התגלות פרק ג'

קהילת סרדיס

 

ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח כמעט בן 100.

רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות ורבים מוצאים בה את מותם.

מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים אייכה? דווקא כעת כשקשה לילדך?

ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס ובפיו מסר מעודד לקהילות.

אלוהים שולט על מהלך כל הארועים. הרשע לא יחגוג לעד! אלוהים עתיד לשפוט את הרשע והרשעים ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עימו על בריאה חדשה ונקיה מחטא.

התגשמות האירועים בספר ההתגלות תהיה בתקופת 7 שנות הצרה הגדולה שירמיה הנביא ניבא. אלו 7 השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט'.

בפסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה ואת אשר עתיד להיות, ולכן חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק א: מתאר תיאורים מן העבר

פרקים ב'-ג': מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן) מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד'-ה' – מציינים את הסיבה לעונש העתיד לבוא על יושבי הארץ

פרקים ו'-כ"ב: מתארים אירועים שעתידים להתרחש.

הבה נקרא את פרק ג' פסוקים 1-6.

  1. "אל מלאך קהילת סרדיס כתוב. את אלה הדברים אומר זה אשר לו שבע רוחות האלוהים ושבעת הכוכבים. אני יודע את מעשיך. יש לך שם שאתה חי, ואתה מת.
  2. שקוד וחזק את השארית שנטתה למות, כי לא מצאתי את מעשיך מושלמים לפני אלוהי.
  3. לכן זכור כיצד קיבלת ושמעת, ושמור וחזור בתשובה. אם לא תשקוד אבוא כגנב ולא תדע באיזו שעה אבוא עליך.
  4. ואולם יש אצלך שמות מעטים בסרדיס אשר לא הכתימו את בגדיהם. המה ילכו אתי בבגדים לבנים, כי ראויים הם.
  5. המנצח ילבש בגדים לבנים ולא אמחה את שמו מספר החיים, ואודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו.
  6. מי שאוזן לו, ישמע נא את מה שהרוח אומרת לקהילות".

זהו המכתב החמישי לקהילות.

להזכירנו: כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים!

קהילת אפסוס – מלמדים היטב את דבר אלוהים אך זנחו את אהבתם הראשונה

קהילת זמירנה – כל הכבוד – אין טענות – נאמנים עד מוות עבור ישוע – לא מתפשרים באמונתם למרות שהגיעו עד עוני.

קהילת פרגמוס – אל תתפשרו על קדושת אלוהים.

קהילת תיאטירה – בשם האהבה התפשרתם על טוהר דבר אלוהים

כמו לשאר הקהילות, גם פה ישוע פותח בתיאור הלקוח מהופעתו לפני יוחנן בפרק א'.

ישוע מתואר כאחד המחזיק בידו את שבעת הכוכבים ואת שבע רוחות האלוהים.

שבעת הכוכבים מתיחס לעובדה שישוע הוא זה הריבון על המסר והקהילות שלו. א' 20.

ולמה הכוונה בשבע רוחות אלוהים?

כמנהגנו, תמיד נחזור לתנ"ך לבדוק היכן הנביאים השתמשו באותו תיאור ולמה הם התכוונו.

זכריה הנביא בפרק ד' 1-10, השתמש בתיאור שכזה כדי לתאר את מלוא אופיה של רוח הקודש.

בפרק א' 4 יוחנן מציין את שבע רוחות אלוהים וגם שם כבר למדנו כי ההתיחסות היא לרוח הקודש.

בפרק ה' 6 מוזכרים שבע עיניים שהם שבע רוחות אלוהים כדי לציין את מלוא חוכמת ויכולת אלוהים היוצאת לפועל בעזרת רוח אלוהים.

בפרק שלנו ישוע מתואר: זה אשר לו שבע רוחות האלוהים.

התיאור מתאים לבשורת יוחנן ט"ו 26 כי שם נאמר כי ישוע הוא זה ששולח אלינו את רוח הקודש.  פסוק דומה נמצא באל הרומיים ח' 9.

מדוע ישוע משתמש בתיאור תכונות אלו במכתבו לבני הקהילה בעיר סרדיס?

ישוע טוען כי הקהילה נוטה למות מבחינה רוחנית!

הדבר היחידי שיכול להחיות או לחזק קהילה גוססת מבחינה רוחנית, זה רוח אלוהים!

ישוע ממשיך ואומר להם:

"אני יודע את מעשיך" – כבר למדנו את משמעות המילה – הוא יודע הכל, שולט בכל ואין נסתר ממנו.

ישוע מציין:

"יש לך שם שאתה חי ואתה מת"

למה הכוונה?

קהילת סרדיס עשתה בתחילת דרכה מעשים שהצביעו על חיוניותה וקרבתה לאדון ולרצונו.

כשקמה, היתה ההתלהבות לשרת ולפעול גדולה. אנשים הכריזו את אמונתם ונפשות חדשות נוספו לקהילה.

עברו להן השנים, והאנשים החלו להידמות לשכניהם הלא מאמינים. כמו זיקית הם הותאמו לסביבתם.

הקהילה לא נרדפה בגלל אמונתה!

ז"א – שהשכנים לא ראו באותה קהילה מן סיכון או הטרדה, משמע שאותם בני קהילת סרדיס מתו מבחינה רוחנית.

במקום להתרענן ותמיד ליצג את ישוע,  הם התרווחו על מעשי העבר ולא עשו דבר בהווה.

יש להם שם של קהילה חיה – כי כך הם התנהגו בעבר, אך כעת אינם שונים משכניהם הלא מאמינים – הם כמעט ומתים מבחינה רוחנית ולכן הם כל כך זקוקים דווקא בשלב זה לרוח החיים של המשיח ישוע. ישוע מעניק חיים דרך רוח אלוהים.

דבר דומה קרה במפעל שבו עבדתי תקופה מסויימת.

היו כאלו שעבדו למופת במשך תקופה מסויימת ואז "נחו" להם על זרי הדפנה של מעשי העבר.  ביום בהיר הם מצאו עצמם ללא עבודה.

לעומתם היו אחרים שבכל יום באו למפעל עם אותה התלהבות לעבוד ביעילות. יעילותם גדלה יחד עם הוותק בעבודתם. פועלים אלו זכו לקידום ולכבוד!

איזה פתרון הציג ישוע לסרדיסים ואיך עלינו לנהוג היום כדי לא ליפול באותה בעיה?

א. – שקוד וחזק את השארית שנטתה למות.

משמע – התעורר – בקש את כוח רוח אלוהים. אל תירדם מבחינה רוחנית.

תחזק את הדברים שהזנחת.

חזור לכתובים, למד אותם, סמוך ובטח באלוהים וציית לדברו בכל מחיר! חזור למעשים הראשונים שעשית ושהוכיחו את חיוניותך.

מה לגבינו בקהילת ירושלים? מה נעשה כדי שלא 'נירדם בשמירה'?

א. להישאר צמודים לדבר ה'.

ב.להתפלל ולבקש תמיד את חוכמת אלוהים וכוחו.

ג. להיות  "צעירים" לשינויים!  להיות טריים לעשייה עבור האדון,

לא להתרווח על פרוייקט שלפני שנתיים אלא לחתור לעשות ולרענן כל יום.

לא להשתיק את עדות ישוע כדי לזכות בשלום שכנים

להוסיף דם חדש לצוות העשיה ולהיות נכונים לשמוע ולעדכן תמיד!

