איוב — פרק לח:

תשובת אלוהים לאיוב

 

מבוא

 

עד כה למדנו את פרקים א עד כ של ספר איוב בקפדנות פסוק־פסוק, והתברר לנו שאחרי מספר נאומים מתחילים הדברים לחזור על עצמם. כל צד — הן איוב והן רעיו — סבור שהוא צודק. המילים אמנם משתנות מנאום לנאום, אך עקרונית לא נאמר הרבה חדש בפרקים כא עד לז.

קראתי ולמדתי את ספר איוב על כל פרקיו באופן אישי, ונהנתי והתברכתי מאוד, כי הרי מדובר בדבר אלוהים, ואין לי כל ספק כי "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, 17 לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" (ב־טימותיאוס ג 17-16).

בכל זאת החלטתי בסדרת השיעורים שבאתר "ישוע" לדלג על פרקים כא עד לז, כי הרי רוב הלימוד בפרקים אלה היה מסתכם בפירושי מילים — במעין "תרגום" של העברית הקשה לשפת היום יום שלנו — והעבודה הזו כבר נעשתה על ידי מפרשים טובים ממני (ניתן, למשל, לקרוא את כל ספר איוב בפירושו של קאסוטו).

 

ובכן, לאחר 35 פרקים בהם איוב ורעיו מתפלפלים בכל הקשור לסיבות שבעטיין באו על איוב כל האסונות, מחליט אלוהים להתערב ולהביא את הדיון לסיום.

לאורך כל פרקי הדיון בין איוב ורעיו, קבעו אלה שהאסונות נבעו מפשעיו של איוב. לפיכך, טוב יעשה איוב אם יציג מידה של ענווה, ייכנע לאלוהים ויתוודה על חטאיו.

 

לו היינו בנעליהם של אותם חברים, אני חושב שהיינו מגיעים לאותה מסקנה:

  • כל האסונות באו על איוב ביום אחד;
  • פולשים זרים פשטו על האיזור, אך הם לקחו דווקא את רכושו של איוב;
  • "אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם" (א 16 — שים לב לדגש: "אש אלוהים"), והיא שרפה דווקא את רכושו של איוב;
  • פתאום התחוללה סופה שגרמה — כנגד הטבע — נזק נקודתי בלבד: היא הרסה דווקא את הבית שבו חגגו באותה השעה כל ילדיו של איוב.

 

מצד אחד, סמיכות האסונות והתמקדותן באיש אחד היוו אות לכל המביט מן הצד שלאלוהים חשבון אישי עם איוב. הרי ידידי איוב ראו רק את מה שגלוי לעין, הם לא ידעו שהסיבה לאסונות שונה. הם לא ידעו שכל הנעשה נועד לפאר את אלוהים ולהציג כמופת את אמונתו של איוב.

מצד שני, איוב עצמו טען לאורך כל הדיונים שהוא אמנם לא נטול כל חטא, אך הוא מכיר את נפשו ויודע שלא פשע נגד אלוהים ברמה המצדיקה את האסונות שחווה. לפיכך איוב לא נכנע לעצת רעיו ולא הודה בפשעים או חטאים שלא ביצע.

 

איוב באמת אינו הבין את הסיבה ליסוריו. בנאומו האחרון בפרקים כט-לא, איוב שפך את אשר על ליבו וסיים במשאלה אחת ואחרונה, שבאה לידי ביטוי ברוב נאומיו, ואותה הביע בקריאה: "שַׁדַּי יַעֲנֵנִי!"

כעת, בפרק לח אלוהים נענה לאיוב ומעמיד כל אחד ממשתתפי הדיון במקומו הראוי.

 

לא כל אדם חווה אסונות בסדר גולד שחווה איוב, אך כולנו עוברים קשיים שגורמים לנו לשאול את אלוהים שאלות נוקבות, או אולי חס וחלילה להטיל ספק בטוהרו, יושרו או יכולתו.

הפרקים הבאים נועדו ללמדנו להיכנע לסמכותו של אלוהים, גם כאשר אנו חווים את הנסיבות הקשות ביותר. תיאור כוחו של אלוהים בפרקים אלה נועד להדגיש את אפסותו של האדם, ולכן אל לו לאדם להתייצב כשווה מול אלוהים ולהסיק מסקנות לגבי מניעיו של אלוהים או טוהרו.

עלינו לשנן ולומר לעצמנו חזור ושנן: "אלוהים טוב ונאמן לילדיו! כל הסבל הנוכחי אינו משתווה לכבוד המחכה לנו בהתגלותו. אלוהים, אני שלך — השתמש בי. תן לי את הכוח ואת האמונה לציית לך עד תום!"

 

תשובת אלוהים לאיוב

 

פרק לח מתאר את ריבונותו של אלוהים בעולם ומתמקד בבריאה והחי בה. הפרק, לאחר הפתיחה, מתחלק לחמישה מאמרים:

 

א.       בריאת הארץ (פס' 7-4);

ב.       שלטון הבורא על הים (פס' 11-8);

ג.       רזי האור והחושך (פס' 21-12);

ד.       על התופעות המטאורולוגיות: שלג וברד, גשם וקרח (פס' 30-22);

ה.       כוכבים, ברקים ועננים (פס' 38-31).

