איוב

 

פרק ב

 

מבוא

 

בפרק א התוודענו לאיוב, האיש הישר, התם והירא־אלוהים.

במהלך דין־וחשבון של המלאכים אצל אלוהים, שאל אלוהים את השטן אם הבחין בתומתו של איוב?

השטן כמובן הבחין באיוב הצדיק, אך ציין שסגנון חייו הצדיק של איוב נובע מהברכות הרבות שאלוהים מרעיף עליו ומכך שאלוהים מגן על איוב מכל אויב.

לכן, השטן הציע שיילקח מאיוב כל מה שנתן לו אלוהים, ואז יתגלה איוב האמיתי — אדם חסר אמונה שלא יהסס אף לקלל את אלוהים.

אלוהים הסכים להעמיד את איוב במבחן אמונה קשה במיוחד.

לשם כך אישר לשטן לפגוע בכל אשר לאיוב, רק לא בשלמות גופו.

ביום חגיגת יום ההולדת של בנו הבכור, בשעה שכל ילדיו חגגו בבית האח הבכור, בחר השטן לפגוע באיוב פגיעה אנושה:

 

א.        על־ידי בני אדם: השטן השתמש בבני שבא ובכשדים כדי לבצע חלק מפגיעותיו באיוב. פולשים אלה גזלו ממנו חלק נכבד מרכושו והרגו את עבדיו. בכל פעם נשאר רק עבד אחד בחיים כדי לומר לאיוב את שהתרחש.

ב.        על־ידי איתני הטבע: השטן קיבל כוח להשתמש בברק אדיר ששרף את כל צאנו של איוב ואת רועיו. כמו כן, הוא חולל סופה חזקה שפגעה בבית החוגגים, הפילה אותו עליהם וכך ילדיו נהרגו.

 

איוב שמע את כל הבשורות הקשות, קרע את בגדיו, גזז את שיער ראשו והשתחווה לאלוהים. — ואז הוא אמר את המשפט המפורסם שביטא את ביטחונו באלוהים:

"יהוה נָתַן, וַיהוה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (א 21).

למרות הכאב הרב, איוב הודה שכל אשר היה לו ניתן לו מאלוהים, ולכן זכותו של אלוהים לקחת הכול. בכל מקרה, שם אלוהים מבורך — כלומר, אין טעות אצל אלוהים, אין רע או פסול במה שהוא עושה.

 

■         האם השטן יודה בטעותו?

 

האם השטן ירכין ראש ויסכים שאמונתו של איוב באלוהים היא אמונה כנה ואמיתית? — על כך בפרק ב.

 

חלוקת הפרק לנושאים:

א.     ההתייצבות השנייה של השטן לפני אלוהים (פס' 6-1);

ב.     ניסיונו השני של איוב (פס' 10-7);

ג.     שלושת רעיו של איוב מגיעים לנחמו (פס' 13-11).

 

א.   ההתייצבות השנייה
של השטן לפני אלוהים
 (פס' 6-1)

 

1 וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יהוה. וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל יהוה.

2 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל הַשָּׂטָן: "אֵי מִזֶּה תָּבֹא?" וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יהוה וַיֹּאמַר: "מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ."

3 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל הַשָּׂטָן: "הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ; וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם."

4 וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יהוה וַיֹּאמַר: "עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. 5 אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ, אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ."

6 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל הַשָּׂטָן: "הִנּוֹ בְיָדֶךָ, אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר."

 

לאחר שהשטן פגע בכל אשר לאיוב, הוא חוזר להתייצב לפני אלוהים יחד עם שאר המלאכים כדי לתת דין־וחשבון על מעשיו.

כמו בפעם הקודמת, גם כאן אלוהים שואל את השטן: "אֵי מִזֶּה תָּבֹא?"

שאלתו של אלוהים אינה מצביעה על חוסר ידיעה. היא נותנת לשטן את האפשרות לומר את שירצה לומר. הרי אם השטן יסתיר דבר, אלוהים יזכיר לו את כל שצריך.

השטן עונה שוב את שענה בפעם הקודמת בפרק א: "מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ."

