אגרת יהודה

 

מבוא פסוקים 1-2

"מֵאֵת יְהוּדָה, עֶבֶד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב, אֶל הַקְּרוּאִים, הָאֲהוּבִים עַל אֱלֹהִים הָאָב וּשְׁמוּרִים לְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: רַחֲמִים וְשָׁלוֹם וְאַהֲבָה יִשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם לְמַכְבִּיר" (פסוק 2-11).

(קריאת פתיח: שנייה לפטרוס ב; רומים ו 23-15).

למרות שיהודה כתב מסר בפרק אחד, כובד מילותיו יכולות למלא ספר שלם.

מי הוא יהודה?

יהודה, מחבר המכתב, הנו אחיו של יעקב – ושניהם אחים למחצה של ישוע המשיח. הם נולדו למרים, אימו של ישוע, ויוסף בעלה לאחר לידתו של ישוע שנעשתה בהפריית רוח הקודש; "הֲרֵי זֶה בְּנוֹ שֶׁל הַנַּגָּר. הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה"; "וַהֲרֵי אַחְיוֹתָיו פֹּה אִתָּנוּ!"(מתי יג 55; מרקוס ו 33).

יהודה מציין שהוא אחיו של יעקב, אחד מזקני הקהילה בירושלים (ראה מעשי השליחים טו; גלטים א 19: "שָׁלִיחַ אַחֵר לֹא רָאִיתִי, אֶלָּא אֶת יַעֲקֹב אֲחִי אֲדוֹנֵנוּ"). גם יעקב פותח את איגרתו בפתיח דומה: "יַעֲקֹב, עֶבֶד אֱלֹהִים וַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ…" (יעקב א 11). לכן, אין מדובר ביהודה השליח, בנו של יעקב (לוקס ו 16; מעשי השליחים א 133).

יהודה מציין שהוא "עֶבֶד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב". יהודה עבר דרך ארוכה עד שהגיע להחלטה זו.
למרות שבילה את שנות נערותו עם ישוע, יהודה האמין שישוע הוא אכן המשיח רק לאחר תקומתו של ישוע מן המתים (מעשי השליחים א 14: "כָּל אֵלֶּה הִתְמִידוּ בְּלֵב אֶחָד בִּתְפִלָּה, הֵם וְהַנָּשִׁים וּמִרְיָם אֵם יֵשׁוּעַ וְאֶחָיו"). לפני כן, לאור המתואר בבשורת יוחנן (פרק ז 5-4) ניסה יהודה, ועמו שאר אחיו, לשכנע את ישוע לעלות לירושלים למרות שידעו ששם נחשב למבוקש ועלול להיתפס ולהיהרג. "אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: 'צֵא מִכָּאן וְלֵךְ לִיהוּדָה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ גַּם תַּלְמִידֶיךָ אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, כִּי אֵין אִישׁ עוֹשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר וְעִם זֹאת מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת יָדוּעַ בָּרַבִּים. אִם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, גַּלֵּה עַצְמְךָ לָעוֹלָם';  כִּי גַּם אֶחָיו לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ."

עלינו לזכור: ישוע המשיח הוא אלוהים אשר לבש דמות אדם וחי בינינו ללא חטא (יוחנן א). ישוע המשיח גדל עם אחיו למחצה ובוודאי שהיה שונה מהם בכל תחום בגלל היותו מושלם בקדושה וטוהר. במידה ומרים, יוסף או ישוע סיפרו לשאר בני המשפחה שהולדתו נעשתה על-ידי רוח הקודש, הרי שהאמת הזו לא הופנמה. שאר בני המשפחה אימצו את דעת הפרושים שראו בישוע בן שנולד מחוץ לנישואין (יוחנן ח 48-41: "…שּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה…").

כשמחשבה שכזו בלבם, אין פלא שניסו להיפטר מהאח "המושלם" שכל יום מזכיר להם את חטאם… ("וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם;" "הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִשְׂנֹא אֶתְכֶם, וְאִלּוּ אוֹתִי הוּא שׂוֹנֵא, כִּי אֲנִי מֵעִיד עָלָיו שֶׁרָעִים מַעֲשָׂיו" – יוחנן ג 19, ז 7).

בחסד אלוהים יהודה הבין שישוע הוא המשיח, אלוהים, ולכן התואר המכובד ביותר שהוא יכל לבקש לעצמו ולהתהדר בו זה: "עבד אלוהים".

באילו תארים אנו מעדיפים להתהדר?

כעבדו של ישוע, יהודה מבין שתכלית חייו היא לעשות את רצון אדונו. "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב" (רומים יב 1).

יהודה כותב למאמינים ומכנה אותם: "…הַקְּרוּאִים, הָאֲהוּבִים עַל אֱלֹהִים הָאָב וּשְׁמוּרִים לְיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".
המשפט הזה מלא באמת שנועדה לעודד ולרומם את רוחם של אחיו המאמינים שחיו בתקופה של רדיפות קשות.

למה המאמינים קרואים?
רומים א 7: "נִּקְרָאִים לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים" – נפרדים מטומאת העולם וחיים על פי אמות הצדק והקדושה של אלוהים.

אלוהים קרא אותנו לתכלית, והיא: "אֲבָל אַתֶּם עַם נִבְחָר, מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, עַם סְגֻלָּה, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ תְּהִלּוֹתָיו שֶׁל הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם מֵחֹשֶׁךְ אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא" (ראשונה לפטרוס ב 9);  "כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה" (אפסים א 44), "שֶׁהֲרֵי מַעֲשֵׂה יְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, בְּרוּאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר אֱלֹהִים הֵכִינָם מִקֶּדֶם לְמַעַן נִחְיֶה בָּהֶם" (ב 10);  "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים א 6),  "…הִשָּׁמְעוּ עַתָּה, וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ תְּשׁוּעַתְכֶם" (ב 12); "חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם בְּכָל עֵת, אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן, כִּי מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה בְּקִדּוּשׁ עַל־יְדֵי הָרוּחַ וּבֶאֱמוּנָה בָּאֱמֶת" (שנייה לתסלוניקים ב 13);  "נֶאֱמָן הוּא הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם, אֲשֶׁר גַּם יַעֲשֶׂה זֹאת" (ראשונה לתסלוניקים ה 244); "אֲבָל אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים מָשִׁיחַ צָלוּב, אֶבֶן נֶגֶף לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים. אוּלָם לַנִּקְרָאִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּהוּדִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּוָנִים – מָשִׁיחַ שֶׁהוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים" (ראשונה לקורינתים א 24-233).

קריאתו של אלוהים היא החלטה לבחור אותך, ועם ההחלטה באה גם הוראת ביצוע.

המאמין מבטא את כניעתו לקריאת אלוהים במעשים ובפעולות הבאים:

א. התחברות עם ישוע: "נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ" (ראשונה לקורינתים א 9); ז"א, בישוע קיימת  ישועת אלוהים.

איך מתחברים עם ישוע? באמונה בו, בתפילה, בציות לדברו הכתוב וחברות עם שאר ילדיו הנאמנים.

ב. שלום: "…הֲרֵי לְשָׁלוֹם קָרָא אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים." הפסוק לקוח מקטע המנחה את המאמין להתנהג בשלום ולנסות לפייס כאשר בן הזוג הלא מאמין מנסה להיפרד ולשבור את קשר הנישואין (ראשונה לקורינתים ז 155). מהומה וכוחניות אינם דרכם של הקרואים! – כך לא מייצגים את ישוע.

ג. חירות: "…אַחַי, לְחֵרוּת נִקְרֵאתֶם, רַק שֶׁלֹּא תְּהֵא הַחֵרוּת אֶמְצָעִי בִּידֵי הַבָּשָׂר, אֶלָּא שָׁרְתוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמַאֲמָר אֶחָד – 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.' אַךְ אִם אַתֶּם נוֹשְׁכִים וְטוֹרְפִים זֶה אֶת זֶה, כִּי אָז תִּשָּׁמְדוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ…" (גלטים ה 15-133). בקטע זה  שאול מלמד כי המאמינים אינם כפופים יותר לתורת המצוות שישוע הגשים במותו המכפר; המאמין חופשי מקיום מצוות שפג זמנן, אך נתון כולו לעשיית רצון המשיח. עשייה שכזו מתבטאת באהבה והתחשבות בזולת.

ד. התנהגות המחקה את חייו של ישוע: "לְפִיכָךְ אֲנִי, הָאָסִיר לְמַעַן הָאָדוֹן, מַפְצִיר בָּכֶם לְהִתְנַהֵג כַּיָּאֶה לַיִּעוּד שֶׁנִּקְרֵאתֶם אֵלָיו. הִתְנַהֲגוּ בְּכָל עֲנָוָה וּנְמִיכוּת רוּחַ, וּבְאֹרֶךְ אַפַּיִם. סִבְלוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה. שִׁקְדוּ לִשְׁמֹר אֶת אַחְדוּת הָרוּחַ בְּקֶשֶׁר שֶׁל שָׁלוֹם…" (אפסים ד 3-11).

ה. תקווה: "… הִנֵּה: גּוּף אֶחָד וְרוּחַ אַחַת, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אַתֶּם נִקְרֵאתֶם אֶל תִּקְוַת יִעוּדְכֶם הָאַחַת" (אפסים ד 4), "כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה" (א 4); תקוותנו היא להיות בנוכחות אלוהים קדושים וללא דופי באהבה.