 

פתיחה (3-1)

 

1 וַיַּעַן יהוה אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר:

2 "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת?

3 אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי."

 

אלוהים מופיע לפני איוב ובוחר לעשות זאת בדרך שלא תשאיר שום ספק לגבי זהותו של המופיע: אלוהים עונה לאיוב "מִן הַסְּעָרָה". ההתגלות זו של אלוהים מתוך סערה אינה מקרה יחיד בכתבי הקודש:

 

  1. יחזקאל א 4:

          וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת,

          וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.

 

  1. מלכים־א יט 12-11:

11 וַיֹּאמֶר: "צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יהוה."

          וְהִנֵּה יהוה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים

          וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יהוה. — לֹא בָרוּחַ יהוה.

          וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ. — לֹא בָרַעַשׁ יהוה.

12 וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ. — לֹא בָאֵשׁ יְהוָה.

          וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

 

  1. נחום א 3:

          "…יהוה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה;

          יהוה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו."

 

הנביא נחום מציין כאן שאלוהים "רגיל" להופיע דרך סופה וסערה. כך גם איוב הבין מיד שדרך אותה סערה ספציפית מופיע אלוהים בפניו.

לא לחינם אלוהים השתמש באחד מכוחות הטבע כדי לציין את התגלותו. הנה, סערה אשר בכוחה להרוס כל דבר — אך היא אינה פוגעת באלוהים אלא משרתת אותו. כוחות הטבע נכנעים לאלוהים ולא יעשו דבר נגד רצונו.

זכרו שלמושג "סערה" אמנם אין משמעות מיוחדת עבור כל אחד מאתנו, אך לא כן עבור איוב: סערה (רוח גדולה) היתה הגורם למותם של עשרת ילדיו (א 19). כעת, כאשר אלוהים מפגין בפניו את שליטתו המוחלטת על כל הסערות, איוב נזכר שוב שהשליטה הזו כללה גם את "הרוח הגדולה" שהרגה את ילדיו.

 

כעת, לאחר שאיוב מבין שאל־שדי הוא זה המופיע לפניו ומדבר עימו, אל־שדי שואל:

"מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת?"

 

מי הוא זה שמכסה, מסתיר, סותר, או מסיט את עיני הכלל מעצתי הראויה והנכונה? מי מעז להעלות לדיון עצה הסותרת את דעתי ואשר מאפילה על דברי ורצוני? מי מעז להטיל ספק בחכמתי ודרכי הראויה רק בגלל שהיא כוללת סבל רגעי או צרה? מי הוא זה המנסה להסתיר את האור שלי בחושך שלו? מי הוא זה, חסר החכמה, המעז לפעול בדרך שכזו?

הרי כתבי הקודש מציינים את אלוהים כמקור עצה טובה. כך למשל בתהילים לג 11: "עֲצַת יהוה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד; מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר" (ראה גם ישעיהו ה 19). מכאן, עצתו של אלוהים אינה תלויה בנסיבות או תקופות — היא נכונה תמיד. עצת אלוהים היא עצת חיים. עצת אלוהים היא אור. כל עצת אדם הנוגדת את עצת אלוהים היא חושך (ראה תהילים פב 5).

הנכנע לעצת אלוהים ומקיימה, זוכה לחוות את התוצאה הבריאה של אותה עצה.

בספר ישעיה ט 5-6 הנביא מציין את חלק משמותיו של אל-שדי.

אחד מהם הינו: פלא, יועץ, אל-גיבור.

מכאן, ראוי לו לאדם לקרא וללמוד את עצת אלוהים הכתובה בספר הבריתות.

התעמקות בדבר אלוהים זה חשיפה לאור.

התרחקות מן האור זה חשיפה לחושך, על כל המשתמע מכך.

 

פסוק 3:

          "אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי."

 

"אֱזָר…חֲלָצֶיךָ" הוא ציווי להתכונן לקרב. "איוב, התכונן נא לדו־קרב החכמה עמי. נראה מי חכם יותר ומסוגל ליותר (ראה ירמיהו א 17; איוב יג 22). אלוהים עצמו לא צריך להתכונן. הוא הרי מוכן לדו־קרב בכל עת, והוא פותח כעת בציון יכולותיו בנושא בריאת הארץ:

 

 

מאמר ראשון:

בריאת הארץ (פס' 7-4)

 

4 אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ? הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה.

5 מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ, כִּי תֵדָע? אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו?

6 עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ? אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ?

7 בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים.

 

הארץ מתוארת אצל הקדמונים כבנין עצום הבנוי על פי תוכנית מוכנה מראש. כפי שראוי, בתחילה מודדים וקובעים את מידת האורך והרוחב של הבנין, אחר כך מניחים יסודות ועליהם אבני פינה. כשהבסיס בנוי ומוכן לאחוז כראוי את שאר הבנין, יכול המתכנן לשמוח והמקהלה יכולה לפצוח בהלל בטכס השלמת היסודות.

"אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?" — אלוהים שואל את איוב ואת כל הקוראים פסוקים אלה: "האם אתה חושב שאתה מספיק חכם, אז אנא ענה לי על השאלות הבאות:

  • האם היית נוכח עמי בראשית בריאת הארץ, או האם השתתפת עמי בהקמתה, אתה שמרשה לעצמך לדבר רמות על סדרי השלטון בעולם?
  • האם יש לך מושג בכל הנוגע למימדים של הבריאה?
  • האם אתה חושב שאתה יכול לבצע את השלב הראשוני התכנוני של הבריאה הנמצאת לנגד עיניך?
  • האם אתה מסוגל לקבוע את מימדי הבריאה ולציין את מיקום יסודותיה?

 

"מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו?" — הבנאי מותח קו כדי לציין את מסגרת הבנין (זכריה א 16). "האם אתה מסוגל או יודע לקבוע את גבולות הבריאה? האם היית עמי באותו רגע בו בצעתי את הפעולות הללו?

"עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ?" — האם אתה יודע, או יש לך מושג כלשהו לגבי איך והיכן קבעתי ושמתי את הבסיסים שעליהם עומדים העמודים האוחזים את הבריאה? (ה"אדנים" משמשים בסיסים לעמודים — שמות לו 36; שיר השירים ה 15).

"…אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ?" — האם אתה יודע היכן הנחתי את אבן הפינה של "בנין הבריאה"? (יָרָה = הניח — בראשית לא 51). אבני הפינה הן האבנים הגדולות המחברות ונושאות עליהן את הכתלים.

 

"…בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים." — אלוהים מוסיף ואומר לאיוב: "בעת שבראתי את הבריאה, בני האלוהים (המלאכים) 'רנו' וחגגו את המאורע."

לא הם בראו, אלא הם היו עדים לבריאה. וכאשר עיניהם ראו את הכוח הריבוני הנחוץ לבריאה — את כוחי — הם פצחו בשירת הלל.

אתה איוב, וכל שאר בני האדם, לא הייתם שם ואין לכם את הכח והחכמה לעשות ולו מרכיב קטן ביותר ממה שתיארתי. לכן, אל תטיל ספק בסדרי השלטון שלי בעולם.

 

לפני שנמשיך, ראוי לציין שסגנון הדיבור של אלוהים דומה לסגנון הדיבור של אגור בן יקה בספר משלי פרק ל 4-1. גם שם אגור בן יקה מאתגר את חכמתם של איתיאל ואוכל ומציג לפניהם מספר שאלות ריטוריות, כדוגמת השאלות בפרקנו:

 

משלי ל 4-1:

          1 דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה, הַמַּשָּׂא: "נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל, לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל:

2 כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי.

          3 וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.

          4 מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו?

          מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ?

          מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ, כִּי תֵדָע?"

 

אגור בן יקה מציין שידיעת בן האלוהים היא החכמה הנדרשת לאדם. ואם האדם מכיר את אל־שדי באופן אישי ואינטימי — יודע את שמו — כי אז לאדם חכמה ראויה.

לבסוף אומר אגור בן יקה החכם:

 

משלי ל 6-5:

5 כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה. מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ.

6 אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו, פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ.

 

 

מאמר שני:

שלטון הבורא על הים (איוב לח 11-8)

 

8 וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא.

          9 בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ.

          10 וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.

          11  וָאֹמַר: "עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ."

 

אשאל אותך, איוב, ואת כל מי שקורה שורות אלה: היכן היית כאשר גדרתי בדלתיים כפולות וסגרתי את הים, כדי שלא יצא מן הגבולות שקבעתי לו?

"בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא." — ה"רחם" מקביל לתהומות כפי שמתואר במעשה המבול בספר בראשית ז-ח. במילים אחרות: היכן היית כאשר שלטתי בכל כוחו האדיר של הים כאשר זה הגיח מתהומות הארץ?

גם במזמור תהילים צה 5 ובישעיהו מה 7 מתואר אלוהים כאחד השולט על הים, האור והחושך.

 

"בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ." — אלוהים ממשיך לדבר על הים במונחים של תינוק שאך זה נולד ומציין שבכוחו הוא כיסה את הים בלבוש: העננים מעל הים הם כמו בגד עבורו, והערפל כחיתול. — האם לך, איוב, יש את הכוח והחוכמה לעשות זאת?

 

"וָאֶשְׁבֹּר [גזרתי, חרצתי] עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם." — התינוק הזה, שהינו הים, אינו ילד קטן חסר אונים. הים דורש חוקים קשוחים כדי שלא יצא מגבולו ולא יסכן את שאר הברואים. לכן אומר אלוהים בפסוק 10 ששם על הים בריח ודלתיים (ראה אותה תמונה בירמיהו ה 22: "שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ"). מי שקבע את גבולות האוקיאנוסים הוא אלוהים — לא איזשהם חוקי טבע חסרי רגש או בינה. חוקיו של אלוהים וציוויו עומדים לעד, וכל הנברא כפוף לו.

 

"וָאֹמַר: 'עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ'." — פסוק 11 מזכיר לנו את האמצעי שבו אלוהים השתמש כדי לקבוע את גבולות הים: דבר פיו. אחרי המבול אלוהים נשבע שלא יהיה מבול נוסף על האנושות.

