התגלות פרק ב'

קהילת אפסוס

אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת אֶפֶסוֹס כְּתֹב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הָאוֹחֵז בִּימִינוֹ אֶת שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים, הַמִּתְהַלֵּךְ בֵּין שֶׁבַע מְנוֹרוֹת הַזָּהָב: 2 אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְאֶת עֲמָלְךָ וְאֶת סַבְלָנוּתְךָ וְשֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לָשֵׂאת אַנְשֵׁי רֶשַׁע. בָּחַנְתָּ אֶת הַמְכַנִּים עַצְמָם שְׁלִיחִים וְאֵינָם, וּמָצָאתָ אוֹתָם כּוֹזְבִים. 3 יֵשׁ לְךָ סַבְלָנוּת וְסָבַלְתָּ בִּגְלַל שְׁמִי וְלֹא עָיַפְתָּ. 4 אֲבָל יֵשׁ לִי טַעֲנָה נֶגְדְּךָ, כִּי עָזַבְתָּ אֶת אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה. 5 לָכֵן זְכֹר מִנַּיִן נָפַלְתָּ וַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וַעֲשֵׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרִאשׁוֹנִים; שֶׁאִם לֹא כֵן, אָבוֹא אֵלֶיךָ וְאָסִיר אֶת מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ — אִם לֹא תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. 6 אַךְ זֹאת לִזְכוּתְךָ: אַתָּה שׂוֹנֵא אֶת מַעֲשֵׂי הַנִּיקוֹלָסִים אֲשֶׁר גַּם אֲנִי שׂוֹנֵא. 7 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּגַן אֱלֹהִים.

 

התגלותו של ישוע ליוחנן היא בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע — בשנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן עצמו היה מאוד זקן.

רדיפה קשה קיימת נגד הקהילות, ורבים מוצאים את מותם. קהילות נפגעות, ומאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים, אייכה כאשר רע לילדיך? האם אתה חי? האם אתה רואה? מדוע הרשע חזק והצדיק נרמס? — (כמו בכיו של חבקוק). האם אתה יודע מה עובר עלינו?

ישוע נראה ליוחנן באי פטמוס, ובפיו מסר מעודד לקהילות:

אלוהים שולט על מהלך כל האירועים. הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע ואת הרשעים, ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עמו על בריאה חדשה ונקייה מחטא. התגשמות האירועים, כפי שכתוב בספר, תהיה בתקופת צרת יעקב (לפי דברי ירמיהו הנביא). אלו הן שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט.

בפסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה, ואת אשר עתיד להיות:

"כְּתֹב אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ, וְאֶת אֲשֶׁר הוֶֹה, וְאֶת אֲשֶׁר עָתִיד לִהְיוֹת אַחֲרֵי כֵן".

פרק אמתאר אירועים מן העבר.

פרקים ב–גמתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן), מהלך חייהן של הקהילות.

ופרקים ד–כבמתארים אירועים עתידיים.

פרקים ב–ג: כוללים מסרים ספציפיים מישוע המשיח עבור כל אחד משבע הקהילות המוזכרות. ישוע פונה לכל אחת מהן, מתאר  את המתרחש בהן באותה התקופה, ומעניק ציון לאופן חייהן ורמת אמונתן.

 

ישוע מתחיל כל מכתב לקהילות בתיאור כוחו, ריבונותו ותכונותיו כפי שהוצגו בפרק א.

יותר מאוחר נדע מדוע הוא מתואר כך במכתב הזה.

האחד האוחז בימינו את שבעת הכוכבים ומתהלך בין הקהילות הוא ישוע המשיח.

אחיזת הכוכבים המציינים את השליחים אל הקהילות (א 20) ומהלכו בין המנורות המסמלות את הקהילות, מציין את ריבונותו של הדובר – הכל בידו, וגורל הקהילה מונח בידו.

המילים הראשונות שישוע אומר לכל אחת מהקהילות: "אני יודע!"

אלו הן מילים משתיקות – מילים הסוגרות עניין. כשהוא אומר "אני יודע", אנו נאלמים דום וכל שנותר זה לחכות לתגובתו.

הקהילה זעקה: האם אתה רואה? שומע? יודע?

ואל שדי עונה: "אני יודע". כשהוא יודע, הוא יודע הכל, הרי עיניו כשלהבת אש.

בשלב זה, ישוע מפרט את מה שהוא יודע על קהילת אפסוס:

קודם כל האדון מציין את מעלותיהם. שימו לב למעלות שאותן עלינו לאמץ תמיד.

קהילת אפסוס הייתה קהילה עמלה, קהילה הפועלת עבור האדון ולא נחה או עייפה משירות.

מעשי הקהילה לא היו שטחיים ופשוטים. הם עשו עבור האדון גם במחיר של סבל עבור ציותם.

סבלנות לא באה כך סתם! היא פועל יוצא של סבל (רומים ה 1-5). במקרה של קהילת אפסוס – סבל עבור שם האדון.

ישנם כאלו הפועלים עבור האדון, ואז נחים שנה על זרי הדפנה. לא כך האפסיים!

כל יום, תמיד, לא נחים על הצלחות העבר, אלא כל יום הוא יום חדש עבור האדון. הרי הוא מת עבורינו ונתן לנו חיים בשפע.

קהילת אפסוס מלמדת אותנו כי טוב להזיע עבור ישוע. – מתי הזענו לאחרונה עבור ישוע?

קהילת אפסוס לא איפשרה לכל אדם היודע לומר את השם ישוע להכניס תורת שקר.

כבר אז לא חסרו אנשים שאימצו לעצמם תואר "שליח" רק כדי לזכות בכבוד וברווח.

כמו אנשי הקהילה בבראה (מעשי השליחים יז 11) כך גם באפסוס הם בדקו את הלימוד, וכך יכלו לסלק מתוכם כל מיני מתחזים. בדרך זו הקהילה יכלה לשמור על טהרה רוחנית.

 

איך אפשר לזהות מתחזים?

פשוט! בחן את דבריהם ואת חייהם לאור הכתוב בדבר אלוהים.

עקרונות אמונה לא מפרידים אחים, אלא מהווים כלי כדי לדעת מי הוא אח אמיתי.

