התגלות פרק ה

הספר החתום
1 רָאִיתִי לִימִין הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא סֵפֶר כָּתוּב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, חָתוּם בְּשִׁבְעָה חוֹתָמוֹת.
2 וְרָאִיתִי מַלְאַךְ רַב־כֹּחַ קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל: "מִי רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וּלְהַתִּיר אֶת חוֹתָמָיו?"
3 וְלֹא יָכוֹל אִישׁ לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ וְלֹא מִתַּחַת לָאָרֶץ לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר, אַף לֹא לְהַבִּיט בּוֹ.
4 וַאֲנִי בָּכִיתִי הַרְבֵּה, כִּי אִישׁ לֹא נִמְצָא רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר, אַף לֹא לְהַבִּיט בּוֹ.
5 אָמַר אֵלַי אַחַד הַזְּקֵנִים: "אַל תִּבְכֶּה. הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו."

כאמור, ספר התגלות מחולק לשלושה חלקים עיקריים (א 19):

  1. פרק אמה היה בעבר;
  2.  פרקים ב-גשבעה מכתבים לקהילות – מה קורה בהווה בחיי הקהילות בני תקופתו של יוחנן;

3.א פרקים ד-המציינים את הסיבה לעונש העתיד לבוא על יושבי הארץ;

3.ב פרקים ו-כבמשפט אלוהים על מתנגדיו (במהלך שבע שנות הצרה – "צרת יעקב") ותכניותיו עבור ילדיו הנאמנים (אירועים עתידיים).

בפרק ד יוחנן נלקח השמימה כדי לחזות במו עיניו:

א.  בסיבה לעונש העתיד לבוא על העולם החוטא,

ב.  בעונש עצמו,

ג.  בברכה הנצחית המחכה לילדי אלוהים – נצח עם אלוהים.

יוחנן ראה בשמים את כיסא אלוהים, את היצורים והבריאות שמסביב לכיסא אלוהים. הם כולם משתחווים ומהללים את אלוהים האב – בורא העולם, אלוהים הריבון. המסר המרכזי של פרק ד הוא: אלוהים הוא ריבון וקדוש! הוא ראוי להלל מכל הברואים.

בפרק ה הדגש הוא על ישוע המשיח – ישוע כפודה וכגואל.

מדוע חשוב ללמוד את הפרקים הללו?

על מנת שנבין שהתופת והטרגדיה העולמית אשר יובילו לשמד של יותר ממחצית מבני האנוש אינם נובעים מצירוף מקרים, אלא מקורם בכיסא משפט הצדק של אלוהים.

בפרק ה יוחנן מתאר את שרואות עיניו. הוא רואה ספר (מגילה) שכתוב מבפנים ומבחוץ, חתום בשבעה חותמות.

יוחנן מציין שהספר כולו כתוב, כדי ללמדנו שאין מה להוסיף בו. כל מה שהיה צריך להיות כתוב – נכתב! הוא גמור ומושלם.

 

ואז יוחנן רואה מלאך רב כוח ושומע אותו קורא בקול גדול:

"מִי רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וּלְהַתִּיר אֶת חוֹתָמָיו?"

והנה, אין אף אחד – לא בשמים, לא בארץ ולא מתחת לארץ – שראוי אפילו להביט בספר.

מה לגבי המלאכים הגדולים, מיכאל וגבריאל?

אף לא אחד!

מכיוון שאף אחד לא נמצא ראוי לפתוח את הספר ולהתיר את החותמות, פרץ יוחנן בבכי מר.

למה שיוחנן יבכה?

יוחנן זיהה את המגילה על־פי צורתה הייחודית. במגילות מן הסוג שיוחנן ראה היה נהוג לערוך ולחתום כתבי בעלות.

בכתב בעלות שכזה נהגו לכתוב על שני צדי המגילה. החוזה המלא על כל פרטיו הופיע בצד הפנימי המוסתר לאחר סגירת המגילה, בזמן שהחלק החיצוני היה סיכום הנושא באופן כללי. מגילות בעלות שכאלו נחתמו לפחות על־ידי שלושה חותמים: שני הצדדים להסכם ועד אחד. מספר העדים החותמים גדלה בהתאם לחשיבות המסמך (ראה ירמיהו לב). שבעה חותמות מצביעות על חשיבות עליונה.

