לוֹ כְּדֵי לָשִׂים אוֹתָהּ בִּתְפִלּוֹת כָּל הַקְּדוֹשִׁים עַל מִזְבַּח הַזָּהָב אֲשֶׁר לִפְנֵי הַכִּסֵּא. 4 וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עָלָה בִּתְפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִיָּדוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

יוחנן עד למחזה מיוחד: מלאך שבידו "מַחְתַּת" – כלי הדומה בצורתו לעט חפירה – עומד מול מזבח הזהב שניצב מול כיסא אלוהים.

ניתנה למלאך קטורת רבה כדי לערבב אותה עם תפילות כל הקדושים על המזבח.

 

ראוי שנזכור: חפצי המקדש הארצי היו סמלים וצל של הקיים ליד כיסא אלוהים (עברים ט).

המלאך שם את הקטורת על תפילות הקדושים הנמצאות על המזבח, כאילו היו זבחים.

האם ניתן להעלות חזיר על מזבח אלוהים בבית המקדש? – חס וחלילה!

האם ניתן להעלות על מזבח אלוהים כל כבש, שור או יונה, למרות היותם בעלי חיים כשרים? – לא ולא!

על מזבח אלוהים הניצב מול קודש הקודשים ניתן להעלות רק זבחים שעברו את בדיקת כשרותם ושלמותם. מלבד היות הקורבן חיה כשרה, עליו להיות בגיל מתאים וגם מושלם מבחינה בריאותית.

כמו שעל מזבח אלוהים הארצי ניתן להעלות רק זבח מתאים כדי שיעלה ריח ניחוח לפני אלוהים (שמות כט 18), כך תפילות הקדושים מגיעות על מזבח אלוהים רק אם הן עומדות ברצון אלוהים – כלומר, נושא הבקשה תואם לרצון אלוהים. רק תפילות אלו יעלו ריח ניחוח, ואלוהים ימלא את תוכנן. השאר, לא יגיעו אל המזבח.

 

מה הן תפילות ראויות? לאילו תפילות אלוהים מאזין ועונה?

כדאי לזכור: התפילות מעולם לא נועדו לשכנע את אלוהים לעשות את רצוני, אלא לבקש שרצונו יעשה, ושלבי ייכנע ויאהב את רצונו.

אציין מספר עקרונות שיעזרו לנו להתפלל נכונה על מנת שאלוהים יקבל ויענה:

אישוע לימד את עקרונות התפילה הנכונה בבשורת מתי ו 9-15: תפילת האדון שמהווה מסגרת כללית של ההנחיות.

בראשונה לטימותיאוס ב: תפילה עבור ישועת שליטנו.

גדוד המלך, במזמורים ז, כה, כו, לה, נב, נה, נח, מבקש שאלוהים ישמור אותו מכל רע, אך יחד עם זאת הוא מבקש נקמה על עושי הרע.

האם דוד צמא לדם? – לא! הוא היה צמא לראות את משפט הצדק של אלוהים בא לידי ביטוי. כמוהו מתפללים אותם קדושים מתחת למזבח אלוהים (התגלות ו 9-10).

דחנה התפללה לילד, וקיבלה את שמואל. אלוהים שומע לבקשה אישית, כשזו עומדת ברצונו ונועדה למלא את רצונו בחיינו ובחיי עמו.

האלוהים ענה לאליהו הנביא – עצירת הגשם והחזרתו – כאשר הדבר נועד להציג את משפט אלוהים, אך גם את חסדו ורחמנותו (מלכים א יז – י).

ו"שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם" (תהילים קכב 6) – מהות התפילה היא שהמשיח יחזור, מכיוון שרק אז יבוא שלום על ירושלים.

רוצה לדעת איך להתפלל ומה לבקש?

הדרך הבריאה ביותר היא לקרוא את דבר אלוהים וללמוד מתפילותיהם של ילדי אלוהים.

כשמכירים את אבא שבשמים באופן אישי, אז יודעים איך לגשת אליו (בטוהר לב) ומה הוא אוהב.