ואמנם השטן לא שיקר, אך גם לא פירט בשלב זה את כל שקרה לאיוב. השטן הרי קיבל רשות לבחון את אמונתו של איוב, ולאכזבתו הרבה איוב עמד במבחן הניסיון.

אם כן, מדוע שבשלב זה השטן לא יודה בפני אלוהים כי שגה כשהעריך את איוב?

השטן לא ענה מיוזמתו מכיוון שאין בו כל שמץ של רחמים או אהבה. הוא לא הצטער על שום פרט בסבל הרב שגרם לאיוב הצדיק.

כמו כן, השטן גאוותן ולעולם לא יודה בטעות.

השטן גם "שַׁקְרָן … וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר" (יוחנן ח 44), וכל מחשבותיו קשורות בעשייה רעה נגד אלוהים ונגד ילדי אלוהים. לכן, כאשר אמר שהוא "משוטט בארץ" בזאת הוא צדק, הרי לפי פטר"א ה 8 הוא "מְשׁוֹטֵט (בארץ) כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ."

 

פסוק 3:

אלוהים יודע שהשטן לא יודה בטעותו, ולכן כעת הוא מחדד את השאלה:

"הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב? כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ; וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם."

"הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב?" — שאלתו של אלוהים הנה שאלה רטורית, שהרי השטן ידע היטב כל מה שקרה לאיוב וגם את תגובתו של איוב.

 

אלוהים מאשר שאיוב עמד במבחן:

          תומתו נשארה כשהייתה אף־על־פי שנלקח ממנו כל שהיה לו — כל רכושו וכל ילדיו.

          תומתו של איוב כלפי אלוהים נשארה כפי שהייתה גם בעת סבל ואובדן גדולים מנשוא.

לכן מסיים אלוהים ואומר לשטן: "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם." — אמירה זו מעוררת אצלינו שאלה:

 

■         האם אלוהים נתון ללחציו של השטן?

 

האם השטן באמת יכול "להסית" את אלוהים לפעולה כלשהי? — חס וחלילה!

 

א.        אלוהים יודע את הסוף עוד מראשיתו, ולכן אלוהים לא היה זקוק למבחן הזה.

ב.        אלוהים היה זה שהציע את איוב למבחן — ראה בפרק א.

 

באומרו "תְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם", אלוהים מצביע על אופיו המושחת של השטן אשר מנסה בכל דרך לקטרג נגד ילדי אלוהים.

אפילו אם השטן היה יודע שאיוב יחזיק באמונה אמיתית וכנה, הוא עדיין היה רוצה במבחן שכזה כי הוא רווה נחת מסבלו של ירא־אלוהים ומן האפשרות שאולי תיכשל עדותו של עוד אחד מילדי אלוהים.

השטן מנסה בכל עת להסית את אלוהים נגד ילדיו כדי להעמידם במבחן, כי קיימת אפשרות שייכשלו בו. עינוגו טמון בסבלם של אחרים ובהשחרת שמו של אלוהים.

השטן אינו מנסה את אמונתנו למען נתחזק ונפאר את שם אלוהים. הוא מעוניין להעמידנו במבחן כאשר הוא כל העת מקווה שניכשל ונוציא שם רע לאלוהים.

מכאן, אלוהים אינו מושפע מן השטן. המשפט "תְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם" מצביע על אופיו של השטן ועל ניסיונותיו להפיל את בחירי אלוהים בחטא.

 

■         האם השטן יסכים עם אלוהים שאיוב אכן עבד נאמן לאלוהים?

 

פסוקים 5-4:

4 וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר: "עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. 5 אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ, אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ."

השטן אינו מוותר. כמו פושע מועד, הוא לא יודה בטעותו אלא ינסה טריק נוסף כדי להסתיר את כשלונו.

"עוֹר בְּעַד עוֹר." — זהו קודם כול פתגם, אך בשימוש המילה "בעד" ישנו גם משחק מילים:

 

משמעות ראשונה:         "עוֹר בְּעַד (תמורת) עוֹר," כמו בהמשך פסוק 4: "כֹּל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּןבְּעַד (תמורת) נַפְשׁוֹ."

