אל הרומים פרק ו'

איחוד עם המשיח במותו ותחייתו

כאשר שאול כותב את איגרתו, נראה שבמהלך הכתיבה הוא שואל את השאלות שהוא יודע שיעלו במחשבותיהם של שומעיו. אל תשכחו ששאול בא מרקע פרושי והיה בעל ניסיון עשיר בכל הנוגע להתחכמות עם אלוהים…

כל השאלות ששאול מעלה על כתב עלו גם במחשבתו כאשר חקר את משיחיותו ואלוהותו של ישוע לאחר שנושע.

לאורך פרקים ג 20 עד ה 21 שאול השליח לימד והסביר את עיקרון ההצדקה על סמך אמונה – הפעולה דרכה אלוהים מכריז על מאמין חוטא – צדיק.

בפרקים ו-ח שאול מסביר ומפרט:

את ההשפעה של ההצדקה בחיי היומיום בכל תחומי החיים של המאמין הנושע.

מתוך נסיונו האישי ומתוך הגות ארוכת שנים בנושא הנלמד, שאול ציפה לשלוש שאלות עיקריות שיעלו במוחותיהם של שומעיו או מתנגדיו במהלך פרקים ו-ח:

א. אם חסד אלוהים שופע הרבה יותר על חוטאים הזקוקים לסליחה רבה יותר, אז הבה נרבה לחטוא כדי שנחווה חסד רב יותר [ו 1-14]. כך ידעו  כולם שאלוהים "גדול" ומרבה לסלוח…

ב. אם המאמין בישוע כבר אינו תחת מרות התורה, הרי שהוא חופשי לחיות כראות עיניו. [ו 15 – ז 6]…

ג. [שאול ידע שיואשם] 'אתה מציג את התורה כאילו היא אשמה בחטא ומובילה את האדם לחטוא…'[ז 7-25].

אותם אנשים אשר חשבו שלכך מתכוון שאול השליח, פשוט לא הבינו לחלוטין את שרצה להבהיר ולהסביר להם.

וכך, בשעה ששאול מסביר איך הוצדקנו על סמך אמונה בלבד, הוא גם מסביר את תהליך התקדשותנו – השינויים שצדקת אלוהים – בכוח רוח הקודש – מחוללת בכל תחום בחיי הנושע. בדרך זו הוא עונה על כל שאלותיהם של שומעיו.

בפרק ו שאול השליח מתאר את חיי ההתקדשות.

בפרק ז איך הנושע חי חיי חירות במשיח ישוע

ובפרק ח אודות הביטחון וההגנה שהמאמין זוכה להם מתוקף ישועתו ושייכותו לישוע המשיח.

פרק ו: תהליך ההתקדשות – כדי להתאחד עם האדון ישוע במותו ובתחייתו:  

  1. אם כן, מה נאמר? הנמשיך בחטא כדי שירבה החסד?
  2. חס וחלילה! אנו שמתנו לגבי החטא, איך נמשיך ונחיה בו?
  3. האינכם יודעים כי כולנו אשר נטבלנו למשיח ישוע, למותו נטבלנו?
  4. נקברנו איתו בטבילה למוות כדי שנתהלך גם אנחנו בחיים חדשים, כשם שהמשיח הוקם מן המתים על-ידי כבודו של האב.
  5. שכן אם התאחדנו איתו במוות דומה למותו, כך גם נתאחד איתו בתחייתו.
  6. זאת אנו יודעים: האדם הישן אשר בנו נצלב איתו כדי שיהרס גוף החטא ולא נהיה עוד עבדים לחטא.
  7. שהרי המת משוחרר מן החטא.
  8. אבל אם מתנו עם המשיח, מאמינים אנו כי גם נחיה עימו.
  9. אנחנו יודעים כי המשיח, לאחר שקם מן המתים, לא ימות עוד. המוות לא יוסיף לשלוט בו.
  10. הרי במותו מת אחת ולתמיד לגבי החטא, אך בחיותו הוא חי לאלוהים.
  11. בדרך זאת גם אתם חשבו את עצמכם מתים לגבי החטא, אך חיים לאלוהים במשיח ישוע.
  12. לכן, אל ימשול החטא בגופכם בן התמותה ואל יכניע אתכם לתאוותיו.
  13. ואל תמסרו את איבריכם לחטא ככלים של רשע, אלא מסרו את עצמכם לאלוהים כאנשים חיים שהוקמו מן המתים, ואת איבריכם תמסרו לאלוהים ככלים של צדק.
  14. החטא לא ישלוט בכם, כי אינכם תחת יד התורה אלא תחת יד החסד."

בפרק ה בפסוק 20 שאול השליח אמר:

"התורה באה ובכך רבו העברות. אבל היכן שהתרבה החטא, החסד שפע עוד יותר…"

כל מאמין בוגר מבחינה רוחנית מבין היטב את דבריו של שאול השליח [ראה פירוט רב בשיעור שעבר].

אנשים שרוב חייהם בילו בחטא ובפשע, הבינו שהם חווים חסד גדול יותר מאלוהים הסולח להם על כל שעשו.

אנשים שאינם נושעים, או נושעים שאינם בוגרים מבחינה רוחנית, הבינו את דברי שאול באופן מעוות לחלוטין.

ומה אלו הסיקו מדבריו של שאול השליח?

"מכיוון שנדרש חסד רב כדי לסלוח לחוטאים אשר בצעו חטאים רבים, אז מדוע שלא נמשיך ונחטא כדי לחוות חסד (סליחה) רב יותר מאלוהים?

הרי אם נפעל כך, ייראה חסדו הרב של אלוהים לכולם, ויותר אנשים יפארו את אלוהים על רחמנותו וסליחתו לחוטאים….[רעיון דומה נשמע בפרק ג פסוקים 5,6,8].

הבה נוסיף "צבע" למחשבות הלא בוגרות הללו:

האם יעלה על הדעת שאדם בקהילה יגנוב ממישהו רק כדי לחוות את הסליחה מאותו אדם שגנב ממנו?

האם יעלה על הדעת שאשה או בעל ינאפו רק כדי להתוודות לאחר מכן ולהראות לכולם עד כמה גדולים רחמי בן הזוג שלהם בכך שהוא סולח להם?

המחשבה בלבד גורמת לבחילה, וכך בדיוק הרגיש שאול השליח.

על מחשבות שכאלו ענה שאול ואמר:

חס וחלילה!

זו דרכו של שאול לומר: אוי לך אם רעיון שכזה אפילו יחדור למחשבתך…

מדוע שרעיונות שכאלו יעלו במוחו של שאול השליח?

שאול בא מרקע פרושי ולמד היטב את הלך המחשבה המתחכם עם אלוהים…

שאול משתמש בביטוי שכזה 14 פעמים בכל איגרותיו ו-10 פעמים באיגרת אל הרומים: ג 4,6,31, ו 2,15, ז 7,13, ט 14, יא 1,11.

כדי לסבר את אוזנינו, הבה נבין היטב שעושי מעשים רעים המתמידים בחטאיהם ביודעין, ואינם נלחמים בכוח אלוהים להפסיק את חטאיהם ולהתוודות עליהם, מוכיחים במעשיהם שאינם נושעים!

על כך אומר שאול השליח באיגרת הראשונה לקורינתים ו 9-20:

  1. "…או שמא אינכם יודעים כי עושי עוול לא יירשו את מלכות האלוהים? אל תטעו. לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא יודעי משכב זכר,
  2. לא גנבים ולא חמדנים, לא סובאים ולא מגדפים ולא חומסים יירשו את מלכות האלוהים.
  3. וכאלה היו כמה מכם, אבל אתם רוחצתם, אתם קודשתם, אתם הוצדקתם בשם האדון ישוע המשיח וברוח אלוהינו."

באיגרת הראשונה לטימותיאוס א 12-13, שאול השליח מודה כי לפני שנושע היה מגדף, רודף ומבזה, אך לאחר שנושע, חטאים אלו כבר לא היו חלק מחייו – כי הוא הוצדק וכעת נמצא בתהליך של התקדשות.

האוחזים בדיעה שאפשר לחטוא כי כך ראוי לפאר את אלוהים, מוכיחים כי אביהם הוא השטן.

מפסוק 2 שאול השליח עונה על שאלה זו וכך מסביר לנו המאמינים בישוע את משמעות הלידה מחדש שחווינו בכוח רוח הקודש, וכן את תהליך ההתקדשות שכל נושע נמצא בו עד היום שבו אלוהים יגאל אותנו מגוף הבשר שלנו הנתון להשפעת החטא (קור"א טו).

הדרך להבין את פסוקים 2-14 חייבת לעבור דרך הסבר ראשוני ומפורט של משמעות הלידה מחדש של המאמין – משמעות בריאתנו החדשה.

אני אשתמש בסכמה פשוטה המלווה בהסבר מילולי.

INCLUDEPICTURE "http://www.yeshua.co.il/SitePictures/Rom_6_sanctific_graph.jpg" \* MERGEFORMATINET

ציר 1: המצב הראשוני של האדם לאחר החטא

כאשר חטא אדם, נכנסה קללת החטא לבריאה. כל הבריאה נפגעה וחוללה.

כמו שאלוהים הבטיח בבראשית ב 17, ברגע שחטא אדם, הוא מת.