הדבר היחידי שלא יזוז – זה דבר אלוהים!

כל השאר – מסורת או הרגלים נתונים לשינויים ולעדכונים!

המסר היה כה נכון לסרדיס מכיוון שההסטוריה שלהם הוכיחה שהם הפסידו פעמיים בקרבות חשובים רק בגלל "שהפקירו עמדות שמירה".   549 לפני הספירה לפרסים ו- 195 לפני הספירה ליוונים.

מה יקרה לאלו בסרדיס שיתעלמו מן האזהרה של ישוע? פסוק 3.

ישוע אמר כי בואו יהיה עבורם כהפתעה, ממש כמו הפתעתו של גנב.

לאורך הבשורה ישוע כבר השתמש במילים אלו לתאר את חזרתו.

מתי כ"ד 43, לוקס י"ב 39, ראשונה לתסלוניקים ה' 2, שניה לפטרוס ג' 10, חזון ט"ז 15.

לאור הדוגמאות ניתן להסיק את המסקנה הבאה:

מאמין כנה, מצפה כל יום לפגישה עם מושיעו.

לא משנה מתי יבוא האדון, מאמין כנה תמיד מוכן והפגישה עם מושיעו תהיה תמיד שמחה ורצויה.

אדם שדוחה את אלוהותו של ישוע גם אינו מצפה לפגשו! לא משנה איזה יום זה יהיה, זה תמיד יבוא לאדם הלא מאמין כהפתעה, כפגישה עם גנב.

ביום שבו ישוע יחזור להקים את ממלכתו, יפגשו איתו מתנגדיו שיוותרו בחיים, ואז הם יפגשו אריה זועם ולא שה שותק. אויי לאותה פגישה.

אנא – היו שייכים לישוע, וחיו בקדושה.

מאמין מתפלל ושואף לפגוש את האדון פנים אל פנים כמו בן הפוגש את אביו לאחר שנים רבות.

בפסוק 4 ישוע מעודד את הקהילה:

לא כל הקהילה פסולה, יש גרעין קטן של נאמנים אשר עדיין חי חיים טהורים, אינו מתפשר על אמונתו והולך לאור מצוותיו .(לא הכתימו את בגדיהם.)

ישוע הבטיח כי הם ילכו עימו בבגדים לבנים – כי ראויים הם!

בפסוקים 4-5 ישוע מבטיח שלוש הבטחות לילדיו הנאמנים.

א. המנצח ילבש בגדים לבנים

ב. לא אמחה את שמו מספר החיים

ג. אודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו. (מי שיתביש בי, אתבייש בו..)

א. המנצח ילבש בגדים לבנים:

בפרק ז' 9 ובפרק י"ט פסוקים 7-8 ו- 14 מתוארים הנושעים שבנוכחות אלוהים לבושים בבגדים לבנים.

במילים אחרות: ישוע מבטיח לשומרים את דברו להיות לצידו לנצח נצחים כשהם לבושים בטוהר ובקדושה בגוף שאינו נתון לחטא ובשמחת נצח! יש למה לצפות. תהילים קל"ב 16, ישעיה ס"א 10. איוב כ"ט 14.

ב. לא אמחה את שמו מספר החיים:

המשפט הקטן הזה דורש שיעור שלם בכל הנוגע ל"ספרו של אלוהים".

בקיצור – בספר רשומים שמות האנשים החיים. מי שהאמין ומת, שמו נשאר בספר לעולם – הוא יחיה עם אלוהים לעד.

מי שחי – שמו נמצא בספר אך ימחק במידה וימות ללא אמונה בכפרת החטאים של המשיח ישוע, אל שדי.

הבטחה גדולה נתן המשיח לנאמנים המעטים:  מנסים לקחת לכם את החיים לכם. אל תדאגו כי אני אתן לכם חיים ובשפע.

ג. אודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו. (מי שיתביש בי, אתבייש בו..) ראשונה ליוחנן ב' 1.

 

לסיכום:

א. קהילת סרדיס היתה קהילה שנחה על מעשי עבר ועל כך נענשה!

קהילה חיה היא כזו שכל יום מתפללת, לומדת את דבר ה' ומשרתת את ה' ברעננות וטריות.

קהילה חיה היא כזו שכל הזמן פועלת ולא נחה על זרי דפנה של מעשי העבר!

ב. קהילת סרדיס העדיפה את חיי השקט עם השכנים על פני שירות לאלוהים!

נתפלל שנעדיף לשרת את אלוהים בכל מצב ובכל תנאי!

ג. בואו של ישוע עבור ילדיו הינו יום של תקווה, עידוד שמחה ושלום!

על מנת שהופעתו של ישוע לא תהיה כהופעת גנב – עלינו כל יום לחיות על פי רצונו ולצפות לשובו בכל רגע בחיינו.

ד. מתנותיו של ישוע לילדיו מציינות את גודל אהבתו לנאמניו:

חתימת נצח בספר החיים –

נתפלל להיות קהילה חיה עם שם חי!

פסוקים 13-7

קהילת פילדלפיה 

ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע. התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח כמעט בן מאה שנה.

רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות, ורבים מוצאים את מותם. מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים, אייכה? דווקא כעת כשקשה לילדיך?

ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס, ובפיו מסר מעודד לקהילות:

אלוהים שולט על מהלך כל האירועים. הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע ואת הרשעים, ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עמו על בריאה חדשה ונקייה מחטא.

התגשמות האירועים בספר ההתגלות תהיה בתקופת שבע שנות הצרה הגדולה שירמיהו הנביא ניבא. אלו הן שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל פרק ט.

בפרק א פסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן: "כְּתֹב אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ וְאֶת אֲשֶׁר הוֶֹה וְאֶת אֲשֶׁר עָתִיד לִהְיוֹת אַחֲרֵי כֵן." לכן, חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק אמתאר תיאורים מן העבר;

פרקים ב–ג: מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן) – מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד–כבמתארים אירועים שעתידיים להתרחש.
פרק ג, פסוקים 13-7:

7 אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת קהילת פילדלפיה כְּתֹב:

אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ, הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר לוֹ מַפְתֵּחַ דָּוִד, הַפּוֹתֵחַ וְאֵין סוֹגֵר וְסוֹגֵר וְאֵין פּוֹתֵחַ: 8 אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ. הִנֵּה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ דֶּלֶת פְּתוּחָה אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יָכוֹל לְסָגְרָהּ, כִּי מְעַט כֹּחַ לְךָ וְשָׁמַרְתָּ אֶת דְּבָרִי וְלֹא הִתְכַּחַשְׁתָּ לִשְׁמִי. 9 הִנְנִי נוֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֶסֶת הַשָֹטָן, הָאוֹמְרִים ‘יְהוּדִים אֲנַחְנוּ’ וְאֵינָם; אֵין הֵם אֶלָּא מְשַׁקְּרִים. רְאֵה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרַגְלֶיךָ וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ. 10 מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. 11 אֲנִי בָּא מַהֵר. הַחֲזֵק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ, כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִקַּח אֶת הָעֲטֶרֶת שֶׁלְּךָ. 12 הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶעֱשֵׂהוּ עַמּוּד בְּהֵיכַל אֱלֹהַי וְלֹא יֵצֵא עוֹד הַחוּצָה. וְאֶכְתֹּב עָלָיו אֶת שֵׁם אֱלֹהַי וְאֶת שֵׁם עִיר אֱלֹהַי, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם מֵאֵת אֱלֹהַי, וְאֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ. 13 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת.