המצב היום אינו שונה! יותר מדי אנשים אוחזים בשם של ישוע, אך מציגים עדות שטנית.

איך אפשר לומר "אני מאמין" וללמד ההפך ממה שדבר אלוהים אומר?

איך אפשר לעשות פעולות על טבעיות הנוגדות את הכתובים ולטעון שזה מרוח אלוהים?

ראו עד כמה חשוב לדעת במדויק את דבר אלוהים!

 

בפסוק 4 ישוע מציין כי קהילת אפסוס לא הייתה מושלמת. יש לו טענה אחת נגדה:

בני הקהילה עזבו את אהבתם הראשונה.

מהי האהבה הראשונה? ומדוע הדבר כה חשוב וקריטי לגורל הקהילה?

קהילת אפסוס נכנסה לתוך מסגרת חיים ממוסדת. היא התחילה לפתח מסגרת דתית והחלה לזנוח את החום והאהבה אחד לשני ולאדון – שאיפיינו אותה בהקמתה.

יוחנן יכל להבין את ישוע, הרי הוא עצמו כתב והדגיש כל כך את חשיבות האהבה בין האחים.

הוא, השליח שציין כי אהבת האחים הנה המופת שעל־פיו שאר העולם יוכל לזהות אותנו כתלמידי ישוע (יוחנן יג 34-35). הוא גם היה השליח ששימש זקן קהילה באפסוס.

ישוע המשיח, אל שדי, מאוד שמח שאנו מצייתים לו, אך ציות עם ריח של זבח רצוי הוא כזה הנובע מאהבה בוערת למושיע, ולא רק בגלל שהכתוב מצווה.

היכן המעשים הראשונים שעשיתם? היכן המעשים שהיו מונעים על ידי אהבה בוערת? חיזרו לאותה תקופה ולאותה תמימות! – כי כך האור של המשיח יהיה ברור יותר דרכיכם (מעשי השליחים כ 37).

 

מה יקרה אם קהילת אפסוס לא תפעל מיד להחזיר את האהבה הראשונה?

ישוע יסיר את "מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ — אִם לֹא תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה."

למה הכוונה? – הרי מנורה סמלה קהילה, האם אפשר לאבד ישועה?

שימו לבישוע אומר בצורה ברורה ביותר: חזור למעשים הראשונים, חזור להתלהבות האוהבת שאיפיינה את התקופה הראשונה לאחר קבלתכם אותי!

מה קורה אם קהילה (או אדם כלשהו) מתעלמת מציווי ברור של אלוהים?

אותם אנשים מודים כי אינם שייכים לו; וכך קהילתם אינה חלק מגופו, ואינה אורו. הדבר נכון גם ההפך!

קהילה (או אדם כלשהו) המאמצת מיד את ציוויו הברור של ישוע, מעידה כי היא שייכת לו ואז כמובן אורה רק יגבר, והקהילה תיפרח.

לא מדובר פה על איבוד ישועה של מאמינים. מאמין כנה מיד יציית לתיקון של ישוע.

לעומתו, אדם שאינו שייך לישוע ייתכן ויתעלם מהאזהרה ויענש. – מלכתחילה לא הייתה לו ישועה, ולכן לא איבד כל ישועה.

כעת ניתן לראות את הקשר בין תיאורו של ישוע בפתיח לבין העונש שהוא עתיד לתת למתעלמים מדברו.

הקהילות הן בריבונותי. בדברי יחיו, ובדברי יוסרו! קהילה שלא תציג אותי, את דברי ואת אהבתי, לא תוכל להראות את אורי! – ללא אהבה, אין אור ואין עדות.

 

לקראת הסוף ישוע מזכיר מעלה נוספת: "אַתָּה שׂוֹנֵא אֶת מַעֲשֵׂי הַנִּיקוֹלָסִים…" (פסוק 6).

מי הם, ומה היו מעשיהם?

ייתכן מאוד כי המילה 'הניקולסים' מתייחסת לאותם אנשים שטענו להיותם שליחים, אנשים מטעם האדון, אך מעשיהם היו נוגדים את טוהר ודבר ה'.

ישנן דעות שונות לגבי זהותם, אך דבר אחד ברור:

הם טענו לשייכות לישוע, אך מצד שני חיו בדרך של טומאה. הדבר מוצא ביטוי רחב יותר במכתב השלישי – ל"קְהִלַּת פֶּרְגָמוֹס". שם, נרחיב בנושא (ב 15: "כֵּן גַּם נִמְצָאִים אֶצְלְךָ [קהילת פרגמוס] אֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרַת הַנִּיקוֹלָסִים בְּאֹפֶן דּוֹמֶה").

 

בפסוק 7 ישוע המשיח מבהיר כי המסר אמנם נכתב לאפסוס, אך ראוי ללימוד ויישום בחיי כל מאמין וכל קהילה: "מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ  אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת."

למנצח, ישוע ייתן לאכול מעץ החיים שבגן אלוהים. מי שכבר שם (התגלות כב 2), הרי שהוא יחיה עם אלוהים לנצח.

לסיכום:

  1. קהילה חייבת לגדול בלימוד דבר ה' אך גם בהתלהבות אוהבת לאחים.

אף דבר לא יכול לבוא על חשבון השני: כאשר אין אהבה – אין אור ואין לימוד טהור.

כאשר יש לימוד ואהבה – יש אור וחיים.
2. אנו לא יתומים! יש לנו אבא חי שלפניו נצטרך לתת דין וחשבון על כל דבר.

בחנו את חייכם והסירו כל דבר שיביש אתכם מול ישוע (שנייה לקורינתים ה 10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע"). הוא חוזר!
3. גם בצרה ישוע מצווה שנהיה ממוקדים במילוי מצוותיו ולא נפחד, כי הוא האוחז בידו את חיינו. בידו החיים והמוות, ואין לנו סיבה לפחוד.

על מנת לבדוק את מיקומה הרוחני של קהילתך, עליך להעמידה מול הלקח של כל אחת משבע הקהילות. הבה נעשה זאת תמיד כדי לעמוד נקיים וראויים, ומלאי אור מול אדוננו.