אמנם בני האדם לאורך ההיסטוריה חווים סופות וגלי צונאמי שגורמים לים לעבור את קו החוף ולהרוס ולהרוג את כל מה שסמוך אליו. אך אפילו מקרי סופה או צונאמי כאלה אינם מפרים את שכתוב בפסוקים שקראנו. לא מדובר על מצב שבו הים יצא ממקומו לצמיתות וכבש אדמה ושם נשאר. רק עלייה כלל עולמית במפלס הים יכולה לגרום שלינוי ביחס הנוכחי בין אדמה יבשה לשטח המכוסה על ידי הים.

 

 

מאמר שלישי:

רזי האור והחושך (פס' 21-12)

 

לאחר שאלוהים ציין את ריבונותו וחכמתו בנוגע לבריאת יסודות הארץ ובשלטונו על הים, הוא ממשיך לתאר את כוחו וחכמתו בכל הקשור לסודות של אור ולחושך.

 

12 הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר, יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ?

13 לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה?

14 תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ.

15 וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.

16 הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?

17 הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?

18 הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ? הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.

19 אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר, וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ?

20 כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל גְּבוּלוֹ, וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ?

21 יָדַעְתָּ, כִּי אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים.

 

"הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר?" — איוב, האם קרה פעם בחייך שציווית את הבוקר להופיע כדי להאיר את העולם וכך אכן קרה?

"…יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ?" — האם אי פעם הודעת לשחר היכן עליו לעלות בתחילת יום?

התשובה היא, "לא!" הרי כל הקורא שורות אלו יכול רק להתפעל ממורכבות הבריאה ושלטונו המופלא של אלוהים על כל המרכיבים בה.

 

"הידעת 13 לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה?" — איוב, האם יש בכוחך לאחוז את קצוות הארץ כמו שתופסים שטיח, ולנער מעליה את כל הרשעים?

יש כאן גם סמל שמשתקף במציאות היומיומית בעולמנו: "בְּנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (יוחנן ג 19), אבל כשאור הבוקר עולה, הוא "מנער" את הרשעים שמעדיפים לפעול בחושך ומגרש אותם לפחות עד הערב.

אלוהים לא רק מדבר. הוא מזכיר את המעשים שהוא כבר עשה ושמתועדים בדברו: במעשה המבול אלוהים כיסה את הארץ במים והרג את כל הרשעים שהיו עליה. אלוהים וידא שהצדיקים לא ייפגעו, והצלת הצדיקים מן העונש גם היא מוכיחה את ריבונותו, חכמתו וחסדו.

 

פסוק 14:

          תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ.

 

לאחר שאלוהים ניער את הארץ, היא לבשה צורה חדשה, כמו חומר שהבורא בריבונותו לחץ עליו את החותמו. אז כל מרכיב בבריאה ששרד את הניעור, עמד כחדש ומוכן למלא את התכלית שלשמו יועד, כמו לבוש.

כך אכן קרה לבריאה לאחר המבול: כל פני השטח של הבריאה השתנו ולבשו תמונה שונה — כפי החותם שאלוהים קבע.

 

פסוק 15:

          וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.

 

כל זאת עשה אלוהים כדי להסיר כל זכר לפושעים ולרשעים מעל פני האדמה. סופם של הרשעים בחושך המוחלט.

האם אתה, איוב, מסוגל להוציא לפועל את העונש הזה?

"…וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר." — סופה של כל זרוע רמה להישבר, כי אלוהים שונא ומתעב גאווה. הגאווה היא החטא הראשון בבריאה — חטאו של הילל בן שחר, הלא הוא השטן (ישעיהו יד; יחזקאל כח).

האם אתה, איוב, ריבוני מספיק וחכם מספיק כדי לשבור כל זרוע רמה ולהבטיח שהאור לא יאיר עוד לרשעים? (ראה איוב כד 17-16)

 

פסוקים 17-16:

16 הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?

17 הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?
"נִבְכֵי יָם" הם המעיינות שבמעמקי הים, המחברים אותו עם התהום.

"חֵקֶר תְּהוֹם" — קצה גבול מעמקי התהום, המשתרעת מתחת לים.

איוב, האם איי פעם הגעת למעיינות שבעמקי הים המחברים את הים למקורות המים שנובעים מהתהום? — מן הסתם התשובה של איוב או כל אדם אחר היא: "לא!" מעולם לא הייתי במקום שכזה.

אז אלוהים ממשיך ושואל: איוב, האם איי פעם "נִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת"? האם כשהיית בנבכי ים ובחקר תהום, יצא לך לראות את שערי שאול?

כתבי הקודש מלמדים אותנו שהשאול נמצאת מתחת לתהום, ושם שוכנים רוחות המתים (ראה איוב כו 5: "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם").

"שַׁעֲרֵי מָוֶת" = שערי שאול (ישעיהו לח 10). השם שאול נרדף עם מוות (הושע יג 14: "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם? אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת? אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל?").

"שַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת" = שערי החושך, דהיינו שערי המוות.

בעוד כל שוכני שאול גלויים לעיני אלוהים, כנאמר: "עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ, וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן" (איוב כו 6), הרי שהם סוד כמוס ונסתרים מעיני אדם כגון איוב ורעיו.

 

לאחר שאלוהים הדגיש את ריבונותו וחכמתו בכל הקשור לחקר המעמקים, הוא עובר לדעת המרחקים ורזי האור והחושך.

 

18 הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ? הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.

19 אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר, וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ?