השטן אומר לאלוהים: "איוב הוא אנוכיי וחושב רק על עצמו. הוא מוכן לתת את 'עורם של אחרים' — דהיינו את רכושו, את חיי מאות עבדיו ואפילו את ילדיו, תמורת כך שתשאיר לו את 'עורו שלו' — דהיינו את שלמות גופו, את בריאותו ואת חייו."

"למעשה, אלוהים, איוב משתחווה לפניך ובוכה שלא מצער אמיתי. כל הבכי והאבל שלו הם הצגה שאמורה להראות חזות של צדיק. כך איוב מקווה שלא תפגע בו אישית."

 

משמעות שנייה:            "עוֹר בְּעַד (מבעד / מתחת ל / מעבר ל) עוֹר."

במילים אחרות: "מתחת לעורו החיצוני יש לאדם עור נוסף. אתה, אלוהים, נתת לי אישור לפגוע רק בקליפה החיצונית של איוב — ברכושו ובילדיו. תן לי לפגוע בשכבת העור שבאמת חשובה לו, במקום שבאמת יכאב לו — בבשרו שלו."

 

ראו את רשעתו של השטן! הוא חושב להציג בפני אלוהים תמונה מעוותת של איוב, אך הוא בעצם מציג את עצמו: "עוֹר בְּעַד עוֹר"; הוא אומר — "אני מוכן להחריב את כל היקום ולהרוג עת כל מה שחי בו על מנת להציל את עורי, וגם אם לא אצליח להציל את עצמי לפחות אשאיר מאחוריי הרס מוחלט ומוות!"

השטן מסיים את תשובתו בהצעה חדשה: "אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ, אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ." — אם ייפּגע איוב בבשרו שלו, כי אז כולם יזכו לראות את 'איוב האמיתי'. השטן בטוח שאם אלוהים יפגע בגופו של איוב, כי אז לא יהסס איוב לקלל אותו.

שימו לב שהשטן אינו מציע רק לפגוע בעורו של איוב אלא בבשרו. כמה שיותר כואב לאדם, כך גדול יותר עינוגו של השטן.

 

פסוק 6:

אלוהים עונה לשטן ומסכים להצעתו כמו בפעם הראשונה, אך גם הפעם יש התנייה:

"הִנּוֹ בְיָדֶךָ  —  אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר."

לשטן ניתן כעת רשות לפגוע בגופו של איוב אך לא בנפשו, כלומר — אסור לו להרגו.

זה מזכיר לנו שוב את ריבונות אלוהים. לשטן יש כוח — ואל לנו להמעיט בכוחו — אך הוא לא יכול לעשות אף פסיק אחד מעבר למה שאלוהים מרשה לו לעשות. בקור"א י 13 אומר שאול השליח:

נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ.

הפסוק הזה מדבר בדיוק על מה שקרה לאיוב: אלוהים מרשה ניסיונות בחיינו, אך הוא מגביל את השטן במה שמותר לו לעשות אתנו. אלוהים מעולם לא מאבד שליטה.

 

ב.   ניסיונו השני של איוב (פס' 10-7)

 

7 וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְהוָה; וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ. 8 וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ; וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר.

9 וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: "עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ? בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת."

10 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי. גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.

 

פסוק 7:

"וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן … וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב…" — השטן לא בזבז זמן. מהרגע שבו אלוהים אישר לו לפגוע באיוב, השטן הביא עליו "שְׁחִין רָע" מכף רגל ועד הראש.

 

■         מהי אותה מחלה הנקראת "שחין"?

 

השם "שחין" מקורו בארמית. שחון = מחומם / חם. שנה שחונה היא שנה בה החום גבוה, חסר גשם, והתוצאה: בצורת.

השחין — "שחין מצרים" — היא סוג של דלקת עור קשה שבעת הקדומה לא היה לה מרפא. החולה בשחין סובל סבל תופת, אך אינו בהכרח מת. המחלה יכולה להסתיים במותו של החולה, וזאת תלוי בעצמתה.

מכיוון שהשטן לא הורשה להרוג את איוב, הרי שאיוב קיבל שחין במינון הגבוה ביותר האפשרי מבלי לגרום למותו. — זה מלמד אותנו, בין היתר, שהשטן מבין ברפואה ובגוף האדם טוב יותר מהרבה רופאים.