ו. קדושה: "… אֶלָּא הֱיוּ גַּם אַתֶּם קְדוֹשִׁים בְּכָל דַּרְכֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ראשונה לפטרוס א 16-15; ב 10-19).

ז. ברכה: "אַל תְּשַׁלְּמוּ רָעָה תַּחַת רָעָה וְלֹא חֵרוּף תַּחַת חֵרוּף; אַדְּרַבָּא – תְּבָרְכוּ, שֶׁהֲרֵי לְכָךְ נִקְרֵאתֶם, לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הַבְּרָכָה…" (ראשונה לפטרוס ג 99).

ח. קריאה אל כבוד אלוהים: "…וֵאלֹהֵי כָּל חֶסֶד אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם אֶל כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַחֲרֵי סִבְלְכֶם הַמְּעַט הוּא יַשְׁלִים אֶתְכֶם וְגַם יְיַצֵּב וִיחַזֵּק וִיכוֹנֵן אֶתְכֶם. לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (ראשונה לפטרוס ה 11-100).

כשאלוהים בחר וקרא לכל אחד מאיתנו להיות ילדיו, הוא כבר הכין תכנית מלאה עבורינו. האם זה לא מעודד שאלוהים הכין והתכוון לכל הטוב הזה עוד כשהיינו אויביו?
– יוחנן ג 19-16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו. הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד. וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם."
– רומים ה 8-7: "וַהֲרֵי לֹא בִּמְהֵרָה יָמוּת מִישֶׁהוּ בְּעַד אָדָם צַדִּיק, אִם כִּי בְּעַד הָאִישׁ הַטּוֹב אוּלַי יָעֵז מִישֶׁהוּ לָמוּת. אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים."

פעולתו של אלוהים מעידה על אהבתו כלפינו. אלוהים שומר את אלו שהוא אוהב ובחר בהם. אהבתו מתבטאת בנתינה מוחלטת. הוא נותן את עצמו ואת כל מה שברשותו לילדיו.

יהודה מעודד את המאמינים שאליהם נשלחת האיגרת, ומבטיח להם שהם אהובים ושמורים בישוע. ז"א, שאין אדם כלשהו – גם לא הקיסר – שיכול להפר את תכניתו של אלוהים או להסיר אותנו מידיו של ישוע. צריך להיות חזק יותר מאלוהים כדי לשבור את השמירה שלו!

שאול אמר מילים דומות כשתיאר את עומק אהבת ישוע:

"אִם כֵּן מַה נֹּאמַר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ? הוּא אֲשֶׁר לֹא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לֹא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכֹּל? מִי יִטְעַן נֶגֶד בְּחִירֵי אֱלֹהִים? הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק! מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ? מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? כַּכָּתוּב: 'כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה'. בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים.  וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (רומים פרק ח 39-311).

 "הָאָדוֹן יַצִּילֵנִי מִכָּל מַעֲשֶׂה רַע וְיוֹשִׁיעֵנִי אֶל מַלְכוּתוֹ שֶׁבַּשָׁמַיִם; לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (שנייה לטימותיאוס ד 18);
 "לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם" (עברים ז 25);
"הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (ט 24);
 
ישוע עצמו אמר:  "כָּל מִי שֶׁהָאָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לִי יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה, כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי. וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.  הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן… אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (יוחנן ו 44-37);
  
"וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב. אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (י 30-28);
 
"אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹד בָּעוֹלָם; הֵם בָּעוֹלָם, וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ. אָבִי הַקָּדוֹשׁ, שְׁמֹר אוֹתָם בְּשִׁמְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, לְמַעַן יִהְיוּ אֶחָד כָּמוֹנוּ . אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקָּחֵם מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁתִּשְׁמְרֵם מִן הָרָע" (יז 11, 15).
שמעון פטרוס אומר"בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּרֹב רַחֲמָיו הוֹלִיד אוֹתָנוּ מֵחָדָשׁ לְתִקְוָה חַיָּה בִּתְחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים, לְנַחֲלָה אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת, לֹא תִּטָּמֵא וְלֹא תִּבֹּל, הַצְּפוּנָה לָכֶם בַּשָּׁמַיִם, לָכֶם הַשְּׁמוּרִים בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים, בִּזְכוּת אֱמוּנָה, אֱלֵי יְשׁוּעָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת בְּעֵת קֵץ" (איגרתו הראשונה א 5-33).

כאשר אנו מתנהגים כיאה לייעוד שנקראנו אליו, חיינו יהיו מלאים ברחמי אלוהים, בשלומו ובאהבתו, ומלוא כוחו של אלוהים ייראה בחיינו"עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ… וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ מַכְזִיבָה, כִּי אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ" (אל הרומים ה 1, 5).
יהודה ממשיך בפסוקים 4-3:
"אֲהוּבַי, כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי בְּכָל מְאֹדִי לִכְתֹּב לָכֶם עַל־דְּבַר יְשׁוּעָתֵנוּ הַמְשֻׁתֶּפֶת, נֵעוֹר בִּי הַצֹּרֶךְ לִכְתֹּב אֲלֵיכֶם וְלַהֲאִיצְכֶם לְהִלָּחֵם לְמַעַן הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְסְרָה אַחַת וּלְתָמִיד לַקְּדוֹשִׁים; כִּי הִתְגַּנְּבוּ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם מִקֶּדֶם, אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלֹהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל במלאכה זו, התרחשו מאורעות שאילצו אותו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר:
אנשי רשע ומעוותי אמת הסתננו לתוך הקהילות. בערמומיות ורשעות פעלו כדי לעוות את דבר אלוהים ולמצוא צידוקים לתאוותיהם הזדוניות. לאור הסכנה, יהודה מאיץ בשומעיו להילחם למען טוהר האמונה שנמסרה להם אחת ולתמיד.

איך נלחמים למען טוהר האמונה?

א. האמונה מתייחסת למלוא דבר אלוהים שניתן לנו: תנ"ך ודבר הבשורה שהשליחים מסרו. דבריהם נכתבו בספר הברית החדשה. התנ"ך והברית  חדשה הם כתבי הקודש השלמים.

דבר אלוהים הוא מושלם, אינו צריך תיקונים ואינו עומד להשתנות:

  • "לא תוסִפוּ, עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ; לִשְׁמור, אֶת־מִצְוֹת יהוה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנוכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם"(דברים ד 2);

 

  • "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים; אֲשֶׁר אָנוכִי נותֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם"(יא 32);

 

  • "אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְּבָרָיו; פֶּן־יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ"(משלי ל 6);

 

  • "אָנוכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וְאִישׁ אִם יִגְרַע מִדִּבְרֵי סֵפֶר הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ, מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה"(התגלות כב 19-188);
  • "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב"(שנייה לטימותיאוס ג 17-166);
  • "אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח כּוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל־פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים"(שנייה לפטרוס א 21-199);
  • "מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת.  וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ. אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵֹר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַֹרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה!  אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַרְנוּ קֹדֶם לָכֵן: אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה"(גלטים א 9-66).

 

ב. אלוהים מצפה מאיתנו להבין נכונה וליישם במדויק את שכתוב בדברו. רק כך אנו חיים בדרך של חירות ולא שעבוד למחשבת אדם. "הַמָּשִׁיחַ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ אֱלֵי חֵרוּת, לָכֵן עִמְדוּ וְאַל תִּכָּנְעוּ שׁוּב לְעֹל הָעַבְדוּת" (גלטים ה 11).

ג. אנו מצווים להתרחק מאלו המנסים לעוות את דבר אלוהים (גלטים א 9-6).

יהודה משתמש במונח לחימה – "להילחם" – כדי להדגיש את הסכנה הנובעת מאותם אנשי רשע ואת החומרה והרצינות הנדרשת כדי להתמודד נגדם.

כשדבר אלוהים מעוות, אנשי הקהילה יחיו חיים מעוותים. חיים שכאלו לעולם לא יוכלו להביא ברכה כלשהי, וכך אותה קהילה תהיה נידונה לכליה.

רק על-ידי לימוד נכון ומדויק של דבר אלוהים נוכל לגדול ולהתבגר רוחנית, ולייצג את המשיח נכונה. "וְכָךְ לֹא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת" (אפסים ד 144).

איך נלחמים נגד אנשי הרשע?

נצמדים לכתוב בדבר אלוהים, ומרחיקים מתוכנו את אלו המשתמשים בדבר אלוהים כרשיון להמשיך בחטאיהם.

כשמורה שקר או איש רשע מתגלה בקהילה, מוטל על כולנו להתאחד ולעמוד נגדו. אותם אנשים אינם יכולים לקחת את ישועתנו אך בהחלט יכולים לזהם את הקהילות בטעויות רוחניות, ובכך להרוס את העדות של אלוהים בחיי ילדיו.

