התגלות פרק א'

מבוא לספר ההתגלות

ההתגלות של ישוע ליוחנן השליח ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע. התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס (81-96 לספירה). יוחנן עצמו מאוד זקן.

רדיפה קשה קיימת נגד המאמינים בישוע ורבים מוצאים את מותם. השלטון הרומי אינו מחשיב יותר את המשיחיות כחלק מן היהדות שנחשבה לדת חוקית ומחליט (על פי שינוי מצב הרוח של הקיסר), לרדוף את נמאמינים בישוע עד חורמה.

קהילות נפגעות,  ומאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים, אייכה כאשר רע לילדיך?

האם אתה חי? האם אתה רואה? מדוע הרשע חזק והצדיק נרמס? (כמו בכיו של חבקוק)

האם אתה יודע מה עובר עלינו?

רדיפת המאמינים לא פסחה על יוחנן השליח. כעונש בגלל עדותו עבור ישוע (פסוק 9),  נשלח יוחנן לאי פטמוס. האי פטמוס נימצא בצד המזרחי של הים האגאי וגודלו כ- 34 קמ"ר. הרומאים השתמשו באי כבית כלא. שם, בהיותו בכלא, נראה אליו ישוע המשיח, לא כעבד, אלה בכבוד אלוהים, וזאת כדי לעודד ולומר: אני חי ושולט! נצחתי את המוות – האויב הגדול ביותר של בני האדם.

המסר שבפי המשיח ישוע היה מאוד מיוחד, ולמעשה נועד לנחם את ילדיו העומדים בתקופה כה קשה של רדיפות.

המסר המרכזי של הספר:

א. אלוהים שולט על מהלך כל האירועים.

ב. הרשע לא יחגוג לעד.

ג. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע ואת הרשעים ולהכות בהם.

ד. אלוהים מבטיח לברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עימו על בריאה חדשה ונקיה מחטא.

התגשמות האירועים בספר ההתגלות תהיה בתקופת שבע שנות צרת יעקב שירמיה הנביא ניבא. אלו שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט' פסוקים 24-27.

ספר ההתגלות וספר בראשית מתעדים את ההתחלה והסיום של תוכנית אלוהים עבור בני האדם. שני הספרים כמו אוחזי הספרים במדף. כמו שבספר בראשית אנו למדים איך נוצר הקרע בין האדם לאלוהים, כך בספר ההתגלות אנו לומדים איך מסתיים המרד של האדם נגד אלוהים ובני האדם הנושעים חוזרים לנוכחות אלוהים לשרתו בטוהר וקדושה.

לאנשים רבים, ספר ההתגלות הינו ספר המתאר איך עתיד אלוהים להשמיד את רוב בני האדם, אך זאת אינה הסיבה העיקרית לכתיבת הספר.

בעבור חסרי האמונה הדוחים את ישועת אלוהים דרך ישוע המשיח, ספר ההתגלות הוא אכן תיאור אחריתם הכואבת והקשה.

לעומת זאת, בעבור ילדי אלוהים הנאמנים לו גם בעת קושי ומשבר וסכנת חיים, ספר ההתגלות הינו ספר עידוד ונחמה המבטיח להם חיי נצח ועתיד נפלא עם אלוהים בעולם חדש נטול חטא וחוטאים.

בפרק א' פסוק 3 המשיח ישוע מבטיח ברכה לאלו הקוראים, שומעים ושומרים את הכתוב באיגרת.

"אשרי הקורא ואשרי השומעים את דברי הנבואה ושומרים את הכתוב בה, כי קרובה העת."

בפסוק 19, ישוע המשיח אומר ליוחנן:

"כתוב את אשר ראית ואת אשר הווה ואת אשר עתיד להיות אחרי כן".

במילים אחרות, ספר ההתגלות מציין אירועים מן העבר, מן ההווה ומן העתיד.

חלוקת הספר:

פרק א – מתאר אירועים מן העבר.

פרקים ב-ג – מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן)

פרקים ד-כב – מתארים אירועים עתידיים.

הערה: ישנה דעה המלמדת שפרקים ב-ג (שבעת המכתבים לקהילות) מתארים שבע תקופות מאז יוחנן ועד חזרתו של המשיח ישוע ארצה. אינני אוחז בדעה זו!

התגלות פרק א, פסוקים 3-1

הבה נתחיל בקריאת ספר ההתגלות של ישוע המשיח לעבדו יוחנן בן זבדי השליח.

פרק א, פסוקים 3-1:

  1. הִתְגַּלּוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלוֹהִים כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַעֲבָדָיו אֶת אֲשֶׁר צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּמְהֵרָה. וְהוּא שָׁלַח בְּיַד מַלְאָכוֹ וְהוֹדִיעַ לְעַבְדוֹ יוֹחָנָן
  2. שֶׁהֵעִיד אֶת דְּבַר אֱלוֹהִים וְאֶת עֵדוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאָה.
  3. אַשְׁרֵי הַקּוֹרֵא וְאַשְׁרֵי הַשּׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְשׁוֹמְרִים אֶת הַכָּתוּב בָּהּ, כִּי קְרוֹבָה הָעֵת.

ישוע המשיח מופיע לפני יוחנן באי פטמוס ומציג לפניו – "אפוקליפס".