המוות המיידי היה רוחני והניב גירוש מקרבת אלוהים.

המוות הפיזי גם כן נכנס מיד אך תוצאתו נראתה בשלבים, ז"א, זקנה, סבל ומוות.

מאז מותו הרוחני של אדם, לא היה בכוחו של האדם לשנות את מצבו.

האדם וכל הבריאה כעת תחת קללת החטא.

מדוע גם הבריאה קוללה? כי האדם נועד להיות השולט והאחראי על בריאתו של אלוהים (בראשית א 26-29).

לולא יתרחש שינוי במצבו של האדם מיוזמתו של אלוהים, האדם יסיים את חייו באגם האש (ראה אל האפסים ב, תהילים נא 7, ישעיה נג).

ציר 2-1: ציר הלידה מחדש – בריאה חדשה

האדם היה זקוק לחסד אלוהים כדי לצאת או להינצל מקללת החטא.

השינוי הזה מקללת החטא למצב חדש ללא אשמה נקרא: "לידה מחדש".

תהליך פעולת רוח אלוהים באדם להולידו מחדש, הינו תהליך השווה לבריאה חדשה.

ממש כך. זה כמו לעשות את פעולת הבריאה שעשה אלוהים כאשר דיבר ונוצרו דברים.

הלידה מחדש על ידי רוח הקודש, היא פעולה בעלת כוח ריבוני. היא אינה בהישג ידו וכוחו של האדם, אלא מתנת חסד מאלוהים על סמך אמונתו של האדם בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא.

התהליך נקרא לידה מחדש ובריאה חדשה כי הנושע מקבל [ע"י נוכחות רוח הקודש בגופו], את האופי של האדון ישוע – פרי הרוח (אל הגלטים ה 22-23). הלך המחשבה ורצונותיו של הנושע מונעות כלפי ריצוי רצונו של אלוהים ולא כדי לממש את תאוות הבשר.

התהליך נקרא לידה מחדש ובריאה חדשה כי הנושע אז מבין את תכלית חייו החדשה ופועל לממש את תשועתו כדי לפאר את אלוהים.

לולא אלוהים ביוזמתו ובחסדו יוליד מחדש את האדם החוטא, הלה יישאר במצבו המקולל והמנותק מחסד אלוהים לעולמי עד [מראי מקום: יוחנן ג 3, אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 17, אל הרומים י 9-10, קור"א ב 10-15].

ציר 3-2: ציר צדקת האלוהים

אלוהים הבן מסר נפשו כקורבן כפרת החטאים של בני האדם. אלוהים האב קיבל את התשלום הנדרש – דם טהור. [יוחנן א 29, ישעיה נג, קור"א ה 7]

כל אדם המאמין בישוע כמושיעו – זוכה לקבל בחסד אלוהים את צדקתו של האדון ישוע.

על כך שאול השליח התעכב בפרק ד. ראה גם י 9-10, קור"ב ה 21.

לפיכך, כל אדם נושע זוכה בחסד אלוהים להיחשב צדיק כפי שהאדון ישוע צדיק (פרק ד).

למרות שבפועל כל הנושעים עדיין חוטאים – (מתוקף היותם חיים עדיין בגוף בשר הנתון להשפעת החטא והקללה), הרי שאלוהים העלה אותנו לדרגה של ילדים קדושים, מכנה אותנו יורשים ומחשיב לנו את הצדקה שקיימת בישוע – אלוהים הבן (אל הגלטים ג 26-29, ד 1-10).

אז מה יש לנו עד כה?

–          גופנו הנתון להשפעת החטא

–          מצבנו המיוחד בעיני אלוהים – ילדי אלוהים קדושים ומלאי צדקת המשיח

אלו שני ניגודים!

איך מגשרים על הפער העצום הזה?

ציר 3-1: – ציר ההתקדשות – הציר המגשר בין המצוי לרצוי

ציר ההתקדשות מלווה את חיינו מרגע ישועתנו ועד היום בו נמות או נילקח אל האדון ישוע בהילקחות (תסל"א ד 13-18).

כאמור, למרות שנולדנו מחדש ואלוהים מחשיב לנו את צדקתו של האדון ישוע, אנו עדיין חיים בתוך גוף הנתון להשפעת החטא.

וכך, כל חיינו לאחר שנולדנו מחדש הם מירוץ בו אנו מנסים בכוח אלוהים ועל ידי ציות לדברו להתוודות על חטאותינו, להתרחק מן הרע על כל צורותיו, לאמץ את הלך המחשבה של האדון ישוע בכל תחום ועניין בחיינו, כך שבעזרת כוח רוח הקודש השוכן בתוך גופנו, נתקדם כל יום מנקודת האדם הכנוע לחטא, לנקודת צדקתו של אלוהים כפי שנתגלתה בחיי ישוע המשיח בהיותו כאדם בינינו.

תחלס, הקרב על גן-עדן הסתיים כי נושעתי, אך הקרב על ההתבגרות במשיח רק החל.

זיכרו: הציר הזה אפשרי רק בעזרת רוח הקודש (יוחנן ג 3).

ז"א, הציר הזה אינו קיים בחיי אלו שאינם נושעים!

[קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14, קור"א ו 9-11, אל האפסים ד 17-32, קור"ב ד, ו 14-18, אל האפסים ה 21-ו 9, אל הפיליפים ב 1-18, תסל"א ד 1-12, טימ"א ד 6-16, ו 2-21, פטר"א א 13-ה 14, פטר"ב א 1-15, יוח"א ב 1-17, ד, יוח"א א 9]

תהליך התקדשות דומה לתהליך בגרות בחיים הפיזיים.

האם נוכל לדרוש מילד בן שנה לשטוף את הכלים לאחר הארוחה?

לעומת זאת אנו בוודאי נדרוש זאת ממנו כאשר יגדל ויוכל להיות אחראי למעשיו.

כך גם קיים בתהליך בגרותנו הרוחנית.

ככל שאנו לומדים בדבר אלוהים ולומדים מכתבי הקודש, דרך קריאה והתחברות, וככל שאנו מצייתים לאדון באמונה, כך אנו גדלים ומתבגרים מבחינה רוחנית.

בכל יום אנו נשאף – בכוח רוח הקודש הפועל בחיינו – להתגבר על החטא ולבחור בטוב בעיני אלוהים.

ככל שנכיר את צדקת אלוהים כך נשאף להתחבר למה שראוי בעיני אלוהים.

בדרך זו נתרחק מחברה רעה ונתקרב לשאר מאמינים הנאבקים לגדול בקדושתה.

מאמין נושע הטוען להיותו ילדו של אלוהים ולמרות זאת שואף לחטוא ונהנה מכך – הריהו שקרן! אדם שכזה לא נושע מלכתחילה (יוח"א ב 17-19).

עובדת היותנו רצים במירוץ ההתקדשות היומיומי מהווה עדות נחרצת להיותנו ילדי אלוהים הנושעים (קור"א ט 24-27, אל הפיליפים ג 12-16

כעת לאחר שאנו מבינים מדוע לא ראוי למאמין נושע להרבות בחטא, ולא משנה מאיזו סיבה…הבה נבין את שאר הפסוקים והביטויים ששאול השליח משתמש בהם בפרק ו.

פסוקים 4-3:

  1. האינכם יודעים כי כולנו אשר נטבלנו למשיח ישוע, למותו נטבלנו?
  2. נקברנו איתו בטבילה למוות כדי שנתהלך גם אנחנו בחיים חדשים, כשם שהמשיח הוקם מן המתים על-ידי כבודו של האב.

מכיוון שהמאמין הנושע הינו בריאה חדשה, שאול משתמש בביטויים מגוונים כדי להבהיר לשומעיו שלידה מחדש מציינת חיים חדשים עם תכלית חדשה ומעשים חדשים.

לפני שנולדנו מחדש, חשבנו כפי שאנשי העולם חושבים. באופן אנוכי ולעיתים בכיוון הנוגד את רצונו של אלוהים. התהלכנו כרצון השטן, שהוא שר העולם הזה (אל האפסים ב 2-3).

אבל, חיים במשיח נמצאים בכיוון הפוך לחלוטין מחיינו שלפני ישועתנו.

לאחר שנושענו, יש לנו "בוס חדש" בחיינו.

כעת הבוס שלנו אינו השטן ומעשי המוות שלו, אלא האדון ישוע המשיח.

לפיכך, מי שהכריז על עצמו כאח לאדון ובן לאלוהים, אינו יכול להמשיך ולחיות כבנו של השטן.

עלינו כל העת לזכור שישועתנו עלתה בחיים – חייו של אלוהים הבן.

"האני" הישן שלי מת ונעלם, וכעת מה שחי זה "אני" חדש השייך כל כולו לאלוהים.

כן, זו המשמעות של עבד נרצע.

ברצון ואהבה אני עבד נרצע לאלוהים בגלל אהבתו אותי דרך ישוע המשיח.

מסיבה זו שאול השליח אמר באיגרת אל הגלטים ב 19-20: אני מת לעצמי וחי למשיח. כעת המשיח חי בי.

פסוקים 4-3

"…האינכם יודעים כי כולנו אשר נטבלנו למשיח ישוע, למותו נטבלנו?

