האם זה נכון שמשיחיים מאמינים בקיום שלשה אלהים?

לא ולא! זהו סילוף מאד נפוץ שטוען כי יהודים מאמינים באלהים אחד, בעוד שמשיחיים מאמינים בשלשה. האמת היא שמשיחיות מאמינה באל אחד בדיוק כמו היהדות!

על פי המשיחיות, את קיומו של האלהים האחד הזה בן אדם בר-תמותה אף פעם לא יוכל להבין במלואו. הדרך הקרובה ביותר לאמת כדי לתאר את קיומו היא לומר שאלהים קיים בשלוש אישויות (צורת רבים של "אישיות"). אמונה זו לא מתבססת על הנחות פילוסופיות אלא על כתבי הקודש – גם התנ"ך וגם הברית החדשה.

אנחנו מקבלים את מה שהתנ"ך מלמד על אחדות אלהים. קריאת "שמע" היתה מאז

ומתמיד הצהרת האמונה היסודית של עם ישראל: "שמע ישראל, יהוה אלהינו יהוה אחד". אבל בד בבד עם הדגשת אחדות אלהים יש בכתובים גם רמזים לכך שהוא בו- בזמן איכשהו יותר מאחד.

אחד מהרמזים האלה הוא העובדה ששמות ופעלים מופיעים בקשר לאלהים בלשון רבים. המלה "אלהים" עצמה היא בצורת רבים. אלהים ביחיד – אלוה – מופיעה פי עשר פעמים פחות מאשר המלה אלהים. גם פעלים בלשון רבים מתקשרים לפעמים לשם "אלהים", כמו למשל בבראשית כ' 13. אלהים משתמש לעיתים בשמות תואר פרטיים בלשון רבים ביחס לעצמו, כמו בבראשית א' 26. תאורים נוספים של אלוהים מופיעים לפעמים ברבים, כמו בקהלת י"ב 1 או ישעיה נ"ד 5.

מרשימה עוד יותר משמעות המלה שמשמשת להכריז על אחדות אלהים בקריאת "שמע", המלה "אחד". מלה זו משאירה מקום לריבוי במסגרת האחדות האלוהית. אפשר לראות זאת היטב בכמה פסקאות: בבראשית א' 5, ב' 24, עזרא ב' 64 וביחזקאל ל"ז 17, ה"אחד" נוצר כתוצאה מצירוף של ערב ובוקר, איש ואשתו, פרטים בקהל או מקלות.

עם זאת קיימת מלה עברית שמתארת אחדות שאין-לחלקה, – המלה "יחיד".

מה שקרה הוא שהרמב"ם המלומד בשלושה עשר העיקרים המפורסם שלו החליף את המלה "אחד" במלה "יחיד" כדי לתאר את טבע אלהים. מאז אימצה היהדות, בניגוד לכתובים את הרעיון שאלהים הוא אחדות שאין לחלקה; אבל כתבי הקודש מספקים דוגמאות רבות שמראות שקיים ריבוי באלוהות האחת. אלהים אחד, אך לא יחיד. אלוהות אחת, אלהים אחד שאין שני לו ואין שווה, אך אלהים אחד הקיים בריבוי.

ספר הזוהר, היסוד למיסטיקה היהודית, מכיר בכך שרעיון הריבוי שבאיחוד אינו זר למחשבה היהודית. אמנם המחשבה המיסטית של ימי הביניים שונה מהתפיסה המשיחית, אך רעיון הריבוי בתוך האלהים האחד ברור בהחלט. בקטע המפרש את קריאת שמע, נאמר:

"שמע ישראל יי אלהינו יי, וכולם הם אחד. ועל כן נקרא אחד. הרי שלשה שמות הם, ואיך הם אחד? ואף על פי שאנו קוראים אחד (דהיינו שמע ישראל ה' אלוהינו ה') אחד. אבל איך הם אחד? אלא במראה של רוח הקודש נודע, כשהם בסוד המראה של עין הסתום לדעת ששלשה (דהיינו ג' קוין המרומזים בה' אלוהינו ה'), הם אחד, וזהו סוד הקול שנשמע, שקול הוא אחד, ובו ג' בחינות:

אש, רוח ומים, וכולם אחד בסוד הקול. אף כאן, ה' אלהינו ה', הם אחד, ג' בחינות, והן אחד".