פסוקים 11-8

קהילת זמירנה

8 אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת זְמִירְנָה כְּתֹב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר מֵת וַיֶּחִי: 9 אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת צָרָתְךָ וְאֶת עָנְיְךָ — אֶלָּא שֶׁעָשִׁיר אַתָּה — וְאֶת גִּדּוּפָם שֶׁל הָאוֹמְרִים ‘יְהוּדִים אֲנַחְנוּ’ וְאֵינָם אֶלָּא כְּנֶסֶת הַשָֹטָן. 10 אַל תִּירָא מִפְּנֵי מַה שֶּׁאַתָּה עָתִיד לִסְבֹּל. הִנֵּה עָתִיד הַשָֹטָן לְהַשְׁלִיךְ אֲנָשִׁים מִכֶּם לַכֶּלֶא כְּדֵי שֶׁתְּנֻסּוּ, וְתִהְיֶה לָכֶם צָרָה עֲשֶׂרֶת יָמִים. הֱיֵה נֶאֱמָן עַד מָוֶת וְאֶתֵּן לְךָ עֲטֶרֶת הַחַיִּים. 11 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ לֹא יִנָּזֵק בַּמָּוֶת הַשֵּׁנִי.

 

פרקים ב–ג כוללים מסרים ספציפיים מישוע המשיח עבור כל אחת משבע הקהילות המוזכרות:

ישוע פונה לכל אחת מהן, מתאר את המתרחש בהן באותה התקופה, ומעניק ציון לאופן חייהן ורמת אמונתן.

ישוע מתחיל כל מכתב לקהילות בתיאור כוחו, ריבונותו ותכונותיו כפי שהוצגו בפרק א.

 

לקהילה בזמירנה ישוע מציג עצמו כ"הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר מֵת וַיֶּחִי".

הבה נשתמש במילון המושגים מן התנ"ך וניווכח כי ישעיהו הנביא השתמש במילים אלו בדיוק – הראשון והאחרון (מח 12: "אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן") כדי לתאר את אלוהים. והנה פה יש לנו תוספת האומרת "אֲשֶׁר מֵת וַיֶּחִי".

יוצא מכך שלפנינו עוד הוכחה שישוע הוא אלוהים בכבודו ובעצמו – אל שדי, ולא אחר.

מדוע שישוע יציג עצמו בדרך זו דווקא?

מכיוון שהוא דורש מהמאמינים בזמירנה להיות נאמנים גם במחיר חייהם (ב 10).

עידודם נובע מן העובדה שאפילו המוות לא יפריד אותם ממושיעם (רומים ח 35-38) כי הוא ניצח את המוות; עובדה – הוא שמת כרגע עומד ומדבר אליהם.

כמו לקהילת אפסוס ולשאר הקהילות הבאות, ישוע פותח את מילותיו ואומר: "אֲנִי יוֹדֵעַ".

המילים הללו מעודדות. הן עונות על החששות של קהילה, כי כל יום רבים מבניה נרצחים, נשרפים ונרדפים.

רעיונות ההכחדה היו יוצאי דופן. בזמנו של נירון, הוא היה מדליק את המאמינים בגניו כמנורות תאורה; ובתקופות אחרות המאמינים הוכרחו להיאבק בזירות לחימה נגד חיות טרף, בעוד קהל עצום נהנה משיסוף בשרם וטריפתם.

ישעיהו הנביא בפרק סג 9 מזכיר: כשצר לנו, גם אלוהים סובל כי הוא אוהב אותנו.

ישוע ידע כי המאמינים בזמירנה בצרה ובעוני. צרתם ועוניים נבעו מנאמנותם וחוסר פשרנותם כלפי ישוע.

הצרה – בגלל שנרדפו; העוני – בגלל שנודו משאר החברה וכך הפסידו את רכושם ואת כספם.

כל מעשיהם לא נסתרו מעיניו של אלוהים. הוא רושם הכל, והוא עתיד לשלם להם כפל כפליים עבור נאמנותם (שנייה לקורינתים ה 10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע").

 

בפסוק 9 ישוע מוסיף דבר שיכול לעודד כל אחד מאתנו: "אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת צָרָתְךָ וְאֶת עָנְיְךָ — אֶלָּא שֶׁעָשִׁיר אַתָּה…"

עושר אינו נמדד בגודל חשבון הבנק או ברכוש, מכיוון שכל זה לא ילך עמנו אל הקבר או אל העולם הבא. בעיני ה' עושר נמדד בעובדת היותך שייך לו.

אלוהים רואה בילדיו – יורשים. ככאלו, אנו עשירים ביותר.

יש צורך באמונה כנה ועמוקה כדי ליהנות היום, כשאנו בבשר, מהעושר הזה שיתממש כאשר נהיה בנוכחות אלוהים.

בפסוק 9 ישוע ממשיך ומתאר חלק מהצרות שמהם סבלו המאמינים בזמירנה:

"… וְאֶת גִּדּוּפָם שֶׁל הָאוֹמְרִים ‘יְהוּדִים אֲנַחְנוּ’ וְאֵינָם אֶלָּא כְּנֶסֶת הַשָֹטָן".

אותה קבוצה רדפה, הציקה, הטרידה ומנעה עזרה מילדיו של ישוע.

לאוזן שאינה מכירה את דבר ה', המשפט נשמע כאילו אנטישמי אך לא כך הדבר!

זיכרו! את המילים אומר יוצר עם ישראל – אותו אחד שאמר: העם הזה הוא "בבת עיני", "אותם בחרתי מכל העמים".

ובכן, למה ישוע מתכוון באומרו שאותם יהודים בזמירנה היו מכנסת השטן?

בבשורת יוחנן ח 44 ישוע התמודד עם יהודים, בני עם ישראל מכת הפרושים. מבחינה חיצונית הרי שאין יותר יהודים מהם. ישוע אמר להם: אינכם מאלוהים, אינכם מכירים או משרתים את אלוהים! אילו הייתם מאלוהים והייתם מאמינים כנים ומשרתיו, הרי שלא הייתם רודפים אותי, כי אני הוא! אינכם מכירים אותי. אתם רודפים אותי מכיוון שאתם בידו של השטן ועושי רצונו.