20 כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל גְּבוּלוֹ, וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ?

21 יָדַעְתָּ, כִּי אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים.

 

איוב, האם אתה יכול לראות את כל הארץ במבט אחד מקצה אל קצה? האם באמת אתה יודע ומכיר את מעמקיה ומרחביה?

אם כן, אמור לי: "אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר?" — מהי הדרך המובילה למקור האור?

"…וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ?" — היכן מקום משכנו של החושך?

"כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל גְּבוּלוֹ, וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ?" — איוב, האם אתה מסוגל להוביל את האור ואת החושך למקומות המיועדים להם? האם אתה יודע היכן ביתם?

 

בפסוק 21 אלוהים מסיים את הקטע הזה בנימה סרקסטית:

יָדַעְתָּ, כִּי אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים.

 

בוודאי שאתה יודע, שהרי בזמן שבראתי את העולם כבר נולדת. הרי אתה חי כבר שנים כה רבות  עד שהספקת ללמוד ולדעת את הכל.

 

"אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר?" יכול גם להתפרש כשאלה לגבי הארה רוחנית. מקום משכנו של האור — כפי שכולם יודעים — הוא אצל אלוהים. לכן, מי שלומד להכיר את אלוהים בעזרת רוח הקודש, הרי שמצא את האור. — ורק מי שמכיר את האור יודע מהו החושך. כל התרחקות מן האור היא התקרבות אל החושך.

האדון ישוע הציג את עצמו כ"אוֹר הָעוֹלָם" (יוחנן ח 12). לכן, כל מי שבא אל האדון ישוע בא אל האור. מי שדוחה אותו — נשאר בחושך.

האדון ישוע — "אוֹר הָעוֹלָם" — גם אמר לתלמדיו בבשורת יוחנן יד שהוא "הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים". כל מי שמאמין בו יגיע אל האב, ואין דרך אחרת אל האב.

מכאן, "נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ" של האור — הדרך אל אלוהים האב, מקור האור ­— אינה נקודות ציון גיאוגרפית. מדובר בהכרה אישית ואינטימית של אישיות — הכרה אישית של המשיח המובטח מפי נביאי התנ"ך — האדון ישוע — אל־שדי.

 

 

מאמר רביעי:

על התופעות המטאורולוגיות:

שלג, כפור וברד, גשם, טל וקרח (פס' 30-22)

 

22 הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג, וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה,

23 אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה?

24 אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר, יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ?

25 מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת,

26 לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ, מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ,

27 לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא?

28 הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב? אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל?

29 מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ?

30 כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ.

 

כאמור, לאורך כל הפרק אלוהים מציג את כוחו וריבונותו במעשי הבריאה וכל פרטיה. איזכור כוחו וריבונותו של אלוהים נועד ללמד את איוב שלא נסתר דבר מעיני הבורא. הצגת התכלית הזו נועדה בין היתר להבהיר לאיוב ולכלל בני האדם את אפסותם לעומת אלוהים.

לפיכך, הדבר הראוי שכל אדם יעשה הוא להיכנע לרצון אלוהים ולשמוח בעובדה שאלוהים לצידו ומשתמש בו לתפארתו.

בקטע הנוכחי אלוהים מלמד את איוב שהוא שולט כל התופעות המטאורולוגיות: שלג, ברד, גשם וקרח.

 

פסוק 22:

הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג, וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה?

 

איוב, האם אתה יודע היכן אני מאחסן את כל השלג והברד? האם יש בך את החכמה לדעת ולהבין היכן כל המרכיבים הללו נוצרים ומחכים ליום פקודתי?

גם משה רבנו מציין שאלוהים שומר בשמים אוצרות — וחלק מאוצרות אלה הוא גשם בעתו (דברים כח 12).

 

פסוק 23:

          "…אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה."

 

את השלג והברד אני שומר (חָשַׂכְתִּי = חסכתי / צפנתי) ליום בו אשתמש בהם, מלבד להשקות את האדמה, גם להפליא את מכותיי על רשעים.

כתבי הקודש עשירים במקרים בהם אלוהים השתמש בגרמי השמים ומזג האוויר כדי להכות בשונאיו או באויבי ילדיו:

  • אחת ממכות מצרים היתה מכת הברד (שמות ט 22). אלוהים בריבונותו קבע את גודל הברד למען ישיג את מטרתו ולא ירד כגשם חסר תכלית.
  • כאשר נלחם יהושוע נגד קונפדרציה של מספר מלכים, כפי שמתואר בספר יהושוע י 11, אלוהים הטיל על אויבי ישראל אבני ברד מן השמים, וכך הביא להשמדתם.
  • הנביא ישעיהו (כח 17) מציין שהברד הינו אחד מכליו של אלוהים לביצוע משפטו.

 

פסוק 24 מדבר על תנועת האור והרוח:

          אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר, יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ?

 

בפסוק 19 אלוהים דיבר על מקור האור וכאן על תנועתו המאירה: איוב, האם אתה יודע איך מתפרסים קרני האור על כל היקום?

אלוהים משתמש במילה "יֵחָלֶק" כרמז ללמדנו שקרני האור אינם מאירים כל חלק בתבל באופן שווה. השמש מאירה, והיא מקור האור בכדור הארץ, אך קרניה מגיעים לכל מקום בתבל באופן שונה ומדוד על פי רצון אלוהים וחכמתו.