המילה אפוקליפס ביוונית משמעה – להסיר מכסה (אפו – לקחת, להסיר,  קליפסיס – מכסה).

משמעות המילה – לגלות.

במילים אחרות – ישוע אומר ליוחנן – הינה כל התוכנית האלוהית עבור עבדי ה', עד הנצח.

אין לי שום סודות לילדיו (בראשית י"ח 17: ויהוה אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?"

עמוס ג' 7: "כי לא יעשה אדוני יהוה דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" ).

ידיעה של העתיד, מסירה פחד ונוטעת ביטחון. בדרך זו אלוהים מביע את אהבתו לילדיו.

זיכרו! רק ריבון יכול להציג נתון שכזה.

כך ילדי אלוהים יכולים להתמקד בלחיות חיים מלאי קדושה וטוהר עם הביטחון המלא שרצון אלוהים ותוכניתו יתגשמו עד להבטחה האחרונה.

כשבוחנים את תוכן הנבואות ותכליתן, מגלים דבר מאוד מעודד עבור ילדי אלוהים:

א. ילדיו של אלוהים יבלו עמו את הנצח

ב. למרות אלוהותו, הוא קרוב לילדיו – (תהילים ח' – מה אנוש כי תזכרנו..)

אחד המשפטים המעודדים ביותר שיוצא לי לומר לאנשים בשיחות בנושא בישור זה: אלוהים אוהב אותך… הוא קרוב אליך… הוא עוד יחזור אלינו… והוא רוצה שתחזור לחיקו!

ישוע הראה ליוחנן "אֶת אֲשֶׁר צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּמְהֵרָה".

מדוע "צריך להיות?"

מכיוון שהתגשמות נבואות הינה אחת מההוכחות לריבונותו וכוחו של אלוהים.

ישוע גם אמר שהאירועים יבואו במהרה.  ("קרובה העת", פסוק 3)

א. המילה "במהרה" נועדה לעודד את ילדיו להביט קדימה ולהיות מוכנים בכל יום.

ב. מהר או לאט –  נראים קצת שונה מנקודת מבטו של אלוהים החי לנצח.

שמעון פטרוס כתב: "יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי יהוה, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד" (ב-פטרוס ג 8).

יוחנן אמר: "זאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה…" (איגרת יוחנן הראשונה ב 18).

מאז עלייתו של ישוע השמיימה – חיי המאמין הינם חיים שבהם כל יום ישוע צפוי לחזור ולהראות את פניו אלינו. חיים שכאלו מלאים בתקווה, ומעודדים אותנו לחיות חיים קדושים.

בפסוק 2 יוחנן מציין כי הוא מעיד את עדותו של ישוע המשיח, כלומר – את כל אשר ראה.

לפנינו מסמך שבו כתוב עדותו של הבורא. אי אפשר להתעלם מעדות שכזו, היא כה חשובה עד כי יוחנן אומר בפסוק 3: "אַשְׁרֵי הַקּוֹרֵא וְאַשְׁרֵי הַשּׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְשׁוֹמְרִים אֶת הַכָּתוּב בָּהּ, כִּי קְרוֹבָה הָעֵת."

אלוהים מבטיח ברכה לכל אלו אשר:

א. יקראו,

ב. ישמעו,

ג. ישמרו את הכתוב בו – כלומר, יצייתו לכל דבר ה'.

מכיוון שהמצב קשה, יוחנן מעודד את הקהילות לקרא, לשמוע ולציית לכתוב.

יש בספר הזה אמת שבכוחה להרים את רוחה של הקהילה ולעודדה, לבחון את קדושתה והליכתה לאור רצון אלוהים, ולברך אותה דווקא בעת זו של משבר ומצוקה.

היום, לעומת זאת, רבים מדי אוהבים לקרא ולשמוע מכיוון שהנתונים מהווים עבורם אתגר מחשבתי, אינטלקטואלי. הם רודפים ידע ומשתעשעים בניסיון לפתור את כתב החידה בת 2000 השנים.

יוחנן אומר במפורש – הברכה באה על אלו שגם מצייתים – אלו המבינים שהכתוב מדריך אותם לדרך חיים הרצויה בעיני אלוהים – להם ברכת אלוהים מובטחת (יעקב א' 22-25).

מהי הברכה?

א. נוכחות אלוהים בחיי המאמין – יומיום.

ב. נוכחותו של המאמין עם אלוהים בנצח נצחים.

זהו מסר העידוד עבור המאמינים לאורך כל הספר.

פרק א' פסוקים 4-8.

  1. יוֹחָנָן אֶל שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת אֲשֶׁר בְּאַסְיָה: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא, וּמֵאֵת שֶׁבַע הָרוּחוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי כִּסְאוֹ,
  2. וּמֵאֵת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הָעֵד הַנֶּאֱמָן, בְּכוֹר הַמֵּתִים וְעֶלְיוֹן לְמַלְכֵי הָאָרֶץ. לָאוֹהֵב אוֹתָנוּ אֲשֶׁר בְּדָמוֹ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ מֵחֲטָאֵינוּ
  3. וְעָשָׂה אוֹתָנוּ מַמְלֶכֶת כּוֹהֲנִים לֵאלוֹהִים אָבִיו, לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמֵן.
  4. הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ. כֵּן; אָמֵן.
  5. ”אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו”, נְאֻם יהוה אֱלוֹהִים, “הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא, אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת.”