 

משמעות השם "קהילת פילדלפיה": אהבת אחים.

השם ניתן לעיר כציון לנאמנותו של אטלוס השני לאחיו שבנה את העיר. שניהם מלכו על העיר בעת הקמתה.
זהו המכתב השישי לקהילות.

להזכירנו: כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על־פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

קהילת פילדלפיה, כמו שכנתה זמירנה, לא קיבלה מישוע שום טענות אלא רק מחמאות.

קהילת זמירנה הייתה ענייה, וקהילת פילדלפיה הייתה חלשה. והנה, למרות חולשותיהן, הן עמדו ללא רבב מול ישוע.

איך? מה הן עשו?

שתי הקהילות הללו בטחו ללא סייג בדבר אלוהים. שתיהן לא התכחשו לישוע, אלא צייתו לדברו. לכן ישוע נתן להן את מלוא כוחו.

המכתב לקהילת פילדלפיה נפתח בתיאור מיוחד של ישוע, הלקוח מתכונותיו של המשיח אל שדי בספרי התנ"ך (לא מפרק א, כמו בשאר המכתבים).

כשישעיהו הנביא ראה את אדוני (את אל שדי) בפרק ו 3 הוא שמע את המלאכים אומרים: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהוה צְבָאוֹת". אותו נביא אף אמר כי עמו דחה את קדוש ישראל – את אל שדי (פרק א 4: "…עָזְבוּ אֶת יהוה, נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר"). – (חבקוק ג 3; ישעיהו מג 15; מלכים ב יט 22; איוב ו 10; תהילים עא 22, עח 41; מרקוס א 24; מעשי השליחים ג 14.)

משמעות המילה "קדוש": ה' נפרד מחטא – אין בו כל חטא, ולכן אין בו כל רע או שקר.

מעבר לתואר "קדוש", ישוע מציין כי הוא גם האמיתי.

בבשורת יוחנן יד 6 ישוע אמר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי".

ההכרזה הזו כל כך חשובה כי היא מציינת שמלבד ישוע אין אמת אחרת. חוץ מישוע, הכל שקר.

ההכרזה הזו מאוד מטרידה את העולם, אך חִקרו את ישוע וראו את מעשיו! אם הוא טועה, הריהו השקרן הגדול ביותר שקם בהיסטוריה! אם הוא דובר אמת, אוי למי שאינו מאמין בו כאל שדי – המשיח!

 

מלבד היותו הקדוש והאמיתי, ישוע אף טוען שהוא אוחז ב"מַפְתֵּחַ דָּוִד, הַפּוֹתֵחַ וְאֵין סוֹגֵר וְסוֹגֵר וְאֵין פּוֹתֵחַ".

הבה נלמד את המושג הזה. בספר ישעיהו (כב 22) נאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי, לְאֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ… וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ; וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ." אלוהים מבטיח כי אליקים ישב על כיסא המלך ובידו מפתח בית דוד. מה שיפתח יהיה פתוח, ומה שיסגור ישאר סגור – כלומר, אלוהים יעניק את הסמכות המלכותית לידי אותו מלך.

נלמד מספר נתונים נוספים ואז נראה כיצד הכל מתחבר עם ישוע:

  • בהתגלות ה 5 ישוע נקרא: "הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד";

 

  • בפרק כב 16 ישוע מכונה "שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְצֶאֱצָאוֹ, כּוֹכַב נֹגַהּ הַשַּׁחַר."

 

  • בפרק א 18 ישוע אומר: "לִי מַפְתְּחוֹת שְׁאוֹל וָמָוֶת". – כלומר, הוא שולט על מי נכנס או יוצא משאול ומוות.

ולכן, כאשר ישוע מתואר כאוחז במפתח דוד, הפותח ואין סוגר, הסוגר ואין פותח – הדבר מציין כי הוא הקובע, והוא הסמכות המחליטה מי ייכנס למלכותו הנצחית.

ישוע אוחז בסמכות הישועה לבני האדם. אף אדם לא יכול לשנות את החלטתו. זו ריבונות מוחלטת שאינה חצויה  (יוחנן י 7, 9: "הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר: אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן… אֲנִי הַשַּׁעַר. אִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי — יִוָּשַׁע; הוּא יִכָּנֵס וְיֵצֵא וְיִמְצָא מִרְעֶה"; יד 6: “אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי"; מעשי השליחים ד 12: "אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע").

 

סיכום ראשוןכאשר ישוע אומר שהוא הקדוש האמיתי והאוחז במפתח דוד, הוא למעשה מכריז על אלוהות (ו 10, טז 7, יט 11).

התיאור של ישוע כטהור ואמיתי, אינו ל"יופי" בלבד! אם ישוע הוא קדוש ואמיתי, כך גם עלינו לשאוף להיות. בעזרת רוח הקודש – בתפילה ובציות לדברו, אנו יכולים להידמות לו.

כאשר אחד כמו ישוע חוקר את קהילת פילדלפיה ואינו מוצא בה אשמה, זו מחמאה גדולה ביותר. הלוואי שכך אנו ניראה תמיד!

גם לקהילת פילדלפיה ישוע אומר: "אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ".

קהילה זו שילמה ביוקר עבור נאמנותה לישוע. בני הקהילה לא התכחשו לאמונתם. הם העדיפו להיות מושפלים בעיני אדם, אך ראויים ומכובדים בעיני אלוהים.

כל מעשיהם לא נסתתרו מעיניו של ישוע. כל תפילותיהם הגיעו לאוזניו, וכעת פיו מדבר: "אֲנִי יוֹדֵעַ" – הכל בטיפול… אני עמכם!

בפסוק 8 ישוע מונה את מעלותיהם של בני קהילת פילדלפיה:

"כִּי מְעַט כֹּחַ לְךָ וְשָׁמַרְתָּ אֶת דְּבָרִי וְלֹא הִתְכַּחַשְׁתָּ לִשְׁמִי".

המילים "מְעַט כֹּחַ לְךָ", רק מגבירים את ההדר שהקהילה ראויה לו. למרות כוחם הדל, הם עשו מעשי גבורה. נוכחותם הייתה דומיננטית, ושמם נודע ברחבי העיר.

שאול השליח אמר לקהילה בקורינתוס כי אלוהים בחר במעטים, בחלשים, כדי להשפיל את הרבים הנחשבים לחכמים (קורינתים א, א 26-28: "… לֹא רַבִּים מִכֶּם חֲכָמִים מִבְּחִינַת הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא רַבִּים חֲזָקִים וְלֹא רַבִּים רָמֵי יַחַשׂ. 27 אֲבָל אֱלֹהִים בָּחַר בַּכְּסִילִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲכָמִים, וּבַחַלָּשִׁים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲזָקִים; 28 בַּנְּחוּתִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם וּבַנֶּחְשָׁבִים לִפְחוּתֵי עֵרֶךְ בָּחַר אֱלֹהִים, בַּדְּבָרִים שֶׁהֵם כְּאֶפֶס, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיל עַד לְאֶפֶס אֶת הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים…").

היותם המעטים והחלשים העושים גבורות רק הבהירה את גודל אמונתם וביטחונם בישוע.