"שְׁחִין רָע." — שחין מן הסתם לא יכול להיות "טוב" בהגדרתו, אך "שחין רע" משמע שהשטן הטיל על איוב את החולי במלוא עצמתו. באותה מידה גם לא קיים סרטן שהוא "טוב", אך ישנן בהחלט דרגות קושי במקרי סרטן.

"מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ." — השטן לא הביא על איוב שחין בהדרגה, אלא את "הכוס המלאה" ו"בלגימה אחת". כאמור, אל לנו לצפות לרחמים ולחסד מן האחד שאינו יודע מה הם.

 

פסוק 8:

"וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ; וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר." — כאן מתואר סבלו הגופני של איוב.

מכיוון שהשחין גורם להתפקעות העור, לפצעים מוגלתיים ולגירוד עז לקח לו איוב שבר של כלי חרס כדי להתגרד. הגירוד מועיל רק לרגע, ואז מתחיל העקצוץ הבא שדורש גירוד נוסף, וכך ללא מרגוע.

השחין לא רק מגרד, אלא גם כואב — עד כדי כך שהחולה יעדיף לעתים את מותו על המשך הסבל.

וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר." — הכתוב מציין "אֵפֶר" ולא "עפר".

ישנם מפרשים החושבים שאיוב ישב בתוך אֵפֶר ששפך על עצמו לאות אבל, אך סביר להניח שאיוב התמקם על ערימת הפסולת השרופה במזבלה האזורית. הרי שם היה מקומם של הטמאים. השחין היה מחלת עור מדבקת, ואיוב נחשב לטמא כמו מצורע. — שם הוא ישב, מנודה מחברת בני אדם ומתייסר בסבלו.

 

אשת איוב

 

אשתו של איוב הייתה עדה לכל המתרחש. מן הסתם כאבה על אובדן ילדיה לא היה פחות מזה של איוב עצמו.

בראותה את סבלו הרב של בעלה האהוב, אשת איוב הציעה לו לקלל את אלוהים כדי שימות.

 

פסוק 9:

וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: "עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ? בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת."

"וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ…" — רק רגע!

 

■         מדוע אשתו של איוב עודנה בחיים?

האם לא למדנו לעיל שהשטן קיבל רשות לקחת לאיוב את כול שהיה לו? — כן. הכול כולל הכול, חוץ מחייו! — אם כן, למה השטן השאיר לו את אשתו? האם לא אמרנו לפני רגע שהשטן תמיד משתדל להנחית את המכה המקסימלית האפשרית?

 

יכולות להיות לכך שלוש סיבות:

 

א.        אלוהים אסר על השטן לקחת לאיוב את האישה במסגרת הניסיון הראשון. בפרק א 12 אלוהים נתן לשטן רשות לנסות את איוב ואמר: "כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ." — אם השטן לא לקח לאיוב את האישה בשלב זה, כנראה שהיא לא הייתה כלולה ב-"כָל אֲשֶׁר לוֹ". זה מזכיר לנו, לבעלים, שהרעיות שלנו אינן "רכוש". הן לא שייכות לנו כמו חפצים ואפילו לא כמו הילדים. הן "עזר כנגדנו", או כמו שאומר פטרוס השליח (פטר"א ג 7): "שֻׁתָּפוֹת בְּנַחֲלַת חֶסֶד הַחַיִּים."

 

ב.        בניסיון הראשון היה אסור לשטן לפגוע בבשרו (בגופו) של איוב. מאחר שהתורה מלמדת כי הנישואין הופכים איש ואישה "לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב 24), הרי שאשתו של איוב הייתה גם היא מוגנת על־ידי איסורו של אלוהים.

 

ג.         בעת הניסיון השני השטן החליט להשאיר את האישה בחיים כאופציה להתקפה נוספת. הרי בניסיון השני קיבל השטן רשות מאלוהים לפגוע גם "בבשרו" של איוב, ובכל זאת הוא השאיר לו את האישה. — מדוע? — אמרנו כבר מספר פעמים בשיעורים מסֶפֶר איוב שהשטן אינו יודע את העתיד. הוא חשב שהניסיון הראשון יפיל את איוב, אך התברר לו שטעה. לכן, כאשר ארגן את הניסיון השני, הוא לקח בחשבון את האפשרות שגם ניסיון זה לא יפיל את איוב. למקרה שכזה הוא השאיר את אשת איוב בחיים כאופציה לפגיעה נוספת — שלישית.