נקברנו איתו בטבילה למוות כדי שנתהלך גם אנחנו בחיים חדשים, כשם שהמשיח הוקם מן המתים על-ידי כבודו של האב."

שאול השליח אינו מתייחס לטבילה במים, אלא משתמש במילה "טבילה" באופן סמלי כדי לציין את הזדהותנו המוחלטת עם המשיח ישוע ותכלית בואו.

תכלית בואו של המשיח ישוע זה למות כשה כפרת החטאים שלנו. לקחת על עצמו את זעם אלוהים במקומנו וכך לאפשר לאלוהים האב להלבישנו בצדקה של האדון ישוע (יוחנן א 29, קור"ב ה 21).

זו דרכו של אלוהים וחלק מפעולתו להחזיר לידיו את השלטון על כל אשר בעולם, כדי להקים את ממלכתו המלאה בצדק, קדושה וטוהר (תהילים ב, ק"י, דניאל ב, ז, התגלות יט 11 עד כב).

טבילתנו מהווה הסכמה והזדהות עם ישוע כאדון ומושיע ולמטרת ביאתו.

וכך כל מי שנטבל לישוע זוכה גם להיות שותף במותו של ישוע ובתחייתו מן המתים.

אנו שותפים לאדון ישוע בכל.

מסיבה זו יכול שאול השליח לומר שאנו יוצאים מן המים – לאחר טבילתנו – לחיים חדשים.

אנו בריאה חדשה שנועדה למעשים טובים וראויים לכבוד אלוהים. כך אנו ממלאים את תכלית בריאתנו (אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14).

שאול השליח רוצה לומר שבטבילתנו, אנו הכרזנו שאנו שותפים ומאוחדים לכל מה שקשור במשיח ישוע (ראה קור"א ו 17, י 2, אל הגלטים ג 27, פטר"א ג 21, יוח"א א 3).

טבילתנו מהווה הצהרה פומבית לשייכותנו למשיח ישוע והזדהותנו עם כל אשר בו. זהותו כאדון ומשיח וכן עם תכלית הופעתו.

זיכרו:

הטבילה עצמה אינה מושיעה!

אמונתנו בישוע כאדון ומושיע מן החטא – מושיעה!

הטבילה היא צעד ומעשה של ציות הנובע מאמונה מושיעה.

שאול משתמש בשפה דומה באיגרת הראשונה לקורינתים י 1-3. שם שאול לקח כדוגמא את עם ישראל שיצא עם משה ממצרים וחצה עימו את ים סוף.

שאול אמר שכולם נטבלו למשה כדי לציין את האחדות של הפעולה שעשה כל העם עם משה. בדוגמא עם משה, העם חיקה ועשה כמו משה באופן חיצוני ולא מתוך שינוי פנימי.

במקרה עם ישוע, המאמין מזדהה לחלוטין עם האדון שפדה אותו ואמיתות ההכרזה מתבטאת בחיים המאופיינים ככאלו המודרכים על ידי כוח רוח הקודש.

אחים ואחיות יקרים:

הטבילה שכוללת הכנסת הגוף וכיסויו המוחלט במים מהווה סמל (מטאפורה) למוות.

היציאה מן המים מהווה סמל לתקומה מן המוות – מן החיים הישנים.

כך באופן סמלי שאול השליח רוצה ללמדנו שהכוח האלוהי שהקים את האדון ישוע מן המתים, הינו אותו כוח ריבוני אלוהי שהולידנו מחדש ושינה את חיינו.

ישועתנו חיברה אותנו למשיח ישוע בכל.

לאחר טבילתנו – שהיא הצהרה ציבורית לאמונתנו בישוע – אנו נדרשים להלך בחיים חדשים.

לידתנו מחדש מבחינה רוחנית אינה פעולה תיאורטית, אמורפית, מופשטת.

הלידה מחדש על ידי רוח הקודש משנה לחלוטין את חיינו. היא הדבר המשמעותי ביותר שמתרחש בחיינו מאז הולדתנו על ידי הורינו הביולוגיים.

–          רוח הקודש שוכן בתוכי – אלוהים בי! (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14)

–          רוח הקודש לעולם לא יינתק ממני (אל הרומים ח 34-39, אל האפסים א 13-14)

–          רוח הקודש מעניק לנו את פרי הרוח – כל תכונות האופי של המשיח ישוע (אל הגלטים ה 22-25). כך הוא מחליף בתוכנו את פרי הבשר…

–          רוח הקודש מבהיר לנו את דבר אלוהים שאנו קוראים ולומדים (קור"א ב 10-15)

–          רוח הקודש מזכיר לנו את שהאדון אמר לנו בדברו (יוחנן יד – טו)

–          רוח הקודש מוכיח אותנו על חטא, ומנחה אותי לדרך הישר. התנגדות לתוכחת רוח הקודש זה סימן למרידה נגד אלוהים או חוסר ישועה.

–          רוח הקודש מעניק לנו את הכח להתמודד עם פיתויים וכל נכלי השטן (אל האפסים ו 10-17, יוח"א ד 4, קור"א י 13).

–          מסיבה זו עלינו גם לחשוב כמו המשיח ולציית לאלוהים כפי שהאדון ציית בכל.

לחטא אין יותר מקום בחיינו – בשום עניין ותחום, ממש כפי שאין לחטא כל חלק בחיים של המשיח ישוע.

לא לחינם אמר שאול השליח באיגרת אל הפיליפיים ג 13-14:

"…אני שוכח את אשר מאחרי ונחלץ קדימה אל מה שלפני. אני רץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס שבקריאה של מעלה, קריאתו של אלוהים במשיח ישוע…" [ראה גם אל הגלטים ב 19-200].

רבותי, רבים טוענים שנושעו, או חושבים שהם בוגרים מבחינה רוחנית.

מהם חלק מהמדדים בהם נוכל להיעזר כדי לבחון את אמיתות הצהרתנו ורמת בגרותנו הרוחנית?

א. האם אנו מכריזים ומציגים עצמנו כמאמינים בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא?

ב. האם אנו מתחברים בקהילה מקומית?

ג. האם אנו מחפשים ומעדיפים חברה של מאמינים בוגרים מבחינה רוחנית?

ד. במה אנו ממלאים את רוב זמננו?

ה. האם לדבר אלוהים יש מקום יומי בחיינו? או ספרות זולה מרגשת אותנו יותר?

ו. האם פרי הרוח בולט בחיינו או פרי הבשר? האם פרי הרוח גדל ופרי הבשר קטן?

ז. מה אחרים אומרים על אופיינו ודרך חיינו?

ח. האם אנו דוגרים על חטא או ממהרים להתוודות ולרדוף אחר שלום ביננו לבין אלוהים ובין אנשים?

ט. האם אנו שמחים לבוא לבית אלוהים  – בהנחה שבאותו בית אלוהים אכן משרתים את אלוהים בטוהר וקדושה – או לפחות שואפים ופועלים בכיוון זה?

רבותי, כל אחד מאיתנו יכול לבחון את אמיתות ישועתו.

כך כל אחד יכול לדעת על מה להתוודות ומה לשפר בחייו כדי שיפאר את שם אלוהים.

לסיכום:

  1. אדם שנושע הינו בריאה חדשה אשר ממלא את חייו בציות לאלוהים על פי הכתוב בכתבי הקודש. נושע לעולם לא ינסה להרבות בחטא כדי לחוות יותר מחסדו של אלוהים. החטא הינו האויב של המאמין ולא השותף לחיים מתוך בחירה.
  2. כל אדם נושע נמצא בתהליך של התקדשות.

מרגע ישועתנו רוח הקודש שוכן בגופנו ומנחה אותנו בכל יום להידמות יותר למשיח – מבחינת אופי ותכונות.

המאמין לעיתים נופל בחטא ונכשל, אך ישועתנו מתבטאת בכך שהוא מתוודה על חטא ומנסה בכח רוח הקודש שבתוכו לחטוא פחות (יוח"א א 9, תסל"א ה 12-24).

המאבק עם החטא יימשך עד שניגאל מגופנו הנוכחי ונלבש את גופנו החדש והמפואר לאחר מותנו או בהילקחות (תסל"א ד 13-18, קור"א טו).

לפיכך תהליך ההתקדשות שמתרחש בחיינו עד יום מותנו או הילקחותנו לאדון, הינו שלב המחבר בין המצוי לרצוי.

  1. טבילתו של המאמין מהווה הצהרה ציבורית להיזדהותו עם:

א. ישוע כאדון ובן אלוהים

ב. תכלית הופעתו של האדון ישוע למות כקורבן חטאינו.

ג. תקומתו של האדון ישוע מן המתים לאחר שלושה ימים

ד. לחיות עבור אלוהים בכל תחום וענין בחיים

הבה נתפלל איש למען רעהו ונעזור באמת איש לרעהו להתקדם בתהליך ההתקדשות (אל הגלטים ו 1-2).

כך נפאר את שם אלוהים

כך נמלא את מצוות המשיח – אהבו זה את זה.

כך הלא נושעים ידעו שאנו תלמידיו של האדון ישוע

כך גם נהיה "גוף" בריא.

פרק ו פסוקים 5-14.