 

ספר ההתגלות ניתן ליוחנן על מנת שימסור את הנתונים לשבע הקהילות אשר באסיה:

אפסוס, זמירנה, פרגמוס, תיאטירה, סרדיס, פילדלפיה ולאודיקאה. שבע הקהילות הללו לא היו היחידות אך הן היוו סמל של כלל גוף המשיח.

אף-על-פי שבספר יש מסר ברור לקהילות הספציפיות הללו, הרי שעל כל קהילה היום ללמוד מן המסר וליישם את הלקחים.

יוחנן פותח במשפט ברכה שנשמע כה סטנדרטי, אך ראוי שימשוך את תשומת ליבנו.

"חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא…".

אזכיר עיקרון מאוד חשוב:

שלום אינו נובע מהצלחה כלכלית או מחוזה מדיני או פוליטי כזה או אחר, אלא מאלוהים.

באיגרת אל הרומים ה' 1 אומר שאול השליח:

"עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלוֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".

ללא ישוע, אשמת החטא עדיין רובץ עלינו. לכן, המצב בינינו לבין אלוהים הינו מצב מלחמה – ריחוק – אבדון.

רק עם קבלת ישוע ככפרה על חטאיי, אלוהים מעניק לי הצדקה, מביט עליי ורואה את קדושתו – רק אז יש שלום בינינו.

ללא ישוע, אין שלום בין אדם לאלוהים או בין בני אדם לבינם.

המענק הזה לא ניתן לנו בגלל חוכמה או תשלום! זוהי פעולת אהבת אלוהים (יוחנן ג' 16), זה חסד טהור של אלוהים כלפי ילדיו (אל האפסים ב'). אנו מקבלים דבר שלעולם לא נוכל לשלם מספיק עבורו, ולעולם לא נוכל להיות מספיק טובים כדי לקבלו בזכות.

סיכום:

  1. ספר ההתגלות הינו מכתב התחייבות של בורא העולם כלפי ילדיו.

א. אין סודות בינינו

ב. אני מבטיח לשמור עליכם ולחיות עימכם לעד – אפילו המוות לא יפריד בינינו.

  1. רבים מכנים עצמם ילדי אלוהים, אך פסוק 3 מתאר את תמונת חייו של מאמין אמיתי:

א. קורא בדבר אלוהים

ב. שומע את דבר אלוהים

ג. שומר את הכתוב בדבר אלוהים.

לאלו החיים בסגנון שכזה אלוהים אומר – אני מבטיח לברך אתכם.

פרק א, פסוקים 8-4

פרק א פסוקים 4-8:

יוֹחָנָן אֶל שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת אֲשֶׁר בְּאַסְיָה: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא, וּמֵאֵת שֶׁבַע הָרוּחוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי כִּסְאוֹ, 5 וּמֵאֵת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הָעֵד הַנֶּאֱמָן, בְּכוֹר הַמֵּתִים וְעֶלְיוֹן לְמַלְכֵי הָאָרֶץ.

לָאוֹהֵב אוֹתָנוּ אֲשֶׁר בְּדָמוֹ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ מֵחֲטָאֵינוּ 6 וְעָשָׂה אוֹתָנוּ מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים לֵאלֹהִים אָבִיו, לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמֵן.

7 הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ. כֵּן; אָמֵן. 8 “אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו”, נְאֻם יהוה אֱלֹהִים, “הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.”

 

בשיעור שעבר נגענו בפסוק 4 והזכרנו שהשלום לא נובע מכוח או מעשה של אדם כלשהו. שלום עם אלוהים ניתן לנו רק לאחר קבלת ישוע כאדון ומושיע (רומים ה 1).

מכיוון שאנו לא יכולים להביא שלום בכוחות עצמנו, והשלום אינו מגיע לנו בגלל חטאינו, יוצא מכך שהשלום שאלוהים מעניק לנו הנו חסד.

אנו מקבלים דבר שלא מגיע לנו – דבר הנובע מאהבת אלוהים בלבד (ראה גם אפסים ב 8-9).

 

יוחנן מעודד את שבע הקהילות הנמצאות בצרה:

למרות הרדיפה העומדת מולכם, שלום אלוהים וחסדו עמכם!

יוחנן מציין כי המסר שלו נועד עבור שבע הקהילות אשר באסיה:

אפסוס, זמירנה, פרגמוס, תיאטירה, סרדיס, פילדלפיה, לאודיקאה. אף־על־פי שהמסר נועד בראשונה עבורן, הרי שהוא ראוי ומעשי עבור כל קהילה באשר היא. ומכיוון שהיו יותר משבע קהילות וכולן היו תחת רדיפה ואיום, הן נזקקו לנחמה, עזרה ועידוד.

במילים אחרות: יוחנן מציין שבע קהילות כסמל של שלמות גוף המשיח. – הנה המסר לכלל הקהילות!

בפסוקים 4-5 יוחנן מתאר את שלמות האלוהים בדרך אשר מבטאת ריבונות שנועדה להשקיט את הלב ואת דאגת הקהילות מפחד הרדיפה  והצרה.