הִזָּהֲרוּ מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הַבָּאִים אֲלֵיכֶם בִּלְבוּשׁ כְּבָשִׂים וּבְתוֹךְ תּוֹכָם זְאֵבִים טוֹרְפִים הֵם" (מתי ז 15);  "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַחֲרֵי צֵאתִי יָבוֹאוּ בְּתוֹכְכֶם זְאֵבִים עַזִּים אֲשֶׁר לֹא יָחוּסוּ עַל הָעֵדֶר" (מעשי השליחים כ 29);  "בִּגְלַל אוֹתָם אֲחֵי שֶׁקֶר שֶׁהִסְתַּנְּנוּ בַּחֲשַׁאי כְּדֵי לִבְלֹשׁ אַחַר הַחֵרוּת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְשַׁעְבֵּד אוֹתָנוּ,  אַךְ לא נִכְנַעְנוּ לָהֶם אַף לְרֶגַע, וְזֹאת לְמַעַן תַּעֲמֹד בְּקִרְבְּכֶם אֱמֶת הַבְּשׂוֹרָה" (גלטים ב 5-4);  "הָרוּחַ אוֹמֶרֶת בְּפֵרוּשׁ, שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים יִסְטוּ אֲנָשִׁים מִן הָאֱמוּנָה וְיִפְנוּ לְרוּחוֹת מַטְעוֹת וּלְתוֹרוֹת שֶׁל שֵׁדִים, בְּאֶמְצָעוּת מַטִּיפֵי כָּזָב מִתְחַסְּדִים אֲשֶׁר מַצְפּוּנָם שֶׁלָּהֶם קָהָה כְּחוּשִׁים שֶׁקָּהוּ בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן. הַלָּלוּ יַאַסְרוּ לָשֵׂאת אִשָּׁה וְיַטִּילוּ אִסּוּר עַל מִינֵי מַאֲכָל אֲשֶׁר בְּרָאָם אֱלֹהִים לְמַעַן יֹאכְלוּם בְּתוֹדָה הַמַּאֲמִינִים וְיוֹדְעֵי הָאֱמֶת" (ראשונה לטימותיאוס ד 3-1);  "אֲבָל גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר הָיוּ בָּעָם, כְּשֵׁם שֶׁגַּם בֵּינֵיכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר. הַלָּלוּ יַכְנִיסוּ בַּחֲשַׁאי תּוֹרוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְיִכְפְּרוּ בָּאָדוֹן אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָם, וְיָבִיאוּ עַל עַצְמָם אָבְדָן פִּתְאֹם"… "הֲלֹא אִם אַחֲרֵי שֶׁנִּמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם בִּידִיעָתָם אֶת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שׁוּב נִסְתַּבְּכוּ בָּהֶן וְנֻצְּחוּ – כִּי אָז מַצָּבָם הָאַחֲרוֹן גָּרוּעַ מִן הָרִאשׁוֹן" (שנייה לפטרוס ב 1, 20);  "יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב" (ראשונה ליוחנן ב 23-18);  "הֵאָבֵק הַמַּאֲבָק הַטּוֹב לְמַעַן הָאֱמוּנָה. אֱחֹז בְּחַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר נִקְרֵאתָ אֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר הִצְהַרְתָּ עֲלֵיהֶם אֶת הַהוֹדָאָה הַיָּפָה בְּמַעֲמַד עֵדִים רַבִּים" (ראשונה לטימותיאוס ו 12);  "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי" (שנייה לטימותיאוס ד77).

לא כל אדם בעל דיעה השונה מדעתנו הנו מורה שקר או איש רשע!

מי שמוכח על טעות וממשיך בעקשנות לפזר את טעותו החמורה ייחשב למורה שקר. תלמיד של ישוע המוכח על טעות ישנה מיד את דרכו ויתפייס עם אלוהים ואדם. "אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהוֹכֵחַ אוֹתוֹ בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד. אִם יִשְׁמַע לְךָ, קָנִיתָ  לְךָ אֶת אָחִיךָ. וְאִם לֹא יִשְׁמַע, קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁעַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל דָּבָר. אִם לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, הַגֵּד לַקְּהִלָּה; וְאִם לֹא יִשְׁמַע גַּם לַקְּהִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס. אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁתַּאַסְרוּ עַל הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶׁתַּתִּירוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם" (מתי יח 18-155).

מה עשו אותם אנשי רשע שיהודה מזהיר מפניהם? – איזה עונש עתיד אלוהים להביא עליהם?
על כך בשיעור הבא.

סיכום:

א. אלוהים קרא לנו לתכלית. אלוהים נותן לילדיו את כל שברשותו ושומר עליהם על מנת שתכניתו המופלאה והנצחית תצא לפועל בחייהם.

ב עבדי אלוהים נדרשים "להילחם" כדי לשמור את טוהר דבר אלוהים. הדבר מתבטא בשמירת כתבי הקודש, כפי שנמסרו במקור, וכן הבנתם  ויישומם על פי רצון אלוהים. שמירה על טוהר דבר אלוהים מתבטא בין היתר בהרחקת אנשי רשע מתוכנו.

פסוקים 3-7:

"אֲהוּבַי, כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי בְּכָל מְאֹדִי לִכְתֹּב לָכֶם עַל־דְּבַר יְשׁוּעָתֵנוּ הַמְשֻׁתֶּפֶת, נֵעוֹר בִּי הַצֹּרֶךְ לִכְתֹּב אֲלֵיכֶם וְלַהֲאִיצְכֶם לְהִלָּחֵם לְמַעַן הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְסְרָה אַחַת וּלְתָמִיד לַקְּדוֹשִׁים; כִּי הִתְגַּנְּבוּ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם מִקֶּדֶם, אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלֹהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. בִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּיר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁפַּעַם יְדַעְתֶּם הֵיטֵב – שֶׁיהוה, אַחֲרֵי הוֹשִׁיעוֹ אֶת הָעָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִשְׁמִיד אֶת אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ. וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל; כְּשֵׁם שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֹרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים, מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין אֵשׁ עוֹלָם."

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל על מלאכה זו, התרחשו מאורעות שאילצו אותו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר.

אנשי רשע הסתננו לתוך הקהילות! הם פעלו בערמומיות ורשעות כדי לעוות את דבר אלוהים. אותם אנשים אינם טועים מתוך תמימות וחוסר ידע, אלא הם חדורי מטרה ותכלית: לקעקע את יסודות הקהילה ולנצל את טוב לבם של המאמינים לעינוגם וטובתם האישית. הם חותרים תחת הבסיס החשוב ביותר של האמונה והיא: אלוהותו של המשיח ישוע וחיי קדושה וטוהר.

מסיבה זו יהודה אומר עליהם: "…הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה נֶחֱרַץ עֲלֵיהֶם מִקֶּדֶם"; פטרוס גם אומר: "וּבְתַאֲוָתָם לַבֶּצַע יְדַבְּרוּ כָּזָב וְיִסְחֲרוּ בָּכֶם; וְאָמְנָם לֹא יִתְעַכֵּב מִשְׁפָּטָם שֶׁנֶּחֱרָץ מִקֶּדֶם, וְאָבְדָנָם לֹא יָנוּם" (שנייה לפטרוס ב 33).

אלו אנשים אשר מבחינתו של אלוהים לא נועדו להיוושע ולכן גם נקראים: "כלי זעם" (רומים ט 24-19).

מכיוון שבשיעור שעבר למדנו איך להתמודד נגד מורי השקר ואנשי רשע (ריחוקנו מהם והיצמדותנו לדבר אלוהים), נמשיך ונלמד: מה עשו אותם אנשים שיהודה מזהיר מפניהם?

לאורך כל האיגרת יהודה מתאר את מעשיהם הנפשעים, ומסכם במילים אלו: "… אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלוהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (פסוק 44).

למה הכוונה "הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלוהֵינוּ לְזִמָּה"?

א. מהו חסד אלוהים לבני אדם?

חסדו של אלוהים לבני האדם הם סך כל הדברים, היכולות והאמצעים שאלוהים העניק לנו על מנת שנוכל לחיות בנועם, שמחה, ביטחון, שלווה, סיפוק, הנאה, בריאות בעולם הזה וכן לנצח נצחים איתו ובנוכחותו.

אלוהים עשה ועושה זאת כחלק מביטוי אהבתו כלפינו. אלוהים העניק לנו את כל החסד הזה, את כל יכולתו לרשותנו על מנת שנוכל לשרת אותו ולמלא את רצונו בשלמות, בטוהר וקדושה. כל האמצעים הללו מכונים: חסד אלוהים.

חסד אלוהים – הנו הכלי שאלוהים נתן לנו מתוך אהבתו כלפינו. בכלי זה עלינו לשרת אותו ולייצג אותו בלבד: בטוהר, קדושה והקרבה.

מתנת החסד הגדולה ביותר של אלוהים היא הישועה שהוא מעניק לבני אדם בתשלום של דמו היקר והטהור. את כל זאת אלוהים העניק לנו עוד כשהיינו חסרי אמונה (אפסים ב 10-3; רומים ה; ישעיה נג 10-6).

ב. איך מורי השקר ואותם אנשי רשע הפכו את חסד אלוהים לזימה?