איוב, האם אתה יודע איך לחלק את קרני האור ולהפיצם, כך שיאירו במידה הנכונה כל חלק על פני כדור הארץ והיקום כולו?

 

"…יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ?" — (קָדִים = רוח מזרחית) איוב, האם אתה יודע איך לחלק את הרוח, כך שתנשב במידה הנדרשת על פני כל הארץ?

המחבר מציין את שני המרכיבים הללו — אור ורוח — מכיוון ששניהם מתפשטים ובשניהם האדם אינו מסוגל לאחוז ולשלוט כפי שאלוהים עושה.

ישנם המפרשים את המילה "קדים" כמילה נרדפת לשמש. וכך חלקו השני של הפסוק מהווה משפט נרדף לחלקו הראשון.

 

בפסוקים 26-25 נראית ריבונותו וחכמתו של אלוהים בשליטתו על הגשם ועל הברק:

25 מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת,

26 לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ, מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ?

 

איוב, מי קבע את שטף הגשם היורד משמיים כך שיירד במידה הנכונה במקומות הראויים (ראה כח 26: "…בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק").

"מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה?" — מי יצר את התעלות הללו, כביכול, אשר דרכן הגשם מתועל בדיוק למקום אותו אלוהים בחר להשקות?

"מִי פִלַּג … דֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת?" — איוב, מי סלל את הדרך לברק לצאת משמים ולפגוע בארץ?

 

"…לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ, מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ?" — איוב, אתה ושאר בני האדם חושבים שהסיבה לירידת הגשמים היא להצמיח תבואה מן האדמה. אמת הדבר, אך זהו רק חלק מהסיבה.

לכן, אמור לי: מדוע יורד הגשם על מקומות שאין בהם איש (מקומות שלא ניתן להצמיח בהם דבר) ועל מדבר?

אלוהים מלמד את איוב ואת שאר בני האדם שהוא מוריד את הגשם לא רק לטובת האדם עובד האדמה, אלא יש לאלוהים מטרה יותר רחבה מעניניו המצומצמים של האדם. אלוהים משפיע את שפע טובו על כל הבריאה.

לפיכך, איוב, אומנם אתה סובל וחווה תופת בל ישוער לפי כל קנה מידה אנושי. אך דע לך שיש לי את הזכות והיכולת להשתמש בחייך לתכלית גדולה יותר ממה שעיניך רואות.

 

פסוק 27:

          …לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא.

"שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה" = מקום שממה (ל 3). — אני בחכמתי החלטתי להמטיר גשם גם על ארץ ציה ושממה, להשקות ולהשביע גם שם את האדמה כדי שהדשא תצמח ממנה (ראה גם ישעיהו מד 3).

במשפט זה אנו למדים שהגשם שאלוהים ממטיר על איזורים אשר בעינינו נחשבים לשוממים, עדיין ממלא תפקיד חשוב בבריאה של אלוהים. הדשא הצומח באיזורים אלו אינו לחינם — הרי שיש פריטים בבריאה הזקוקים לו. גם לבעלי חיים הרחוקים מעינינו אלוהים דואג וממלא את כל מחסורם.

 

פסוקים 30-28 מלמדים על אודות מוצא המטר, הטל, הכפור והקרח:

          28 הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב? אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל?

          29 מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח? וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ?

 

אלוהים ממשיך ושואל שאלות ריאטוריות:

איוב, האם אתה יודע אם יש למטר אב? האם אתה יודע מי מוליד את טיפות המים? "אֶגְלֵי טָל"= רסיסי טל הנוצצים ככדורים עגולים.

או, איוב, מי מוליד את הקרח ואת הכפור? "כְּפֹר שָׁמַיִם" = טל השמים (בראשית כז 28) אשר קופה בטמפרטורה נמוכה. — מי יוצר את פתיתי הקרח הדקים שמכסים את הצמחים בבוקר יום קרה?

 

בפסוק 30 אלוהים מתאר את התהוותו של הקרח:

          כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ.

 

המים הנוזלים "מתלכדים" (נקפאים) ונעשים קשים כאבן. "פְנֵי תְהוֹם" = שטחם העליון של מי התהום. המים "מתחבאים" תחת שכבת הקרח.

הפעולות הללו בטבע היו בעיני הקדמונים כחידות פלאים שרק היוצר יודע את פתרונן.

אלוהים מציין את כל הנתונים הללו, שהיוו פלאים עבור איוב ובני זמנו, ואומר: אני יוצר את כל ההתרחשויות הללו ושולט עליהן בכל פרט.

 

כעת, בפסוקים 38-31, אלוהים מתמקד בתופעות הקשורות לכוכבים ולשינויי העונות, ואת הסיומת, בפסוקים 41-39, הוא מקדיש לשליטה בעולם החי:

 

 

מאמר חמישי:

כוכבים, ברקים ועננים (פס' 38-31)

 

31 הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה, אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ?

32 הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ, וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם?

33 הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם? אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?

34 הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ, וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ?

35 הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ, וְיֹאמְרוּ לְךָ: "הִנֵּנוּ!"?

36 מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה, אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?

37 מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה, וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב?