יוחנן הבין שהספר המיוחד, החתום בשבעה חותמות, הנו כתב הבעלות של ישוע המשיח על כל העולם. זהו שטר הקניין המוכיח כי הוא ברא את העולם – רכושו – והוא ראוי לשלוט עליו. בספר החתום כתובים כל תכניותיו ומעשיו של אלוהים העתידים להתרחש על העולם  (ראה יחזקאל ב 9-10).
דבר אלוהים מלמד את הנתונים הבאים בנוגע לזכויותיו של ישוע:

  1. תהילים נ 12כל תבל הנו רכוש אלוהים, ולכן הוא קובע למי יתננה: "…כִּי לִי תֵבֵל, וּמְלֹאָהּ."
  2. תהילים ב 8אלוהים האב מבטיח לישוע את השלטון על כל העולם: "… וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ".
  3. עברים א 2ישוע הוא יורש הכל: "… דִּבֵּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד הַבֵּן אֲשֶׁר שָׂם לְיוֹרֵשׁ כֹּל וּבְיָדוֹ גַּם עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ."
  4. דניאל ז 13-14ישוע אכן יקבל את הכל – "… וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בָּא אֶחָד כְּבֶן־אָדָם, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ וַיְקָרְבוּהוּ לְפָנָיו; וְלוֹ נִיתַּן שִׁלְטוֹן וְכָבוֹד וּמַלְכוּת; וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת יַעַבְדוּ לוֹ. שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לׁא יַעֲבוֹר, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָׁחֵת."

מכיוון שיוחנן לא ראה אף אחד הראוי לפתוח את הספר, הוא הבין שהמצב הנוכחי בעולם ישאר ללא שינוי. – ומהו?

המוות ימשיך, אבות ואמהות ימשיכו לקבור את ילדיהם, נכויות ומחלות לא יסורו, הפשע לא ייעלם, ילדי אלוהים ימשיכו להיות נרדפים בעולם עוין. השטן ניצח! אוי ואבוי!

הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה

והנה, אחד מ-24 הזקנים היושבים מסביב לכיסא אלוהים בא להרגיע את יוחנן ואמר:

"אַל תִּבְכֶּה. הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו."

בכיו של יוחנן לא היה במקום, לאור המאורע שעמד להתרחש מיד: פתיחת הספר והתחלת משפט הצדק של אלוהים על עולם חוטא.

מלבד המסר המידי ליוחנן, הרי שגם לנו יש מה ללמוד מפסוקים אלה:

בכל יום אנו רואים את המציאות והיא כואבת, מייאשת ומייסרת. והנה דבר אלוהים מלמד אותנו: אל תבכו, אל תתייאשו ואל תאבדו תקווה – האריה ניצח! ישוע הוא מלך העולם.

מה בעצם קורה היום?

אף־על־פי שאלוהים תמיד היה ותמיד יהיה ריבון בעולם, הרי שנכון להיום השטן פועל כדי לקחת כל דבר מידי אלוהים ולהעמיד עצמו כמלך העולם. בהתאם לכך, צר המשיח, בן אלוהים השקרי, עתיד להעמיד צלם של עצמו בבית המקדש ולדרוש השתחוות מבני האנוש (שנייה לתסלוניקים ב 3-4; התגלות יג 8). על אף שהעולם אינו שייך לו, השטן נחשב ל"אל העולם הזה" (שנייה לקורינתים ד 4; לוקס י 18; התגלות יב 3-4).
ישוע עתיד לחזור ולמלוך על הארץ, ואז תיווצר בעיה: הארץ אינה יכולה לסבול שניים הטוענים לבעלות עליה!

ולכן, לפני שישוע המשיח חוזר ארצה, הוא מסיר ו"מוחק" במהלך צרת יעקב את כל אלו הפועלים בשם השטן, וכך הוא מנקה את ירושתו ממתנגדיו.
החותמות

כל חותם שישוע מתיר מהספר, הנו מכת עונש על יושבי העולם בגלל רשעתם והתנגדותם לבן אלוהים. כשיותרו כל החותמות, יוסרו כל מתנגדי אלוהים מעל הארץ, השטן ייכבל, והעולם יהיה מוכן לקבל את מלכו האמיתי.

סביר והגיוני להבין שפרקים ו–יט הנם המחזת הנתונים הכתובים במגילה.

מדוע רק ישוע נמצא ראוי לפתוח את הספר ולהתיר את החותמות?

בפסוק 5 אמר אחד הזקנים ליוחנן: "אַל תִּבְכֶּה. הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו."

אל תבכה, הנה ניצח האריה משבט יהודה, שורש דוד, לפתוח את הספר ושבעת חותמיו.