איחוד עם המשיח במותו ותחייתו

פסוקים 14-5: המשך הסבר ההתקדשות: חיים מאוחדים עם האדון ישוע

  1. שכן אם התאחדנו איתו במוות דומה למותו, כך גם נתאחד איתו בתחייתו.
  2. זאת אנו יודעים: האדם הישן אשר בנו נצלב איתו כדי שיהרס גוף החטא ולא נהיה עוד עבדים לחטא.
  3. שהרי המת משוחרר מן החטא.
  4. אבל אם מתנו עם המשיח, מאמינים אנו כי גם נחיה עימו.
  5. אנחנו יודעים כי המשיח, לאחר שקם מן המתים, לא ימות עוד. המוות לא יוסיף לשלוט בו.
  6. הרי במותו מת אחת ולתמיד לגבי החטא, אך בחיותו הוא חי לאלוהים.
  7. בדרך זאת גם אתם חשבו את עצמכם מתים לגבי החטא, אך חיים לאלוהים במשיח ישוע.
  8. לכן, אל ימשול החטא בגופכם בן התמותה ואל יכניע אתכם לתאוותיו.
  9. ואל תמסרו את איבריכם לחטא ככלים של רשע, אלא מסרו את עצמכם לאלוהים כאנשים חיים שהוקמו מן המתים, ואת איבריכם תמסרו לאלוהים ככלים של צדק.
  10. החטא לא ישלוט בכם, כי אינכם תחת יד התורה אלא תחת יד החסד."

בפסוקים 1-14 שאול השליח מציין את עומק ההזדהות והאיחוד שלנו עם האדון ישוע.

כאמור, מהרגע שאדם כלשהו מאמין בבשורת המשיח, תמה דאגתו בכל הקשור למשפט החטא לעולם. אך מאותו הרגע מתחילה אחריותו כבן אלוהים. הקרב על תהליך ההתבגרות הרוחנית החל.

רוח הקודש השוכן בגופו של הנושע הופך אותו לאדם חדש.

טבעו של הנושע משתנה.

הלך מחשבתו משתנה, הוא בריאה חדשה. והחשוב מכל, הנושע הינו בריאה חדשה תחת בוס חדש – האדון ישוע ולרשותו כל כלי נשק האלוהים לעמוד נגד כל נכלי השטן (אל האפסים ו 10-18).

אדם הראשון (בעלה של חווה), היה הראש של הגזע הישן.

קללת החטא שנבעה מחטאו באה גם עלינו כצאצאיו שנולדו ממנו. אימצנו בעל כורחנו את האופי והתכונות של אבינו – אדם החוטא.

האדון ישוע אשר מת כקורבן כפרת החטאים של בני האדם, וקם לתחיה מן המוות לאחר שלושה ימים, הינו האדם השני והאחרון.

האדון ישוע הוא הראש של גזע חדש. האדון ישוע הוא הבוס החדש של חיינו.

ברגע ישועתנו, אנו תחת הנהגתו והוראתו של הראש החדש שלנו – האדון ישוע.

מרגע ישועתנו אימצנו את אופיו של האדון החדש שלנו – ישוע המשיח.

מרגע ישועתנו אנו חיים במסלול ההתקדשות – המירוץ להידמות לאדון ישוע יותר ויותר בעזרת רוח הקודש השוכן בגופנו.

פסוקים 5-14 מלמדים עיקרון אחד אך שאול השליח מקדיש לכך מספר מכובד של פסוקים.

למשל – פסוק 5 מהווה כותרת, ושאר הפסוקים 6-14 מפרטים את התוכן החבוי בפסוק 5.

המאמין מתאחד עם האדון ישוע במוות הדומה למותו…ומתאחד עם האדון ישוע גם בתחיתו של האדון…

למה בדיוק שאול השליח מתכוון? הבה נבין את המונחים ששאול השליח משתמש בהם…

א. לאיזו מטרה ובמצוות מי האדון ישוע מת?

האדון ישוע מת במצוות אלוהים האב (לוקס כב 42, אל הפיליפים ב 5-11).

האדון ישוע המשיח לא החשיב את רצונו אלא קיים את רצון אלוהים האב עד תום – עד מותו המכפר על הצלב.

בדרך זו האדון ישוע הראה לנו בדוגמתו האישית את מהות המלים – למות לעצמי ולחיות עבור אלוהים.

מותו של האדון ישוע היה מעשה של ציות מושלם לרצון אלוהים האב.

לאיזו מטרה האדון ישוע מת?

האדון ישוע מת למען ישועת בני האדם מזעם אלוהים האב והצלתם מדראון עולם (אל האפסים ב 1-20).

מותו של האדון ישוע כקורבן חטאינו היווה הוכחה לאהבתו של אלוהים את העולם – את בני האדם, ורצונו שיהיה להם חיי עולם עימו (יוחנן ג 16, פטר"ב ג 9).

ב. מה מסמלת תחייתו של האדון ישוע, ואיך תחייתו של האדון מהווה עידוד כלשהו למאמין בישוע?

תחייתו של האדון ישוע מן המתים (יוחנן כ), מהווה עדות והוכחה לנו בני האדם שאלוהים האב קיבל ואישר את קורבנו של האדון ישוע כתשלום עבור חטאינו.

ז"א – ישוע הוא אכן האדון

– הברית החדשה אכן קמה והחלה במותו המכפר של האדון ישוע (מתי כו 26-29)

– כל ההבטחות הכלולות בברית החדשה וכל ההבטחות שנאמרו מפיו של האדון ישוע אכן תתגשמנה.

ומהן חלק מההבטחות שיש לנו דרך הברית החדשה שהוקמה בדמו המכפר של האדון ישוע?

חיי נצח!

לא רק שרוח הקודש שוכן בגופנו, אלא שמובטח לנו שלאחר מותנו – נילקח לנוכחות אלוהים, ונהיה עם האדון ישוע המשיח לעולמי עולמים (יוחנן יד 1-3, תסל"א ד 13-18).

מובטח לנו שנחזור לעולם יחד עם ישוע כשישוב להקים את ממלכתו ואף נמלוך עימו (זכריה יד 4-6, תסל"א ד 17, התגלות כב 5).

מובטח לנו שנזכה לגוף חדש – כמו הגוף החדש של האדון ישוע, כך שנחיה בקדושה וטוהר מושלמים ולא נהיה יותר נתונים להשפעת החטא או קללת החטא (קור"א טו).

כעת, לאחר שאנו יודעים טוב יותר מה מסמלים מותו ותחייתו של האדון ישוע, ייקל עלינו להבין במה מתבטאת האחדות של הנושע עם מוות הדומה למותו של ישוע?

אף אחד מאיתנו מעולם לא נדרש למסור את חייו כקורבן כפרת חטאים, שכן כולנו חוטאים ודמנו לא יכול להיחשב בעיני אלוהים כדם כפרה. קורבנות אדם אסורות בכתבי הקודש ומהוות רצח ועבודת אלילים.

אדרבה, כתבי הקודש דורשים מאיתנו לשמור את נפשותינו.

מכאן, שאול השליח אינו מלמדנו להתאבד בצליבה!

כוונתו של שאול השליח היא שהאדם הישן – "האני" שהייתי לפני שנושעתי – כבר אינו קובע עמדות ומהלכים בחיים החדשים שלי באדון ישוע.

אלא כעת כל הווייתי ורצוני פועלים על פי רצון אלוהים הכתוב בכתבי הקודש.

התאוות של "האני" הקודם – 'אני' לפני שנושעתי – כבר אינן הכוח הדומיננטי המניע את חיי ומהלכיי.

כעת אני נלחם נגד אותן רצונות שאינן תואמות לרצון אלוהים הכתוב בכתבי הקודש, ומנצחן בעזרת כוח רוח הקודש השוכן בקרבי.

כעת מחשבתי היא לקדם את מלכות אלוהים – ז"א, את רצונו של אלוהים בחיי ובעולם בכלל (מתי ו 33).

שאול השליח מפרט זאת

בפסוק 6:

  1. זאת אנו יודעים: האדם הישן אשר בנו נצלב איתו כדי שיהרס גוף החטא ולא נהיה עוד עבדים לחטא.

כן, "האני" הישן – אשר היה נתון לשלטון החטא וחי כדי למלא את תאוות הבשר – נצלב עם האדון ישוע.

כאשר "המוח" הישן "מת" – הרי שכבר אינו יכול לנהל את גופי למטרות נלוזות. או יותר נכון לומר – מרותו פגה…

שאול ציין את העיקרון באיגרת אל הגלטים ב 20: "עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן-האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי."

באותה איגרת אל הגלטים בפרק ה פסוקים 24-25 שאול השליח אומר: "האנשים השייכים למשיח צלבו את בשרם עם תשוקותיו ותאוותיו. אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על-פי הרוח." [ראה גם אל הקולוסים ג 9-100].

"המשיח חי בי" [אומר שאול לגלטים – ולהזכירנו, איגרת אל הגלטים היא "האחות" של האיגרת אל הרומים. אל הרומים לאוזן בעיקר של גויים  ואיגרת אל הגלטים מסר דומה מאוד אך מתאים לאוזן של היהודי] – משמע, קיבלתי אופי חדש והלך מחשבה חדש – הדומים לאלו של ישוע.

מהו הלך המחשבה של ישוע?