יוחנן מתאר את השילוש, את השלמות האחת, באופן הבא:

  • את ההוויה שאנו לא רשאים לראות כעת (שמות לג 20: "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי") – את האב – במילים "הַהוֶֹה וְהָיָה וְיָבוֹא";
  • את רוח הקודש במילים "שֶׁבַע הָרוּחוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי כִּסְאוֹ";

 

  • את ההוויה שאנו מורשים לראות פנים אל פנים (שמות לג 11; בראשית יז 1; בראשית יח) את אל שדי, את ישוע המשיח, במילים "הָעֵד הַנֶּאֱמָן, בְּכוֹר הַמֵּתִים וְעֶלְיוֹן לְמַלְכֵי הָאָרֶץ."

במילים אחרות, תיאור כה חזק וכל יכול של ההוויות באלוהים נועד לתת מסר:

מי הוא הקיסר הרודף אתכם, לעומת העליון למלכי הארץ? – הוא שום דבר!

מי הוא הקיסר, לעומת ההווה, היה ויבוא? – הוא שום דבר!

מה כבר יכול לעשות אדם מול שבע הרוחות אשר לפני כסאו? – שום דבר!

האם תכנית אלוהים תיפול בגלל נכלי אדם? – לא ולא!

מול כל צרה, שלום אלוהים וחסדו ניתנים לנו – לילדי אלוהים.

חשוב גם לנו לזכור יומיום את כוחו של אלוהים על מנת שלא נפחד לחיות חיים קדושים, וללא פשרות (ראה שנייה לטימותיאוס א 7).
לפני שנמשיך, כדאי שנבין מדוע יוחנן מתאר את כל אחת מהוויות האלוהים בתיאורים הללו:

א. "הַהֹוֶה וְהָיָה וְיָבוֹא":

  1. אף־על־פי שנהוג לתאר את ישוע – אלוהים הבן – כ"האחד שיבוא" (פסוק 8), עלינו לזכור כי אלוהים האב עתיד לשכון לנצח עם ילדיו.

כמו שהמילה "היה" מציינת את קדם ימי עולם, הרי שהמילה 'יבוא' במשפט הזה נכונה גם לציון העתיד הנצחי שבו אלוהים האב יהיה בחברת ילדיו.

  1. מכיוון שהתיאור השלישי מציין את ישוע, הרי שהתיאור הנוכחי מציין את האב.

 

ב. שבע הרוחות אשר לפני כסאו:

  1. הדרך הבטוחה ביותר להבין את שבע רוחות אלוהים היא על־ידי מציאת הביטוי בתנ"ך והבנתו שם (זכריה ד 10:  "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת, וְשָׂמְחוּ, וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה, עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ.")

בספר זכריה פרק ד, אלוהים מלמד את מנהיגי ישראל, את זרובבל המנהיג ואת יהושוע הכוהן הגדול: אם הם יבטחו בכוח רוח אלוהים, כל הבעיות העומדות לפניהם יפתרו.

באותו החזון אלוהים הבהיר את המסר הזה דרך סמל המנורה בעלת שבעה הקנים.

המנורה עמדה במקדש, באולם, לפני קודש הקודשים – האור היחידי שהאיר. המנורה הייתה סמל למשיח שמשמש האור אל האב ("וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶֹה הוּא מְנוֹרָתָהּ" [התגלות כא 23]).

שבע הזרועות של המנורה הנם סמל לשבע רוחות אלוהים – כלומר: השלמות, ההבנה והחכמה והידע של רוח הקודש.

ידוע לנו על־פי דברי ישוע ופולוס (יוחנן יד – טז; ראשונה לקורינתים ב) כי רק בעזרת רוח אלוהים אנו יכולים להכיר את אור אלוהים, לעשות כרצונו ולראות את פעולתו בחיינו ובעולם. רק בעזרת פעולת רוח אלוהים אנו יכולים לזהות את האור של המשיח.

באותה מידה שיוחנן מתאר את האב והבן באופנים שונים, כך הוא מתאר גם את רוח הקודש באופן שונה. נובע מכך כי שבע הרוחות אשר לפני כסאו הנו ביטוי לציון רוח הקודש.

  1. יוחנן אומר כי השלום והחסד נובעים גם משבע הרוחות שלפני כסאו.

מכיוון ששלום וחסד נובעים מאלוהים ולא ממלאכים, הרי שגם זו הוכחה לציון רוח הקודש.
ג. ישוע מתואר כ"הָעֵד הַנֶּאֱמָן, בְּכוֹר הַמֵּתִים וְעֶלְיוֹן לְמַלְכֵי הָאָרֶץ".

יוחנן מציין את ישוע כחלק השלישי בשילוש האלוהי, וזאת מכיוון שהוא ממשיך את תיאור פעולתו של ישוע עבורנו בפסוק 6.

שלושת התיאורים הללו על אודות זרע דוד, מוזכרים בספר תהילים פרק פט (27 "הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה, אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי. 28 אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ; עֶלְיוֹן, לְמַלְכֵי אָרֶץ…38 כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם, וְעֵד בַּשַּׁחַק, נֶאֱמָן סֶלָה").

אלוהים מציין כי הוא מחויב להקים את הברית שכרת עם דוד – שזרעו ישב לנצח.

זרע דוד – המשיח – הוא "הָעֵד הַנֶּאֱמָן". הוא היה מבראשית, ראה הכל, וכל דברו אמת. הוא הראשון אשר קם מן המתים. הוא הדוגמה לתקומה המחכה לנו. והוא, ישוע המשיח, הנו מלך המלכים.