  • בספר בראשית מט 8-10 אמר יעקב את ברכותיו לבניו לפני מותו. לבנו יהודה אמר את אחת הנבואות המעודדות והנפלאות בתנ"ך: משבט יהודה (שבט המסומל על־ידי אריה) יבוא המשיח – שילֹה – וכל העמים מחכים לו:

"יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ׃ 9 גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ 10 לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו; עַד כִּי יָבֹא שילה (שִׁילוֹ), וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים."

  • ישעיהו הנביא (ט 5-6) אמר כי אותו בן מיוחד ש"ניתן לנו" ישב על כיסא דוד לעולם:

"כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃ 6 לָמֹרַבָּה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת."

  • ישעיהו יא 1-2 מציין כי אותו מושיע יבוא מגזע ישי:

"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה׃ 2 וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהוה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהוה."
אישוע נמצא ראוי לפתוח ולהתיר את החותמות מכיוון שכך ניבאו נבואות אלוהים.

בישוע נמצא ראוי לפתוח ולהתיר את החותמות מכיוון שרק הוא יכול לשלם את המחיר הנדרש להסרת החותמות.

שֶׂה כְּמוֹ טָבוּח

בפסוק 6 ישוע כבר לא מתואר כאריה, אלא כשה – "שֶׂה כְּמוֹ טָבוּחַ".

ישוע היה היחידי שהיה מוכן לשלם בדמו ובחייו את עונש החטא – שלי ושלך (ישעיהו נג 6). רק הוא היה בעל דם טהור הראוי להתקבל כקורבן (ישעיהו נג 9; רומים ה).

בפעולתו עבורנו ישוע הוכיח מספר דברים:

  • אף אחד, לא בשמים ולא בארץ ולא מתחת לארץ, אוהב אותנו יותר ממנו.

 

  • אף אחד, לא בשמים ולא בארץ ולא מתחת לארץ, עושה עבורנו את מה שישוע עושה.

ישוע הוא הגואל!

התנ"ך מלמד אותנו על אודות חוק מיוחד הקובע את הזכאות לגאול אדמה וחיים (ספר רות; ירמיהו לב 6-15; ויקרא כה 23-46).

ישוע מילא בשלמות את חובתו כגואל. הוא נולד דרך אם אנושית, וכך הוא נחשב לאדם כמונו, אך מושלם.

הוא היה מוכן לגאול אותנו, והוא בלבד היה מסוגל לשלם את המחיר עבור הגאולה – דם טהור, מכיוון שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. כך אִמת ישוע את העיקרון שלימד את בני האדם מבראשית: חיים תמורת חיים – חייו במקום חיינו.

כעת נשאלות השאלות:

  • האם אנו מבינים את גובה המחיר ששולם עבורנו?

 

  • האם אנו מבינים שחיינו נקנו?

 

  • האם אנו מבינים שאנחנו לא חיים יותר לעצמנו אלא עבור אלוהים? (ראה רומים יב 1)

לסיכום:

  1. פרק ה מציג את ישוע כפודה, גואל, אשר בחייו העניק לנו חיים. הוא זה שחיינו שייכים לו, וחשוב שתמיד נזכור עובדה זו! מחשבותינו ועיסוקינו חייבים להביע את רצונו.
  2. ישוע עומד לחזור ולשלוט על העולם. בבואו, הוא יסיר מעל פני כדור הארץ את מתנגדיו, כולל השטן, ויביא לסיום דמעות ומוות של ילדיו. את השמחה והתקווה הזו ישוע נותן לנו כבר היום למפרע.
  3. העולם חייב לראות את השמחה הזו על פניהם של המאמינים בישוע, והמתבטאת בחייהם. זהו חלק מהעדות של ילדי אלוהים.
  4. למרות הימצאותנו בעולם הנשלט על־ידי השטן, למרות הכאב הנובע מהחטא שנמצא בכל מקום, עלינו תמיד לזכור: אריה יהודה ניצח! ישוע המשיח – אל שדי – ניצח! השטן הפסיד וישוע יחזור על מנת למלוך.