איך הלך המחשבה של ישוע מיושם בחיים היומיומיים שלנו?

שאול השליח פירט את המשמעות לדרישה זו באיגרת אל הפיליפים ב 1-8:

  1. "לכן אם יש איזה עידוד במשיח, אם איזו נחמה של אהבה,אם איזו שותפות של רוח, אם אילו רחמים וחמלה – 
  2. אזי מלאו נא את שמחתי בזה שתהיו תמימי דעים, חדורי אהבה אחת, בעלי כוונה אחת ומחשבה אחת
  3. ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו.
  4. כל אחד אל ידאג רק לעניניו, אלא גם לעיניניו של זולתו.
  5. יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע.
  6. הוא אשר היה קיים בדמות אלוהים לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים,
  7. אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם. וכאשר היה בצורתו כאדם, 
  8. השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב…"

באיגרת למאמינים באפסוס פרק ד 21-32 שאול פרט בדיוק מה השינוי שאלוהים דורש בחיינו, או תחלס, איזה סוג של חיים מאפיינים את "האדם החדש" אשר בישוע.

אני אצטט רק את פסוקים 21-24:

  1. "…אם אמנם שמעתם אותו ולומדתם בו את האמת כפי שהיא בישוע – 
  2. שעליכם לפשוט את האדם הישן אשר התנהגותכם הראשונה כרוכה עימו והוא נשחת בתאוות מתעות,
  3. ולהתחדש התחדשות רוחנית בשכלכם,
  4. וללבוש את האדם החדש הנברא כדמות אלוהים בצדקה וקדושה של אמת…"

באיגרת אל הקולוסים ג 5-ד 1 שאול מעניק לנו נתונים נוספים המדריכים אותנו לחיות חיים על פי הלך המחשבה של האדון ישוע – חיים הראויים לאלו שמתו מוות דומה לאדון וכעת חיים בדומה לאדון. [חיי הנולדים מחדש – בריאה חדשה].

אני אצטט רק את פרק ג 9-10:

  1. "…אל תשקרו איש לרעהו, שכן פשטתם את האדם הישן עם מעשיו
  2. ולבשתם את האדם החדש, ההולך ומתחדש בדעת לפי צלם בוראו…"

אלוהים אדירים, התיאורים של החיים החדשים בישוע כל כך נפלאים.

תהליך ההתקדשות ששאול השליח מציין נועד להביא אותנו בצעדים קטנים יומיומיים, לבגרות רוחנית, כך שכל מי שיבחן את חיינו ויביט עלינו, יאמר:

'האדם הזה בכל יום, נראה דומה יותר לישוע.'

תהליך ההתקדמות מכין אותנו בכל יום לשרת את האדון טוב יותר כשגרירים נאמנים וכאיגרת כתובה של אלוהים (קור"ב ב 14 – ג 3).

או בקיצור – פשוט תחיו על פי ההוראות של הדרשה על ההר (מתי ה-ז)

תחלס, האם יש סיכוי כלשהו שנגיע לרמה שכזו בחיים בארץ עוד לפני שנמות ונקבל גוף חדש ומפואר שאינו נתון להשפעת החטא?

כן, כי כך הבטיח אלוהים ואף העניק לנו את הכלים למלא את רצונו הנפלא.

א. אלוהים הבטיח שלא יעמיד אותנו בניסיון שמעבר ליכולתנו, אלא עם כל ניסיון הוא מבטיח לספק לנו את החסד – כוח, כדי לבצעו בהצלחה (קור"א י 133).

כל הדרישות המוזכרות מעלה אינן רף בלתי ניתן להשגה אלא חיים שאלוהים דורש ובצדק מאיתנו – ילדיו הנושעים היום.

אנו מסוגלים להגיע לרף הגבוה כי אנו בריאה חדשה החיה חיים חדשים בכוח רוח הקודש השוכן בגופנו – שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

ההתפעלות שלנו מהדרישות של האדון ישוע נובעות מחוסר בגרות רוחנית.

אנו כן יכולים לחיות ע"פ הדרישות ששאול השליח ציין – אם באמת נפקיד את חיינו ביד האדון וניכנע להדרכת רוח אלוהים בכל תחום – כפי שכתבי הקודש מלמדים (אל האפסים ה 18-19).

ב. איך עושים זאת?

איך בדיוק אני מתגבר על הרצונות של האדם הישן וחי כדוגמת חייו של האדון ישוע? הרי אני עדיין כלוא בגוף הנתון להשפעת החטא…הרשימה נכונה רק לנושעים…

א. תפילה. בתפילה אני פונה לאבי שבשמיים ומפתח קשר אישי ואינטימי. אלוהים דורש מאיתנו להיתפלל כדי שכך גם נדע ונלמד שקבלנו את התשובה מאלוהים ולא ממקור אחר. בדרך זו תגדל אמונתנו ובטחוננו באלוהים.

ב. אמונה כנה ומוחלטת באלוהים המקיים את כל הבטחותיו.

ג. קריאה ולימוד כתבי הקודש – זה נותן הבנה, חכמה וכוח.

ד. התחברות עם מאמינים בוגרים הפוקחים עין על חיי – על פי דרישתי…

אחים בוגרים מבחינה רוחנית שאני יכול לחלוק עימהם את קשיי ולהיעזר בהם להתגבר על החטא ולנצח.

ה. להיות חלק פעיל וחי בגוף המשיח – הקהילה.

ו. ציות. הציות לדבר אלוהים מעניק כוח רב וברכה רבה להמשיך ולחיות ברצון אלוהים.

ז. התוודות כנה על חטא (יוח"א א 9).

ומה קורה כשאני נופל בחטא?

כל חטא מסוגל להרוס התחברות עם מאמינים אחרים ואת ההתחברות שלנו עם אלוהים. אך, ישנם חטאים שעלולים להרוס גם עדות חיים או חיי נישואים.

אני מתפלל ומקווה שאף אחד מאיתנו לא יעמיד עצמו במצב בו הוא נכנע לחטאים שכאלו.

למרות שאלוהים סולח ומרחם ומטהר אותנו מכל עוולה (כאשר אנו מתוודים באמת על חטא – יוח"א א 9), עלינו לזכור שצלקות מהחלטות שגויות וחטאים קיצוניים עלולים לפגוע באפשרות שלנו לשרת את אלוהים בתחומים שונים.

תחלס – התוודות על חטא מסירה את המחסום בינינו לבין אלוהים ואדם ומאפשרת לנו להמשיך להתקדם במסלול ההתקדשות.

בפסוק 14 שאול מסיים במשפט מעניין שרבים מתווכחים על משמעותו האמיתית.

פסוק 14 מהווה משפט מסכם לפסוקים שלפניו ולכן חשוב להבין היטב את הפסוק הזה.

  1. החטא לא ישלוט בכם, כי אינכם תחת יד התורה אלא תחת יד החסד."

שאול השליח רוצה להבהיר לכל מכותביו שהדרך לנצח את את החטא בחיים אלו – למרות שאנו כלואים בתוך גוף הנתון להפעת החטא, היא רק דרך כוח החסד המוענק למאמינים בזכות האמונה בישוע.

רק לנושעים יש כוח להתמודד עם נכלי השטן.

שאול קובע: מי שנמצא תחת יד התורה – החטא שולט בו!

האם התורה אשמה במשהו?

האם יש פסול כלשהו בתורה הקדושה שאלוהים נתן בסיני?

חס וחלילה!

אדרבה, כתבי הקודש רק מהללים את תורת אלוהים (מתי ה 17-19, אל הרומים ג 31, ז 12, טימו"א א 8).

אלא, התורה מעולם לא נועדה להיות הכלי שמכפר חטאים.

מכיוון שאף אדם אינו יכול לקיים את כל מצוותיה, התורה מהווה אצבע מאשימה שקובעת שהאדם מקולל וראוי לקללת אלוהים.

מכאן, מי שמנסה לנצח את החטא – קרי, להיוושע – דרך התבססות על קיום מושלם של מצוות התורה – "חי תחת יד התורה" – יווכח שטעה ועתיד להימצא אשם לפני אלוהים ולהישלח לאש גיהנום.

אדם שכזה חי ללא כל יכולת להתנגד לחטא – אין בו את רוח הקודש. הוא חי תחת שליטת החטא ולכך מתכוון שאול השליח.

התורה עצמה קדושה וטובה!

התורה ציינה מהו חטא וגם לימדה שהישועה טמונה במשיח העתיד לבוא לעולם ולהיות שה קורבן החטאים שלנו (ישעיה נג).

התורה ציינה את זהות המשיח ואת פעולותיו למען נוכל לזהותו במדויק ולקבלו כאדון ומושיע.

לכן, מי שהבין היטב את התורה, השכיל להבין שאלוהים הוא הוא המושיע מן החטא בדמו הוא.

מי שהבין את התורה השכיל להבין שהמשיח הוא אל-שדי – הוא האדון ישוע, בן האלוהים.

ישוע הוא האישיות היחידה בהיסטוריה האנושית שהגשימה את כל הנבואות המשיחיות.

ישוע הוא המשיח המובטח – ובו בישוע אדם יכול לשים את בטחונו ולזכות בישועה [ראה אל הגלטים ג 23-25].