במילים אחרות ישוע אומר: מכיוון שאותם בתי כנסת היו מלאים באנשים שמבחינה חיצונית השתייכו לעם ישראל, אך רוחנית – משרתי רצונו של השטן, לכן ישוע יכול היה לכנותם "כנסת השטן".

הלקח מפסוק 9 מאוד חשוב גם לנו היום. עד היום אנו לא מקובלים, ואנו מושמצים על־ידי אלו הטוענים להיות ה"כשרים".

עלינו להתעודד! אלוהים קורא לבבות וקובע את יהדותנו על־ידי אמונתנו, ולא על־ידי צבע תעודת הזהות שלנו. יבוא יום שכל עין תביט על ישוע כאדון, ותכרע ברך לפניו (זכריה יב 10). לא לעולם נריב! יבוא יום שהאויב מאתמול יהיה אח.

"אַל תִּירָא מִפְּנֵי מַה שֶּׁאַתָּה עָתִיד לִסְבֹּל. הִנֵּה עָתִיד הַשָֹטָן לְהַשְׁלִיךְ אֲנָשִׁים מִכֶּם לַכֶּלֶא כְּדֵי שֶׁתְּנֻסּוּ, וְתִהְיֶה לָכֶם צָרָה עֲשֶׂרֶת יָמִים. הֱיֵה נֶאֱמָן עַד מָוֶת וְאֶתֵּן לְךָ עֲטֶרֶת הַחַיִּים."

ישוע מעודד את המאמינים בזמירנה ואומר להם: אל תפחדו ממה שאתם עתידים לסבול מהשטן:

א. ישוע יודע את תכניותיו של השטן.

ב. ישוע ריבון ומאפשר לדברים להתרחש כדי להוציא לפועל את תכניתו הכללית.

ישוע אומר להם: חלקכם יישלח לכלא לזמן מה, חלקכם אף ימות.

ישוע הבהיר להם שצרותיהם אינן נובעות מחטא ספציפי. הן לא באו עליהם כעונש, אלא כשיעור כדי לחזק את אמונתם.

כמו שאלוהים ניסה את אברהם ובסופו של דבר גברה אמונתו באלוהים, כך המאמינים בזמירנה צריכים לראות את המבחן שלפניהם – כשיעור מועיל ולא כאסון.

ישנם מאמינים החושבים שכל בעיה נובעת מחטא. אך לא כך הדבר! ללא בעיות וצרות, איך נלמד סבלנות? ללא בעיות ולחצים, מה ידחוף אותנו בכנות להסתמך על המושיע?

בעיות, צרות וסבל הנם הכלים שדרכם אלוהים משאיר אותנו על הברכיים לפניו. כך נוכל לנצח ולהיות כלי אלוהים מבורכים.

כדאי שנמדוד את השכר שאלוהים מעניק לילדיו הנאמנים!

ישוע המשיח, אל שדי, מעניק "עֲטֶרֶת הַחַיִּים" – שמשמעה חיי נצח. רק האוחז בידיו את הנצח יכול להעניק ממנו.

בפסוק 11 ישוע אומר שני דברים נוספים:

"מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ לֹא יִנָּזֵק בַּמָּוֶת הַשֵּׁנִי."

אהמסר ראוי ונכון לכל מי שיש לו אוזניים – כלומר, לכל אחד מאתנו, ולא רק לקהילת זמירנה.

בהמנצח, זה שמאמין בישוע, לא ינזק במוות השני. המאמינים מתים רק פעם אחת, ואז חיים עם ישוע.

בפרק כ 14 יוחנן מתאר את המוות השני: "הַמָּוֶת וְהַשְּׁאוֹל הֻשְׁלְכוּ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ. זֶהוּ הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי — אֲגַם הָאֵשׁ."

דוחי אלוהים מתים פעמיים:

  1. מוות פיזי מהחיים הללו.
  2. לאחר ממלכת אלף השנים, כל אלו שמתו ללא אמונה בישוע יקומו כדי לעמוד במשפט הכיסא הלבן והגדול. שם, אלוהים יוכיח להם את מעשיהם, את העובדה ששמם לא רשום בספר החיים, וכך שפיטתם לנצח באגם האש הנה החלטה צודקת — זה המוות השני.

אלו שמכירים את ישוע כאדון ומושיע מן החטא, לא ייפרדו ממושיעם לעולם. זו נחמה ותקווה בטוחה.
לסיכום:

אהקהילה בזמירנה – אין עליה תלונות. הלוואי שכך תגדל להיות קהילתנו!

בעושר בעיני ה' נמדד בעובדת היותך שייך לו.

עושר נמדד בניצחון על המוות וחיי נצח עם אלוהים. מי שאין לו, הוא עני מאוד! – שאלוהים ירחם עליו.

גאין ואקום רוחני. או שאתה שייך לישוע ועושה את רצונו, או שאתה כלי ביד השטן גם אם אינך מודע לכך.

דחיצוניותך ושייכותך הלאומית לא מקרבים אותך בכלל למלכות שמים, אלא רק ישועתך על־ידי ישוע המשיח.

פסוקים 17-12

קהילת פרגמוס

מבוא

ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח היה כמעט בן מאה שנה.

רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות, ורבים נהרגים.

מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים, אייכה? – דווקא כעת כשקשה לילדיך? האם אתה חי ורואה? מדוע הרשע חזק והצדיק נרמס (כמו בכיו של חבקוק) והאם אתה יודע מה עובר עלינו?

ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס, ובפיו מסר מעודד לקהילות:

אלוהים שולט על מהלך כל האירועים. הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשעים, ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עמו על בריאה חדשה ונקייה מחטא.

התגשמות האירועים בספר ההתגלות תהיה בתקופת שבע שנות הצרה הגדולה שירמיהו הנביא ניבא. אלו הן שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט.

בפסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה ואת אשר עתיד להיות. חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק א: מתאר אירועים מן העבר.

פרקים ב–ג: מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן) – מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד–כב: מתארים אירועים העתידים להתרחש.