פרק ה, פסוקים 14-6

הכבוד ניתן לשה האלוהים
6 וְרָאִיתִי בֵּין הַכִּסֵּא וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת וּבֵין הַזְּקֵנִים עוֹמֵד שֶׂה כְּמוֹ טָבוּחַ; שֶׁבַע קַרְנַיִם לוֹ, וְשֶׁבַע עֵינַיִם אֲשֶׁר הֵן שֶׁבַע רוּחוֹת הָאֱלֹהִים הַשְּׁלוּחוֹת אֶל כָּל הָאָרֶץ.
7 הוּא בָּא וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר מִימִין הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא.
8 וְכַאֲשֶׁר לָקַח אוֹתוֹ נָפְלוּ אַרְבַּע הַחַיּוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים לִפְנֵי הַשֶֹה, וּלְכָל אֶחָד נֵבֶל וְקַעֲרוֹת זָהָב מְלֵאוֹת קְטֹרֶת אֲשֶׁר הִיא תְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים,
9 וְשָׁרוּ שִׁיר חָדָשׁ: "רָאוּי אַתָּה לָקַחַת אֶת הַסֵּפֶר וְלִפְתֹּחַ אֶת חוֹתָמָיו, כִּי אַתָּה נִשְׁחַטְתָּ וּבְדָמְךָ קָנִיתָ לֵאלֹהִים מִבְּנֵי כָּל שֵׁבֶט וְלָשׁוֹן, מִכָּל עַם וְאֻמָּה;
10 וְעָשִׂיתָ אוֹתָם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים לֵאלֹהֵינוּ,
וְיִמְלְכוּ עַל הָאָרֶץ."
11 רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹל מַלְאָכִים רַבִּים סָבִיב לַכִּסֵּא וְלַחַיּוֹת וְלַזְּקֵנִים — מִסְפָּרָם רִבְבוֹת רְבָבוֹת וְאַלְפֵי אֲלָפִים —
12 וְהֵם אוֹמְרִים בְּקוֹל גָּדוֹל: "רָאוּי הַשֶֹה שֶׁנִּזְבַּח לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה."
13 וְכָל בְּרִיָּה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאֶרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ וְעַל הַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: "לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶֹה הַבְּרָכָה וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וְהָעֹז לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים."
14 וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת אָמְרוּ: "אָמֵן!" וְהַזְּקֵנִים נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ.

מבוא

לאחר שפרק ד הציג את אלוהים האב כריבון, אנו זוכים לראות את אל שדי – המשיח ישוע – כגואל האדם והעולם.

יוחנן רואה את הספר החתום בשבעת החותמות. הספר הוא כתב הבעלות על העולם.

יוחנן בכה כי חשב שאין אף אחד הראוי ומסוגל לפתוח את הספר, משמע – השטן ניצח, הכאב והסבל עתידים להישאר לנצח.

אחד מ-24 הזקנים ניגש לנחם את יוחנן: "אל תבכה! האריה משבט יהודה ניצח. שורש דוד ניצח את הנחש. הוא ראוי לפתוח את הספר וחותמיו. יהיה שלום, החטא יוסר, ונחיה לנצח ובשלווה עם אלוהים."

 

פרקים ד-ה מאוד חשובים מכיוון שהם מלמדים את הבסיס והסיבה לטרגדיה העולמית המתוארת בפרקים ו-יט.

ישוע המשיח מקבל את כתב הבעלות על העולם. לפני שהוא יושב בירושלים ושולט על בריאתו, הוא מזקק את העולם ממתנגדיו. בכך ישוע מגשים את הבטחותיו ואזהרותיו לאורך דפי התנ"ך במשך אלפי השנים.

תקופת העונש היא 7 שנים. אלו הן שבע שנות הצרה שדניאל מזכיר בנבואתו בפרק ט.
כעת נלמד מפסוק 6 ואילך:

לאחר שיוחנן שמע כי האריה משבט יהודה ניצח, הוא רואה בין כיסא אלוהים האב ובין 24 הזקנים "עוֹמֵד שֶׂה כְּמוֹ טָבוּחַ".

השה המתואר "כמו טבוח" מלמד אותנו על אודות המחיר שישוע בעצמו היה צריך לשלם כדי לנצח. בעוד האריה מייצג את כוחו הריבוני של המשיח, הרי שהשה מייצג את התשלום שנתן כדי לכפר על חטאינו. בעקבות תשלום זה הוא עתה ראוי לפתוח את הספר החתום – את כתב הבעלות על העולם.

לא נקנינו במשחק קלפים, אלא במחיר חייו של אלוהים (יוחנן א 29: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם"; ראשונה לפטרוס א 18-19: "שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב, נִפְדֵּיתֶם מִדַּרְכְּכֶם הַתְּפֵלָה שֶׁנְּחַלְתֶּם מֵאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אִם בְּדָם יָקָר שֶׁל שֶׂה תָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מוּם, בְּדָמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ").
מפסוק 6 יוחנן מציג נתונים נוספים על אודות השה ששילם בדמו כדי להציל אותנו. כך נכיר את תכונותיו ואת זהותו.