התיאורים הללו של ישוע נועדים לענות על מספר דרישות:

  1. לעודד את הקהילות בכוח העומד לצדם בהתמודדות נגד הרשע – כוח החזק מן המוות.
  2. לציין את עבודתו, קיומו וניצחונו של ישוע – בעבר, בהווה ובעתיד.

 

קורא יקר, גדולתו ועליונותו של ישוע אינן מציינות את ריחוקו מאתנו. ההפך! הוא כל הזמן אוהב אותנו. ולמרות עליונותו, הוא שילם בדמו את העונש שהיינו צריכים לשלם עבור חטאינו (ישעיהו נג 6: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ").

 

מדוע שאלוהים יקבע מחיר כה גבוה לישועת בני האדם?

על מנת שאף אדם לא יוכל לשלם בכוחו, בכספו או בחכמתו עבור ישועתו. וכך כולם, ללא יוצא מן הכלל, יכרעו ברך לפניו ויבקשו את חסדו, את ישועתו.

ישועת המשיח אינה משחררת אותנו לעשות ככל העולה על דעתנו, אלא מאפשרת לנו להיכנס להיכלו ולשמש כוהנים עבורו.

בעבר הכהונה הייתה יחודית רק לבני משפחת אהרון, אך כפרת ישוע המשיח הופכת כל מאמין לכוהן בשירות אלוהים (התגלות ה 10; ראשונה לפטרוס ב 5).

אלוהים הושיע אותנו עבור ייעוד קדוש, ולא לריק. מגיע לו כבוד לעולמי עולמים!
בפסוק 7 יוחנן כבר רואה את הסוף – את מה שצריך לבוא במהרה: "הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ. כֵּן, אָמֵן").

אלוהים שם מול עיניו את התחנה הסופית של הספר מכיוון שחזרת המשיח לארץ להסיר חוטאים ולהקים את ממלכתו עם ילדיו, היא תקוותו המבורכת של כל מאמין.

אלוהים נתן ליוחנן את המבט לעבר העתיד על מנת להסיר מועקה מלבו ולמלא אותו בשמחה. כך עושה אב אוהב, וכך עושה ישוע המשיח לכל אחד מאתנו.

ישוע עודד את יוחנן בפסוק מספר זכריה פרק יב 10: "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר"; ומספר דניאל פרק ז.

לא לעולם ישוע יהיה שנוא, ולא לעולם ילדי אלוהים יהיו שנואים! – עוד יבוא היום שהאויבים של היום יהיו האחים של המחר, ואלו שדקרו את המשיח ודחו את המושיע, יכרעו ברך ויבקשו סליחה. ההבטחה הזו תתגשם, מכיוון שהאומר אותה הוא אלוהים – האלף והתו, הראשון והאחרון מספר ישעיהו מח 12: "שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי, אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן." אמן ואמן!
לסיכום:

  1. ספר ההתגלות ניתן לקהילות בתקופה קשה של רדיפה, ונועד להבטיח לילדי אלוהים כי ביטחונם ונצחיותם שמורים בידי מושיעם ישוע המשיח.

למרות הקושי שאנו עתידים לחוות בחיינו, אלוהים מלמדנו כי שלומו וחסדו תמיד עמנו.

 

  1. אחת מהמתנות שאלוהים נותן לילדיו היא היכולת לראות דברים מנקודת מבטו.

כשקשה, אף בכל יום, ניתן להתעודד במבט אל העתיד – אל עבר יום הופעתו של המשיח; אז לא יהיה חטא, לא סבל או דמעה, אלא חדווה של התחברות עם אלוהים.

חיי אמונה שכאלו מבטיחים שלווה ושמחה גם בימים קשים.

  1. כל ההבטחות הללו יתגשמו לחלוטין מכיוון שהאומר אותן הוא אלוהי צבאות.

פרק א פסוקים 20-9

כחלק מהמתנות שאלוהים מעניק לילדיו: יכולת לראות דברים מנקודת מבטו.

כשקשה, אף בכל יום, ניתן להתעודד במבט אל העתיד – לעבר יום הופעתו של המשיח; אז לא יהיה חטא, לא סבל או דמעה, אלא חדווה של התחברות עם אלוהים.

חיי אמונה שכאלו מבטיחים שלווה ושמחה גם בימים קשים.

עידוד נוסף הזכיר יוחנן כשציטט את זכריה יב 10: יבוא יום שבו אויבינו ישתחוו לפני ישוע, שאותו דקרו ואת תלמידיו רדפו. איזה עתיד שמח יש לילדי אלוהים!
פסוקים 20-9:

אֲנִי יוֹחָנָן אֲחִיכֶם וְשֻׁתָּף בַּצָּרָה וּבַמַּלְכוּת וּבַסַּבְלָנוּת בְּיֵשׁוּעַ, הָיִיתִי בָּאִי הַקָּרוּי פַּטְמוֹס בַּעֲבוּר דְּבַר אֱלֹהִים וְעֵדוּת יֵשׁוּעַ. 10 הָיִיתִי בְּהַשְׁרָאַת הָרוּחַ בְּיוֹם הָאָדוֹן וְשָׁמַעְתִּי מֵאַחֲרַי קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל שׁוֹפָר 11 אוֹמֵר: "אֶת אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה כְּתֹב בְּסֵפֶר וּשְׁלַח אֶל שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת: אֶל אֶפֶסוֹס, אֶל זְמִירְנָה, אֶל פֶּרְגָּמוֹס, אֶל תִּיאָטִירָה, אֶל סַרְדִּיס, אֶל קהילת פילדלפיה וְאֶל לָאוֹדִיקֵאָה." 12 פָּנִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַקּוֹל הַמְדַבֵּר אֵלַי, וּכְשֶׁפָּנִיתִי רָאִיתִי שֶׁבַע מְנוֹרוֹת זָהָב, 13 וּבֵין שֶׁבַע הַמְּנוֹרוֹת כְּמַרְאֵה בֶּן־אָדָם עוֹטֶה מְעִיל עַד מַרְגְּלוֹתָיו וְחָגוּר חֲגוֹרַת זָהָב עַל חֲזֵהוּ. 14 רֹאשׁוֹ וּשְׂעָרוֹ לְבָנִים כְּצֶמֶר לָבָן כַּשֶּׁלֶג, וְעֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ; 15 רַגְלָיו כְּמוֹ נְחֹשֶׁת נוֹצֶצֶת שֶׁנִּצְרְפָה בַּכּוּר, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים. 16 בְּיַד יְמִינוֹ שִׁבְעָה כּוֹכָבִים; מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת חַדָּה, וּפָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בִּגְבוּרָתָהּ.

17 כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיו נָפַלְתִּי לְרַגְלָיו כַּמֵּת, וְהוּא שָׂם אֶת יַד יְמִינוֹ עָלַי וְאָמַר: "אַל תִּירָא. אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי. 18 הָיִיתִי מֵת וְהִנֵּה חַי אֲנִי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְלִי מַפְתְּחוֹת שְׁאוֹל וָמָוֶת. 19 כְּתֹב אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ וְאֶת אֲשֶׁר הוֶֹה וְאֶת אֲשֶׁר עָתִיד לִהְיוֹת אַחֲרֵי כֵן, 20 אֶת סוֹד שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר רָאִיתָ בִּימִינִי וְשֶׁבַע מְנוֹרוֹת הַזָּהָב: שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הֵם מַלְאֲכֵי שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת, וְשֶׁבַע הַמְּנוֹרוֹת הֵן שֶׁבַע קְהִלּוֹת."

 

בפסוק 9 יוחנן מציין את המקום שממנו הכל קורה: אי פטמוס – אי מאסר. שם הוא מרצה עונש בגלל עדותו עבור ישוע המשיח.

ייתכן שהקיסר לא ציווה להרוג את יוחנן על מנת שלא יהפוך לקדוש מעונה, וכך הדבר יגרור התנגדות רבה יותר.

יוחנן מכריז על עצמו כאח ושותף לכל הכאב והסבל שעובר על כלל המאמינים שאליהם הספר יגיע, אך גם שותף אתם לתקווה הטובה המחכה לכל מאמין.

השוואת הפסוק לדברי שאול השליח באיגרת אל הרומים ה 1-6 מראה כי יש קשר הדוק בין סבל, צרות, סבלנות ותקווה:

1 עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 2 דַּרְכּוֹ יֵשׁ לָנוּ גַּם גִּישָׁה, בְּאֶמְצָעוּת אֱמוּנָה, לַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בּוֹ, וְאָנוּ מִתְהַלְּלִים בַּתִּקְוָה אֶל כְּבוֹד אֱלֹהִים. 3 אַךְ לֹא זֹאת בִּלְבַד; אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּלִים גַּם בַּצָּרוֹת, שֶׁכֵּן יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַצָּרָה מְבִיאָה לִידֵי סַבְלָנוּת, 4 וְהַסַּבְלָנוּת לִידֵי עֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן, וַעֲמִידָה בַּנִּסָּיוֹן לִידֵי תִּקְוָה. 5 וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ מַכְזִיבָה, כִּי אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ. 6 הִנֵּה בְּעוֹד שֶׁהָיִינוּ חַסְרֵי אוֹנִים, בְּהַגִּיעַ הַשָּׁעָה מֵת הַמָּשִׁיחַ בְּעַד הָרְשָׁעִים.

צרות מלמדות סבלנות, וסבלנות לידי עמידה בנסיון, ועמידה בנסיון לידי תקווה. תקוותנו היא להיות במלכות המשיח – הנה ביטחון מוחלט!

במילים אחרות: למרות הכאב והאבל השורה בתוך גוף המשיח כרגע, התעודדו! בסוף נשמח ביחד עם ישוע; הוא חי!

יוחנן טז 33:

"אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁבִּי יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם. בָּעוֹלָם — צָרָה לָכֶם, אַךְ הִתְעוֹדְדוּ: אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָם."

יוחנן אינו אומר: אני השליח או הזקן, אלא אח ושותף לכל. הוא נותן דוגמה ליחס ולהקרבה הנדרשת מנושאי תפקידים בקהילה לשאר האחים והאחיות.

בפסוק 10 יוחנן מתאר את הפגישה שאותה חווה עם ישוע. הוא מציין כי היה בהשראת הרוח ביום האדון.

 

מה זו השראת הרוח, ומה הוא יום האדון?

הבה נפנה למילון המושגים מספרי הנביאים בתנ"ך: יחזקאל ג 14, ח 3, יא 24; דניאל י.

