במדבר פרק י"ט – הפרדה האדומה

בספר במדבר יט מצווה אלוהים על משה ואהרון לעשות את הפעולות הבאות בכל הקשור לפרה האדומה.

  1. פרה תמימה ז"א ללא מום
  2. לא עלה עליה עול
  3. הכוהן הגדול מוציא את הפרה האדומה אל מחוץ למחנה ושם שוחט אותה.
  4. הכוהן הגדול לוקח מדם הפרה האדומה באצבעו, ומתיז את הדם לפני פני אוהל מועד שבע פעמים. ז"א, הפעולה נעשית במרחק [מחוץ לגבול המחנה] מאוהל מועד, אך בקו ישר אל מול הכניסה לאוהל מועד – ז"א מול קודש הקודשים.

כאשר בית המקדש עמד על תילו, הפרה האדומה נלקחה לעבר הר הזיתים דרך השער המזרחי, אשר נמצא מול הכניסה לבית המקדש – בקו ישר מול קודש הקודשים (שמות כז 13), אל הר הזיתים.

המשנה מציינת נתון זה. כמו כן בספר הברית החדשה בבשורת לוקס כג 44-49, מרקוס טו 39 מצוין שהמשתתפים בצליבה של ישוע היו עדים למתרחש במקדש. ז"א, הצליבה הייתה בקו ישר מול פתח המקדש, ומכאן היכולת לראות ולהבין שהתרחש אירוע מכונן בבית המקדש ברגע מותו של האדון ישוע על הצלב.

  1. הפרה האדומה נשרפת בשלמותה. לתוך השרפה הכוהן הגדול גם זורק חתיכת עץ ארז, אזוב ושני תולעת.

מה מסמלים הארז, אזוב ושני?

עץ הארז מסמל את אצולת בני האדם לאורך כל כתבי הקודש. לעומת זאת האזוב מציין את השכבה נחותה של בני האדם. מכאן, כפרת החטאים הקשורה באפר הפרה האדומה נועדה לכלל בני האדם ללא כל קשר למעמדם. כולם חוטאים וכולם זקוקים לכפרת החטאים.

שני תולעת? – צבע השני כצבע אדום כהה עד ארגמן.

בספר ישעיה א 18 הנביא ישעיה אומר לעמו: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע, כצמר יהיו…"

אם כן, צבעה האדום של הפרה נועד לסמל את חטאיי העם.

  1. אפר הפרה האדומה נאסף ונשמר במקום טהור מחוץ למחנה כדי שישמש מקור לטיהור לבני ישראל.

הפרה האדומה מהווה סמל לפועלו מכפר החטאים של גואל ישראל, הלא הוא האדון ישוע המשיח. דרך סמלים ותבניות לימד אלוהים את בני ישראל אודות המשיח ופועלו עבור בני האדם (אל הגלטים ג 23-25, אל הקולוסים ב 16-17, אל העברים ג-י, ראה ט 13-14).

האדון ישוע היה תמים וללא חטא. לא היה בו כל מום גופני הפוסל אותו מלשמש קורבן כפרת חטאים בעיני אלוהים האב.

האדון ישוע היה תמים מבחינה מינית.

כאשר הוציאו את האדון ישוע לעבר מקום צליבתו, הוא יצא מחוץ לגבול העיר ושם, כשהוא "מחוץ למחנה", על הר הזיתים הנמצא מול הכניסה לבית המקדש, נצלב האדון ישוע כשה האלוהים עבור חטאי בני האדם.

שלוש שעות לפני שהאדון ישוע מת על הצלב, השתרר חושך על כל הארץ. בסיום האירוע מת האדון על הצלב. כשמת, נקרעה הפרוכת המסתירה ומפרידה את קודש הקודשים.

רעידת אדמה התלוותה לאירועים.

כל הנוכחים הבחינו במתרחש והבינו שישוע הוא אכן מה שאמר על עצמו ונאמר עליו – גואל ישראל, המשיח, בן האלוהים (מתי כז 50-56, מרקוס טו 37-39, לוקס כג 44-49).

כל המאמין שישוע הוא האדון שנשלח מאלוהים האב לכפרת חטאים, אשר מת על הצלב וקם לתחיה לאחר שלושה ימים, הריהו נושע. דמו של האדון ישוע הוא דם כפרת החטאים של המאמין בו (אל הרומים י 9-10).