לשה יש שבע קרניים ושבע עיניים.

"קרנייםבנבואות מסמלות מלכים, שלטון, מלכויות (ראה דניאל ז). שבע קרניים מציינות שלמות שלטון. מלוא השלטון נמצא בידי המשיח (ראה גם שמואל־ב כב 3).

"עינייםמסמלות ידע, חכמה, הבנה. שבע העיניים הנן שבע רוחות האלוהים השלוחות אל כל הארץ. זאת רוח אלוהים, רוח המשיח, אשר רואה ויודעת הכל (א 4, ד 5).

מה הדבר אומר לנו?

אלישוע כל השלטון,

בהוא יודע הכל ורואה הכל,

גתכונותיו הן טיבו של אלוהים. הוא אכן אלוהים!

אם כן, כיצד אנו מנהלים את חיינו ביודענו כי הוא רואה הכול והכול בידו?

נתונים אלו צריכים לעודד אותנו לשמוח, להיות מלאי ביטחון, לחיות חיים קדושים באומץ ולא בפחד. הרי הוא יודע מה קורה לנו, הוא רואה הכול ונמצא אתנו בכול.

אם אלוהים עמנו, ממי נפחד? אם ישוע אינו אתנו אז יש סיבה לפחד (שנייה לטימותיאוס א 7: "הֵן הָאֱלֹהִים לֹא נָתַן לָנוּ רוּחַ שֶׁל פַּחַד, אֶלָּא רוּחַ שֶׁל גְּבוּרָה וְאַהֲבָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת").

פסוק 7:

"הוּא בָּא וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר מִימִין הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא".

ישוע בא לקחת את המגיע לו. ישוע מקבל את הבעלות על העולם ויושביו. איזו שמחה ושלווה לדעת שאלוהים הוא הבוס שלך! דניאל הנביא בפרק ז 13-14 מתאר את האירוע הזה במדויק: "רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בָּא אֶחָד כְּבֶן־אָדָם, וְעַד־עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ וַיְקָרְבוּהוּ לְפָנָיו. 14 וְלוֹ נִיתַּן שִׁלְטוֹן וְכָבוֹד וּמַלְכוּת; וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת יַעַבְדוּ לוֹ. שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לׁא יַעֲבוֹר, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָׁחֵת."

פסוק 8:

"וְכַאֲשֶׁר לָקַח אוֹתוֹ נָפְלוּ אַרְבַּע הַחַיּוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים לִפְנֵי הַשֶֹה, וּלְכָל אֶחָד נֵבֶל וְקַעֲרוֹת זָהָב מְלֵאוֹת קְטֹרֶת אֲשֶׁר הִיא תְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים."

כאשר ישוע לקח את הספר מיד ימינו של האב, נפלו ארבעה היצורים ו-24 הזקנים לפני השה. לכל אחד מהזקנים היה נבל – כלי נגינה – אך גם קערות זהב מלאות קטורת. הקטורת היא תפילות המאמינים.

אהשתחווית היצורים והזקנים לישוע, יחד עם הצגת התפילות לפניו, מבהירה שוב את אלוהותו. ישוע חוזר לקבל את הכבוד שהיה מנת חלקו מאז בראשית (אפסיים א 20-22).

בהצגת קערות הקטורת שבהן תפילותינו, מוכיחה כי תפילות ילדי אלוהים אמנם מגיעות לאוזנו של אלוהים: יש אוזן קשבת לתחינותינו. אם יש תפילה – יש תשובה ומענה.

זה לא שולל את העובדה שאלוהים קורא מחשבות. אך הוא גם מלמד אותנו להתפלל על מנת שנתחבר ונכיר טוב יותר זה את זה. התפילה מלמדת אותנו לזהות אותו כאחד העונה לתפילותינו.

הפסוקים הללו צריכים לעודד אותנו להתפלל (ח 3-4: "וּמַלְאָךְ אַחֵר בָּא וְעָמַד אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ; בְּיָדוֹ מַחְתַּת זָהָב, וּקְטֹרֶת רַבָּה נִתְּנָה לוֹ כְּדֵי לָשִׂים אוֹתָהּ בִּתְפִלּוֹת כָּל הַקְּדוֹשִׁים עַל מִזְבַּח הַזָּהָב אֲשֶׁר לִפְנֵי הַכִּסֵּא. 4 וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עָלָה בִּתְפִלּוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִיָּדוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים").