תפילה כשרה היא כזו שמבקשת כי רצון אלוהים יתגשם, וכזו המתבססת על הבטחת אלוהים לאדם, לאומה או עולם (מלכים ב כ).

כאשר מתפללים על־פי רצון אלוהים הוא מבטיח לשמוע ולעשות:

"וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ" (ראשונה ליוחנן ה 14-15).

 

מה היה נושא התפילות והאם אלוהים ענה?

פסוק 5:

לָקַח הַמַּלְאָךְ אֶת הַמַּחְתָּה, מִלֵּא אוֹתָהּ אֵשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ וְהִשְׁלִיךְ עַל הָאָרֶץ. אָז הִתְחוֹלְלוּ רְעָמִים וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים וּרְעִידוֹת אֲדָמָה.

לאור פועל אלוהים ואופי הפעולה ניתן להסיק שנושא התפילות היה:

אאלוהים, אנא הראה את משפט צדקך בעולם!

בתבוא מלכותך – אנא, חזור!

לסיכום:

אלפני כל סדרת עונשים על העולם, יוחנן רואה מחזה שמיימי הנועד ללמדו שכל האירועים הקשים נובעים מתוך משפט צדק של אלוהים ולא מחוסר שליטה עולמי (פרקים ד-ה, ח, טו).

בתפילה לא נועדה לשכנע את אלוהים לעשות כרצוני, אלא לבקש שרצון אלוהים יעשה.

תפילות הן כמו זבח לפני אלוהים. כמו שזבח חייב להיות כשר בעיני אלוהים, כך תפילותינו צריכות להתאים לרצון אלוהים. רק אז אלוהים ישמע ויעשה.

איך נדע כיצד להתפלל?  –  על ידי לימוד דבר ה', התחברות עם מאמינים והכרה אישית של ישוע המשיח.

גביודענו את עצמת העונש והמכות העתידיים לבוא על עמנו בגלל חוסר האמונה, עלינו להתמיד בבישור ובתפילה לישועת ישראל.

פרק ח, פסוקים 13-7


מבוא

פרק ח מתאר את הרקע לפתיחת החותם השביעי ומפרט את האירועים הכלולים בו.

למדנו שהאירועים הכלולים בחותם השביעי (שבעת השופרות) יצאו לפועל כתשובת אלוהים לתפילות ילדיו. התפילות זועקות לראות את משפט הצדק על הרשעים וצופות לחזרת המשיח ארצה להקים את ממלכתו.

חשוב לזכור: הפסוקים הבאים מתארים תופת הפוגעת ביושבי תבל. אל לנו להסיק מכך שאלוהים איבד שליטה על איתני הטבע! ההיפך הוא  הנכון. אלוהים בריבונותו משתמש באיתני הטבע ובשאר פריטי הבריאה ככלים לשפוט את יושבי תבל בגלל מרידתם בו.

זיכרו! קהילת המשיח נלקחה השמימה לפני תחילת הצרה.
פרק ח פסוקים 6-13:

6 שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר בְּיָדָם שִׁבְעַת הַשּׁוֹפָרוֹת הִתְכּוֹנְנוּ לִתְקֹעַ.
7 הָרִאשׁוֹן תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִנֵּה הִתְהַוּוּ בָּרָד וְאֵשׁ מְעֹרָבִים בְּדָם וְהֻשְׁלְכוּ אַרְצָה; שְׁלִישׁ הָאָרֶץ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ הָעֵצִים נִשְׂרַף, וְכָל יֶרֶק עֵשֶׂב נִשְׂרַף.
8 הַמַּלְאָךְ הַשֵּׁנִי תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וּכְמוֹ הַר גָּדוֹל בּוֹעֵר בָּאֵשׁ הֻשְׁלַךְ אֶל הַיָּם; שְׁלִישׁ הַיָּם נִהְיָה לְדָם, 9 שְׁלִישׁ הַיְצוּרִים בַּיָּם — אֲשֶׁר נֶפֶשׁ לָהֶם — מֵתוּ, וּשְׁלִישׁ הָאֳנִיּוֹת נִשְׁמְדוּ.
10 הַמַּלְאָךְ הַשְּׁלִישִׁי תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וּמִן הַשָּׁמַיִם נָפַל כּוֹכָב גָּדוֹל בּוֹעֵר כְּלַפִּיד. הוּא נָפַל עַל שְׁלִישׁ הַנְּהָרוֹת וְעַל מַעַיְנוֹת הַמַּיִם — 11 שֵׁם הַכּוֹכָב נִקְרָא לַעֲנָה — וּשְׁלִישׁ הַמַּיִם נֶהְפַּךְ לְלַעֲנָה וְרַבִּים מִבְּנֵי אָדָם מֵתוּ מִן הַמַּיִם שֶׁנִּהְיוּ מָרִים.
12 הַמַּלְאָךְ הָרְבִיעִי תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וּשְׁלִישִׁית הַשֶּׁמֶשׁ לָקְתָה וְגַם שְׁלִישׁ הַיָּרֵחַ וּשְׁלִישׁ הַכּוֹכָבִים, כְּדֵי שֶׁיֶּחְשַׁךְ שְׁלִישׁ מֵהֶם וְהַיּוֹם לֹא יָאִיר שְׁלִישִׁיתוֹ וְכֵן גַּם הַלַּיְלָה.
13 רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי נֶשֶׁר אֶחָד מְעוֹפֵף בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם וְהוּא אוֹמֵר בְּקוֹל גָּדוֹל: "אוֹי, אוֹי, אוֹי לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִיֶּתֶר קוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר אֲשֶׁר שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים עֲתִידִים לִתְקֹעַ."

 

כפי שכבר ראינו, החותם השביעי נפתח והנה הופיעו שבעה מלאכים וביד כל אחד מהם שופר. כל שופר מהווה אות למכה שתבוא על יושבי תבל.

בפסוקים הבאים יוחנן מתאר ארבע מכות. ארבעה מלאכים תקעו בשופר — כל אחד בתורו.

אני מאמין כי קיים פרק זמן קצר ביותר בין מכה אחת לרעותה.

 

סוג המכות:

  • ברד ואש שורפים ופוגעים בשליש העצים והצמחייה;

 

  • הר גדול ובוער שנזרק לים הופך שליש מהים לדם, שליש הדגה מתה ושליש האוניות נשמדות;

 

  • כוכב בוער נופל, ושליש ממקורות המים המתוקים הופכים למרים. בני אדם רבים מתים;

 

  • השמש והירח חושכים בשליש.

 

כשבוחנים את המכות ואת התחומים שבהם יפגעו, ניתן לראות דמיון רב לעשר המכות שניחתו על מצרים.

אין פלא שיש דמיון בין המכות! — מדוע?

מכיוון שהסיבה למכות היא זהה! כמו שפרעה סירב להיכנע לרצון אלוהים שהוכח לנגד עיניו, כך בני אדם רבים היום ומחר מעדיפים להתעלם מרצון אלוהים, מדברו הברור.

אלוהי הצדק מציג את אותו סוג של עונש בעבור אותה עבירה.

במקום לפרט את סוג המכות ואת מספר הנפגעים, אני חושב שבשלב זה יהיה נכון יותר ללמוד על אודות הצדק, הקדושה והחסד של אלוהים. הנתונים הללו יעזרו לנו מאוד להבין את הפסוקים הללו והבאים אחריהם.

 

הבה נלמד את משמעות המילים הבאות:

אקדושכליל השלמות והטוהר, נפרד מכל דבר שאינו טהור, חשוב ונכבד ביותר.

בצדקיושר, כנות, דרך האמת, שפיטת אמת. התנ"ך מציין אמת אחת.

גחסדטובה מרובה, מעשה אהבה ונדיבות לב, יחס לפנים משורת הדין. במילים פשוטות: קבלת דבר טוב יותר שאינו מגיע לך בדין.