 

כעת השטן מממש את האופציה הזו: אשת איוב, ללא יודעין, הופכת לכלי בידו של השטן, שמנסה להפיל את איוב בחטא — בדומה לתפקיד הנחש בגן־עדן.

אך אל לנו להבין אותה לא נכון! אשת איוב אינה רצתה במותו מתוך שנאה או חוסר אהבה אליו. היא ריחמה עליו ורצתה לשחררו מסבלו הנורא.

 

התנ"ך מביא את הצעתה של אשת איוב כדי…

א.     להדגיש את גודל סבלו הנפשי והגופני של איוב,

ב.     להעצים את תומתו.

 

אף בזמן שהאדם הקרוב ביותר מפתה את איוב ללכת בדרך הרעה, הוא נותר תם, ישר וירא־אלוהים. הוא באמת מעדיף את אלוהים על פני כול שקיים בארץ — כולל אשתו! הצעתה של רעיתו נועדה לגזול ממנו את הניצחון על השטן, אך בחסד אלוהים התגבר איוב גם על מבחן קשה זה.

"עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ?" — איך היא בכלל ידעה זאת? הרי איוב עוד לא דיבר מילה מרגע התפרצות השחין בכל גופו. נאמר לנו רק שהוא עבר לשבת על ערמת האפר והתגרד בשבר של כלי חרס. — אך עלינו לזכור שמדובר בזוג שהספיק לקבור עשרה ילדים בוגרים; בוגרים מספיק שלפחות לשבעת הבנים היו כבר בתים משלהם (א 4). זאת אומרת שאיוב ואשתו היו נשואים 40 שנה או יותר. לכן, גם אם איוב לא דיבר, אשתו הבינה את שפת הגוף שלו. גם בלי מילים היא ידעה ש"עודנו מחזיק בתומתו" — שהוא מסרב בכל תוקף להאשים את אלוהים.

"עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ? בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת." — מאוד ברור שאיוב ואשתו אינם "באותו ראש". אלוהים ברא את האישה להיות עזר כנגד בעלה — ז"א להשלים את החסר בו כדי שביחד יהיו בשר אחד המפאר את אלוהים. והנה השטן גם פוגע בנישואיו של איוב. הוא מנסה לתקוע טריז בין איוב לאשתו ולהרוס את האחדות הרוחנית שלהם.

ניסיון זה צריך ללמדנו שבעל ואשתו צריכים לגדול ביחד מהבחינה הרוחנית. רק כך יוכלו לעמוד ביחד במבחנים רוחניים! רק כך יוכלו להיות עזר איש לרעהו בכל מבחן.

בספר בראשית ב 24 כתוב שהאדם "דָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."

"להיות אחד" דורש מאמץ והשקעה, הן במישור הפיזי והן במישור הרוחני. לדבוק במישהו לעתים דורש מאיתנו להתאמץ ולרוץ קדימה, או להאט ולאפשר לאחר להדביק אותנו. — חייבים לגדול ולהתבגר ביחד.

בתחום הזה בחיי הזוג הצליח השטן למצוא פרצה. הוא פגע באחדות של איוב עם אשתו, אך איוב עמד גם במבחן זה.

 

איוב עומד בניסיון השני

 

בפסוק 10 איוב עונה לאשתו…

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי. גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו.

 

דבריו לאשתו הם קשים וישירים: "האם תדברי כשאר הנשים, שפלות המוסר וחסרות יראת־אלוהים?" — איוב ידע שאשתו יראת־אלוהים; הוא ידע שהיא מאמינה באלוהים. כאבו נבע מן העובדה שהנפש הקרובה לו ביותר — אשתו — נכשלת ומתפרקת לנגד עיניו.