גם שאול השליח הבין את הלקח הזה באיגרת השנייה לקורינתים יב 10: "מִשּׁוּם כָּךְ מְרֻצֶּה אֲנִי בְּחֻלְשׁוֹת, בַּחֲרָפוֹת, בִּמְצוּקוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת וּבְצָרוֹת הַבָּאוֹת עָלַי לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, דַּוְקָא אָז חָזָק אֲנִי."

כאשר החזק והגיבור מנצח, הוא משוכנע שהניצחון נובע מכוחו ויכולתו. כאשר העשיר מצליח, הוא משוכנע שהדבר נובע מכספו ובו הוא בוטח.

כאשר החלש מנצח, ברור לו כי אלוהים בעזרתו. כאשר העני מצליח להקים דבר גדול ויקר, הוא משוכנע שאלוהים עוזר לו.

אין פסול או קללה בלהיות חלש פיזית ועני מבחינה כלכלית. מצב שכזה יזקק את אמונתנו וימקד את מבטנו לכוחו ויכולתו של ישוע המשיח. חולשה פיזית ועוני רק יגבירו את תפילותינו ותלותינו בישוע.

אין פסול בלהיות חזק ועשיר, בתנאי שישוע נשאר מוקד החיים.

אלוהים השאיר את אנשי הקהילה חלשים מבחינה פיזית כדי שישארו ענווים ותלויים לחלוטין בחסדי המשיח. חיים שכאלו הבטיחו טוהר וברכה. כדאי לנו תמיד לזכור את הלקחים הללו!

 

מחמאה נוספת שקיבלה הקהילה הייתה: שמירת דבר אלוהים.

מה כל כך חשוב בשמירת טוהר לימוד דבר אלוהים?

רק לימוד טהור יכול להציג את אלוהים כמו שהוא באמת;

רק לימוד טהור יכול להסביר את תלותו המוחלטת של האדם בחסד של המשיח ישוע;

רק לימוד טהור יכול להוכיח את אהבתה האמיתית של קהילה לאלוהים;

רק על סמך לימוד טהור קהילה יכולה לדעת מה עוד היא צריכה כדי לחיות חיים מבורכים ומאוזנים.

לא לחינם אמר שאול לטימותיאוס: שמור את הבשורה כאוצר – כפיקדון חשוב!

הלימוד הטהור בקהילת פילדלפיה עזר לאנשיה להכיר את אלוהים ואת כוח רוח אלוהים הפועל בהם.

כשמכירים את ישוע באופן אמיתי ואישי, אז יש גם את הכוח לעמוד מול המתנגדים, ובאומץ להודות כי אנו שייכים לישוע.

בגלל חוזק אמונתם החיה של בני קהילת פילדלפיה, הם לא התכחשו לשמו של ישוע. ועל כך אלוהים בכבודו ובעצמו החמיא להם. הוא, ישוע, יודה את שמם לפני אביו.

 

למה הכוונה: "לֹא הִתְכַּחַשְׁתָּ לִשְׁמִי"?

הקהילות עברו רדיפות וצרות. הדרך היחידה להימנע מרדיפה הייתה להתכחש לאמונה בישוע כאדון בלעדי, להקריב קורבנות לקיסר ובכך לזכות בזכויות ששאר האזרחים קיבלו.

בני קהילת פילדלפיה העדיפו לסבול עינויים ולחכות בסבלנות, גם על חשבון חייהם, לתמורת אלוהים.

ישוע אמר:

"כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גַּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם…" (מתי י 32).

בני קהילת פילדלפיה למדו מהניסיון של פטרוס: הם לא התכחשו לאדון ישוע.

גם היום המצב דומה: לעתים אנו מתביישים או מפחדים לומר שאנו מאמינים בישוע; אנו לא ממהרים לחלוק את אמונתינו; אנו מפחדים מתגובת השכנים, מהבוס בעבודה, ממורים בבית הספר וכו'…

 

מדוע אנו מפחדים היום לנצל הזדמנויות כדי להכריז את הבשורה, את ישוע?

הפחד נובע מחולשת האמונה וחוסר ביטחון בישוע. הפיתרון הוא:

  1. לבלות זמן בלימוד דבר אלוהים,
  2. לפתח יותר ויותר את חיי התפילה,
  3. לציית באמונה, ולזכור את נאמנות אלוהים ותשובותיו לתפילותינו.
  4. ככל שנלמד לציית, נכיר טוב יותר את אלוהים; ואז גם נוכל לבטוח בו בנושאים הקשורים לחיים ולמוות.

 

מי שכבר מכיר היטב את ישוע כאדון ומושיע, יודע טוב מאוד שלא כדאי לעשות צעד אחד בלעדיו!

לאחר שישוע הצביע על המחמאות, הוא ציין את הבטחותיו לילדיו הנאמנים.
סיכום ביניים:

שלא כמו קהילות רבות שחיו זמן קצר יחסית, נאמנותה של קהילת פילדלפיה הייתה הבסיס שבזכותו היא נשארה חיה ונושמת עד המאה הארבע עשרה.

קהילת פילדלפיה וקהילת זמירנה לא קיבלו מישוע שום טענות, אלא רק מחמאות.

קהילת זמירנה הייתה ענייה, וקהילת פילדלפיה – חלשה. למרות חולשותיהן, הן עמדו ללא רבב מול ישוע.

מדוע? מה הן עשו?

הן בטחו ללא סייג בדבר אלוהים. שתיהן לא התכחשו לישוע, אלא צייתו לדברו. לכן ישוע נתן להן את מלוא כוחו.
שיעור מס' 8, חלק ב

פרק ג פסוקים 7-13: קהילת פילדלפיה (המשך)

 

לאחר שישוע המשיח ציין את המעלות של מאמיני קהילת פילדלפיה, הוא הציג לפניהם את רשימת ההבטחות שהוא מעניק להם – לילדיו הנאמנים.

לפני שנלמד את ההבטחות, הבא נזכור את המחמאות, את המעשים הנעלים של בני קהילת פילדלפיה.

המאמינים בקהילה זו היו חלשים וסובלים, אך למרות זאת הם שמרו את דבר אלוהים ולא התכחשו לישוע.

בכל רגע הם יכלו להסיר את הרדיפה והשנאה, אילו רק יתכחשו לישוע ויקריבו זבחים לקיסר כאל. אך לא כך! הם בטחו בישוע הריבון ולא הצטערו כי כל כוחו עמד לרשותם.

בעבור נאמנותם, ישוע הבטיח להם שלושה דברים:

א.  "נָתַתִּי לְפָנֶיךָ דֶּלֶת פְּתוּחָה אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יָכוֹל לְסָגְרָהּ",
ב.  אני אעשה ששונאיך ורודפיך עוד יבואו וישתחוו לרגליך וידעו שאני אוהב אותך! – "אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרַגְלֶיךָ וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ". 
ג.  אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ."
א. ההבטחה הראשונה:

"נָתַתִּי לְפָנֶיךָ דֶּלֶת פְּתוּחָה אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יָכוֹל לְסָגְרָהּ":

בגלל ההקשר לפתיח (האוחז את מפתח דוד, הפותח ואין סוגר…) יש היגיון רב בכך שההבטחה קודם כל מתייחסת לביטחון ישועתם – כלומר, נוכחותכם בממלכתו של ישוע בטוחה. ישוע פתח לכם את הכניסה, ואף אחד לא יוכל לקחת זאת מכם!