פרק ב פסוקים 17-12:

אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת פֶּרְגָמוֹס כְּתֹב: אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר זֶה אֲשֶׁר לוֹ חֶרֶב הַפִּיפִיּוֹת הַחַדָּה: 13 אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹם שִׁבְתְּךָ, אֲשֶׁר שָׁם כִּסֵּא הַשָֹטָן. אַתָּה מַחֲזִיק בִּשְׁמִי וְלֹא הִתְכַּחַשְׁתָּ לֶאֱמוּנָתִי אֲפִלּוּ בִּימֵי אַנְטִיפַּס עֵדִי הַנֶּאֱמָן אֲשֶׁר נֶהֱרַג אֶצְלְכֶם בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הַשָֹטָן, 14 אַךְ יֵשׁ לִי נֶגְדְּךָ דְּבָרִים מְעַטִּים: יֵשׁ לְךָ שָׁם אֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרַת בִּלְעָם אֲשֶׁר לִמֵּד אֶת בָּלָק לָשִׂים מִכְשׁוֹל לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ מִזִּבְחֵי אֱלִילִים וְיִזְנוּ. 15 כֵּן גַּם נִמְצָאִים אֶצְלְךָ אֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרַת הַנִּיקוֹלָסִים בְּאֹפֶן דּוֹמֶה. 16 לָכֵן חֲזֹר בִּתְשׁוּבָה; שֶׁאִם לֹא כֵן, אָבוֹא אֵלֶיךָ מַהֵר וְאֶלָּחֵם בָּהֶם בְּחֶרֶב פִּי. 17 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ מִן הַמָּן הַגָּנוּז, וְאֶתֵּן לוֹ אֶבֶן לְבָנָה וְעַל הָאֶבֶן כָּתוּב שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא יֵדָעֶנּוּ אִישׁ זוּלָתִי הַמְקַבֵּל.

זהו המכתב השלישי לקהילות.

להזכירנו כי כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על־פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים:

קהילת אפסוס – מלמדים היטב, אך זנחו את אהבתם הראשונה.

קהילת זמירנה – כל הכבוד! אין טענות. המאמינים שם נאמנים עד מוות עבור ישוע. הם לא מתפשרים באמונתם אף־על־פי שהגיעו עד עוני.

 

כעת, המסר הוא לקהילת פרגמוס.

כמו לשאר הקהילות, גם פה ישוע פותח בתיאור הלקוח מהופעתו לפני יוחנן בפרק א.

כאן ישוע מזכיר "חֶרֶב" היוצאת מפיו. מדוע? – מכיוון שבהמשך (16) הוא עומד להשתמש בו נגד אלו אשר פעלו להכניס זנות רוחנית לתוך בית אלוהים. נגד כאלו, ישוע לא יבזבז שום רחמים אלא יפעל עד חורמה.

בפסוק 13 ישוע פותח ואומר "אֲנִי יוֹדֵעַ". אלו הן המילים המרגיעות, ולמעשה זאת התשובה לשאלות המרכזיות שהקהילות זעקו בסבלם. כן! ישוע יודע הכול, רואה הכול ואכפת לו מכל דבר שקורה בחיי ילדיו ובגופו – הקהילה.

קהילת פרגמוס חיה במקום מאוד לא ידידותי. בעיר נבנה המקדש הראשון שבו הקיסר הוכרז כאל, ועבדו אותו כאל.

זאת הסיבה שישוע אמר להם: אני יודע את מקום שבתך אשר שם כיסא השטן.

במקום שכזה נמדדת נאמנות האזרח לקיסר על־פי התחברותו עם עובדי האלילים והשתחוויתו לצלמי הקיסר במקדשים.
איך הקהילה נהרסה?

בדיוק כמו שבלעם הרס את עם ישראל במדבר (במדבר כב–כה). מאחר שקללותיו לא עזרו, הוא החליט להרוס את העם בכך שהביא להם נשים נכריות עם אליליהן. הנשים הסיטו את בעליהן לעבודת אלילים וחינכו את ילדיהם בדרך זו. התוצאה הייתה שבר בעם. העם התרחק מאלוהים, ואלוהים פגע בו קשות ("וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה: אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף").

משמעות השם "בלעם": בלע עם.

במילים אחרות: בקהילה ההיא היו אנשים שבאופן חיצוני טענו להיותם מאמינים, אך טוהר דבר אלוהים וחיי קדושה לא היו בעיניהם מעלה גבוהה.

אותם אנשים היו הגרעין אשר ניסה לשכנע את הקהילה לאמץ בכל פעם מנהגים קטנים, בקשות קטנות – והכול רק כדי למצוא חן בעיני שאר תושבי העיר האליליים, וכמובן ליהנות מביטחון ושלווה.

הם היו מוכנים להקריב את קדושת אלוהים בעבור עוד אדם שיאמר להם "שלום!", או להימנע ממכה או סבל כלשהו בעבור אמונתם.

הקהילה לא החליטה יום אחד להתרחק מישוע, אלא מידי פעם הם אימצו פשרה קטנה שנראית לא מזיקה ושולית.

 

להלן מספר דוגמאות לפשרות שככל הנראה נעשו אז, ומאיימות עלינו גם בימינו:

  • "אין דבר… בעבור שלום השכנות, יש לשים בבית הקהילה צלם קיסר! מה זה משנה… אנו במילא לא מאמינים שהוא אל!

 

  • לא נורא!… נעשה מסיבות ונשתתף בחגיגות האליליות כדי שיראו שאנו חלק מהעם ונהנה – כך הם לא ישנאו ולא יחרימו אותנו.

 

  • … נאפשר להם להיות אתנו, וגם ללמד שטויות, הרי אנו יודעים מהי האמת! בדרך זו הם יחלקו אתנו את מה שיש להם… הם יראו בנו חברים וידידים! – הרי ישוע אמר לאהוב כל אדם וללכת אתו את המייל הנוסף."

ישוע אמר: אני יודע שיש ביניכם אנשים המתפשרים על קדושתי וטוהרי. אנשים כאלו מסוכנים, בדיוק כמו בלעם. הם הסדק שדרכו חודרת "המחלה" ההופכת את הגוף לפח אשפה חסר תועלת.