כעת ניווכח איך תכונות נפלאות אלו באות לידי ביטוי גם במהלך ענישת עולם שלם בעבור חוסר אמונה. כמו כן, נבחן איך אלוהים שפט בעבר את בני האדם – מאמינים ובלתי מאמינים – ואילו תגובות היו נכונות ומקובלות בעיניו:

 

כשאדם וחווה חטאו, הם כבר לא יכלו להיות קרובים לאלוהים קדוש ולכן אלוהים סילקם מגן־עדן. סילוקם היה משפט צדק מכיוון שאלוהים  הזהירם לפני כן ש"לא לאכול מפרי עץ הדעת".

אלוהים לא הסתפק במשפט צדק! הוא אהב את אדם וחווה, ובמקום להשמידם וליצור זוג חדש, הוא הציג לפניהם את תכנית ישועתו – את התקווה לחיים (בראשית ג 15).

אלוהים נתן לאדם וחווה, ודרכם לנו, הרבה מעבר למה שמגיע לנו בדין.

מי הטוב בסיפור? בוודאי אלהים! הנה לפנינו: קודש, צדק וחסד.

 

בתקופת נוח, מלבדו ומשפחתו, בני האדם התעסקו בחטא (בראשית ו). אלוהים יכל להרוג את החוטאים מיד, אך נתן להם מאה ועשרים שנות  חסד. ובעת זו זכו יושבי תבל לראות את העדות דרך חייו ופועלו של נוח, אך הם לעגו לעבד אלוהים ובזבזו ללא תוכן את תקופת החסד שקיבלו. בסיום התקופה, אלוהים שפט אותם בצדק והטביעם במבול.

את נוח שפט אלוהים בצדק והצילו. מי הטוב בסיפור? – כמובן אלוהים.

 

סיפור דומה קיים בנוגע לעמים ששכנו בכנען לפני כניסת עם ישראל. אלוהים העניק להם ארבע מאות שנות חסד כדי שישקלו את עדותו ויחזרו בתשובה: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה; כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו 166). מאחר שזלזלו באמת שראו ושמעו, אלוהים שפט אותם בצדק.

ישעיהו הנביא אומר משפט חזק בפרק כו 9: "… כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ, צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל" – כאשר אלוהים שופט את העמים, העולם לומד מהו צדק.

 

ויקרא פרק י: נדב ואביהוא, בני אהרון.

המקרה הזה מבהיר לנו את גודל קדושתו של אלוהים.

נדב ואביהוא שרתו ככוהנים באוהל מועד. הם הקריבו אש וקטורת שלא על־פי הנחית אלוהים הברורה. באותו הרגע יצאה אש מאלוהים ושרפה אותם:

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת; וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם.  וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יהוה.

האם אהרון האשים את אלוהים אף־על־פי ששניים מבניו נענשו במוות מידי?

לא! למרות קירבתו לאלוהים, אהרון לא התלונן. לאחר ששמע את ההסבר ממשה אחיו, הוא שתק. האם הוא ניסה להתרחק מאלוהים? – לא!

הפרק הסתיים בבקשתו של אהרון לעשות את הטוב בעיני אלוהים.

לא קל לאבד שני בנים! למרות זאת, תגובתו של אהרון היא דוגמה למופת: אלוהים הקדוש שפט בצדק.

 

את אלוהים לא מאשימים. בתוכנו הטעות, ובו השלמות והקדושה. עלינו תמיד לבדוק היכן האשם בנו, ואת זה מתקנים.

נדב ואביהוא מוזכרים בתורה, ובכל פעם מוזכרת אשמתם: "וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה". הם עשו דבר שעמד נגד רצונו הברור של אלוהים.

מתוך הדוגמה של נדב ואביהוא ניתן לומר: כל מחשבה או עבודה שלא על־פי הגדרת אלוהים בתנ"ך, היא סטייה לכיוון עבודת אלילים ודינה עונש.

אם לא נענשתי, הדבר מצביע על חסד אלוהים ומאפשר לי לנצל את הזמן לחזרה בתשובה כמה שיותר מהר.