רק מי שמאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא, גם זוכה לקבל כפרת חטאים ואת הכוח – רוח הקודש בגופו – כדי לחיות חיים המפארים את אלוהים – חיי נצח אמיתיים.

חלק משומעיו של שאול התפלצו לשמוע את המשפט האחרון:

מבחינתם, הם שמעו מילת ביקורת על התורה…אך זאת מכיוון שלא הבינו את כוונתו של שאול השליח.

לדעתי שאול סיים קטע ראשון במשפט הזה כדי לעורר את שומעיו ולשמור את ערנותם והקשבתם בשיא – עד לסיום קריאת האיגרת.

  1. החטא לא ישלוט בכם, כי אינכם תחת יד התורה אלא תחת יד החסד."

אויי ביי,

האם יעז יהודי כלשהו לחיות בנפרד ממרות התורה?

הרי התורה שומרת אותנו כעם…

התורה שומרת אותנו מלחיות חיי מוסר נחותים…

האם שאול מלמד אותנו לחיות כראות עינינו?

על כך בשיעור הבא.

איגרת שאול אל הרומים

פרק ו פסוקים 15-23.

כולם עבדים למישהו, אך הנושעים עבדים לצדקה

בפסוק 14 שאול מסיים את הלימוד אודות האחדות עם האדון ישוע במותו ובתחייתו, במשפט מעניין שרבים מתווכחים על משמעותו האמיתית עד היום.

פסוק 14 מהווה משפט מסכם לפסוקים שלפניו אך גם קרש קפיצה לקטע הבא. לכן חשוב להבין היטב את הפסוק הזה.

  1. החטא לא ישלוט בכם, כי אינכם תחת יד התורה אלא תחת יד החסד."

שאול השליח רוצה להבהיר שהדרך היחידה והבלעדית לחיות חיים מאוחדים עם האדון ישוע, מלאי חירות וברכה, אפשרית רק אם האדון ישוע הוא המרות היחידה והבלעדית בחיי אותו אדם.

מי שחי חיים דתיים מכל סוג שהוא, בהם האדון ישוע אינו המרות היחידה והבלעדית, הריהו חי חיי חטא ריקים מישועה – זאת גם אם אותו אדם מכוסה במלוא הדרה של אותה דת או מסורת.

רק לנושעים אשר הפנימו שישועתם היא מתנת חסד מאלוהים בזכות דמו המכפר של האדון ישוע, יש כוח להתמודד עם נכלי השטן ולא להיכנע לשלטון החטא. זאת מכיוון שרוח הקודש שוכן בגופם (יוח"א ד 4, קור"א ג 16-17).

מי שאינו ושע, אין לו את רוח הקודש כדי להתמודד עם נכלי השטן, ולכן הוא נמצא תחת שלטון החטא – גם אם אינו יודע זאת.

שאול קובע: מי שנמצא תחת יד התורה – החטא שולט בו!

למה הכוונה?

האם התורה אשמה במשהו?

האם יש פסול כלשהו בתורה הקדושה שאלוהים נתן בסיני?

חס וחלילה!

אדרבה, כתבי הקודש רק מהללים את תורת אלוהים (מתי ה 17-19, אל הרומים ג 31, ז 12, טימו"א א 8). התורה קדושה, טהורה ומלאה אמת אלוהים.

אלא, התורה מעולם לא נועדה להיות הכלי שמכפר חטאים.

אם כן, לשם מה נתן אלוהים תורה לעמו ישראל?

–          התורה תיארה את אלוהים, קדושתו, טוהרו וצדקתו.

–          התורה ציינה את אופיו ותכונותיו של אלוהים ולימדה את כל שומעיה שהיא מצפה מכל בן-אנוש לחיות על פי סטנדרטים אלו.

–          התורה לימדה מהו חטא וציינה באופן ברור ש: כל בני האדם חוטאים ושכר החטא הוא מוות.

–          התורה לימדה שבני ישראל נועדו להיות ממלכת כוהנים.

–          התורה לימדה שכפרת חטאים, ישועה, טמונה במשיח העתיד לבוא לעולם ולהיות שה קורבן החטאים שלנו (ישעיה נג).

–          התורה ציינה את זהות המשיח ואת פעולותיו למען נוכל לזהות את האדון ישוע במדויק ולקבלו כאדון ומושיע.

מכיוון שאף אדם אינו יכול לקיים את כל מצוותיה, התורה גם מהווה אצבע מאשימה שקובעת שהאדם מקולל וראוי לקללת אלוהים (דברים כז 26).

מסיבה זו אמר שאול השליח באיגרת אל הרומים ג 20: "…במעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר, כי התורה רק מביאה לידי הכרת החטא."

מכאן, מי שמנסה לנצח את החטא – קרי, להיוושע – לצאת משלטון החטא, דרך נסיון לקיים בשלמות את כל מצוות התורה [דבר שלעולם לא יצליח לעשות], ז"א –  "חי תחת יד התורה" – עתיד להיווכח שטעה, ונמצא אשם לפני אלוהים ולהישלח לאש גיהנום – אם ימות באותו מצב  רוחני…

אדם שכזה חי ללא כל יכולת לנצח את החטא ולבטל את קללת המוות שבו (בראשית ב 17) ולחיות חיים המפארים את אלוהים – כי אין בו את רוח הקודש. הוא לא הבין את התורה, אינו מכיר את המושיע מכפר החטאים, אינו נכנע לאדון ישוע ולכן החטא שולט בו. לכך מתכוון שאול השליח.

שאול השליח לימד את האמת הפשוטה הזו באיגרת שכתב למאמינים בגלטיה בפרק ג 23-25:

"לפני בוא האמונה [ישוע] נשמרנו תחת יד התורה, כלואים היינו לקראת האמונה [ישוע] העתידה להיגלות.

לפיכך הייתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על ידי אמונה [ישוע].

אבל לאחר בוא האמונה [ישוע] איננו נתונים עוד למרות האומנת."

באיגרת אל הרומים בפרק ז 6 שאול השליח אמר:

"…אבל כעת, לאחר שמתנו לגבי מה שכבל אותנו, (ז"א, איננו תחת המרות הזו), שוחררנו מן התורה כדי לעבוד את אלוהים בחדשות הרוח ולא ביושן של אות כתובה."

המסקנות מהפסוקים הללו מאוד מרעישות.

  1. התורה אומנת, מדריכה, מורה שתפקידה לכוון את תלמידיה לעבר המשיח ישוע וזאת דרך סמלים ותבניות.
  2. הכרה בישוע כאדון ומושיע מן החטא היא הוכחה להבנת התורה.
  3. כניעה לישוע כמרות בלעדית היא הוכחה לבגרות רוחנית והבנה שבישוע המשיח מתגלה חסד אלוהים להושיע חוטאים.

האדון ישוע הוא האישיות היחידה בהיסטוריה האנושית שהגשימה את כל הנבואות המשיחיות.

ישוע הוא המשיח המובטח – ובו בישוע אדם יכול לשים את בטחונו ולזכות בישועה.

רק מי שמאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא, גם זוכה לקבל כפרת חטאים ואת הכוח – רוח הקודש בגופו – כדי לחיות חיים מאוחדים עם ישוע. אדם שכזה אינו נמצא יותר תחת שלטון החטא ולכן יכול לחיות חיים המפארים את אלוהים – חיי חירות במשיח ישוע.

חלק משומעיו של שאול התפלצו לשמוע את פסוק 14.

מבחינתם, הם שמעו מילת ביקורת על התורה…אך זאת מכיוון שלא הבינו את כוונתו של שאול השליח. חלקם לא הבינו את תכלית מצוות התורה.

לדעתי שאול סיים את הקטע הראשון במשפט הזה כדי לעורר את שומעיו, ולשמור את ערנותם והקשבתם בשיא – עד לסיום קריאת האיגרת.

  1. החטא לא ישלוט בכם, כי אינכם תחת יד התורה אלא תחת יד החסד."

אויי ביי,

חלקם חשבו בליבם:

אם המאמין בישוע כבר אינו תחת מרות התורה (כי ישוע במותו הגשים את תכלית התורה), האם הוא חופשי מחיי צדקה וקדושה? האם הוא חופשי לחיות כראות עיניו. [ו 15 – ז 6]…

מה ימנע מהמאמין בישוע, החופשי ממרות התורה לחיות חיי אלילות כמו הגויים?

האם שאול השליח מלמד אותנו לחיות חיים מופקרים? חס וחלילה!

בפסוקים 15-23 שאול השליח מתאר את חיי הנושע כחיי עבדות לצדקה [מירוץ ההתקדשות].