אין מקום לפשרה בטוהר ובקדושת דבר אלוהים ורצונו – גם במחיר חיינו. הרי ידוע לנו שנדרש אדם כמו פנחס כדי לשחוט בחרבו (זכור את חרב הפיפיות!) את אלו שהתפשרו, כדי לטהר את העם ולהחזיר את ברכת אלוהים על הנותרים.

קל להצביע על אנשים שהתפשרו כדי להציל את חייהם. אבל איך היום אנו יכולים להכין את נפשנו וחיינו כדי לעמוד בלחצים וברדיפות שאותם אנשים עברו?

הדרך היא:

אלהתפלל ולבקש כוח וחכמה מאלוהים.

בללמוד את דבר ה' ולציית בדברים הקטנים.

בראותנו את נאמנות אלוהים בדברים הקטנים, אנו נגדל ונתבגר לבטוח בו בדברים הקשורים בחיים ובמוות.

לא כולם היו כמו אלו שאחזו בתורת בלעם.

כדי להמחיש את הניגוד והדרך שאותה אלוהים מכבד, ישוע הזכיר את אנטיפס, אחד מהמאמינים הנאמנים בקהילת פרגמוס אשר הקריב את חייו ובלבד שלא יתפשר בקדושת אלוהים.

משמעות השם אנטיפס: "נגד הכול".

המסר: אין מקום לחטא, ולו גם הקטן ביותר, בבית אלוהים הקדוש ובחיי ילדיו הקדושים.

ילדי אלוהים חייבים לעמוד נגד כל פשרה בדבר וברצון אלוהים, גם עד מוות.

הנה אלוהים העריך את המת הנאמן, אך הוא בז ומאיים על אלו שחיים חיים טמאים.

עדיף למות על קידוש השם ולחיות עמו לנצח מאשר לחיות זמן קצר עלי אדמות אך מרוחקים לנצח מאלוהים (מאוחר יותר באותה עיר נשרף פוליקארפ, מכיוון שסירב לקלל את ישוע).

מלבד אלו שחיקו את בלעם באמונתם, היו בקהילה כאלה שאחזו בתורת הניקולסים: "כֵּן גַּם נִמְצָאִים אֶצְלְךָ אֲנָשִׁים הַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרַת הַנִּיקוֹלָסִים בְּאֹפֶן דּוֹמֶה" (פסוק 15).

מדובר על מאמינים אשר ראו חשיבות באמונה שכלית ורוחנית, אך לא נתנו חשיבות לטוהר הגופני. בדרך זו נוצר "רשיון" להכניס את הטכסיות האלילית, או ההשתתפות בזנות המקדשים האליליים, לקהילה. בטענה שזה לא עקרוני, ובלבד שהלב והרוח יתמקדו באלוהים.

אלוהים אינו מעוניין ב"פוליטיקה", הוא רוצה אותנו טהורים מבפנים ומבחוץ. יש לתת לו את הכול, או שהוא נלחם בכול.

בפסוק 16 ישוע המשיח, אל שדי, סוגר עניין בצורה הברורה ביותר:

"חֲזֹר בִּתְשׁוּבָה! שֶׁאִם לֹא כֵן, אָבוֹא אֵלֶיךָ מַהֵר וְאֶלָּחֵם בָּהֶם בְּחֶרֶב פִּי."

חזור בתשובה! הסר את כל הפשרנות ואת כל הפשרנים שאינם רוצים להתנקות. מי שיחזיק את השניים בידו, את האלוהים ואת האלילים, ימצא עצמו נלחם נגד חרבו של ישוע.

החרב הזו מאוד חדה ובלתי מנוצחת. כל מה שהוא אומר – מתבצע. הרי זהו דבר אלוהים (עברים ד 12-13: "שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו. 13 אֵין שׁוּם נִבְרָא נִסְתָּר מֵעֵינָיו; הַכֹּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי מִי שֶׁלְּפָנָיו עָלֵינוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן").

לסיכום המכתב, ישוע אומר: כל אחד ראוי שישמע! המכתב גם נועד לכל בעלי האוזניים. המסר אינו רשות, אלא חובה מכיוון שזהו דבר אלוהים.

 

פסוק 17:

"מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ מִן הַמָּן הַגָּנוּז… "

מי שישמע ויעשה, ישוע יתן לו אוכל העומד בניגוד לאוכל שהאכילו באופן רוחני בקהילת פרגמוס.

"מן" – האוכל שירד מהשמים עבור בני ישראל במדבר (שמות טז 32-34).

חלק מה"מן" נשמר בצנצנת ליד ארון הברית, כדי להזכיר את אספקת החיים שנתן אלוהים לעמו במדבר.

מי שאוכל מהאוכל של אלוהים יש לו חיים, ובשפע. מי שמסרב לאכול מן המן, נשאר במדבר (הרוחני) ללא אוכל, ומת. רק דבר אלוהים מחייה. כל השאר נראה נוצץ, אך מסתיר את המוות המובא על השומעים והעושים.

ישוע גם הבטיח אבן לבנה לכל נאמניו:

"… וְאֶתֵּן לוֹ אֶבֶן לְבָנָה, וְעַל הָאֶבֶן כָּתוּב שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא יֵדָעֶנּוּ אִישׁ זוּלָתִי הַמְקַבֵּל."

בתקופה ההיא היה נהוג לתת אבנים מיוחדות – כתחליף לכרטיס קולנוע או לאצטדיון בימינו.

ללא אותה אבן לא תתאפשר כניסה לאולם. רק ילדי ישוע יוכלו להיכנס לבית אלוהים, כי  הוא מחלק הכרטיסים. ללא כרטיס, אין כניסה!

מהו ה"שֵׁם חָדָשׁ" הכתוב על כל אבן? "שֵׁם" שרק המקבל יוכל לדעת?

ייתכן שהדבר מצביע על שם או תיאור שאלוהים יעניק לכל אחד מילדיו. שם ותיאור שיסבירו עד כמה אלוהים מכיר את כל אחד מילדיו.

לסיכום:

אהיכן שמתפשרים נוצר הסדק שדרכו נכנסת טומאה רוחנית.

הרבה יותר קל לסתום סדק מלרפא מחלה ממארת!