ראוי לזכור כי תפילה יכולה להיכנס לקערות הללו רק אם היא תואמת את רצון אלוהים:

  • תהילים לז 4"וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה; וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ."

 

  • ראשונה ליוחנן ה 14-15"וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ";

בפסוק 9 היצורים והזקנים משתחווים ומהללים את ישוע. אליהם מצטרפים בהלל מיליונים רבים של מלאכים, ומאוחר יותר כל שאר הבריות.

הזקנים שרים שיר חדש לפני אלוהים. זה לא המקום היחיד בתנ"ך שמוזכר בו המונח "שיר חדש" – ראה תהילים לג 3, מ 3, צו 1, צח 1, קמ"ד 9, קמ"ט 1; ישעיהו מב 10; התגלות יד 3.

המכנה המשותף לכל מראי המקום הללו הוא שהטקסט הבא מיד לאחר המונח "שיר חדש" תמיד משבח את כוחו וישועתו של אלוהים.

מכאן ניתן לומר ש"שיר חדש" הנו שיר הפדות והגאולה.

כמו בפרק ד, אנו לומדים כאן אילו שירים נשיר בשמים. הנתונים הללו נועדו ללמדנו מה לשיר בקהילת אלוהים היום.

הבה נבחן את נושאי השירים:

  1. "רָאוּי אַתָּה לָקַחַת אֶת הַסֵּפֶר וְלִפְתֹּחַ אֶת חוֹתָמָיו" – ישוע הוא האדון!
  2. "נִשְׁחַטְתָּ וּבְדָמְךָ קָנִיתָ לֵאלֹהִים…" – ישוע גואל ופודה. חיינו שייכים לו.
  3. "מִבְּנֵי כָּל שֵׁבֶט וְלָשׁוֹן, מִכָּל עַם וְאֻמָּה…"  – ישועת אלוהים הנה כלל אנושית ואינה מבדילה בין יהודי לגוי. אלוהים אוהב את כל בני האדם.
  4. סליחת החטאים מאפשרת לנו לשרת את אלוהים ולמלוך עמו.  ישוע הוא המלך והוא חולק את ירושתו עמנו.
  5. ראוי השה שנזבח לקבל גבורה, עושר וחכמה, כוח ויקר, כבוד וברכה.

פרטים אלה שבפסוק 12 אינם רק נושאים לשירה ולהלל, הם גם מלמדים כי כל ההודיה בכל התחומים שייכת למשיח. הוא ראוי לה. בכל פעם שאנו פותחים את פינו לפני אלוהים, הן בשירה והן בתפילה, ראוי שתצא מילת הלל שמשבחת את מהותו ואת יכולתו.

עלינו ללמוד מכך שישוע צריך להיות מרכז חיינו.

כל תחום שבו אנו עוסקים צריך להיות תחום שאותו ניתן להציג לפניו בכבוד וכזבח.

מי שהפנים את העובדה שישוע הוא אלוהים, מוסר הכול לידיו. לא בגלל לחץ, אלא בגלל שאינו יכול אחרת.

יבוא יום שכולם ישתחוו לפני ישוע ויודו שהוא האדון. מי שיעשה זאת בעודו חי, יזכה להמשיך ולהלל את ישוע לנצח בממלכת אלוהים.

מי שיסרב לעשות זאת בעודו חי, יאלץ להודות בכך במשפט הכיסא הלבן והגדול – ממש לפני שיישלח לאגם האש לנצח נצחים.

הבה נתפלל שנזכה לומר בעודנו חיים: ישוע הוא אדון ומושיע!

לסיכום:

  1. פרקים ד–ה נועדו ללמדנו שהתופת העומדת לבוא על העולם (בפרקים ו–יט) אינה נובעת מאיבוד שליטה עולמי, אלא ממשפט הצדק של אלוהים על עולם הדוחה את ישוע.
  2. שלוות המאמין אינה מבוססת על אירועי חדשות כאלו ואחרים, אלא על עובדת ניצחון המשיח ישוע על המוות.

עלינו לזכור כל יום שאריה יהודה ניצח את השטן, והוא עומד לצדנו בכל עומס ומבחן.

בדרך זו נוכל לשמור עדות של תקווה חיה וחיים שמחים.

  1. ישועתנו לא הייתה זולה! מחיר הישועה היה חייו של אלוהים בכבודו ובעצמו.

לפיכך, אנא נתפלל שחיינו יהיו חיים המתאימים להלך מחשבתו ורצונו של ישוע המשיח.