  1. בהציגם את עצמם כמאמינים, הם מימשו את תאוותיהם וחטאיהם, ואז טענו כי התוודותם על חטאיהם מנקה אותם מכל אשמה. התוודותם לא נבעה מלב טהור הכואב את החטא. הם השתמשו בחסד המשיח כרשיון להמשיך את חטאיהם (רומים ו). מכיוון שהציגו את עצמם כמאמינים בעודם חיים חיי הפקר, עדותם פגעה בקהילה.
  2. אלוהים נתן גוף המסוגל ליהנות. יחד עם זאת, אלוהים נתן אמצעים ומסגרת של הנאה וברכה (נישואין). אלו ההופכים את חסד אלוהים לזימה, משתמשים בגופם וביכולות האישיות והכלכליות שאלוהים באהבתו נתן להם, כדי לספק את תאוותיהם. מה שמניע את חייהם זה סיפוק הנאות הגוף בלבד וזאת כאשר הם מפרים את מצוות אלוהים לגבי טוהר וקדושה אישית ומשפחתית. (זימה – יהודה 4, 8; שנייה לפטרוס ב 7.)
  3. חסד אלוהים גם מתבטא באהבה, רחמנות, עזרה והכנסת אורחים שהמאמינים נותנים לאחרים. והנה, מורי השקר הנלוזים ביזו את האהבה והכנסת האורחים של ילדי אלוהים כדי לשרת את הכרס שלהם ואת המטרות המושחתות שלהם:
    "אַבְנֵי נֶגֶף הֵם בִּסְעוּדוֹת הָאַחֲוָה שֶׁלָּכֶם, סוֹעֲדִים עִמָּכֶם לְלֹא יִרְאָה וְדוֹאֲגִים רַק לְעַצְמָם; עֲנָנִים חַסְרֵי מַיִם הַנִּדָּפִים בָּרוּחַ; עֵצִים בְּשַׁלֶּכֶת בְּלֹא פְּרִי, אֲשֶׁר מֵתוּ פַּעֲמַיִם וְנֶעֶקְרוּ; … הַלָּלוּ רוֹגְנִים הֵם, מִתְלוֹנְנִים, הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּפִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה, נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח"(פסוקים 12, 16).

(בראשונה לפטרוס ד 10-9 נאמר שהמאמינים נדרשים לתת בהקרבה, והרשעים המתחזים מנצלים זאת לטובתם האישית והאנוכית. שנייה לפטרוס ב 3 מתאר את מורי השקר במילים: "יסחרו בכם"; ז"א, "יעבדו עליכם!" ויינצלו את טוב לבכם, את רכושכם ויכולתכם לצורכם הפסול. אנשי הרשע אינם נותנים מטוב לב, אלא מחשבתם קבועה במטרה אחת: לקחת!).

  1. חסד אלוהים מתבטא בכך שהעמיד רשויות, ממשלות וסמכויות בעולם. אלוהים קבע זאת כדי שאנו נחיה בשלום, שקט וביטחון. והנה הרשעים מבזים את החסד, את הרשויות ואת העומדים בראשם, ואינם סרים למרות הרשויות.
    "כְּמוֹ כֵן גַּם בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הַגּוּף, דּוֹחִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה וּמְגַדְּפִים אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת"(פסוק 88). בדרך  זו, הם מביאים את שנאת הרשויות עליהם, על שאר המאמינים ועל המשיח, מכיוון שהם מתחזים למאמינים (רומים יג, שנייה לפטרוס ב). עלינו לציית לרשויות כל עוד ההוראה איננה נוגדת בעליל למצוות אלוהים.

ומה אתנו, המאמינים?
האם אנו מכבדים את הרשויות ונשמעים להם?
האם אנו משתמשים ברכושנו כדי לשרת את אלוהים?
האם הנאות גופינו מתבצעות רק במסגרת הקדושה שאלוהים נתן לנו – קרי נישואין?
האם אנו מכבדים את שאר המאמינים והלא מאמינים, ואיננו עושים דבר למטרת ניצול?

חשוב שלא נהפוך את חסד אלוהים לזימה על מנת שאלוהים ימשיך להעמיד לרשותנו את כל טובו ויכולתו. אנו שגרירי המשיח, הבה נייצג אותו בקדושה וטוהר.

יהודה הציג את רשעתם של הכופרים גם בעיוות דבר אלוהים: הם כופרים בעובדה שישוע המשיח הוא ריבון ואדון.

מה משמעות ההאשמה הזו?

הרי אנשים רבים אינם מאמינים בישוע כמשיח! לעומת אנשים אשר אינם מכירים את ישוע אך מוכנים לשמוע אודותיו או לפחות מכבדים את תלמידיו, אותם רשעים ראו את ישוע ואת תלמידיו כמטרה לפגוע בה. הם פעלו במתכוון נגד לימודו של ישוע ונגד תלמידיו. לו היו מאמינים בישוע כאדון ומושיע, היו אז נכנעים לרצונו, וחיים חיי קדושה וטוהר.

בפסוקים הבאים (7-5) יהודה מציין שלוש דוגמאות למעשיהם של אנשי רשע ותגובת אלוהים למעשיהם – דין ה' עליהם. המטרה ברורה: ראו מה לא לעשות! אלוהים אינו אדיש למעשים אלו.
"בִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּיר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁפַּעַם יְדַעְתֶּם הֵיטֵב – שֶׁיהוה, אַחֲרֵי הוֹשִׁיעוֹ אֶת הָעָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִשְׁמִיד אֶת אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ. וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל; כְּשֵׁם שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֹרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים, מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין אֵשׁ עוֹלָם".

א. בני ישראל שיצאו ממצרים: לעיניהם אלוהים עשה נסים גדולים וכבירים. אלוהים חצה את ים סוף והצילם מצבא מצרים, סיפק להם מן ושלווים  לאכול, ומים הוציא להם מן הסלע. למרות כל מעשי החסד של אלוהים, רוב העם לא האמין בו ודחה את סמכותו הריבונית. בתגובה, אלוהים המית את הדור חסר האמונה במדבר ולא נתן להם לראות את נחלת ההבטחה (ראה גם עברים ג 19-16). משמע, אלוהים אינו מפלא בין בני אדם. אלוהים מעניש גם את בחיריו כשאלו אינם מאמינים בו.

ב. מלאכים שלא שמרו את מקומם (פסוק 6).

ג. אנשי סדום ועמורה (פסוק 7).

מכיוון שיהודה מציג את חטאי אותם מלאכים כדומים לחטאי אנשי סדום ועמורה ("…בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם…") אתייחס לשניהם כיחידה אחת. כולנו יודעים היטב את אשר עשו אנשי סדום ועמורה. הנתונים מפורטים בספר בראשית פרק יט:
שני מלאכים, הנראים כאנשים לכל דבר מבחינה חיצונית, הגיעו לסדום כדי להזהיר את לוט ומשפחתו מפני העונש העתיד לבוא על תושבי הערים. אנשי סדום ועמורה סטו מהדרך הטבעית של יחסי מין (איש ואישה) שאלוהים קבע, ופעלו בכוח על מנת לאנוס (יחסים הומוסקסואליים) את שני המלאכים, אורחיו של לוט. מכיוון שזו הייתה דרכם הפסולה לספק את תאוותיהם, החליט אלוהים להשמידם.
אלוהים נתן להם חסד, יכולות הנאה, כוח, פרנסה, ארץ יפיפייה, אך במקום להודות לו ולשרתו הם השתמשו בכל כדי לספק את תאוותיהם הסוטות. עונשם היה חמור ומהווה עד היום דוגמה קיצונית לעונש אלוהים על חוטאים.

איך מתקשרים מלאכים לחטא הדומה לזה של אנשי סדום ועמורה?

בפסוק 7 נאמר שאנשי סדום ועמורה התמכרו לזנות והלכו אחר יצורים אחרים בדומה למעשיהם של מלאכים שלא שמרו את מעמדם  הרם כי אם עזבו את מעונם.
מכאן אנו למדים, שמלאכים עזבו את המסגרת שאלוהים קבע עבורם והתמכרו לזנות, ליחסים שאלוהים לא יעדם; דברים הנוגדים את ייעודם המקורי.

שמעון פטרוס כתב (באיגרתו השנייה בפרק ב) פסוקים דומים. שם הוא ציין כי אלוהים לא חס על המלאכים החוטאים.

אם כן, היכן בתנ"ך מוזכר חטאם של מלאכים שסטו מהתפקיד המיועד להם והתמכרו לזימה?

בראשית פרק ו פסוקים 4-1:
"וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלוהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טובות הֵֽנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָֽרוּ׃ וַיֹּֽאמֶר יהוה, לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָֽרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי־כֵן, אֲשֶׁר יָבֹֽאוּ בְּנֵי הָאֱלוהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם; הֵֽמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם."

בספר איוב (א 6, ב 1, לח 7) המונח "בני האלוהים" מתייחס למלאכים. בבראשית פרק ו הכוונה למלאכים שבחרו ללכת עם השטן, וכך הם פועלים להגשים את מטרותיו המושחתות.

אותם מלאכים (חזון יוחנן יב 4, 9) קיימו יחסי מין עם בנות האדם, ומתוך הזיווג האסור הזה נוצרו מוטאציות אסורות שמכונות: "הגיבורים".

מדוע אותם מלאכים סטו מהייעוד שלהם וקיימו יחסי מין עם נשים?

האפשרות ההגיונית ביותר מבחינתי היא כדלקמן:
בספר בראשית ג 15 אלוהים הבטיח שזרע האישה יהיה האמצעי שדרכו אלוהים עתיד להרוג את השטן ולהושיע את בני האנוש: "וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶֽנּוּ עָקֵב". על מנת לנסות להציל את עורו ולהרוס את הבטחתו של אלוהים, שלח השטן את מלאכיו כדי שיזהמו כל רחם אישה בבנות האדם, ובכך להפר את אשר אלוהים הבטיח.

אלוהים קבע תקופה בת 120 שנה שבסופה הוא ישפוט את בני האדם. המשפט היה המבול אשר השמיד את כל החוטאים חסרי האמונה באלוהים. הניצולים היחידים היו נוח, אשתו, שלושת בניו ונשותיהם.