"נאמן לשמי" – משמע, להציג במחשבותינו ובחיינו את קדושתו וטוהרו של המשיח.

אלוהים מאוד קנאי, ובצדק. כל מבט שלנו הצדה, כל דבר שלוקח את המיקוד שלנו מאלוהים, נחשב עבורו כעבודת אלילים. כך אנו מתרחקים ונכשלים.

בכוחנו תלוי בטוהר אמונתנו.

ללא טוהר, אין כוח וניצחון – לא ברמה האישית ולא ברמה הקהילתית.

הדרך לשמור על טוהר ה' היא:

  1. תפילה,
  2. לימוד ויישום באמונה.

קהילת תיאטירה

פסוקים 29-18

 

קהילת תיאטירה

18 אֶל מַלְאַךְ קְהִלַּת תִּיאָטִירָה כְּתֹב:

אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר בֶּן־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ וְרַגְלָיו כְּמוֹ נְחֹשֶׁת נוֹצֶצֶת: 19 אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְאֶת אַהֲבָתְךָ, אֶת אֱמוּנָתְךָ, אֶת שֵׁרוּתְךְ וְסַבְלָנוּתְךָ; וּמַעֲשֶׂיךָ הָאַחֲרוֹנִים רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים. 20 אַךְ יֵשׁ לִי טַעֲנָה נֶגְדְּךָ, כִּי אַתָּה מַנִּיחַ לָאִשָּׁה אִיזֶבֶל הַקּוֹרֵאת לְעַצְמָהּ נְבִיאָה וּמְלַמֶּדֶת וּמַדִּיחָה אֶת עֲבָדַי לִזְנוֹת וְלֶאֱכֹל זִבְחֵי אֱלִילִים. 21 נָתַתִּי לָהּ זְמַן לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה לָשׁוּב מִתַּזְנוּתָהּ. 22 הִנְנִי מַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְמִטָּה, וְאֶת הַמְנָאֲפִים עִמָּהּ אַשְׁלִיךְ לְצָרָה גְּדוֹלָה אִם לֹא יָשׁוּבוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם. 23 אֶהֱרֹג בַּמָּוֶת אֶת בָּנֶיהָ וְיֵדְעוּ כָּל הַקְּהִלּוֹת שֶׁאֲנִי הוּא הַחוֹקֵר כְּלָיוֹת וָלֵב, וְאֶתֵּן לָכֶם אִישׁ אִישׁ כְּמַעֲשֵׂיכֶם. 24 אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לִשְׁאָר הַנִּמְצָאִים בְּתִיאָטִירָה, כָּל אֲשֶׁר אֵין לָהֶם הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַאֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הַשָֹטָן, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר — לֹא אַטִּיל עֲלֵיכֶם מַשָֹא אַחֵר. 25 בְּרַם הַחֲזִיקוּ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם עַד אֲשֶׁר אָבוֹא. 26 הַמְנַצֵּחַ וְשׁוֹמֵר אֶת מַעֲשַׂי עַד קֵץ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ סַמְכוּת עַל הַגּוֹיִם 27 וְיִרְעֶה אוֹתָם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי חֶרֶס יְנֻפְּצוּ, 28 כְּשֵׁם שֶׁגַּם אֲנִי קִבַּלְתִּי סַמְכוּת מֵאֵת אָבִי. וְאֶתֵּן לוֹ אֶת כּוֹכַב הַשַּׁחַר. 29 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת.

 

זהו המכתב הרביעי לקהילות. להזכירנו כי כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על־פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

  • קהילת אפסוס – מלמדים היטב אך זנחו את אהבתם הראשונה.

 

  • קהילת זמירנה – כל הכבוד! אין טענות. בני הקהילה נאמנים עד מוות עבור ישוע, ולא מתפשרים באמונתם אף־על־פי שהגיעו עד עוני.

 

  • קהילת פרגמוס, אל תתפשרו על קדושת אלוהים!

 

כמו לשאר הקהילות, גם פה, בקהילת תיאטירה, ישוע פותח בתיאור הלקוח מהופעתו לפני יוחנן בפרק א: "עֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, רַגְלָיו כְּמוֹ נְחֹשֶׁת נוֹצֶצֶת …"

מדוע?

מכיוון שבהמשך ישוע חוקר את עמוקות הנפש של ילדיו ושופט בצדק את אלו שידעו וגם דחו אותו (פסוק 23).

 

בפסוק 19 ישוע פותח ואומר "אֲנִי יוֹדֵעַ".

כמו שכבר ראינו בשאר המכתבים, אלו הן מילות מרגיעות – כאלו המצביעות על ריבונות ושליטה בכל המהלכים.

כן! ישוע יודע הכל, רואה הכל ואכפת לו מכל דבר שקורה בחיי ילדיו ובגופו – הקהילה.

ישוע אומר כי כל מעשיהם של בני תיאטירה ידועים לו.

הקהילה הזו הייתה עשירה בפעילויות מועילות. היא לא ישבה בחיבוק ידיים אחרי כל פרויקט. ככל שאנשיה בגרו, הם עשו עוד ועוד.

ישוע מזכיר את אמונתם, מכיוון שזו הייתה אמונה חיה.

 

מהי אמונה חיה?

יעקב אומר (פרק ב) כי אמונה חיה היא כזו שמוכיחה עצמה במעשיה.

לא קל היה למאמינים בתיאטירה לציית לישוע. שירותם עבור האדון נעשה בסבל, והיה יקר.

כיצד אני יודע זאת?

בפסוק 19 ישוע אמר כי הוא יודע את סבלנותם. "סבלנות" הנה פרי הבא מתוך סבל (רומים ה 1-5).

כשבוחנים את התנהגות הקהילה על־פי פסוקים אלו, מתגלית קהילה די מאוזנת.

 

מהי קהילה מאוזנת?

אפסים ד 15: לימוד דבר ה' ויישומו באהבה:

"נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָרֹאשׁ".

קהילת תיאטירה השלימה את החסר של קהילת אפסוס אשר זנחה את אהבתה הראשונה.

למרות התיאור שנראה כמו גן־עדן, עיניו הבוחנות של המשיח – אל שדי – ראו גם את הזרמים והתכונות שהיו מתחת לפני הקרקע.