  1. ובכן מה? האם נחטא מפני שאין אנו תחת יד התורה אלא תחת יד החסד? חס וחלילה!
  2. האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם כעבדים למישהו כדי לציית לו, עבדים אתם למי שאתם מצייתים – או לחטא המוליך אל מוות, או לציות המוליך אלי צדקה.
  3. אך תודה לאלוהים על שאתם, אשר קודם לכן הייתם עבדים לחטא, נשמעתם בכל לב לדרך התורה אשר חונכתם בה.
  4. ולאחר ששוחררתם מן החטא נעשיתם עבדים לצדקה.
  5. אני מדבר בדוגמאות אנושיות בגלל חולשתכם, חולשת בשר ודם. כמו שכעבדים לטומאה ורשע מסרתם את איבריכם לתכלית של רשע, כן עתה כעבדים לצדקה מסרו את איבריכם לתכלית של קדושה.
  6. הרי בעת שהייתם עבדים לחטא חפשים הייתם מן הצדקה.
  7. ואולם איזה פרי היה לכם אז מאותם דברים שאתם מתביישים בהם עכשיו? הלא המוות הוא תוצאתם.
  8. אבל כעת, כשאתם משוחררים מהחטא ומשועבדים לאלוהים, יש לכם פרי המביא לידי קדושה, והתוצאה היא חיי עולם.
  9. כי שכר החטא הוא מוות, אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו."

שאול השליח מבהיר:

המאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא אינו תחת יד התורה, ז"א שאינו נתון יותר למרות התורה, אך אין הדבר אומר שהנושע חופשי לחיות חיי מוסר נחותים.

אלו החיים תחת חסד אלוהים אינם חופשיים לעשות כרצונם.

להיות חופשי במשיח משמע להיות חופשי ממרות של מצווה או הוראה פגת תוקף או הנובעת מחכמת אדם ולא מאלוהים (אל הגלטים ה 1).

להיות חופשי במשיח – לחיות תחת החסד – משמע, לחיות חיים המתמקדים בעשיית רצון אלוהים בלבד וללא כל תוספת שאינה מרצון אלוהים.

הערה:

ישנם מאמינים בישוע המאמצים מסורת או מצווה כזו או אחרת לחייהם. זיכרו, אם תוספת זו הופכת לחובה בחייכם, אתם בסכנה של אי-הבנת דבר אלוהים וכניעה למרות שאינה – ישוע!

לחיות תחת החסד, משמע להיות עבד לאלוהים ולחיות בצדקה.

מסיבה זו חיים בחסד האדון הינם חיים מספקים ומלאים שלום ושלווה.

במילים פשוטות וחדות: ישועתנו שינתה את עבדותנו!

המאמין בישוע זוכה לחתימת רוח אלוהים בגופו, המעורר אותו אף יותר ללמוד את דבר אלוהים ולרצות לחיות על פי אמות הצדק של אלוהים.

אדרבה, נוכחות אלוהים בקרבנו ואהבתנו אותו דוחפים אותנו לעשות את רצונו באהבה (אל הרומים ז 6, קור"ב ה 14, אל הגלטים ב 20, ה 24-25).

בדרך זו שאול עונה לשאלות שנשאלות אפילו עד עצם היום הזה.

למרות שהמאמין אינו נתון למרות התורה – הוא כל העת נתון למרותו של נותן התורה – אלוהים בכבודו ובעצמו, ולכן מחוייב לחיות על פי האופי  והתכונות של אלוהים.

במילים פשוטות – הנושע כל העת מחוייב לחיות על פי אמות הצדק של עשרת הדברות.

שאול השליח זועק:

ישועתנו לא הפכה אותנו לחסרי אדון, אלא רק שינתה את עבדותנו!

אחים ואחיות יקרים, לא נושענו כדי לחיות חיים נפרדים מאלוהים או הסותרים את רצונו.

נושענו כדי לשרת אותו כשגרירים נאמנים (אל הפיליפים ג 20).

נושענו כדי שכל בני האדם יוכלו לראות דרכנו את אהבת אלוהים בדרך שאנו מתייחסים בכבוד איש לרעהו ועושים את רצון אלוהים (יוחנן יג 34-35, טיטוס ב 13-14, אל האפסים ב 10).

נושענו וכך אנו יכולים להיות איגרת כתובה של האדון ישוע לעולם הלא נושע (קור"ב ג 1-3).

שאול השליח מפרט זאת בפסוק 16:

"…האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם כעבדים למישהו כדי לציית לו, עבדים אתם למי שאתם מצייתים – או לחטא המוליך אל מוות, או לציות המוליך אלי צדקה."

הלוגיקה בה שאול השליח משתמש מאוד פשוטה.

מי שחוטא ונכנע לחטא הריהו עבד לחטא (יוחנן ח 34).

מכיוון שהאדון ישוע הוא בלבד הדרך האמת והחיים, יוצא שכל מי שאינו עבד לישוע – הולך בדרך השקר והמוות (יוחנן יד 6).

כל דרך, תהיה דרך שתהיה, אם אינה מושתתת על דמו המכפר של האדון ישוע ותחייתו מן המתים והוראתו המדוייקת שבכתבי הקודש, מובילה את כל מאמיניה לאגם האש.

זיכרו:

אי אפשר לשרת שני אדונים. או את החטא או את אלוהים (מתי ו 24, לוקס טז 13).

כל יהודי השומע משפטים אלו חייב הסבר.

גם אם אתה יהודי הטוען להיותך שומר מצוות תורה וחי על פי הילכותיה, דע לך, שאם אינך מכיר את האדון ישוע כתכלית התורה, הרי שאינך מבין את התורה ולכן חי ופועל בדרך הנוגדת את רצון אלוהים.

מכאן, למרות שאתה טוען שאתה עבד לתורה, אתה לא עבד לאלוהים.

מכאן, גם אם תטען שאתה עבד לתורה אך בנפרד מישוע – אתה עבד לטעות שהיא חטא. אתה תחת שלטון החטא.

אתה עבד לחטא גם אם אתה לבוש בכל ההדר החיצוני של היהדות הרבנית.

כאמור, המאמין בישוע לא יצא ממרות התורה לאיזור של וואקום או חופש לעשות כאוות נפשו.

מבחינה רוחנית לא קיים מצב של וואקום רוחני.

ברגע שתכלית התורה הגיע לעולם וניתן היה לזהות אותו כמשיח המובטח, אז כל ירא אלוהים באמת הבין שתכלית התורה הוגשמה במשיח – והוא ישוע. (יוחנן ח 19, 42).

הכניעה למרות המשיח המובטח אינה עבירה על התורה אלא הגשמתה.

שאול השליח מסביר:

כולנו עבדים למשהו או מישהו.

היהודי הדתי טוען שהוא עבד לתורה אך בפועל הוא עבד להוראת הרבנים (ישעיה כט 13-14, מתי כג).

הגוי עובד האלילים רואה עצמו עבד למה שהוא בוחר.

הנושע עבד לאדון ישוע – עבד לצדקה ולכן עושה את שהתורה מורה.

מכאן, כולנו עבדים של מישהו או משהו. אין אדם חופשי!

אופן החיים של האדם, מעשיו ומצב נפשו תלויים לחלוטין במה שאותו אדם עבד לו.

בפשטות: ישועתנו רק שינתה את עבדותנו! מאדון החטא לאדון החירות – ישוע!

עבד לחטא – מה היינו עבד לצדקה – מה הננו
1. חוסר ישועה – דחיית ישוע כאדון ומושיע 1. נושע על סמך אמונה בישוע כאדון ומושיע!
2. ניסיון להשיג צדקה על סמך קיום מושלם של מצוות – 2. צדקה שניתנה בחסד אלוהים על סמך אמונה
3. חוסר הבנה של תכלית התורה 3. הבנה שתכלית התורה היא המשיח – ישוע
4. חיים ללא מעורבות רוח הקודש – נגזר מן החסד. 4. חיי צדקה מונחים על ידי רוח הקודש השוכן במאמין ומלאים בברכת אלוהים
5. אי-וודאות בתוצאת החיים 5. ידיעת תכלית החיים וביטחון בחיי נצח
6. עבד למצוות פגות תוקף ולמסורות פרי מחשבת אדם. אינו מפאר את אלוהים 6. עבד להוראות אלוהים המפארות את אלוהים – חוק המשיח (אל הגלטים ו 2)
7. אינו מכיר את אלוהים באופן אישי ואינטימי (יוחנן ח 19, 42) 7. הכרה אישית ואינטימית של אלוהים
8. תסכול 8. סיפוק, שלווה ושלום אלוהים ממלא את הנפש

פסוקים 17-18.

  1. אך תודה לאלוהים על שאתם, אשר קודם לכן הייתם עבדים לחטא, נשמעתם בכל לב לדרך התורה אשר חונכתם בה.
  2. ולאחר ששוחררתם מן החטא נעשיתם עבדים לצדקה.

שאול השליח מודה לאלוהים שהמאמינים ברומא השכילו להבין את האמת שבתורה וקבלו את האדון ישוע כאדון ומושיע מן החטא.

לפני שהמאמינים ברומא קבלו את ישוע, הם היו עבדים לחטא.

למה הכוונה?

א. הם היו – לפחות היהודים שבהם – עבדים להוראת הרבנים בכל הקשור לתורה.

ב. מכיוון שהרבנים דחו את ישוע כמשיח ותכלית התורה, יוצא מן הסתם שהם חינכו דורות רבים של יהודים להבין את התורה בדרך מוטעית  ולהקים את ישועתם ומבטחם על שקר והבטחות שווא.

והנה, תודה לאל, אותם נושעים אשר ברומא, קבלו את הוראת השליחים של ישוע והבינו את תורת אלוהים כפי שראוי [ראה מעשי השליחים ב 34-42].