38 בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק, וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.

 

"כִּימָה""כְּסִיל" = שמות של קבוצות כוכבים (ראה ט 9; כְּסִיל = אוריון).

"מַעֲדַנּוֹת" = עטיפות וקישורים מחומרים יקרים (ראה שמואל־ב א 24).

איוב, האם אתה מסוגל לקשור יחד את כוכבי כימה כך שתמיד יופיעו כקבוצה? האם אתה מסוגל לוודא שקבוצת כוכבים זו תסתובב ותנהג על פי קביעתך לאורך עונות השנה?

איוב, האם אתה מסוגל להתיר ולשחרר את החבלים אשר שומרים על הקונסטלציה הקבועה של כוכבי כסיל (אוריון)?

אנו מביטים השמיימה ורואים קבוצות כוכבים כמו ובדובה הגדולה (או העגלה הגדולה), אוריון, מאזניים ואחרים.

האם איי פעם חשבנו מי קבע את מקומם של אותם כוכבים ושומר על מיקומם, כך שקבוצות כוכבים אלה לעולם לא ישנו את צורתן? האם פעם חשבנו מה היה קורה אם כוכב הצפון היה מחליט להצביע ממחר על הדרום?

אלוהים אומר: אני עושה זאת! אני אחראי גם על מיקום הכוכבים ועל קבוצות הכוכבים שבשמים.

 

פסוק 32:

הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ, וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם?

"מַזָּרוֹת" = משערים שמדובר בשם של קבוצת כוכבים או בכינוי לשביל החלב.

איוב, האם אתה יכול לשלוט על כל אחד ממליארדי הכוכבים בגלקסיה הזו, כך שכל אחד יהיה במקומו, ייראה בזמן שיועד לו להראות, יישמור על מסלולו, וכל אלה מבלי שאף אחד יתנגש בשני?

"…וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם." — משערים ש"עַיִשׁ" היא קבוצת הכוכבים הנקראת "הדובה הגדולה", ובזנבה שלושה כוכבים שהם "בניה".

 

בספר בראשית א 19-14 כתוב את שעשה אלוהים ביום הרביעי לבריאה: הוא ברא את הכוכבים — והוא ברא אותם לתכלית! הם מהווים "מְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" והם "הָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" — דהיינו, לפי תנועתם נקבע לוח השנה עם חגיו ומועדיו.

לפיכך, תנועתם וחילופם לאורך העונות חייב להיות מדויק ומסודר, כי כך הם מצביעים על אלוהים שהוא ריבון, אלוהי סדר וחכמה.

 

הנביא ירמיהו (לא 37-34) מציין את ריבונותו של אלוהים ביכולתו הבלעדית לסדר את סדרי הבריאה. הוא אומר במילים פשוטות: אם מישהו רוצה להשמיד את עם ישראל או להפר את הבריתות שאלוהים כרת והבטיח לעמו ישראל, יהיה עליו קודם כל להיות מסוגל לשנות את סדרי הכוכבים בשמים.

מחבר תהילים קמז אומר בפסוק 4: "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא" (ראה גם ישעיהו מ 26). בני האדם אינם מסוגלים לראות את כל הכוכבים, ולכן גם לא יכולים לומר שהם מכירים את שמותם.

 

פסוק 33:

הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם? אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?

 

אלוהים מדבר על חוקות שמים והשפעתם על המתרחש בכדור ארץ. מן הסתם האדם עדיין לא גילה את כל הנתונים הללו — החוקים והסדר שעל פיהם מסתובבים ומתנהגים כל גרמי השמים. אך הבה נציין תופעה אחת שכולנו מכירים: גאות ושפל. הופעת הירח בשלמות או חוסר משפיעה על גאות ושפל באוקיינוסים. צורת סיבובו של הירח גורמת לשינוי בכוח המשיכה, והתוצאה היא גאות ושפל.

כל התיאורים הללו מפארים את גדולת אלוהים, אך באותו משפט גם מעמידים את האדם במקומו הראוי: מי אתה שתרים גבה על אלוהים? מי אתה שתפקפק במעשיו?

האם יוצרך וגואלך, המבטיח לך חיי נצח וברכה אינסופית, אינו רשאי להשתמש בחייך הכל כך זמניים על פני כדור הארץ כדי לפארו בלב מליונים רבים שיוולדו אחריך?

התגובה של כל אחד מאיתנו צריכה להיות: "הנני, השתמש בי!" (ראה ישעיהו פרק ו, וכן רומים יב 2-1).

 

פסוקים 35-34 — ריבונות אלוהים בתחום המטאורולוגיה:

34 הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ, וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ?

35 הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ, וְיֹאמְרוּ לְךָ: "הִנֵּנוּ!"?

 

איוב, האם אתה מסוגל לצוות על העננים להוריד גשם — ומיד יכסו אותך שפע של מים? האם אתה מסוגל לצוות על הברקים להופיע והם יאמרו לך: "הננו"?

כמה פעמים שמענו על פגיעות ברק שגרמו נזקים עצומים בנפש וברכוש. כל אלה לא נעלמו מעיני אלוהים, ואנו איננו יודעים את התכלית לאותם אירועים.