אשתו האמינה בכל עוזה בכוח השלטון האלוהי. היא הייתה משוכנעת שאם איוב יוציא מילה רעה נגד אלוהים, הוא יוכה מיד וימות. כאמור, היא רצתה להשתמש בצדקת אלוהים כדי לשחרר את בעלה מסבל, אך כשלה להבין שכך היא משחקת לידיו של השטן.

"גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" — איוב מלמד את אשתו עיקרון חשוב בחיי כל אדם ירא־אלוהים: ילדי אלוהים לא מקבלים רק את הטוב מאלוהים, אלא גם את הרע.

 

  • האם ראוי ונכון לילדו של אלוהים להתלונן או למרוד באלוהים במידה ואלוהים יטיל בידו דבר שאינו מענג או נעים?

 

  • האם ביכולתנו לברור את המתנות מאלוהים ולקחת לעצמנו רק את אלה שנראות לנו "טובות"?

 

  • האם אלוהים הבטיח שכל רגע בחיי יראיו בארץ יהיה מלא בתענוגות?

 

אלוהים מושל בכול, ויראת האלוהים שלנו מתבטאת בכך שאנו מקבלים בהכנעה ובאמונה את כל שאלוהים בוחר לתת לנו.

והנה, גם במבחנו השני יוצא איוב מנצח את השטן. שום מילת ביקורת, שום האשמה נגד אלוהים יוצאת מפיו. — אנחנו שואלים: "איך אפשר?…

 

        אדם מאבד את כל רכושו,
        כל ילדיו נהרגים,
        הוא מקבל מחלה שגורמת לו כאבי תופת מסביב לשעון ומנתקת אותו מהמגע עם אנשים,
        אשתו — האדם הקרוב היחיד שנשאר לו בחיים — מציעה לו להתאבד,

 

ובכל זאת הוא נשאר נאמן וכנוע לאלוהים! — איך אפשר?…" — ישנו רק הסבר אחד, והוא בפסוק מקור"א י 13 שכבר הזכרנו לעיל:

 

נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ.

אלוהים הרשה ניסיון קשה בחייו של איוב, ולכן הוא גם סיפק לו הרבה מאוד כוח לעמוד בו בהצלחה. — אלוהים לא רק עשה זאת עבור איוב! את אותו הכוח הוא ייספק גם לי ולך בעת הצורך.

 

ג.   שלושת רעיו של איוב
מגיעים לנחמו
 (פס' 13-11)

 

11 וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי; וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.

12 וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק, וְלֹא הִכִּירֻהוּ, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ; וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ, וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.

13 וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת; וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר, כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.

שלושת רעיו של איוב התגוררו באזורים מרוחקים, ולכן עבר זמן עד ששמעו את אשר קרה לאיוב והחליטו לבוא ביחד אליו לנחמו. מן הסתם חלפו שבועות עד חודשים לפני ששלושתם הגיעו לבקר (ז 3).

 

■         מי הם אותם ידידי איוב?

 

  1. אליפז התימני:

אליפז הנו שם אדומי קדום. הוא גם שם בכורו של עשיו (בראשית לו 4).

התימני — משמע מהעיר או ממחוז תימן אשר בארץ אדום.

"תימן" הנו גם שם בכורו של אליפז בנו של עשיו, ועל שמו נקראה אחר כך אותה עיר או אותו חבל ארץ באדום (ראה: עמוס א 12; עובדיה 9-5).

ארץ תימן הייתה ידועה לתהילה בגלל חכמיה (ירמיהו מט 7).

 

  1. בלדד השוחי:

שם זה אינו נמצא במקום אחר במקרא ואינו עברי.

השוחי — ממשפחת שוח. שוח הנו הצעיר מבני קטורה, אשת אברהם, שהתיישב יחד עם אחיו בארץ הקדם (בראשית כה 2, 6). כך היה בלדד השוחי מ"בני קדם".

יש הטוענים שהייתה קיימת עיר בשם שוח בקרבת כרכמיש, על נהר הפרת.

 

  1. צופר הנעמתי:

גם צופר אינו שם עברי.

הנעמתי — ז"א שבא מן העיר "נעמה". עיר בשם זה מוזכרת בספר יהושוע טו 41, והיא ממוקמת בדרום יהודה. ככל הנראה מוצאו של צופר משבטי מדין או ערב.