בקהילת תיאטירה הייתה אישה אשר ללא ספק בעלת כריזמה והשפעה.

היא כינתה עצמה נביאה – כלומר, היא החשיבה את דעותיה ודבריה כדבר אלוהים. היא אף השיגה מעמד של מורה בקהילה.

שמה של האישה: "אִיזֶבֶל". האם זה שמה האמיתי, או שם סמלי המבטא את פועלה – כמו איזבל, אשתו של אחאב? בכל אופן, הסוף דומה.

איזבל הזו, בדרכי מרמה ולשון חלקלקה, הכניסה תורה זרה לקהילה.

הסטייה הייתה כל כך מתוחכמת עד כי חלק מהמאמינים אימצו את הוראתה והלכו על־פי הנחייתה.

 

מה היא לימדה?

בדיוק מה שאיזבל, אשתו של אחאב, לימדה: הכנסת תורה זרה לעם אלוהים, התחברות עם אלו שאינם שייכים לאלוהים ופשרה על טוהר קדושת אלוהים.

שימו לב! מאז ועד היום לא השתנה דבר. עד היום הקהילות מלאות ב"איזבלות" הטוענות והטוענים להיותם שייכים לאלוהים, אך למעשה הם משרתי השטן.

 

איך ניתן לעצור את כניסת מורי השקר הללו לקהילה?

לימוד דבר אלוהים בדיוק, וחוסר פשרה בכל הנוגע לדבר ה'.

בקהילת אפסוס הדגישו את הלימוד והבדיקה, אך הזניחו את האהבה.

בקהילת תיאטירה הכניסו את השקר בעטיפת אהבה, ולמדו על בשרם את הטעות.

בשם האהבה אסור להתפשר על אמת אלוהים! – מעט חמץ הורס את כל העיסה.

בפסוק 21 ישוע מוכיח את חסדו ואהבתו: "נָתַתִּי לָהּ זְמַן לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה", אך היא מתעקשת על רצונה.

לפעמים אנו מאוד דומים למצב שכזה! אף־על־פי שאלוהים מעמיד את רצונו הברור מולנו, אנו מעדיפים בגלל סיבות כאלו או אחרות להמשיך ליישם את רצוננו.

חשוב לדעת: גם לסבלנות של אלוהים יש גבול.

ישוע תיאר במפורש את העונש המחכה למתפשרים ולסוטים מדברו, לאיזבל ולחסידיה:

  1. מחלה (פסוק 22)
  2. מוות (פסוק 23)

חשוב לזכור כי אלו הן שתי האזהרות ששאול השליח נותן (בראשונה לקורינתים יא) למאמינים שאינם מבדילים נכונה את גוף האדון.

בפסוקים 23-24 ישוע מאיר לנו דברים מיוחדים: אין נסתר מעיניו – "עֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ". אין פעולה שלא תעמוד למשפט לפניו.

שאול השליח אמר בשנייה לקורינתים ה 10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע." – כל מאמין יעמוד מול ישוע ויקבל תמורה המתאימה למעשיו בהיותו בבשר. דבר לא נסתר מעיני אלוהים!

בפסוק 24 ישוע גם ציין עד כמה מסוכן להתעסק ולהדגיש דברים שאינם מהתנ"ך.

גם היום ישנם הטוענים כי יש להם ידע והבנה נסתרת ועמוקה יותר של אלוהים. אך הידע שלהם אינו תואם את דבר אלוהים. זה יכול להיות מסטיקה, גימטריה או כל דבר אחר שהתנ"ך אינו מלמד.

ישוע הבהיר כי אותם אנשים אינם מתעמקים באלוהים, אלא בשטן.

 

בפסוק 25 ישוע מעודד את אלו שלא התפתו ללכת אחר תורתה של איזבל:

"בְּרַם הַחֲזִיקוּ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם עַד אֲשֶׁר אָבוֹא." – כלומר, החזיקו במה שאתם עושים! אתם בסדר, המשיכו כך! – איזה עידוד לשמוע מילים אלו מבורא העולם!

מפסוק 26 ישוע מבטיח לילדיו הנאמנים את ירושתו שלו (תהילים ב; התגלות יב): ילדי אלוהים יעבדו יד ביד עם ישוע בממלכתו בארץ.

 

בפסוק 28 ישוע מבטיח לתת לנו את "כּוֹכַב הַשַּׁחַר".

מזה? מי זה?

התגלות כב 16 מציין כי זה הוא ישוע בכבודו ובעצמו:

"אֲנִי יֵשׁוּעַ שָׁלַחְתִּי אֶת מַלְאָכִי לְהָעִיד לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּקְּהִלּוֹת. אָנֹכִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְצֶאֱצָאוֹ, כּוֹכַב נֹגַהּ הַשַּׁחַר."

איזו אהבה! אלוהים בכבודו מעניק לנו את עצמו. מה עוד אפשר לבקש?!
לסיכום:

  1. בקהילת אפסוס הדגישו את הלימוד והבדיקה, אך הזניחו את האהבה.

בקהילת תיאטירה הכניסו את השקר בשם האהבה, ולמדו על בשרם את הטעות.

שוב אנו רואים את החשיבות באיזון: לימדו את דבר אלוהים באהבה (אפסים ד 15: "נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָרֹאשׁ").
2. חסדו של אלוהים לילדיו הנו רב ביותר. בגלל ידיעתנו את אבינו ואת רמת קדושתו, אלוהים מצפה מאתנו ליותר.

אלוהים סופג את טעויותינו. אך כמו אב טוב, הוא מזהיר וגם מעניש.

עלינו לזכור לכבד אותו כראוי לו, על מנת שמחלות ומוות לא יבואו עלינו כעונש על חטא. נזכור לייצג אותו כפי שמגיע לו.

  1. גודל אהבתו של ישוע אלינו מתבטא בשני דברים:

אהקרבת חייו כתשלום עבור חטאותינו.

בחלוקת כל רכושו עם ילדיו לנצח נצחים.

אהבת אלוהים איננה מעשה חד פעמי שנעשה בעבר, אלא מעשה שאין לו סוף.