שם, יחזקאל נישא בכוח רוח אלוהים, מבבל לירושלים כדי לראות דברים מסוימים (ראה גם מלכים ב פרק ו: אלישע וצבא ה'). לאור מה שקרה ליחזקאל, והדוגמה של אלישע ודניאל בפרק י, ניתן לומר כי:

רוח אלוהים הראתה ליוחנן מחזה שניתן לראות רק בהתערבות רוח אלוהים – כלומר, יוחנן ראה בעזרת הרוח מחזה מיוחד של ישוע.

בפרק ד 2 יוחנן שוב מציין שהוא בהשראת הרוח, ואז הוא רואה מחזות המתרחשים בשמים –  או שהוא נלקח לשם פיזית (כמו שיחזקאל נלקח), או שהוא ראה לנגד עיניו בעזרת רוח הקודש את המתרחש בשמים. כך או כך, "בהשראת הרוח" מציין שהוא ראה אירועים או מחזה תחת השפעה וכוח רוח הקודש.

 

"יוֹם הָאָדוֹן". כל הספר מתמקד בתקופת הצרה, שגם נקראת יום האדון.

אני מאמין שהכוונה לתקופת הצרה, ולא ליום ראשון בשבוע – יום תקומתו של ישוע.

מה יוחנן שמע וראה?

יוחנן בשלב זה שמע קול מאחור, "וְשָׁמַעְתִּי מֵאַחֲרַי קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל שׁוֹפָר…". הקול המדבר נשמע כמו קולו של שופר.

המסר של הדובר היה ברור:

כתוב את מה שאתה רואה ושלח לשבע הקהילות: אפסוס, זמירנה, פרגמוס, תיאטירה, סרדיס, פילדלפיה ולאודיקאה.

כשיוחנן הסתובב לאחור כדי לראות את הדובר אליו, הוא ראה שבע מנורות זהב; ובין שבע המנורות דמות כבן אדם המחזיק ביד ימינו שבעה כוכבים.

 

לפני שנעמוד על תיאור הדמות, נבהיר את משמעות המנורות והכוכבים:

פסוק 20 מלמד שכל מנורה סמלה קהילה, וכל כוכב סימל שליח שנשא את המכתב לאותה קהילה – "אֶת סוֹד שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר רָאִיתָ בִּימִינִי וְשֶׁבַע מְנוֹרוֹת הַזָּהָב: שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הֵם מַלְאֲכֵי שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת, וְשֶׁבַע הַמְּנוֹרוֹת הֵן שֶׁבַע קְהִלּוֹת."

מדוע שמנורה תסמל קהילה?

תפקיד המנורה להאיר, להדריך. ישוע המשיח מוצג כמנורה (התגלות כא 23: "… וְהַשֶֹה הוּא מְנוֹרָתָהּ").

המנורה במקדש האירה את הדרך לקודש הקודשים (שמות כה 31-40) וכך ישוע הנו האור והדרך כדי להגיע אל האב. אין כל דרך להגיע לנוכחות אלוהים, אלא אך ורק על־ידי ישוע המשיח (יוחנן יד 6).

סמל המנורה הואצל על בחירי אלוהים על מנת שעדותנו תאיר את הדרך אל האמת.

התיאור הזה צריך לנער את מחשבותינו ואת חיינו (שנייה לקורינתים ה 20: "לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים"). אלוהים האציל עלינו סמכות ואחריות כה גדולה! האם חיינו באמת מהווים אור לאחרים?

 

תיאור הדמות "כְּמַרְאֵה בֶּן־אָדָם" שראה יוחנן (פסוקים 12-18):

על מנת להבין את משמעות התיאורים, נעזר במילון המושגים על־פי ספר יחזקאל ודניאל.

חשוב לציין שדניאל הנביא ראה את אותה דמות: "וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז, וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק, וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל, וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן" (דניאל י 5-6).

יוחנן ראה דמות כבן־אדם. צורת הדיבור תואמת את התיאור של ישוע מפי דניאל הנביא בפרק ז 13; יחזקאל פרק א מפסוק 24; ראה גם דברי ישוע בספר מרקוס יג 26.

 

  1. "עוֹטֶה מְעִיל עַד מַרְגְּלוֹתָיו". לאורך התנ"ך, בעיקר בספר שמות כח 4, כט 5, הדבר מתאר את בגדי הכוהן. במקומות אחרים, כגון שמואל א יח 4 ויחזקאל כו 16 (ט 22), הדבר מציין אנשים רמי מעלה. ניתן לראות כי הדמות היא רמת מעלה, או ככוהן.

 

  1. "חֲגוֹרַת זָהָב עַל חֲזֵהוּ" – מעמד וכבוד.

 

  1. "רֹאשׁוֹ וּשְׂעָרוֹ לְבָנִים כְּצֶמֶר לָבָן כַּשֶּׁלֶג". דניאל הנביא השתמש במילים אלו כשתיאר את הופעתו של אלוהים האב – עתיק היומין. תיאור זה ציין נצחיות.