לאחר שאותם אנשים הבינו את תכלית התורה והבינו את הטעות של הרבנים, הם חדלו מלקבל את מרות הרבנים. הם חדלו מללכת בדרך השקר המובילה למוות, ופנו לדרך האמת המלאה במעשי צדקה המפארים את אלוהים, ומבטיחים לכל האוחזים בה – ישועה וחיי נצח (תהילים קטז 16-19).

מכיוון שישועתו של הנושע היא מתנת חסד נצחית, יוצא שכל אשר הוא עבד לצדקה בחתימת רוח הקודש, הריהו עבד לצדקה לנצח נצחים.

פסוקים 19-20:

  1. אני מדבר בדוגמאות אנושיות בגלל חולשתכם, חולשת בשר ודם. כמו שכעבדים לטומאה ורשע מסרתם את איבריכם לתכלית של רשע, כן עתה כעבדים לצדקה מסרו את איבריכם לתכלית של קדושה.
  2. הרי בעת שהייתם עבדים לחטא חפשים הייתם מן הצדקה.

שאול השליח מתנצל שהוא צריך להסביר אמת כה נפלאה אך במונחים סמליים פשוטים.

שאול השליח אומר באופן ברור שהסיבה לכך שהוא צריך להשתמש באנלוגיות של עבדות וחופש וכו, נובע מן העובדה ששומעיו אינם בוגרים מספיק מבחינה רוחנית, והדרך המהירה אך גם היחידה בשלב זה להסביר דבר כדי שיופנם, זה על ידי שימוש במטאפורות פשוטות מחיי היומיום של שומעיו.

ומי הם היו?

רבים מן הגויים הנושעים היו עבדים או עבדים לשעבר.

לכן שימוש במושגים כמו עבדות וחירות מאפשרים להם להבין ולהפנים את המסר ששאול רוצה ללמד.

שאול מבקש משומעיו וכן גם מאיתנו היום.

זוכרים איך הייתם אדוקים בכל מה שקשור לדרך חייכם בעבר?

אם כן, כעת פעלו באותה התלהבות ובאותה עוצמה אם לא יותר, אך בדרך האמת שיש בה תכלית חיים ולא מוות.

–          זוכרים איך גמעתם כל מילה שיצאה מפי רבנים שלא הבינו את דבר אלוהים?

כעת אנא גמעו כל מילת אמת ויישמו אותה בחייכם כדי לפאר את אלוהים.

–          זוכרים איך רצתם לבית המקדש כדי למלא אחר כל הנדרש מכם מבלי לדעת מה אתם עושים?

כעת רוצו לבית אלוהים אף מהר יותר כדי לעשות את הראוי ורצוי בעיני אלוהים.

–          האם אתם זוכרים איך חלקכם השקיע מאמץ כה רב ברדיפה אחר מאמינים?

כעת הקדישו את אותו המרץ לפחות בעזרה לילדי אלוהים אשר במשיח ישוע.

מכיוון שבכל מקרה אנו עבדים למה שאנו תחתיו, אז כעת משאנו עבדים של האדון, אז הבה נציג את כל איברנו – כל גופנו וכל מהוויינו כדי לעשות מעשים של צדקה (אל הרומים יב 1-2).

פסוקים 21-22:

  1. ואולם איזה פרי היה לכם אז מאותם דברים שאתם מתביישים בהם עכשיו? הלא המוות הוא תוצאתם.
  2. אבל כעת, כשאתם משוחררים מהחטא ומשועבדים לאלוהים, יש לכם פרי המביא לידי קדושה, והתוצאה היא חיי עולם.

כדי להוכיח שכל פועלם ומרצם של שומעיו היה בעבר עבודה לחינם ללא כל תכלית נצחית מבורכת, שאול השליח אומר להם: תבחנו את הפרי – הכוונה – רווח, תועלת!

במילים פשוטות:

איזה רווח היה לכם כאשר הייתם עבדים לחטא?

בעת בה קיימתם מצוות מבלי להבין את תכליתן ומהותן במשיח ישוע. כאשר נכנעתם להוראה שקרית של רבניכם?

לו הייתם מתים במצב של חוסר אמונה בישוע, הרי שלא הייתם נושעים ונידונים לניתוק נצחי מאלוהים.

לעומת זאת, ראו איזה פרי – תועלת ורווח יש לאלו הרואים עצמם עבדים לאדון וחיים על פי אמות מידה של צדק, קדושה וטוהר.

הפרי של חיים אלו זה: חיי עולם עם אלוהים

חיים המניבים כבוד לאלוהים

חיים הממלאים את התכלית לשמה ברא אלוהים את בני האדם (אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14).

לעומת זאת: בעבר לפני שנושעתם, עשיתם ופעלתם בדרך שכעת אתם מבינים שאינה נכונה, ואף נוגדת בעליל את רצון אלוהים – לעיתים לוחמת ופועלת נגד אלוהים.

בעבר חלקכם יתכן שירק על האדון ישוע שבו פגשתם כשהייתם בארץ ישראל במהלך החגים.

חלקכם הסגיר מאמינים בישוע לשלטונות אשר עינו אותם ואולי הרגו אותם.

בעבר, התפארתם בקיום מצוות סמליות כאילו היו תכלית החיים,

היום אתם מתביישים לומר בקול רם את הפעולות שבעבר התגאתם בהם.

היום לעומת זאת, אתם עבדי אלוהים.

חייכם וגופכם הינם כלים המוקדשים לעבודת אלוהים קדושה (אל הרומים יב 1).

מה שאתם עושים היום בשם אלוהים ולכבוד אלוהים הינם מעשי תועלת העוזרים לסובבים אתכם ומהווים הוכחה שאתם בנים לאל חי.

היום אתם עסוקים בעשייה מבורכת השומרת אתכם בדרך של קדושה.

ומהו סופו של אדם המשועבד לאלוהים וחי על פי רצון אלוהים?

חיי נצח עם אלוהים.

פסוק 23:

  1. כי שכר החטא הוא מוות, אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו."

לסיכום עמדתו, שאול השליח אומר במשפט אחד את התוצאה של שני האפשרויות העומדות לפני כל בן אנוש.

המשכורת של החטא – פרי החטא, תוצאת החטא, מה שמגיע לבן-אדם אשר נשאר עבד לחטא – זה מוות.

שאול השליח אינו מתכוון רק למוות אותו חווים אנשים בזקנתם או ממחלה או תאונה.

שאול השליח מתכוון:

א. מוות רוחני – עיוורון מוחלט וחוסר יכולת להפנים כל מה שקשור לאלוהים (יוחנן ג 3-8, בראשית ב 17, קור"א א-ב).

ב. למוות הפיזי אשר במקרה של אדם חסר ישועה מהווה תחנה סופית ומשפט סופי – גזר דין לאגם האש. הכוונה למוות אשר לאחריו אין תיקון או  כל דרך חזרה.

מדובר על המוות המציין את נקודת הזמן בה אותו אדם יישלח לשאול ומשם לאגם האש לניתוק נצחי מאלוהים ואהבתו.

לעומת השכר ההוגן המגיע לכל מי שבחר להיות עבד החטא, שאול השליח מציב את האפשרות השניה.

מתנתו של אלוהים.

מדוע שאול השליח אינו אומר שכרו של אלוהים?

כי ישועה אינה שכר אלא מתנת חסד. ראה אל האפסים ב 8-9, יוחנן ג 16, 36, טיטוס ג 5).

אין לאף אדם יכולת להגיע לדרגת צדקה וקדושה שבעבורה אלוהים יצטרך לשלם לו חיי עולם בקרבתו.

ומהו התנאי הבלעדי לזכות במתנת החסד של אלוהים האב?

לכבד באמונה וציות את הבן – ישוע המשיח (תהילים ב).

להאמין כי הוא שה האלוהים הניתן לנו בעבור כפרת חטאינו – לחיות תחת מרותו. לקיים את הוראת הכתובים מתוך הבנה והפנמה שישועתנו באמונה במשיח ישוע בלבד.

אמונה כנה מניבה חיי קדושה המפארים את אלוהים – כי הנושע מתאחד עם האדון ישוע ומשרתו כעבד נרצע מלב אוהב ומסור.

לסיכום:

  1. הנושעים אינם תחת שלטון החטא, אלא תחת שלטון החסד של אלוהים שניתן לנו בדמו המכפר של האדון ישוע המשיח. כנושעים יש לנו את הכוח להתמודד נגד נכלי השטן, לנצחו, ולחיות חיי חירות באדון ישוע.
  2. חירותו של המאמין בישוע אינה הזכות לעשות ככל העולה במוחו, אלא הזכות לדעת ולעשות רק את מה שהאדון מצפה ממנו לעשות.

החירות במשיח משמע – חופש מכל מצווה או הוראה שאינה מאלוהים.

  1. רק אדם נושע יכול להציג פועל לאלוהים ללא בושה. רק הנושע יכול לחיות חיים המפארים את ה'. רק עם ישוע ניתן לפאר את אלוהים האב (יוחנן ח 19, 42).
  2. שכר החטא = מוות. זה שכר הוגן על כל חטא.

מתנת ה' = חסד. לא שכר אלא חסד, כי אף אדם אינו יכול להצטדק בכוחות עצמו ולהיות זכאי לישועה כשכר על פועלו.