אלוהים קבע עונש חמור לאותם מלאכים שסטו וקיימו יחסים אסורים עם יצורים אחרים:
פסוק 6: הם כבולים בכבלי עולם ובאפלה למשפט היום הגדול (ראה גם שנייה לפטרוס ב 4; חזון יוחנן כ 10).
מתברר שהשטן, מלאכיו וכל אלו שדחו את ישועת אלוהים בישוע המשיח, יבלו את הנצח ביחד – באגם האש והגפרית.

סיכום:

א. חסדו של אלוהים לבני האדם הם סך כל הדברים, היכולות והאמצעים שאלוהים העניק לנו על מנת שנוכל לחיות בנועם, שמחה, ביטחון, שלווה, סיפוק, הנאה ובריאות בעולם הזה וכן לנצח נצחים איתו ובנוכחותו.
אלוהים העניק לנו את כל החסד הזה על מנת שנוכל לשרת אותו ולמלא את רצונו בשלמות, בטוהר וקדושה. מתחזים ואנשי רשע הופכים את חסד אלוהים לזימה; הם משתמשים בברכות שאלוהים העניק כדי לספק את תאוותיהם.

ב. עונשם של אלו – ההופכים את חסד אלוהים לזימה וכופרים בישוע כאדון וריבון – נחרץ וחמור.
עונשם יהיה כמו דינם של אנשי סדום ועמורה, בני ישראל שלא האמינו במדבר, וכמו עונשם של המלאכים שסטו מהייעוד שקבע להם אלוהים – אגם האש, עינוי נצחי וריחוק מאלוהים.

לעומתם, חסידי המשיח יהנו בממלכתו וישרתו אותו לנצח נצחים.

פסוקים 25-8

קריאת פתיח: ראשונה ליוחנן ב 29-18; שנייה לפטרוס ג.

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל על המלאכה הזו, התרחשו מאורעות שהאיצו בו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר.

אנשי רשע הסתננו לתוך הקהילות. הם פעלו בערמומיות ורשעות כדי לעוות את דבר אלוהים. אותם אנשים אינם טועים מתוך תמימות וחוסר ידע, אלא הם חדורי מטרה ותכלית: לקעקע את יסודות הקהילה ולנצל את טוב לבם של המאמינים לעינוגם וטובתם האישית. הם חותרים תחת הבסיס החשוב ביותר של האמונה והיא: אלוהותו של המשיח ישוע וחיי קדושה וטוהר.

מסיבה זו יהודה אומר עליהם: "…המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם…" (ראה גם שנייה לפטרוס ב 3). אלו אנשים אשר מבחינתו של אלוהים לא נועדו להיוושע, ולכן גם נקראים – כלי זעם! (רומים ט 24-19).

בפסוקים 16-8 יהודה מפרט את תכונותיהם ותוצאת מעשיהם של מורי השקר, אנשי הרשע הכופרים בישוע והופכים את חסדו לזימה:
"כְּמוֹ כֵן גַּם בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת הָאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הַגּוּף, דּוֹחִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה וּמְגַדְּפִים אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת. 9 אַךְ מִיכָאֵל, שַׂר הַמַּלְאָכִים, כַּאֲשֶׁר רָב עִם הַשָֹטָן וְהִתְוַכֵּחַ עַל גְּוִיַּת מֹשֶׁה, לֹא הֵעֵז לַחֲרֹץ מִשְׁפַּט גִּדּוּף, כִּי אִם אָמַר, 'יִגְעַר יהוה בְּךָ'. 10 אֵלֶּה, לְעֻמַּת זֹאת, מְגַדְּפִים אֶת אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים; וּבִדְבָרִים אֲשֶׁר הֵם מְבִינִים בְּאֹפֶן טִבְעִי, כְּחַיּוֹת חַסְרוֹת דַּעַת, בָּהֶם הֵם נִשְׁחָתִים. 11 אוֹי לָהֶם, כִּי בְּדֶרֶךְ קַיִן הָלְכוּ וּבַעֲבוּר שָׂכָר הִתְמַסְּרוּ לְטָעוּת בִּלְעָם, וְאָבְדוּ בְּמֶרֶד קֹרַח. 12 אַבְנֵי נֶגֶף הֵם בִּסְעוּדוֹת הָאַחֲוָה שֶׁלָּכֶם, סוֹעֲדִים עִמָּכֶם לְלֹא יִרְאָה וְדוֹאֲגִים רַק לְעַצְמָם; עֲנָנִים חַסְרֵי מַיִם הַנִּדָּפִים בָּרוּחַ; עֵצִים בְּשַׁלֶּכֶת בְּלֹא פְּרִי, אֲשֶׁר מֵתוּ פַּעֲמַיִם וְנֶעֶקְרוּ; 13 גַּלֵּי יָם עַזִּים הַמַּעֲלִים כְּקֶצֶף אֶת חֶרְפָּתָם; כּוֹכָבִים תּוֹעִים אֲשֶׁר חֶשְׁכַת אֹפֶל שְׁמוּרָה לָהֶם לְעוֹלָם. 14 גַּם חֲנוֹךְ, הַשְּׁבִיעִי לְאָדָם, נִבָּא עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: 'הִנֵּה יהוה בָּא בְּרִבְבוֹת קְדוֹשָׁיו, 15 לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בַּכֹּל וּלְהוֹכִיחַ אֶת כָּל הָרְשָׁעִים עַל כָּל מַעֲשֵׂי רִשְׁעָתָם וְעַל כָּל הַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עָלָיו חוֹטְאִים רְשָׁעִים'. 16 הַלָּלוּ רוֹגְנִים הֵם, מִתְלוֹנְנִים, הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּפִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה, נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח."

יהודה מכנה את אנשי הרשע המתחזים למאמינים: "בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת".

"בַּעֲלֵי־הַחֲלוֹמוֹת" – מתייחס לאנשים המתכננים את חייהם בלא התחשבות ברצון אלוהים. הם זוממים נגד ילדי אלוהים ונגד הקהילה, וחושבים  שתכניתם תצליח ותביא להם תועלת. תכניותיהם לא מציאותיות, ממש כמו החלומות!

דבריו של יהודה צריכים ללמדנו לתכנן על פי ולאור דבר אלוהים ורצונו כדי להבטיח את התגשמותן המבורכת של תכניותינו. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לבנות עתיד המנותק מן המציאות, ממש כמו חלום!

יהודה מציין שלושה תחומים שבהם פשעו אותם אנשי הרשע ובכך הוכיחו את פנימיותם הטמאה (ראה רומים א 24, 26-27; אפסים ד 19):

  1. "מְטַמְּאִים אֶת הַגּוּף":
    אותם אנשי רשע, ההופכים את חסד אלוהים לזימה, עינגו את בשרם בדרך הנוגדת את רצון אלוהים עבור בני האדם, ממש כמו שעשו תושבי סדום ועמורה (פסוק 7). (ראה טיטוס א 15; עברים יב 15). אלוהים ברא אותנו בצלמו (בראשית א 26); גוף האדם הנו בריאה מתוחכמת ומורכבת יותר משאר חלקי הבריאה. אלוהים לא עשה זאת לחינם, אלא שבכלי מיוחד זה – גופנו – הוא מצפה להראות לעולם את זוהר כבודו. הוא מצפה מאיתנו לחיות חיים מלאי טוהר, קדושה ושלמות. מי שאינו עושה זאת, פוגע בבריאה של אלוהים וייענש. מי שמכבד את גופו ושומר אותו טהור וקדוש, אלוהים יברך אותו וישתמש בו לברכה.
  2. "דּוֹחִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה":
    במילים אלו, יהודה משווה את התנהגותם של אנשי הרשע לזו של המלאכים שחטאו. אנשי רשע דוחים סמכות ארצית וסמכות רוחנית. בדרך זו הם מתכחשים לישוע כריבון ואדון, ודוחים את סמכות הכתובים על הלך חייהם. אנשים אלו מתנהגים כמו בני ישראל במדבר שדחו את סמכותו של משה ומרדו נגד אלוהים (במדבר כא 9-4: מכת נחשים נגד בני ישראל המורדים בה'; במדבר טז: מרד קורח נגד משה; ראה גם יהודה פסוק 11).

כשאדם דוחה סמכות עליונה הדבר מצביע על גאווה ויהירות. תכונות אלו הנם תועבה בעיני אלוהים, והעושים זאת סופם שייפלו (משלי טז 18).

  1. "מְגַדְּפִים אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת":
    סעיף זה מהווה המשך לדחיית הסמכות העליונה. אנשי הרשע אינם דוחים את הסמכות העליונה בסעיף אחד או שניים, אלא מתנגדים לכל סמכות האומרת להם מה לעשות. הם מבזים כל סמכות מעליהם ללא בושה או אשמה וכל זאת כדי להגשים את זממם. הם רואים עצמם אדונים לגורלם ללא התחשבות באחרים או בתוצאת מעשיהם.

האם ניתן להסיק מכך שאסור לנו לבקר את פעולתם של נושאי משרות נכבדות? לא!

גם נושאי משרות נכבדות בקהילה או בשלטון המקומי הם אנשים כמונו הנתונים ללחצים ולעשיית טעויות. במידה ויש לנו מילת ביקורת, עלינו לעשות זאת בדרך מכובדת – באהבה ולא בכעס או שנאה – שמטרתה לתקן ולא להשפיל או לבטל.  איש בעל תפקיד מכובד ומעמד רם ייטיב לעשות אם ישמע לטענות ולרגשות האנשים שאותם הוא מייצג.