דניאל פרק ז: "9 רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הָעָמְדוּ, וְעַתִּיק הַיָּמִים יָשַׁב. לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן, וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי. כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ, גַּלְגִּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת… 13 רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בָּא אֶחָד כְּבֶן־אָדָם, וְעַד־עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ וַיְקָרְבוּהוּ לְפָנָיו…. 22 עַד אֲשֶׁר בָּא עַתִּיק הַיָּמִים וְדָן אֶת דִּינָם שֶׁל קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, וְהַזְּמַן הִגִּיעַ וְהַקְּדוֹשִים נָחֲלוּ אֶת הַמַּלְכוּת.

מכיוון שבספר התגלות ישוע נראה באותה הופעה, הרי שהדבר מצביע על נצחיותו. הוא חי לנצח! כך הוא בעצמו אמר: "… וְהִנֵּה חַי אֲנִי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (פסוק 18).

 

  1. "עֵינָיו כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ". בפרק יט 11, 12 ישוע מתואר כך כאשר הוא חוזר לשפוט ולהכות את אלו הדוחים אותו: "בְּצֶדֶק הוּא שׁוֹפֵט וְלוֹחֵם. עֵינָיו שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ…"

"עיניים" בנבואות מציינות הבנה וחכמה. ביחד עם שלהבת האש, הדבר מציין שיפוט צודק.

עיניים כשלהבת אש מציינות כי אדונינו רואה הכול ויודע הכול, כלומר – לא נסתר דבר ממנו.

דניאל הנביא גם כן השתמש במילים דומות בפרק י 6: "וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ…".

 

  1. "רַגְלָיו כְּמוֹ נְחֹשֶׁת נוֹצֶצֶת". נחושת נוצצת מציינת ניקיון וטוהר של החומר.

זכריה יג 9: אלוהים יצרוף את עמו, וכך ישאיר בחיים רק את נאמניו (ראה גם דניאל יב 10).

זכריה ו: שני ההרים מנחושת מסמלים התייחסות למשפט ה'.

המזבח שעליו הוקרבו קרבנות עבור החטאים, היה מזבח נחושת.

יוצא מכך שרגלי הנחושת הנוצצת מסמלות את טוהר אלוהים ואת שפיטת החטא הנעשה בצדק מוחלט.

 

  1. "קוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים". קולו נשמע כמו רעש של מים רבים.

יחזקאל א 24: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם, קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה; בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן." כשיחזקאל שמע את הקול הזה, הוא כבר ציין כי הקול הנו קולו של שדי. במילים אחרות, הוא כבר קבע את זהותו של בעל הקול: אל שדי – ישוע המשיח.

 

  1. "מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת חַדָּה". ישעיהו הנביא בפרק יא 4 קבע כי בדבר פיו המשיח יכה וישלוט על העמים: " וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ; וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע".

איגרת אל העברים ד 12 משווה את דבר אלוהים לחרב פיפיות: "שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו."

בהתגלות פרק יט ישוע מוכיח איך הוא עתיד להשתמש בחרב זו (ראה גם אפסים ו מפסוק 12).

 

  1. "פָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בִּגְבוּרָתָה" – בשיא זריחתה. מלאכי ג 20 כבר טען כי האור הזה הנו אור מרפא, אור נעים לנאמני אלוהים: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק".

בפרק כא יוחנן מציין כי בשמים ובארץ החדשים שאלוהים מכין אין ירח או שמש מכיוון שהאור של המשיח ישוע יאיר את היקום. לא לחינם אמר ישוע: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ" (יוחנן ח 12).

 

איזו מתנה גדולה נתן לנו אלוהים – חיים שלא נגמרים, טוב ונועם ללא סוף!

מצד שני, איזה חושך קיים לאלו שאינם רוצים את אור המשיח? – ממש כמו עולם ללא שמש.

כיצד הגיב יוחנן לאחר שראה את כבוד אלוהותו של ישוע המשיח?

הוא נפל על פניו כמו מת, ממש כמו יחזקאל ודניאל לפניו. והנה ישוע, אלוהים, שם את יד ימינו על יוחנן ומעודד אותו – "אַל תִּירָא!"

כמה נפלא לדעת שאנו יכולים להיות בחיק אלוהים, וללא פחד.

תורות אחרות מציירות את אלוהים מרוחק ומתנכר לבני האדם, אך לא כך עושה אלוהי התנ"ך – הוא קרוב אלינו ומקים אותנו ללכת עמו.

ישוע המשיח מעודד את יוחנן ואומר לו: "אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי."

שוב ציטוט מישעיהו פרק מח 12: "שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי, אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן."  זה יהוה, ויהוה הוא ישוע – האחד שהיה מת, הוא קם וחי לעולמים.

ישוע מעודד את יוחנן ומבהיר לו כי מפתחות שאול ומוות בידו, וזאת כדי לעודד קהילה בצרה.

במילים אחרות: לא תיפול שערה ללא ידיעתי ורצוני. לא ימות אחד מכם ללא ידיעתי ורצוני! אני שולט בכל מה שקורה. שמחו והתעודדו!
לסיכום:

מדוע שישוע ייראה ליוחנן דווקא במראה המורכב הזה?

ישוע נראה והופיע בדרך שהציגה וסמלה תכונות אלוהיות. הן נועדו לענות על השאלות והפחדים שהקהילה הכללית שרתה בהם באותו הזמן.

הקהילה זעקה לעזרה, למשפט צדק, לגמול, והנה מופיע האדון לבוש מרכיבים העונים על תחינת וזעקת ילדיו.