לאורך הכתובים מילים כמו "דלת פתוחה" גם הצביעו על הזדמנויות שאלוהים פתח לבישור ולעדות:

  1. ראשונה לקורינתים טז 8-9: שאול השליח אומר שיתעכב באפסוס מכיוון שנפתח לו פתח רחב לפעולה פוריה.
  2. שנייה לקורינתים ב 12: שאול השליח טוען כי "כַּאֲשֶׁר בָּאתִי לִטְרוֹאַס לְבַשֵֹר אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ גַּם נִפְתַּח לִי פֶּתַח מִטַּעַם הָאָדוֹן." – האדון פתח לו דלת של הזדמנות לבשר.
  3. קולוסים ד 2-3: שאול השליח מעודד את המאמינים להתפלל, על מנת שאלוהים יפתח את שער הדיבור כדי לבשר.

ב. ההבטחה השנייה:

"הִנְנִי נוֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֶסֶת הַשָֹטָן, הָאוֹמְרִים 'יְהוּדִים אֲנַחְנוּ' וְאֵינָם; אֵין הֵם אֶלָּא מְשַׁקְּרִים. רְאֵה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרַגְלֶיךָ וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ" (פסוק 9).

המילים מאוד קשות! ואף־על־פי שלמדנו את משמעותן בפרק ב 9 חשוב שנבהיר את משמעותן שוב:

"אֲנָשִׁים מִכְּנֶסֶת הַשָֹטָן, הָאוֹמְרִים 'יְהוּדִים אֲנַחְנוּ' וְאֵינָם;" – המשפט מתייחס ליהודים, לאלו שאינם מאמינים באלוהים בדרך שהוא דורש. הם אף רודפים את ילדי אלוהים.

בבשורת יוחנן ח 44 ישוע מתווכח עם פרושים אשר מנסים לדחותו אף־על־פי שראו והיו מודעים לזהותו וליכולתו. הם ראו בהשתייכותם הלאומית לאברהם נתון מספיק כדי להיקרא ילדי אלוהים ולזכות בברכותיו.

ישוע הבהיר להם כי קביעת שייכות לאברהם מבחינה לאומית, אינה ערובה להשתייכות לאלוהים. אדרבה, עובדת היותם מתנגדים לו הנה ההוכחה לעיוורונם הרוחני ולהיותם כלים בידיו של השטן.

מכאן, קבוצה של פרושים או הקוראים לעצמם יהודים המתאספת יחד והמתנגדת לישוע – אל שדי – ולילדיו, כמוהם ככנסת השטן.

עלינו לזכור כי ישוע מעולם לא ציווה לשנוא את הלא מאמינים, אלא לאהוב אותם כמו שהוא אהב אותם. לכן עלינו להרבות בבישור על מנת שאהבת אלוהים תגיע לאוזניהם וללבם.

היהודי שאלוהים קורא לו "יהודי", הוא אדם אשר אמונת אברהם חרוטה על לבו ולא רק על אבריו החיצוניים (רומים ב 28-29: "הֵן לֹא עַל־פִּי מַרְאִית עַיִן יְהוּדִי הוּא יְהוּדִי, וְלֹא מַה שֶּׁרוֹאִים בַּגּוּף הוּא מִילָה. יְהוּדִי הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא זוֹ שֶׁבַּלֵּב, לְפִי הָרוּחַ וְלֹא לְפִי אוֹת כְּתוּבָה; שִׁבְחוֹ אֵינוֹ בָּא מִבְּנֵי אָדָם, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים").

ישוע עודד את המאמינים בקהילת פילדלפיה: האנשים אשר היום רודפים ומבטלים אתכם, מכנים אתכם בשמות ומצביעים עליכם כחוטאים, הם עוד יכירו בטעותם! הם יבואו אליכם וישתחוו לפניכם ביודעם כי צדקתם. אתם אהובי אלוהים!

(ישעיהו מה 14: "…וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ, אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים"; מט 23: "… אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ"; פרק ס 14:  "… וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ…".)

במילים אחרות: פרי הבישור והעידוד שלכם יהיה כה מוצלח ויעיל עד כי אויבכם הגדולים ביותר יחזרו בתשובה ויהפכו לאחיכם באמונה. יבוא יום שכל ישראל ייוושע! – כך יהיה בעת חזרתו של ישוע ארצה.

בני קהילת פילדלפיה, הביטו אל עבר העתיד! על תתנו לצרות ההווה להסתיר את הברכה והנועם המחכים לכם. – העידוד הזה נכון גם לנו היום.
ג. ההבטחה השלישית:

ההבטחה השלישית מאוד מעניינת ואוגרת בתוכה שלווה ושלום שרק אלוהים יכול לתת לילדיו:

"גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ."

מכיוון שהמאמינים בקהילת פילדלפיה צייתו לישוע ועברו בהצלחה את מבחני האמונה שהציב לפניהם, המשיח מבטיח להם כי הוא ישמור אותם משעת הניסיון שתבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ.

ספר ההתגלות בפרקים ו–יט מתאר את "שְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן" – את הצרה הגדולה אשר באה על יושבי הארץ מכיוון שלא קיבלו את ישוע כאדון ומושיע.

ישוע מבטיח למאמינים כי ישמור אותם מאותה צרה.

 

הבה נציין את הנתונים:

  1. הצרה היא כלל עולמית ("הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל"). אסון זה עדיין לא התרחש.
  2. "הַנִּסָּיוֹן" מיועד ליושבי הארץ. לאורך ספר ההתגלות המונח הזה מתייחס לחסרי אמונה (ו 10, ח 13, יא 10, יג 8, 12, 14, יד 6, יז 2, 8), ולא לקהילה הנאמנה.
  3. "שְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן" היא תקופת צרת יעקב (ירמיהו ל 7) אשר תארך שבע שנים (דניאל ט 24-17).

לאורך תקופת הצרה ייוושעו אנשים רבים. חלקם ייהרגו ויהיו בנוכחות אלוהים (ו 9-11, ז 9-10); חלק אחר שיאמין, ישרוד את הצרה ויכנס למלכות אלף השנים של ישוע.
היכן הקהילה במהלך שבע שנות הצרה?

שימו לב! המילה "קהילה" לא מופיעה בכלל בפרקים ו–יט המתארים את התופת הגדול ביותר שהעולם ידע.

היכן גוף המשיח? מדוע דבר אלוהים לא מדבר על הקהילה בתקופה כה מחרידה?

הסיבה: היא לא נמצאת על הארץ.

לא לחינם אמר ישוע שישמור את הקהילה מ–"מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן", ולא "בניסיון".

שאול השליח מלמדינו כי המשיח יקח את המאמינים מן העולם לפני הצרה (ראשונה לתסלוניקים ד 13-18).

ההילקחות הנה פעולת החסד וההצלה של ישוע המשיח לגופו, לקהילה, על מנת לקיים את הבטחתו: לשמור את ילדיו הנאמנים מהצרה העתידה לבוא על כל יושבי תבל.

איזה עידוד! איזה אבא טוב יש לנו!
לסיכום:

שלא כמו קהילות רבות שחיו זמן יחסי קצר, נאמנותה של קהילת פילדלפיה הייתה הבסיס שבזכותו היא נשארה חיה ונושמת עד המאה הארבע עשרה.

קהילת פילדלפיה, כמו שכנתה זמירנה, לא קיבלה מישוע שום טענות אלא רק מחמאות.