על מנת להעצים את חוצפתם ורשעותם של אנשי הרשע, יהודה ציין את אופן פעולתו ומעשיו של המלאך מיכאל במקרה של גוויית משה רבנו:
המלאך מיכאל נושא דרגה גבוהה בדרגת המלאכות. למרות דרגתו הגבוהה הוא לא העז לנבל את פיו, או להתווכח עם השטן. בענווה הראויה לו, הוא התמקד במשימה שלשמה נשלח והפקיד ביד הסמכות העליונה, קרי אלוהים, את חריצת המשפט נגד השטן.

אגב, מהיכן יהודה לקח את הנתונים אודות המריבה בין השטן למיכאל בנוגע לגוויית משה רבנו?
אחד מהספרים החיצוניים נקרא: (Assumptions of Moses) (השערותיו של משה). בספר זה כתוב את שהתרחש על הר נבו כאשר משה עלה לשם כדי למות. מתברר שלאחר מות משה, השטן ניסה להשתמש בגווייתו של משה למעשה טמא כלשהו; ייתכן שניסה להעבירה למקום מסוים או להפוך אותה למוקד השתחוויה עבור עם ישראל, וכך לגרור אותם לעבודת אלילים. המלאך מיכאל נשלח להפר את תכניותיו של השטן ולוודא את קבורתו הטהורה של משה רבנו.

אנשי הרשע לעומת זאת, למרות שהם נחותים ממיכאל, אינם נרתעים לגדף נושאי משרות רמות, לדחות את סמכותם ולהתנהג כאילו הם שולטים על גורלם ואדונים לאחריתם. הם התפארו בחכמתם, טענו לנאורות בעוד שמבחינה רוחנית הם היו עיוורים. מכיוון שרוח אלוהים לא שכנה בהם, הם פעלו על פי אינסטינקטים ארציים, כמו חיות, ולא מתוך חכמת אלוהים. מעמד זה הנו חלקו של כל אדם הדוחה את ישוע כריבון ומושיע, גם אם מבחינה ארצית הוא נחשב לעילוי וגאון. הדבר רק מדגיש את חכמתו ועליונותו של אלוהים מול חכמת האדם הארצית.

התיאור של יהודה מחדד את המרחק הרוחני הקיים בין המאמין לחסר האמונה: את האובדן, והריחוק מאלוהים ומנושאים רוחניים ללא נוכחות רוח הקודש. (ראשונה לקורינתים ב 16-10).

לאור האמת הזו, האם יש בינינו מאמין שירצה לתכנן את עתידו בניגוד לרצון אלוהים? האם יש מאמין שיהיה מוכן לוותר על נוכחות רוח אלוהים בו?
יהודה פותח את פסוק 11 במילים: "אוֹי לָהֶם," ללמדנו שאחריתם של הרשעים קשה ומרה. הוא ממשיך לתאר את אופיים המושחת של אנשי הרשע.

כמו כל אדם, גם לי מאוד לא נעים לקרא רשימה ארוכה של תכונות שליליות ומעשים נפשעים. למרות זאת, עלינו להתמיד ולהמשיך לקרא ולשנן פסוקים אלו כי רק כך נכיר את אלו שמהם עלינו להתרחק, ויחד עם זאת נדע מה לא לעשות כדי להתנהג כראוי לילדי אלוהים הנושעים.

אותם מתחזים ונצלנים אשר הסתננו בקהילות מאמצים את הלך המחשבה וסגנון החיים של הדמויות השליליות שבתנ"ך: כגון ,קין, בלעם וקורח.

קין: הוא ידע את מה שאלוהים דרש בנוגע לקורבנות: קורבן דם, ולמרות זאת הוא הקריב קורבן מן הירק והפרי. במעשה זה, קין מרד נגד רצון אלוהים והלך על פי מחשבתו. התוצאה הייתה רצח אחיו, והוא נדון לחיים אומללים ונרדפים (בראשית ד 15-1; עברים יא 4; ראשונה ליוחנן ג 122).

כך גם אותם רשעים, הם יודעים מה נכון לעשות, אך אינם מעוניינים בכך. הם מתעקשים לעשות על פי רצונם, ובלבד שלא ייכנעו לרצון אלוהים או לסמכות גבוהה מהם.

בלעם: היה ידוע לבני זמנו כאיש בעל סגולות על טבעיות המסוגל לפגוע באויביו, וזאת במסר פיו. מבחינתו של אלוהים בלעם היה איש רשע, נביא  שקר הדואג לכרסו (במדבר כב-כה). בעבור רווח כספי גדול, הציע בלעם לבלק, מלך מואב, הצעה שטנית שבעקבות זאת סטו חלק מבני ישראל מדרכו הטהורה והקדושה של אלוהים. בני ישראל התערבו עם בני הגויים והחלו להשתחוות לאלילים.

כך גם אנשי הרשע, בעבור בצע כסף הם לא יהססו להרוס חיי אחרים, בין אם את חייהם הרוחניים, משפחתיים או כל דבר אחר.

קורח: קורח יחד עם 250 אישים מכובדים מבני ישראל סירבו להסתפק במעמד ותפקיד שייעד להם אלוהים. הם קראו תגר נגד מרותם של משה  ואהרון, מרות שקיבלו מאת אלוהים. אלוהים הטיל עליהם עונש והאדמה בלעה אותם.

כך גם אנשי הרשע – אינם מסתפקים בטוב שבחלקם, אלא חדורי קנאה ותככים. אחריתם תהיה כמו אנשי קורח – הם יישפטו על-ידי אלוהים.

גם היום כל אחד מאיתנו נדרש לקבל את מרותם של אנשים האוחזים בתפקידים שנתן להם אלוהים.
הדבר נכון בנוגע ליחס שלנו כלפי הרשויות והשלטון וגם בנוגע ליחס שלנו כלפי נושאי משרות ותפקידים בתוך הקהילה (רומים יג; עברים יג 17). האמונה והבגרות הרוחנית שלנו נמדדים במבחנים שכאלו.

שימו לב איך מתבטאת הטומאה הפנימית של אנשי הרשע: הם נמשכים ומחקים את הלך המחשבה וההתנהגות של הדמויות, קין, בלעם וקורח, מכיוון שרוחם נובעת מאותו מקור – השטן בכבודו ובעצמו! מושחתים נמשכים אחר דוגמאות מושחתות! הם מתעלמים מריבונותו של אלוהים אך רודפים אחר רווחים אישיים. לבסוף גם הם, כמו הדוגמאות לעיל, נשפטים על-ידי אלוהים.

ומה אתנו? מי הן הדמויות שאותן אנו מחקים? אחר מי נפשנו הולכת? ממי נפשנו מתלהבת? האם אנו מתפללים כדי שנוכל לחיות כמו דניאל? נוח? איוב? – צדיקים הנמצאים כעת בנוכחות אלוהים – ולנו מובטח שאותם גם נפגוש.

לאחר שתיאר בראשי פרקים את מקור אופיים ותכונותיהם של אנשי הרשע, יהודה מפרט את הפעולות והנזקים שאנשי הרשע עושים בתוך קהילת המשיח. פסוקים 12, 16:

12 "אַבְנֵי נֶגֶף הֵם בִּסְעוּדוֹת הָאַחֲוָה שֶׁלָּכֶם, סוֹעֲדִים עִמָּכֶם לְלֹא יִרְאָה וְדוֹאֲגִים רַק לְעַצְמָם;
16 הַלָּלוּ רוֹגְנִים הֵם, מִתְלוֹנְנִים, הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּפִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה, נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח."

בתקופת הקהילה הראשונה, נהגו המאמינים לאכול ביחד כשהם ערכו את סעודת האדון (ראשונה לקורינתים יא). סעודת האדון הנה אירוע המזכיר לנו את מות אדוננו בעבור חטאינו, ומעודד אותנו להתוודות על חטאינו למען נעמוד לפניו טהורים – כבודדים וכגוף קהילתי.

והנה אנשי הרשע, ללא בושה, הופכים את האירוע האנטימי ביותר של הקהילה למקור צרות, מריבות ותככים.

יהודה מכנה אותם "אַבְנֵי נֶגֶף" שמשמעו "כתמים" ההופכים כל בגד יפה לפגום ופחות ערך. תיאורים מאוד קשים! (ראה גם שנייה לפטרוס ב).

הם לא באו כדי לזכור את מות אדוננו בעבור חטאיהם, ולא באו לחקור את נפשם למען יתוודו. הם נמצאים בינינו רק כדי לדאוג לעצמם, ללא בושה או יראת אלוהים ואדם. הם באו ללכלך דבר נקי.

הם "רוֹגְנִים." – אינם מרוצים! אין בהם את השמחה שישוע נותן לילדיו. שמחה הנובעת מסיפוק! אדם שאינו מרוצה מכל מה שנעשה עבורו או ניתן  לו, משרה אווירה של ייאוש ודיכאון.

"מִתְלוֹנְנִים." – לבם תמיד מלא בטענה נגד דבר כלשהו או אדם כלשהו. הם לא יחפשו איך לתקן ולהשלים, אלא איך להטיל דופי. כשהם  מתלוננים, אינם עושים זאת על פי הכתובים כדי לקרב את האחווה בין האחים, אלא בדרכם שלהם המובילה לריב, מדון, פירוד ושנאה.

"הוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם." – מה שמנחה אותם זה דחף הבשר למלא סיפוקים מושחתים, ולא דחף הרוח כדי לספק את רצון אלוהים.

"פִיהֶם מְדַבֵּר גְּבוֹהָה." – הם מחשיבים עצמם יותר ממה שאלוהים יעד להם. הם מבטיחים יותר ממה שיוכלו לתת. כך גם עשה ועושה השטן ונענש (ראה ישעיה יד; יחזקאל כח; משלי טז 188). מתברר שיש להם את אותה הרוח שנמצאת בשטן בכבודו ובעצמו!

"נוֹהֲגִים בְּמַשּׂוֹא פָּנִים לְמַעַן רֶוַח." – הם לא יהססו לשקר ולרמות על מנת למלא את רצונם ותאוותם. הם יגידו את מה שאנשים רוצים לשמוע מתוך כוונה רעה. (שנייה לטימותיאוס ד 4-3; שנייה לפטרוס ב 17-133).

במילים פשוטות: אין להם את פרי הרוח מכיוון שרוח אלוהים אינו שוכן בהם (גלטים ה 19-13). יש בהם את רוח השטן, כי ממנו הם באים ועמו הם יבלו את נצח הנצחים.

מכיוון שעונש דומה לזה שבא על סדום ועמורה עתיד גם לבוא עליהם, ראוי כי נתרחק מהם…

ילדי אלוהים בקהילה אינם מתנהגים כך! כי אם באים לשרת, לעודד ולבנות כדי שכלל הגוף יעמוד ללא דופי. בגופנו שוכן רוח הקודש, ולכן פרי הרוח נראה לכל אדם.
יהודה ממשיך לתאר באופן ציורי את אופיים ותכונותיהם של אנשי הרשע, והפעם כמקור אכזבה: הם כמו "עֲנָנִים חַסְרֵי מַיִם הַנִּדָּפִים בָּרוּחַ; עֵצִים בְּשַׁלֶּכֶת בְּלֹא פְּרִי… וכּוֹכָבִים תּוֹעִים". המכנה המשותף לכל התיאורים הללו הוא מחזה מטעה ומאכזב.

אנשים אלו מדברים גבוהות, עושים רושם רב, מבטיחים רבות, אך למעשה הם כמו בלון נפוח שבסוף מתפוצץ.
הם מקור לאכזבה, כמו עננים המבטיחים גשם אך חולפים ללא נתינת מטר; כמו עצים שלא נתנו פרי בעונתם, וכמו כוכבים שנועדו לתת סימני ניווט ואותות בשמים אך נותקו ממערכת הכוכבים ועפים בחלל עד שנשרפים ונעלמים.

מתברר שאופיים דומה לאופיו של צר המשיח כפי שמתואר בכתובים (זכריה י; חזון יוחנן).
הם דואגים לעצמם על חשבון אחרים, ורואים בילדי אלוהים מקור לסחיטה ורווח אישי. סופם יהיה דומה לזה של צר המשיח.

איך אנו נראים בעיני אחרים? האם ה-"כן" שלנו כן וה-"לא" שלנו לא? האם אנו מקיימים את שאנו מבטיחים? האם אנו מדברים גבוהות, או חיים חיי צניעות וענווה?

סיכום ביניים:

א. אנשי הרשע נדמים לבעלי חלומות מכיוון שהם מתכננים את חייהם במנותק מרצון אלוהים. סופם שתכניותיהם לא יתגשמו ולכן הם נקראים  בעלי חלומות. המאמינים, לעומת זאת, מתכננים את חייהם ואירועים בחייהם על פי העקרונות שאלוהים מלמד בכתובים, ולאור רצונו. מכיוון שתכניותינו מבוססות ומושרשות באלוהים, הן עתידות להתגשם ולהיות מקור לברכה.

ב. אנשי הרשע אינם נושעים, ולכן רוח אלוהים איננה שוכנת בהם. הם מחקים את איש הרשע בן האבדון – השטן,  ולכן קל יחסית לזהות אותם.

* הם מטמאים את הגוף;

* דוחים סמכויות;

* מגדפים ומזלזלים בנושאי משרות נכבדות;

* הם מתלוננים, אינם מרוצים, הולכים אחר תאוותיהם ונוהגים במשוא פנים למען רווח.

ג. ילדי אלוהים, לעומת זאת, משכנים בגופם את רוח אלוהים. אנו מחקים את ילדי אלוהים בתנ"ך – את יוסף, איוב, דניאל וכו'. הבה נתפלל כדי  לחיות חיים קדושים וטהורים – כמו הדוגמאות הללו – כך נידמה יותר לישוע מאשר לכל דבר פסול אחר.

המשך:

בפסוקים 14-15 יהודה שוב מצטט מתוך כתובים שהיו ידועים ומקובלים בתקופתו אך אינם חלק מכתבי הקודש שבידינו:
"גַּם חֲנוֹךְ, הַשְּׁבִיעִי לְאָדָם, נִבָּא עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הִנֵּה יהוה בָּא בְּרִבְבוֹת קְדוֹשָׁיו, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בַּכֹּל וּלְהוֹכִיחַ אֶת כָּל הָרְשָׁעִים עַל כָּל מַעֲשֵׂי רִשְׁעָתָם וְעַל כָּל הַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עָלָיו חוֹטְאִים רְשָׁעִים."

למרות שנתונים אלו אינם כתובים בכתבי הקודש אלא בספרים חיצוניים (ספר חנוך א 9) אין הדבר אומר שהמידע אינו נכון! אדרבא, יהודה ציין את הנתונים הללו מכיוון שהדבר נעשה בהשראת רוח אלוהים, ומכאן, המידע אמין ונכון. (שאול השליח עשה דבר דומה: טיטוס א 12).

יהודה מצטט את דברי חנוך, אישיות קדומה, כדי לציין שאנשי הרשע אינם תופעה חדשה, או הפתעה בעיני אלוהים. אלוהים ידע מקדם את פעולתם וקבע מקדם את דינם: אש עולם וחושך נצחי (מתי כד 30; שנייה לתסלוניקים א 10-7).

הזכרתו של חנוך מאוד מעניינת. הוא מוזכר בספר בראשית ה 24-1. חנוך התהלך עם אלוהים ולכן נלקח אל אלוהים בעודו בחיים. אין כל תזכורת למותו. "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלוהִים; וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אותוֹ אֱלוהִים".הדבר מציין נצחיות של חיים כאשר אנו מתהלכים עם אלוהים.

בפסוקים 25-17 יהודה מתמקד באהובים לו, בילדי אלוהים, ומנחה אותם ללכת בדרך הטהורה והקדושה הראויה להם:

"אֲבָל אַתֶּם, אֲהוּבַי, זִכְרוּ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ קֹדֶם בְּיַד שְׁלִיחֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 18 הֲרֵי אָמְרוּ לָכֶם כִּי, 'בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ לֵצִים הַהוֹלְכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם הַמְרֻשָּׁעוֹת.' 19 אֵלֶּה הֵם הַגּוֹרְמִים פִּלּוּגִים; מְשֻׁעְבָּדִים הֵם לַנֶּפֶשׁ, וְרוּחַ אֵין לָהֶם. 20 וְאַתֶּם, אֲהוּבַי, הִבָּנוּ בֶּאֱמוּנַתְכֶם הַנַּעֲלָה מְאֹד בִּקְדֻשָּׁתָהּ וְהִתְפַּלְּלוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. 21 שִׁמְרוּ אֶת עַצְמְכֶם בְּאַהֲבַת הָאֱלֹהִים וְחַכּוּ לְרַחֲמֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְשֵׁם חַיֵי עוֹלָם. 22 יֵשׁ הַמְהַסְּסִים, הִתְנַהֲגוּ עִמָּהֶם בְּרַחֲמִים; 23 חִטְפוּ אוֹתָם מִן הָאֵשׁ וְהוֹשִׁיעוּ אוֹתָם. עַל אֲחֵרִים רַחֲמוּ בְּיִרְאָה, וְעִם זֹאת שִׂנְאוּ אֶת הַלְּבוּשׁ הַמְגֹאָל בְּטֻמְאַת הַבָּשָׂר. 24 וְהוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶתְכֶם מִמִּכְשׁוֹל וּלְהַעֲמִיד אֶתְכֶם לִפְנֵי כְּבוֹדוֹ נְקִיִּים מִדֹּפִי וּמְלֵאֵי גִּיל, 25 הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד, מוֹשִׁיעֵנוּ עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיח אֲדוֹנֵנוּ – לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה וְהָעֹז וְהַשִּׁלְטוֹן לִפְנֵי כָּל עוֹלָם, גַּם עַתָּה גַּם לכל העולמים. אמן".

המילים "אֲבָל אַתֶּם" מציינים נקודת מפנה בהתייחסות של יהודה. עד כאן יהודה תיאר את אנשי הרשע ומכאן והלאה הוא מתמקד בילדי אלוהים הנאמנים: אתם המאמינים, האהובים על שליחי המשיח ועל אלוהים אל תאמרו 'לא ידענו!'

אנשי הרשע לא באים בהפתעה לשום מקום. הם מנסים לבוא לכל מקום שבו ילדי אלוהים מנסים להקים "גוף" טהור. שליחי המשיח כבר הזהירו אתכם מהם. (ראה שנייה לפטרוס ג 3-1; מעשי השליחים כ 31-28; ראשונה לטימותיאוס ד 2-1; שנייה לטימותיאוס ג 5-1, ד 3-1; ראשונה ליוחנן ב 18; שנייה ליוחנן 11-7).
קל יחסית לזהות אותם: אנשי הרשע משועבדים לדחף הבשר ואין בהם את רוח אלוהים, הדחף לרצות את ה' ולקדש עצמם לו.