למעשה, מלבד אלהים עצמו, אנו מוצאים בדפי התנ"ך שתי דמויות אחרות שמתוארות כנבדלות מאלהים, ויחד עם זאת איכשהו שוות לו. שני אלה הם מלאך אלהים ורוח אלוהים (רוח הקודש).

מלאך ה' מוזכר פעמים מספר כדמות בפני עצמה ויחד עם זאת הוא גם מזוהה עם אלהים. לדוגמא, בפרק ט"ז בספר בראשית, בפסוק 7 הוא מכונה מלאך ה' ואחר כך בפסוק 13 מיוחס לו השם המפורש. (7)

דוגמא נוספת נמצאת בבראשית כ"ב 11-12. יחיד מסויים זה הוא בעת ובעונה אחת גם נבדל מאלהים וגם מזוהה כאלוהים עצמו. (8)

בנוסף, יש לנו את רוח אלהים. על רוח אלהים מדובר בכתובים כעל אישיות בפני עצמה אשר יחד עם זאת מזוהה עם אלוהים. קטעים כאלה הם בראשית א' 2, מזמור תהלים נ"א 13, ישעיה י"א 2 ואחרים. (9)

מאחר שעם ישראל היה בזמנו מוקף בעמים שהאמינו באלים רבים, ובגלל שנטה לספוג השפעות מעבודת האלילים של עמים אלה, הדגיש התנ"ך את אחדותו של אלהים יותר מאשר את הריבוי שבאחדות שלו. אבל בתקופת הברית החדשה, כאשר עבודת אלילים כבר לא היתה עוד איום ממשי על ישראל, ניתן ביטוי ברור יותר לריבוי זה שבאחדות האלהים האחת. שלושת האישויות שהזכרנו, "אלוהים", "מלאך ה'" ו"רוח ה'", מתוארות בברית החדשה כאלהים האב, האלהים הבן (המשיח ישוע) ואלוהים הרוח – כל זאת ללא כל ויתור על משמעותה הבסיסית של קריאת שמע: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד", שישוע עצמו אמר על הצהרה זו כי היא "הראשונה לכל המצוות" (10)

אתה עשוי למחות ולומר; "אבל, האם אין משיחיים מאמינים שישוע הוא בן אלוהים? והרי, אם הוא אלוהים, כיצד יתכן שהוא גם בן? אתם הופכים אדם לאל. חוץ מזה, לאלהים אין בן!".

ובכן, זה לא נכון! בספר שמות ד' 22-23 עם ישראל מתואר כ"בן אלהים". בדה"י א' י"ז 13 מלך ישראל נקרא "בן" לאלוהים (12), ובתלמוד נקבע שהמשיח יהיה גם הוא בן אלהים.

"תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להיגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא; שאל ממני דבר ואתן לך (תהל. ב' 7-8 ), שנאמר, 'אספרה אל חוק וגו' אני היום ילידתיך שאל ממני ואתנה

גויים נחלתך'".(13)

מכאן שהתואר המקראי "בן אלהים" אינו מדבר, חלילה, על אדם שהופך לאלהים, אלא שהוא פשוט מתאר קירבה מיוחדת לאלהים. המשיח, אלהים הבן, הוא גם בן אלהים הנהנה מקירבה מיוחדת לאלהים אביו.

המשיח הוא אלהים שבא לעולם כאדם. הוא בא בעבר כמלאך, ועתה בשיא של התקרבות לבני אדם, בא כאחד מהם. ישעיה ט' 5 מתאר את בואו של המשיח במלים אלה: "ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא יועץ; אל גיבור, אבי עד, שר שלום". אם אלהים הוא באמת אחד, שיש בו ריבוי מהסוג שהזכרנו, אזי אפשרי הדבר שהמשיח ייקרא גם אלהים וגם בן. זוהי המסקנה אליה אנחנו, היהודים המאמינים בישוע, הגענו מתוך עיון בכתובים. עם שאר אחינו היהודים אנחנו מצהירים כי "ה' אלהינו, ה' אחד" – אחדות שמתאפיינת על ידי ריבוי.