קהילת זמירנה הייתה ענייה, וקהילת פילדלפיה – חלשה. למרות חולשותיהן, הן עמדו ללא רבב מול ישוע.

למרות היותם חלשים, חסרי אמצעים ונרדפים, בני קהילת פילדלפיה שמרו את דבר אלוהים ולא התכחשו לאמונתם בישוע.

נלמד מהם: לחיות בטוהר ולהישאר נאמנים לישוע.

בתמורה לנאמנותם, ישוע הבטיח להם, ודרכם גם לנו, לנאמני אל שדי:

  1. מקומנו בממלכת המשיח מובטח.
  2. חלק ממתנגדינו עוד ייוושעו ויודו לנו על ההתמדה בבישור ובעדות טהורה.
  3. ישוע יקח אותנו אליו לפני תחילת השואה הגדולה ביותר העתידה לבוא על העולם בגלל חוסר אמונתם.

אנא, התעודדו להישאר נאמנים לישוע! אין אהבה גדולה יותר מהאהבה שישוע, אל שדי, נתן לנו.

פרק ג פסוקים 22-14

קהילת לאודיקאה 

פרק ג, פסוקים 22-14:

אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת לָאוֹדִיקֵאָה כְּתֹב:
14 אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הָאָמֵן, הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי, הָרֵאשִׁית שֶׁל בְּרִיאַת אֱלֹהִים:
15 אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ, שֶׁלֹּא קַר אַתָּה וְלֹא חַם. מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ חַם.
16 וּבְכֵן, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי.
17 מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'עָשִׁיר אֲנִי; עָשַׁרְתִּי וְלֹא חָסֵר לִי כְּלוּם’ וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה הָאֻמְלָל וְהַמִּסְכֵּן, עָנִי וְעִוֵּר וְעָרוֹם,
18 אָנֹכִי מַצִּיעַ לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר, וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְלַבֵּשׁ וְלֹא תֵּרָאֵה בֹּשֶׁת עֶרְוָתְךָ, וְקִילוּרִית לִמְשֹׁחַ אֶת עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה.
19 אֲנִי אֶת אֲשֶׁר אֹהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר. לָכֵן הֱיֵה נִמְרָץ וַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.
20 הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי.
21 הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כיסאי כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי נִצַּחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי עִם אָבִי עַל כיסאוֹ.
22 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת.

המכתב לקהילת לאודיקאה הנו אחד המכתבים המפחידים ביותר שקהילה יכולה לקבל.

קהילה זו הנה דוגמה לקהילה המתיימרת להיות בריאה, עשירה ומשגשגת, אך בעיני אלוהים אין לה דבר ממה שהיא חושבת שיש לה. אותה קהילה חושבת שהיא יהלום! אך כשאלוהים בוחן אותה, הוא מגלה זכוכית זולה שאינה ראויה לשימוש.

ישוע פותח את המכתב במילים המתארות את תכונותיו – אופי שקהילת לאודיקאה כה זקוקה לה.

ישוע מציג עצמו כ"הָאָמֵן, הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי, הָרֵאשִׁית שֶׁל בְּרִיאַת אֱלֹהִים."

אהמילה "אָמֵן" מציגה אמינות ויציבות. אמירת "אמן" לאחר משפט, מציינת שהנאמר הוא אמת ויציב (ראה ישעיהו סה 16:  "אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן; וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ, יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן").

ב"הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי". "עד" – מתייחס לאדם אשר היה נוכח בעת האירוע המתואר.  דברי עד נאמן ואמיתי מהווים עדות שעל־פיה יחרץ גורל.

בפרק א 5 ישוע מתואר כעד נאמן, וכן גם בתהילים פט 38. המילה "עד" מתייחסת לאחד שהיה נוכח במעשי הבריאה.

בבשורת יוחנן יד 6  ישוע אמר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי."

אנשים אינם אוהבים לשמוע שיש אמת אחת וכל השאר הוא שקר. אך זו אכן האמת!

אם יש יותר מאמת אחת, אז ישוע הוא שקרן! לא ידוע לי על אחד שהוכיח שישוע שיקר, ולו בדבר אחד. מכאן, האמת היא רק בישוע ודברו.
גישוע הוא גם "הָרֵאשִׁית שֶׁל בְּרִיאַת אֱלֹהִים".

ישנם הטוענים כי הפסוק הנו הוכחה שישוע היה הראשון שנברא. אך לא כך הדבר!

המילים "הָרֵאשִׁית שֶׁל בְּרִיאַת אֱלֹהִים" מתייחסות לכך שישוע הוא התכלית. הוא במקום ראשון בכל דבר. הוא מקים הבריאה, והבריאה מחויבת לו:

התגלות פרק כא 6 מציין כי ישוע הוא "הָאָלֶף וְהַתָּו, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית"; ובישעיהו מח 12-13 נאמר: "… אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו."

ישוע הוא אב הטיפוס שעל־פיו כל שאר בני האדם צריכים להיות מעוצבים.

בבשורת יוחנן א ישוע מתואר כ"הַדָּבָר" אשר היה עם האלוהים, והוא עצמו אלוהים. הוא ברא הכל, והכל נהיה על ידו – "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר" (ראה גם קולוסים א 15-20).

מכאן, דבריו של ישוע אמינים ויציבים מכיוון שהוא היה מלכתחילה. הוא עד נאמן לכל מהלכי הקיום, הבריאה ופועל האדם. הוא אלוהים, ואין לערער על דבריו.

כמו לשאר הקהילות, גם לקהילת לאודיקאה ישוע אומר: "אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ".

כשאלוהים אומר "אני יודע", הכוונה היא לידיעת המעשים והמניעים שבמוח – אין דבר נסתר ממנו.

ובכן, מה עשו בני קהילת לאודיקאה?

בפסוק 15 ישוע טוען שהם לא חמים ולא קרים – "… שֶׁלֹּא קַר אַתָּה וְלֹא חַם. מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ קַר אוֹ חַם".

למה ישוע מתכוון?

"חםבמובן הרוחני מציין לב אוהב ורך לרצון אלוהים המתבטא בציות לדבר אלוהים – כלומר, אדם שמעשיו הולכים לפניו ומצביעים על שייכותו לאדון (לוקס כד 32: "הֲרֵי לִבֵּנוּ הָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָתַר לָנוּ אֶת הַכְּתוּבִים").

בני קהילת לאודיקאה לא היו כאלה.

"קרבמובן הרוחני מתייחס לאדם חסר אמונה, אך בעל אוזן ולב שאינם סגורים ללימוד ותוכחה (מתי כד 12: "…וּמֵאַחַר שֶׁתִּרְבֶּה הַהֶפְקֵרוּת תִתְקָרֵר אַהֲבַת רַבִּים").

בני הקהילה גם לא היו כאלה.

ובכן, איך הם היו?

הם היו פושרים – לא חמים ולא קרים.

למה הכוונה?

המשפט "פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר" מציין אנשים המשוכנעים שהם מושלמים וצודקים – כאלו שאינם זקוקים לתיקונים ושינויים. אך לאמיתו של דבר, כשאלוהים בוחן את אמונתם הוא קובע שהם אינם צודקים.

מבחינה חיצונית הם טוענים לאמונה בישוע, אך אמונתם אינה תואמת את דבר אלוהים. הישוע שהם מאמינים בו, אינו תואם לאותו האחד המתואר בדבר אלוהים, ומעשיהם אינם מושלמים.