 

השלושה נתדברו וקבעו מועד להיפגש אצל איוב כדי לנחמו — "לָנוּד לוֹ" — ז"א, להביע השתתפות בצערו במנוד ראש.

"וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק, וְלֹא הִכִּירֻהוּ." — כאשר השלושה הגיעו למרחק בו יכלו לראות את איוב, חשכו עיניהם. איוב לא ישב בבית מפואר, ומשרתיו לא התרוצצו סביבו לספק את כל שביקש. איוב ישב מחוץ לביתו, על ערימת אשפה שרופה. הוא מתייסר בכאבי תופת ומגרד את עצמו ללא הפסק.

חודשי האבל והייסורים בוודאי השאירו את חותמם וצלקותיהם על גופו ועל פניו של איוב. הוא השתנה עד כדי כך שרעיו לא הכירוהו.

כאשר התקרבו והבינו כי אכן מדובר באיוב ידידם, הם נשאו את קולם ופרצו בבכי. תוך כדי כך, קרעו את בגדיהם וזרקו עפר על ראשיהם כאות הזדהות עם סבלו ואובדנו של איוב (יהושוע ז 6; יחזקאל כז 30).

"וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת." — החבורה ישבה על הארץ עם איוב — ולא על שטיח — אף־על־פי שכל אחד מהם מן הסתם היה אדם אמיד ומכובד.

"וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר." — במשך שבעה ימים ולילות ישבו כל הנוכחים, התאבלו ולא אמרו מילה. כאבו של איוב וסבלו היו כה גדולים עד כי נעתקו המילים מפי החברים — לפחות בשלב זה.

לאחר שבעה ימים ולילות היה זה איוב שפצה את פיו וקילל את יום הולדתו. — על כך בפרק ג.

 

סיכום פרק ב

 

  1. אלוהים לעולם לא עושה טעות ולא עושה רע.

 

  1. השטן, לעומת זאת,עושה טעויות, אך לעולם לא יודה בהן.

הבה, לא נהיה גאוותנים כמוהו, ונלמד להודות כששגינו ולתקן את עצמנו!

 

  1. אם אלוהים ירשה ניסיון קשה בחיי מאמין, הוא גם יספק את היכולת לעבור את המבחן בהצלחה. זה לא עושה את הניסיון לקל יותר, אבל הידיעה הזאת מעניקה ביטחון כשאנחנו נמצאים באמצע המלחמה.

 

  1. לנישואים שבינינו: חשוב שהבעל והאישה יגדלו ויתבגרו יחד במישור הרוחני. חשוב להתפלל יחד, ללמוד יחד את דבר אלוהים, לחלוק לקחים שהפקנו מהקריאה האישית שלנו ולשוחח על נושאים רוחניים. כך נשמרת האחדות הרוחנית, ולשטן יהיה קשה יותר לערער את האחדות שבינינו.

 

 

סבלותיו של איוב:

  1. שחין רע מכף רגל ועד ראש (ב 7, 13, ל 17);
  2. גירוד בלתי פוסק (ב 8);
  3. אבל וסבל (ב 13);
  4. חוסר תיאבון (ג 24, ו 7-6);
  5. חוסר נוחות (ג 24);
  6. חוסר שינה (ז 4);
  7. עור מכוסה תולעים ולכלוך (ז 5);
  8. כאבים בלתי פוסקים (ז 5);
  9. הזיות (ז 14);
  10. עור נמק (יג 28);
  11. קמטים (טז 8, יז 7, יט 20);
  12. התנהגות שונה (יט 17);
  13. נשירת שיניים (יט 20;)
  14. עור הופך לשחור (ל 30);
  15. חום גבוה (ל 30);
  16. איבוד משקל (לג 21).

 

חלוקת הספר לפי דוברים:

  1. איוב —  ג, ו-ז, ט-י, יב-יד, טז-יז, יט, כא, כג-כד, כו-לא, מ 3-5, מב 1-6.
  2. אליפז — ד-ה, טו, כב.
  3. בילדד — ח, יח, כה.
  4. צופר — יא, כ.
  5. אליהו — לב-לז.
  6. אלוהים — לח 1- מ 2, מ 6- מא 34.