 

אנשי נינווה היו כה רעים, ואלוהים ציווה על יונה הנביא ללכת לנינווה ולהזהירם. אלוהים לא היה חייב להזהירם מכיוון שאמת קיומו כבר הייתה גלויה. למרות זאת, בגלל אהבתו לכלל בני האדם, הם קיבלו ארכה של ארבעים ימים:

וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם … וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם."

והנה החוטאים הגדולים ביותר חזרו בתשובה, ואלוהים מנע את העונש והעניק להם אריכות ימים. מי הטוב בסיפור? – כמובן אלוהים.

 

אלישע הנביא עולה מיריחו לבית־אל (מלכים ב ב 23). בדרך מגדפים ולועגים לו חבורת נערים. "עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ!" הם צעקו לעברו. אלישע הסתובב, "וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יהוה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים." אלוהים הסכים וכיבד את הבקשה:

אאלוהים דורש שיכבדו את נביאיו. אלוהים מגן על משרתיו. כבודם – כבודו.

בהילדים הללו לעגו למשרת אלוהים מכיוון שזה סוג החינוך שאותו ספגו. חטא של חוסר אמונה נמצא בהם, וייתכן גם בהוריהם.

גבעולם שבו כל יד היא עזר לכלכלת הבית, הרי שחבורה של עשרות נערים המבלה ביחד בהשפילם את משרת אלוהים, מצביעה על חבורת פושעים. במקום לעזור להוריהם, הם פנו לחיי הפקר.

לאור הנתונים הנ"ל והמצווה מעשרת הדברות "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ", הרי שמשפט הנערים היה משפט צדק. אלוהים שפט את הנערים במוות, כמו שהבטיח בדברו; ואת הוריהם – בעוגמה, צער וסבל על כך שלא השכילו לחנכם מיום היוולדם לאהוב ולכבד את אלוהים.

מי הרע בסיפור? – הנערים, ולא אלוהים.

 

קיימות דוגמאות נוספות רבות: גלות עם ישראל, איוב, שואה וכו'. בכל אחד מהמקרים תגלו שאין אשמה באלוהים. הוא הזהיר וחיכה המון זמן עד  שלא הייתה לו כל ברירה אלא לשפוט בצדק, או לימד עיקרון מאוד חשוב.

 

תגובת בני האדם למשפט הצדק של אלוהים מתחלקת לשתיים:

אאלו שידעו שאלוהים שופט אותם, ולמרות זאת האשימו אותו ולא חזרו בתשובה. הם המשיכו להיענש ולטעום מזעם אלוהים (התגלות ט 20-21, ו 16).

באלו שהבינו כי הם נשפטים על חטאיהם וביקשו את סליחתו של אלוהים. הם טעמו את: הסליחה, השלום, השלווה והרפואה שהוא העניק להם.

איזו תגובה קיימת בלבך כלפי אלוהים כשאתה קורא על אודות משפטו על העולם?

 

לסיכום:

אהתופת הבאה על העולם – המתוארת בספר התגלות – אינה נובעת מאכזריות או חוסר שליטתו של אלוהים על העולם, אלא מתוך משפט צדק וקדוש. כמו שאמר ישעיהו: כשאלוהים שופט את העולם, הוא מלמד את בני האדם מהו צדק. התגובה הנכונה היא להאמין ולבקש את סליחת החטאים במשיח ישוע.

באלוהים הוא קדוש, רב צדק אך גם רב חסד.

כל אחד מאתנו חוטא, ולמרות זאת אלוהים לא שופט אותנו מיד על כל חטא. במקום לשפוט אותנו מידית, הוא נתן לנו דבר שלא מגיע לנו:

ישוע – אל שדי – שילם בדמו כדי לאפשר חיים לכל אדם.

  • האם אנו מודעים לכך שאנו רואים הרבה יותר את חסדו של אלוהים מאשר משפט צדק?

 

  • האם אנו מודים לו על כך?

 

  • האם אנו מנצלים את הזמן שנותר להתקדש ולהימצא ראויים?

 

  • האם אנו מצייתים לדברו הברור?

הבה נתמקד בלהיות תלמידי ישוע, ולא מבקרי אלוהים!