מתי ז 21-23:

21 לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
22 רַבִּים יֹאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'.
23 אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: 'מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע'.

המצב הפושר הוא קריטי ומסוכן מכיוון שאדם כזה אינו מאמין שקיימת בעיה. הוא אינו מעוניין בשום תיקון והולך בביטחון גמור לסוף מר.

ישוע ציין: "אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי". הוא יקיא אנשים במצב רוחני פושר.

מה הכוונה?

אנשים שכאלו אינן ראויים לשום משימה ושירות עבור האדון. הם גורמים לבעיה וצרה, כמו אוכל קלוקל. הדבר הנכון לעשות לאוכל קלוקל היושב בבטן זה להקיאו.

מתברר שישוע מציין כי עדיף להתמודד עם אדם חסר אמונה מאשר עם אדם פושר. חסר האמונה לפחות מבין שיש עוד מה ללמוד.

הלאודיקאים הבינו את האלגוריה של ישוע (מכיוון שהמים בעיר לאודיקאה היו פושרים ובלתי ראויים לשתייה מהנה) – "אינכם ראויים לשום דבר… אתם כמו מים פושרים ביום חם!"

בפסוקים 17-18 ישוע מתאר את ריקנותם וביטחונם המוטעה של בני לאודיקאה:

17 מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'עָשִׁיר אֲנִי; עָשַׁרְתִּי וְלֹא חָסֵר לִי כְּלוּם' וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה הָאֻמְלָל וְהַמִּסְכֵּן, עָנִי וְעִוֵּר וְעָרוֹם,
18 אָנֹכִי מַצִּיעַ לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר, וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְלַבֵּשׁ וְלֹא תֵּרָאֵה בֹּשֶׁת עֶרְוָתְךָ, וְקִילוּרִית לִמְשֹׁחַ אֶת עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה.

על מנת להבין בדיוק את מילותיו של ישוע ראוי מאוד שנבין את הבעיות הקיימות בלאודיקאה ובקהילות הסמוכות לה.

אנא זיכרו כי שאול השליח כתב את המכתב לקהילה בקולוסה וביקש שהאיגרת תגיע גם ללאודיקאה. לשתי הקהילות בעיות משותפות (קולוסים ב).

פילוסופיות יווניות וכמוהן חלחלו אל תוך הקהילות. בעיקרון, אותן פילוסופיות טוענות כי שלמות רוחנית נובעת מידע רב, הבנת היקום וכדומה. על־פיהן 'מלאכות' הנה דרגה עליונה, רוחנית בלבד וללא בשר נשחת.

על־פי דעתם, לא ייתכן שישוע יהיה אלוהים, שהרי אלוהים לא ירד מדרגה עליונה לדרגה תחתונה. הפילוסופיה הזו הייתה הבסיס לגנוסטסיזם (ידענות).

מכיוון שהם לא ראו בישוע את השלמות האלוהית, הם חיפשו את השלמות בתחומים אחרים ונוספים. אם ישוע אינו מושלם, הרי אינו יכול להשלים אותם. כך הם חשבו!

בני קהילת לאודיקאה חיפשו שלמות רוחנית מחוץ לישוע.

חכמתם הייתה אולי גדולה בעיני שכניהם, ועושרם היה אולי רב בעיני הסובבים אותם, אך כשישוע הביט עליהם – "וְעֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ" – הוא אמר להם את מצבם האמיתי:

אתם אומרים שאתם עשירים, אך אתם עניים ומסכנים מכיוון שהעושר שלכם אינו מישוע!

כל עושר שאינו מישוע עתיד להחליד ולא יוכל להציל ביום צרה. זהו עושר שאלוהים לא מברך.

אתם חושבים שאתם רואים ויודעים הכל! אך תרשו לי לומר לכם שללא רוחי אינכם רואים דבר. אם לא תבקשו ממני לפקוח את עיניכם – אתם עיוורים.

אתם חושבים שאתם נראים טוב?! תשכחו מזה! מבחינה רוחנית, אם אינכם מבקשים את בגדי הישועה הרי שאתם ערומים לחלוטין – חסרי ישועה.
בפסוק 18 ישוע מציע רשימת תיקונים:

אָנֹכִי מַצִּיעַ לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי זָהָב צָרוּף בָּאֵשׁ לְמַעַן תַּעֲשִׁיר, וּבְגָדִים לְבָנִים לְמַעַן תִּתְלַבֵּשׁ וְלֹא תֵּרָאֵה בֹּשֶׁת עֶרְוָתְךָ, וְקִילוּרִית לִמְשֹׁחַ אֶת עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּרְאֶה.

עושר יכול לבוא רק מישוע. העושר שלו הנו הטוהר של אמונתנו.

בספר זכריה יג 9 אלוהים מציין כי הוא מזקק את עמו כך שלא ישאר בהם סיג של לכלוך רוחני: "… וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב; הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ, אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר יהוה אֱלֹהָי."

"בְגָדִים לְבָנִים…" – בגדי הישועה שלובשים ילדי אלוהים בשמים (ד 4, ו 11, ז 13).

"קִילוּרִית לִמְשֹׁחַ אֶת עֵינֶיךָ" – משחה לעיניים. בלאודיקאה יצרו משחה מיוחדת לעיניים, והנה ישוע נוגע בנושאים המוכרים להם.

משחה רגילה אולי טובה לראייה פיזית זמנית, אך משחת אלוהים – רוח הקודש, הנו הכלי שבעזרתו ניתן לראות את פועל אלוהים.

 

עד כמה המצב היה חמור בלאודיקאה?

במקום שישוע אמור להיות במרכז הקהילה, הוא נשאר מחוץ לדלת.

הוא מעוניין להיכנס: "הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי" (פסוק 20).

האם יש תקווה במצב שכזה? למה הכוונה לסעוד עם ישוע? (על כך בהמשך).
לסיכום:

בני קהילת לאודיקאה נפלו ברשתם של פילוסופים וחכמי דור, ופנו לאפיקים שונים כדי למצוא שלמות רוחנית. הם לא הכירו את ישוע כאדון ומושיע, ולכן פנו לדרך פסולה.

במקום עושר ושלמות, הם מצאו ריקנות ועיוורון.

בני הקהילה היו פושרים. הם טענו להיותם מאמינים, אך לא השתייכו לאדון ישוע.

התוצאה: ישוע מקיא אותם.

אנא, נתפלל שנהיה כאלו המעמידים את ישוע במרכז חיינו ובמרכז הקהילה.

נתפלל להיות קהילה המבקשת את כל צורכיה רק מישוע, כי אין כתובת אחרת לשלמות.
קהילת לאודיקאה

פסוקים 14-22

 

בחלק הראשון של השיעור הנוכחי למדנו שהפילוסופיות היווניות חלחלו אל תוך הקהילות והציגו דרכים שונות ומוזרות לשלמות רוחנית – גנוסטסיזם (ידענות). הבעיה הזו הייתה הן בקולוסה והן בלאודיקאה (קולוסים ב 1).

אותן פילוסופיות טוענות כי שלמות רוחנית נובעת מידע רב, הבנת היקום ותכליתו. על־פיהן, גוף האדם הנו דבר נחות ונשחת ומלאכות הנה דרגה עליונה שהרי הנה רוחנית בלבד וללא בשר נשחת.

מכאן, על־פי דעתם, לא ייתכן שישוע הוא אלוהים שהרי אלוהים לא ירד מדרגה עליונה לדרגה תחתונה.