 

לאור כל הנאמר, כל שיש עלינו לעשות הוא להיכנע באמונה ובאהבה לאלוהים ולבקש ממנו שיתן לנו כוח להחזיק מעמד בנסיון ושישתמש בנו לכבודו.

אם כל חלק בבריאה אומר לאלוהים "אמן" וממלא את שליחותו ללא היסוס או טענה, הבה נלמד מהם ונסכים למלא את רצון אלוהים בחיינו ללא תלונות, היסוס או פקפוק.

 

פסוקים 38-36 — הלל לחכמתו של אלוהים:

36 מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה, אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?

37 מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה, וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב?

38 בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק, וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.
"בַּטֻּחוֹת" = בכליות (תהילים נא 8); "שֶּׂכְוִי" = לב.

אלוהים אומר לאיוב: מי העניק חכמה ובינה לאדם? אלוהים, כמובן. אם כן, אם אלוהים הוא מקור החכמה והוא זה שמעניק אותה לאדם כרצונו, מן הסתם הוא חכם יותר מן האדם — ואכן כל מעשיו מעידות על כך.

במילים פשוטות: אל תתלונן!

איוב, מי סופר ומסדר את העננים, כך שימטירו את המידה הנכונה של גשם על הארץ? ("נִבְלֵי שָׁמַיִם" = העננים המלאים מים). מי מסוגל — בדרך מטאפורית — לפתוח את ברז הגשם ולהמטיר במידה הראויה ובמקום הנכון? אלוהים מדמה את העננים לנאדות מים גדולים אשר הוא משכיב כדי שירוקנו את תכולתם — את הגשם — על הארץ.

ומתי אלוהים מריק את מי השמים על הארץ?

 

על כך בפסוק 38:"בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק, וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ." — כאשר העפר כמו גוש קשה בגלל חוסר מים, וכשרגבי העפר מתדבקים זה לזה. אלוהים מתאר את מצב האדמה בעת עצירת גשמים בספר דברים כח 23: "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל").

אם כן, היכולת לקבוע במדויק את מועד הורדת הגשם היא עוד ביטוי של ריבונות אלוהים וחכמתו.

 

 

הסיומת:

ריבונות אלוהים על עולם החי (פס' 41-39)

 

39 הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף, וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא,

40 כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת, יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב?

41 מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, כִּי יְלָדָו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ, יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל?

 

"לָבִיא" = אריה; "חַיַּת כְּפִירִים" = נפש האריות הצעירים.

איוב, האם אתה מסוגל לספק טרף לאריה? האם אתה מסוגל לספק את כל המזון הנחוץ לגורי האריות כדי שיחיו?

"…כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת, יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב." — האם אתה מסוגל להנחות את הטרף בדיוק למקומות שבהם האריות שוכבים (יָשֹׁחוּ) ולתוך אותו סבך של צמחייה (סֻּכָּה) שבו הם אורבים לטרף? — האם אתה מבין שאני אף דואג וריבון בתחום זה?

גם מחבר מזמור קד אומר בפסוק 21: "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם."

פסוק 41:

"מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ?" — איוב, לפי דעתך, מי מכין את הטרף לעורב?

"…כִּי יְלָדָו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ." — כאשר אפרוחי העורב זועקים לאלוהים, כשהם "תועים" הנה והנה ולא מוצאים מזון — מי לבסוף מאכיל אותם? כמובן אני — אלוהים.

אינני חושב שהגוזלים מכירים את אלוהים באופן אישי, אך זעקתם מתקבלת אצלו כבקשה המופנית אליו אישית — כי הרי הוא הריבון גם על חייהם של הציפורים. לולא אלוהים ידאג להם — ימותו כולם וייכחדו מעל פני האדמה.

 

בסופו של פרק לח ניתן לומר שתשובת אלוהים היא:

איוב יקירי, האם רק את יסוריך אינך מבין? הנה אתה כעת יודע עד כמה הרבה יותר אינך מבין בבריאה של אלוהים.

המענה של אל־שדי לאיוב לא בא להשיב על כל טענותיו לגבי גורלו או גורל האדם בכלל. תשובתו של אלוהים נועדה ללמד את איוב ואותנו שבן האדם הוא בן־חלוף. אינו מסוגל להבין לעומק את דעתו ואת מעשיו של בורא העולם — אלוהים (ראה ישעיהו נה 9-7).

כדי להבהיר לאיוב את העובדה הזו, אלוהים מפרט לו את התחומים שבהם הוא, אלוהים, עוסק: בכל פרטי החיים בטבע, במקומות הגבוהים והרחוקים ביותר, ועד למעמקי הים והאדמה, בנסתר ובגלוי. בקיצור — בכל.

המסקנה: איוב, האם אתה מסוגל להבין איזה כוח ריבוני נדרש על מנת לשלוט על הנושאים שציינתי לפניך? אם כן, על אחת כמה וכמה פשוט לאלוהים לפקח על כל האירועים שמתרחשים בחייך, כי הרי שום דבר אינו נסתר מעיניו הריבוניות של אלוהים. לפיכך, טעות היא לחשוב שאלוהים פעל בשוגג או דבר כלשהו התחמק מעיניו.

לכל דבר יש סיבה, ואלוהים פועל את הכל למען כבודו — גם אם איוב בשלב זה אינו מבין את התכלית של המקרים.