אתם המאמינים שונים מאנשי הרשע.

יהודה אומר למאמינים: "הִבָּנוּ בֶּאֱמוּנַתְכֶם." בעוד אנשי הרשע מתוארים כחולמים, ז"א בונים את חייהם ללא התערבות אלוהים ובניגוד לרצונו,  אתם ילדי אלוהים בונים את חייכם על ישוע, על דברו ועל הבטחותיו, עם עוגן בטוח ויציב הנמצא בידו של אלוהים.

אפסים ב 20 – ישוע הוא אבן הפינה/

ראשונה לקורינתים ג 11: ישוע הוא היסוד/

מעשי השליחים כ 32: לישוע הכוח לבנות אותנו דרך דברו.

יהודה מעודד אותם להתפלל ברוח הקודש; משמע, התפללו והציגו משאלותיכם לאלוהים על פי ההדרכה הניתנת לכם בכתובים. אם תתפללו ותחיו על פי הדרכת רוח אלוהים מובטח לכם שמשאלותיכם יתגשמו ותזכו לראות את מלוא כוח אלוהים מתבטא בחייכם. (בשורת יוחנן טז 14-13; אפסים ה 19-18; רומים ח 27-26).

יהודה אומר: "שִׁמְרוּ אֶת עַצְמְכֶם בְּאַהֲבַת הָאֱלוהִים" (פסוק 21). כשאנו אוהבים את אלוהים, אנו מקשיבים לדברו, מאמצים את רצונו ומתחברים עם שאר ילדיו המאמינים/ כשאנו פועלים כך, אנו חיים במרכז רצונו של אלוהים בעבורנו. חיים שכאלו מבטיחים את יד אלוהים עלינו, ומכאן שמירתו. אם נציית לאלוהים מתוך אהבה – יישמרו חיינו.
במילים פשוטות – תחיו את אמונתכם וכך תהיו מוגנים על-ידי אלוהים:

א. קריאה ולימוד של דבר אלוהים
ב. ציות לדברו
ג. התחברות עם שאר המאמינים
ד. תפילה

יהודה מזכיר לנו את מה שעלינו לדעת בכל רגע בחיינו.

אזרחותנו בשמים היא (פיליפים ג 20) ולשם אנו עתידים להגיע. לכן, עלינו להתאזר בסבלנות נוכח הקשיים היום יומיים. יש לנו תקווה ובה אנו בטוחים. מושיענו יחזור משמים ועמו נבלה לנצח. (טיטוס ב 13; ראשונה ליוחנן ג 3-1; שנייה לטימותיאוס ג 8). ציפייה שכזו עוזרת לנו לחיות חיים טהורים, שהרי ישוע המשיח עתיד לקחתנו אליו בכל רגע.

למרות שיהודה מנחה את המאמינים להתרחק ולהיזהר מאנשי הרשע (פסוקים 22-23) הוא מדריך איך לעודד ולהציל את אלו שעוד ניתן לעזור:
"יֵשׁ הַמְהַסְּסִים, הִתְנַהֲגוּ עִמָּהֶם בְּרַחֲמִים; חִטְפוּ אוֹתָם מִן הָאֵשׁ וְהוֹשִׁיעוּ אוֹתָם. עַל אֲחֵרִים רַחֲמוּ בְּיִרְאָה, וְעִם זאת שִׂנְאוּ אֶת הַלְּבוּשׁ הַמְגואָל בְּטֻמְאַת הַבָּשָׂר."

השפעתם של מורי השקר על האנשים בקהילה מתבטאת בהיסוסים העולים בלבם של חלק מהמאמינים, במיוחד הצעירים באמונה. על אלו יהודה מנחה אותנו לרחם.

אלו המהססים זקוקים לעידוד, נחמה, לימוד, אהבה! עלינו להיות מוכנים לתת להם כתף עוזרת, תומכת ואוהבת. אותם צריך לבנות ולא להרוס! בהם צריך להשקיע מאמץ כדי לחטוף אותם מן האש שאליה הם הולכים. המהססים הרי מכירים אותנו ומאפשרים לנו לפעול בחייהם, הבה ננצל את הדלת הפתוחה אל לבבם בצורה חכמה, טהורה וקדושה.

אל תשכחו שגם אלוהים פועל איתנו ברחמים (פסוק 21).

לעומת זאת יש את האחרים. את אלו החיים בתוך הטומאה ומרגישים נפלא! לגביהם היזהרו ביותר מכיוון שהניסיון לעזור להם עלול לפגוע בעדות שלכם ולמשוך אתכם לטומאה שבה הם נמצאים כל כך עמוק. בנסותכם לעזור גם לאלו, זיכרו שאתם חלשים וכל כוחכם ועוזכם נובע מאלוהים. דעו בכל רגע שגם אתם עלולים ליפול ולטמא את עדותכם.

דעו תמיד: אלוהים שונא את הטומאה גם אם לעתים היא נוצצת ומושכת.

לא כל אדם יכול "להתעסק" עם חוטאים אלו ולהוציא אותם ממעמקי הטומאה. רובנו עלולים ליפול בפיתוי! עלינו לגשת ביראה וקרבה מוחלטת לאלוהים כדי להיות מוגנים בשעה שאנו פועלים בחיים של אנשים אלו.

באיגרתו הקצרה יהודה מנחה את המאמינים במצוות אלו:

  1. להילחם למען האמונה (פסוק 3)
  2. לזכור את הלימוד והאזהרות של השליחים (פסוק 17)
  3. היבנו באמונתכם הנעלה (פסוק 20)
  4. התפללו ברוח הקודש (פסוק 20)
  5. שמרו את עצמכם באהבת אלוהים (פסוק 21)
  6. חכו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לשם חיי עולם
  7. התנהגו ברחמים כלפי המהססים, חילצו אותם מאש המשפט ורחמו ביראה כלפי אחרים.
    יהודה מסיים בפסוקים 25-24 כשהוא מעודד את המאמינים להתקרב לישוע כי רק כך תובטח הגנתם מאנשי הרשע הכופרים בישוע:

"וְהוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לִשְׁמור אֶתְכֶם מִמִּכְשׁוֹל וּלְהַעֲמִיד אֶתְכֶם לִפְנֵי כְּבוֹדוֹ נְקִיִּים מִדֹּפִי וּמְלֵאֵי גִּיל, הָאֱלוהִים הַיָּחִיד, מוֹשִׁיעֵנוּ עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיח אֲדוֹנֵנוּ – לוֹ הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה וְהָעוז וְהַשִּׁלְטוֹן לִפְנֵי כָּל עוֹלָם, גַּם עַתָּה גַּם לְכָל הָעוֹלָמִים. אָמֵן."

החסינות של המאמין מפני כל ההשפעות של אנשי הרשע היא בישוע המשיח. החסינות איננה נובעת מישיבה בקהילה או מללכת עם מאמינים, אלא מיחסנו האישי – באמונה שלמה – בישוע כאדון ומושיע מן החטא. זאת הסיבה שיהודה אמר: שימרו את עצמכם באהבת האלוהים. השמירה שלנו נעשית כאשר אנו פועלים את רצון אלוהים באמונה ואהבה בו.

אותם כופרים הם חסרי הגנה מכיוון שאינם מאמינים בישוע ופועלים בשמו.

ישוע המשיח יכול להעמיד אותנו נקיים וללא דופי! הוא יכול לעשות זאת מכיוון שהסליחה שלו היא אמיתית, ומסירה את חטאינו ואשמתנו לפני אלוהים (ראשונה ליוחנן א 9). כאשר אנו נסלחים ונמצאים בהתחברות עם ישוע, רק אז שמחתנו שלמה ואנו מלאי גיל.

גיל ושמחה אינם נטועים בחשבון הבנק או ביופי פיזי. גיל ושמחה באים מהתחברות שלמה וטהורה עם ישוע המשיח. (ראשונה ליוחנן א 4; עברים יב 2; ראשונה לפטרוס א 8).

אנו לא כמו אנשי הרשע שאינם מרוצים, מתלוננים, ומנסים להרוויח על חשבון אחרים.

התחברותנו הטהורה עם ישוע היא מקור לשמחה שלמה שאין צורך ביותר ממנה!

לאלוהים הכבוד הגבורה והעוז כי רק הוא יכול להושיענו מן החטא, להצילנו ממשפט ולתת לנו חיי עולם עמו, מלאי טוהר, קדושה ושירות.

 סיכום:

  1. אל תתפלאו לראות את אנשי הרשע פועלים בתוך קהילות המשיח. הם ינסו לזרוע הרס ובלבול כדי להרוס את עדותנו ואת תכניתו של המשיח עבור העולם.
  2. עלינו להיות קרובים אל ישוע על מנת להישמר מאנשי הרשע:

א. קריאה ולימוד של דבר אלוהים;
ב. ציות לדבר אלוהים;
ג. התחברות עם שאר המאמינים;
ד. תפילה.

  1. עלינו לנהוג ברחמים עם אלו המהססים לגבי דרכם עם האדון, ומצד שני, לשמור מרחק ולהיזהר מאוד בניסיונות שלנו להציל את אלו ההולכים בעיקשות בדרך השטן.
  2. בסופו של דבר, כולם יודו שישוע הוא האדון והמשיח! הבה נעשה זאת כילדי אלוהים.