מכיוון שהם לא ראו בישוע את השלמות האלוהית, הם חיפשו את השלמות בתחומים אחרים ונוספים. אם ישוע אינו מושלם הרי אינו יכול להשלים אותם!

הם היו עשירים מבחינה פיזית. הם נחשבו לחכמים בעיני שכניהם ולכן הרגישו עליונים, מושלמים! הם ראו שגם בלי ישוע כמנהיג ראשי, ניתן להתעשר, להיות חכמים יותר ולהתקדם בעיני בני אדם. הם לא שנאו את ישוע, אך חשבו שיש צורך בתוספות מעבר לישוע.

אך כשישוע בחן אותם, הוא אמר להם שחכמתם ועושרם אינם ממנו, ולכן אין להם חכמה ועושר (מתי ו 33: "אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם"). מכיוון שהם לא הסתמכו על רוחו, הרי שהם עיוורים בכל הנוגע לעיניני אלוהים.

בני לאודיקאה לא הכירו את אלוהותו של ישוע, ולכן חיפשו תוספות ושלמות ממקורות אחרים. יוצא מכך שהם השאירו את ישוע על המדף, או לפי מילותיו של ישוע: הם השאירו את ראש הקהילה מחוץ לקהילה – מחוץ לגוף.

לכן אמר להם ישוע בפסוק 20: "הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי".

בורא העולם, בורא האדם עם רוחו, נשאר מחוץ לקהילה במקום להיות במרכזה ובמרכז לבבם. אוי לנו! זה כמו גוף המנסה למצוא דרך ללא הראש (אפסים ה).

 

מה עלול להביא אותנו למצב שכזה?

חוסר לימוד – כאשר לא קוראים, לא יודעים ולא מאפשרים לדבר אלוהים לדבר אלינו ולתקן את דרכינו;

חוסר תפילה – כאשר לא מתפללים, לא מדברים עם אלוהים;

חוסר ציות – כאשר לא מאפשרים לאלוהים להיות האדון בחיים.

כל זה מצביע על חוסר אמונה או בעיה רצינית בחיים הרוחניים. מצב שכזה מקרין על הילדים, והדור הבא יגדל ללא אמונה וביטחון באלוהים.

ראו את דברי יהושוע בן־נון לעם ישראל (יהושוע כג). המרחק בין אדיקות לקרירות, זה דור אחד.

אם אנו כהורים לא נכנע לרצון אלוהים, לא נחנך את ילדינו לאהוב את אלוהים, להאמין ולהתמקד בו – הם יחנכו דור שונה, דור ירוד.

הבה נתפלל לבקש כניעה מוחלטת לרצון אלוהים וכוח לציית מאמונה אוהבת.

 

לא מסתתרים

אנו חיים בעולם שבו ההתחברות עם ישוע נחשבת לבוז ולחולשה, והדבר גורם למבחן קשה לאורך כל החיים.

לעתים נראה נוח יותר להסתיר את ישוע, כדי להתקדם בעולם ולרכוש חברים רבים יותר.

הבה נזכוראי אפשר להצליח לאורך זמן כאשר מסתירים את ישוע בארון! כל הצלחה בלעדיו תתברר בעתיד ככישלון בטוח.

ניצחון הוא רק כאשר ישוע הוא מקום ראשון ובלעדי בחיי המאמין.

 

אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּו

20 הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי.
21 הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כִּסְאִי כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי נִצַּחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי עִם אָבִי עַל כִּסְאוֹ.
22 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת.

בפסוק 20 ישוע עומד ליד הדלת ודופק: "אנא, שמעו את קולי!" – איזו אהבה של אב! הרי בכל רגע הוא יכול להשמיד ולהקים עם חדש.

"שמעו את קולי ופתחו את הדלת! תנו לי להדריך ולהביא אתכם למקומות שלעולם לא חלמתם עליהם!"

ישוע הבטיח לסעוד עם אלו שיפתחו את הדלת ויאפשרו לו להיכנס.

 

הבה נבחן את המקומות בתנ"ך שבהם ישוע סעד עם ילדיו, ונראה מה הייתה תוצאת אותה סעודה:

  1. בראשית יח – אלוהים סועד בביתו של אברהם.
    אברהם קיבל הבטחת זרע, וכל העמים יתברכו בו.
  2. שופטים ו – אלוהים מגיע לגדעון ומקבל ממנו מנחת אוכל.
    אלוהים הבטיח לגדעון ליווי צמוד, ניצחון, שלום ואי פחד.
  3. שופטים יג – מצב דומה בשופטים ו.
    שם, אלוהים מבטיח ילד שיושיע את עמו – את שמשון.
  4. יוחנן יג – סעודת האדון.
    רק לאחר שיהודה איש קריות יצא מן החדר, דיבר ישוע המשיח על הפאר והכבוד העתיד להיות מנת חלקו, ועל ההבטחה המחכה לילדיו. הוא, ישוע, מכין מעון נצחי לילדיו עמו, ורוח הקודש עתיד להיות בחייהם.
  5. התגלות יט 7-9 – אשרי הקרואים אל חתונת השה:
    "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וְנִתֵּן לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶֹה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ; וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים."
    הקהילה האמיתית תבלה במשתה של חתונת השה; שם, לא יהיה רק אוכל נפלא! לקהילה יהיה גוף חדש ומפואר, ללא השפעת החטא. יהיו לה שלום, שלווה, נצח וביטחון.

במילים פשוטות: סעודה עם ישוע משמע שלום עם אלוהים – כלומר שלום, ביטחון, שלווה ושקט לנצח נצחים. את כל זה אלוהים מיעד לילדיו הנאמנים.

בפסוק 21 ישוע אומר:

"הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל כיסאי כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי נִצַּחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי עִם אָבִי עַל כיסאוֹ."

מי שינצח – כלומר, מי שישמע לדבריו, יאמין בו ויחיה בדרך זו – יזכה לשבת על כיסאו של ישוע.

ישוע הוא מלך.  למרות זאת, אלוהים מבטיח שילדיו ימלכו אתו לעולמי עולמים: "…כִּי יהוה אֱלֹהִים יָאִיר עֲלֵיהֶם וְיִמְלְכוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (כב 5).

למה הכוונה?

נחכה ונראה! הרי תפקידי שלטון מובטחים לילדי אלוהים כבר במלכות אלף השנים.
לסיכום:

לפעמים נראה שניתן להסתדר בלי ישוע במרכז העניינים: יותר חברים, פחות לחץ, יותר שקט… אך אלוהים אומר: זה רגעי, זה האספירין של השטן למחלת לב!

שלום, שלווה, שקט וברכה יכולים להתבסס ולהתקיים לנצח רק כאשר ישוע נמצא במרכז החיים האישיים שלנו ובמרכז הלימוד בקהילה.

דברי יהושוע בן־נון חייבים לעמוד לנגד עינינו כל יום! בבתים רבים תלויה האמרה: "אני וביתי נשרת את יהוה!"

על מנת שלא נגדל דור החושב כי אפשר להצליח ולהתקדם ללא ישוע, לנו כהורים יש אחריות, יש להראות דוגמה של חיי אמונה טהורים כדי שהדור הבא לא ישים את ישוע בארון!

הבה נהיה "חמים" עבור ישוע כדי שנהיה ראויים לשירות ומלוכה עמו!