 

לפיכך נשאלת שאלה חשובה נוספת – האם אלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש שווים בחשיבותם?

כן. כתבי הקודש מלמדים שכל ההוויות המרכיבות את השלמות האלוהית האחת שווים בחשיבותם ובערכם.

א. שלושת ההוויות – האב, הבן ורוח הקודש היו מאז ומתמיד ולא נבראו (בראשית א 1-2, יוחנן א, אל האפסים א 4, אל הקולוסים א 13-20, התגלות א 17-18, ישעיה מח 12-16).

ב. שלושת ההוויות שוות בערכן: ישעיה הנביא בפרק מב 8 מציין את אלוהים אומר: "…אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים…"

ובספר שמות כג 20-21 מכין אלוהים את עמו ואומר שישלח להם את מלאכו אשר שמו בקרבו. מכאן אותו מלאך שנשלח על ידי אלוהים האב הוא לא אחר מאשר אלוהים הבן – ישוע המשיח. מכאן, ישוע המשיח שווה לאלוהים האב בערכו וחשיבותו.

לאורך כתבי הקודש אנו עדים להופעתו של אלוהים הבן בשם יהוה. ראה למשל בראשית יח.

אחד משלושת האנשים המופיעים לפני אברהם הוא יהוה בכבודו ובעצמו. מכיוון שהופיע כאדם ונראה לאברהם פנים אל פנים, יוצא שאברהם נפגש עם אל-שדי, הלא הוא האדון ישוע.

בספר בשורת יוחנן יד פיליפוס מבקש מישוע שיראה להם את האב. האדון ישוע המשיח ענה לו: "…הרואה אותי ראה את האב, ומדוע אתה אומר: 'הראה לנו את האב'? האינך מאמין שאני באב והאב בי?" [יוחנן יד 8-14].

ראה גם אל העברים א 1-14, אל הקולוסים א-ג.

האם אלוהים הרוח גם כן שווה בערכו וחשיבותו לאלוהים האב ואלוהים הבן? בוודאי.

שלושת ההוויות היו מאז ומתמיד, שלושתן חפות מכל חטא, ולכן שוות בערכן. שלושתן היו מעורבים בכל מעשי הבריאה (בראשית א, ראה פסוק 26, ג 22).

לפני שהאדון ישוע המשיח עלה למרום, הוא עודד את תלמידיו ואמר להם שלא יעזבם לבד. האדון ישוע הבטיח שיבקש מן האב לשלוח אליהם את רוח הקודש (יוחנן יד 15 ואילך). מכאן, רוח הקודש אינו פחות בערכו מהאדון ישוע שהוא ינו פחות מערכו של אלוהים האב. ז"א, כולם שווים בערכם.

ג. שלושת ההויות שונות בתפקידן.

תפקיד אלוהים הבן להראות עצמו כשה כפרת החטאים של בני האדם, המקובל בעיני אלוהים האב (ישעיה נג 10, יוחנן א 29). האדון ישוע נשא על עצמו את זעם אלוהים האב הראוי לחוטאים, וכך שילם את המחיר לישועת בני האדם המאמינים בו (קור"ב ה 21, אל הרומים ה). כל המאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא אשר קם לתחיה, הריהו נושע וזוכה להיקרא צדיק כמו ישוע ובן לאלוהים (אל הגלטים ד).

תפקיד רוח הקודש זה להוליד את בני האדם מחדש כנושעים (יוחנן ג 3-8, אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 17). לפקוח את עיני לבבם להבין את דבר אלוהים ולהפנים את רצונו לחייהם (קור"א ב 10-15) . לשנות את אופיים למען יהיו דומים לאלוהים בתכונותיהם (אל הגלטים ה 22-23). להוכיח אותנו על חטא ולהנחות לאור רצון אלוהים (ראה יוחנן יד-טז).

פעולותיהם של אלוהים הבן ואלוהים הרוח בחיי האדם מאפשרות לאדם לחזור לנוכחות אלוהים וליישם את תכלית בריאתו – לפאר את אלוהים בחיי שרות מלאי טוהר וקדושה.